דגלדאי [של הרצענים], ואמרי לה [ויש אומרים]: בשוקא דרבנן [בשוק החכמים], חזי הנך דקיימן כנדי כנדי [ראה ריאות שיש עליהן כדים כדים, אבעבועות גדולות (צמחים) מלאות נוזלים] ולא אמר להו ולא מידי [ולא אמר להם דבר לטבחים], משמע שהוא סבור שזה כשר. וכן מסופר,

ר' אמי ור' אסי הוו חלפי בשוקא [היו עוברים בשוק של] טבריא, חזי הנך דקיימי טינרי טינרי [ראו אותן ריאות שיש עליהן סלעים סלעים], גושים גדולים וקשים, ולא אמרי להו ולא מידי [ולא אמרו להם דבר], משמע שהם סבורים שזה כשר.

א אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים ביחס למחט שנמצאת בריאה של בהמה שנשחטה, ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשרי [מכשירים] את הבהמה הזו, ואילו ר' שמעון בן לקיש ור' מני בר פטיש ור' שמעון בן אליקים טרפי [מטריפים] אותה.

ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, האוסרים, סבור]: חסרון מבפנים שהמחט עושה בבשר הריאה, אף על פי שאינו ניכר מבחוץ — שמיה [שמו] חסרון, והרי זו טריפה. ומר סבר [וחכם זה, המתירים, סבור]: לא שמיה [אין שמו] חסרון? ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] חסרון מבפנים לא שמיה [אין שמו] חסרון, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בענין המחט בזה הם חלוקים], מר סבר [חכם זה, המכשירים, סבור]: סמפונא נקט ואתאי [מהסמפון, דרך הקנה, נכנסה המחט, ומשם באה לתוך הריאה], ולא עשתה נקב בקרום הריאה. ומר סבר [וחכם זה, המטריפים, סבור]: נקובי נקיב ואתאי [המחט הלכה וניקבה את המעיים, ומשם באה וניקבה את דופן הריאה],

מסופר, ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא [אותה מחט שנמצאה בחתיכה של] ריאה, לאחר שנחתכה לחתיכות, אייתוה לקמיה [הביאו אותה לפני] ר' אמי, סבר לאכשורה [סבור היה להכשיר אותה]. איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' זריקא ממה ששנינו במשנתנו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה. ויש לשאול: מאי [מהו פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] שחסרה מבחוץ — היינו [זהו מה ששנינו] ניקבה, שהרי כל חסרון מבחוץ הוא נקב בקרום הריאה! אלא לאו [האם אין] הכוונה שחסרה מבפנים, ושמע מינה [ולמד מכאן] שהחסרון שהוא מבפנים — שמיה [שמא] חסרון, ומחט זו בודאי עשתה חסרון בבשר הריאה!

ר' אמי לא החליט בדבר, ולכן הדר שדרוה לקמיה [חזרו ושלחו אותה, את הריאה הזו, לפני] ר' יצחק נפחא. סבר לאכשורה [סבור היה ר' יצחק להכשירה], איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' זריקה, ממה ששנינו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה, ויש לשאול: מאי [מה פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] מבחוץ — היינו [זהו מה ששנינו] ניקבה! אלא לאו [האם אין] הכוונה מבפנים, ושמע מינה [ונלמד מכאן] שחסרון מבפנים שמיה [שמו, נחשב] חסרון!

הדר שדרוה לקמיה [חזרו ושלחו אותה לפני] ר' אמי וטרפה [והטריף אותה]. אמרי ליה [אמרו לו]: והא רבנן מכשרי [והרי חכמים מכשירים], כפי שנאמר לעיל בשם ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא! אמר להן: הן הכשירו — אחר שיודעים היו מאיזה טעם הכשירו, שבאה לפניהם ריאה שלימה, וראו שאין בה נקב, אבל אנן [אנו] מאיזה טעם נכשיר בחתיכת ריאה שהובאה לפנינו? דלמא אי הוה [שמא אם היתה] הריאה כולה קמן [לפנינו] היינו רואים שהיא מינקבה [מנוקבת] מצידה החיצוני!

ומתקשים בדבר: מדברים אלו יש לדייק כי טעמא דליתא [הטעם שהטריף הוא דווקא מפני שהריאה כולה איננה לפניו] הא איתא ולא מינקבה [אבל אם היא נמצאת לפנינו ואינה נקובה] — כשרה? והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי סמפונא דריאה דאינקיב [אחד מסמפונות הריאה שניקב] — טרפה, למרות שלא ניקב קרום הריאה מבחוץ! ומשיבים: ההוא [אותו דבר] בסמפון שניקב לחבירו (לסמפון אחר) שסמוך לו אתמר [נאמר], שכיון שקשים הם — אין הם סותמים זה את זה, אבל במחט שחודרת מסמפון אל בשר הריאה — בשר הריאה שצמוד לסמפון סותם את הנקב שבסמפון.

ומקשים, והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריה — מגין עליה [המעיים המסובבים שיש חלב ביניהם, שניקב מעי כנגד חבירו — חבירו סותם אותו ומגן עליו], מדוע אין אומרים כאן שהסמפונות מגינים זה על זה? אמר רב אשי: טרפות קא מדמי להדדי [אתה מדמה זו לזו]? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי בבהמה יכול שיהא חותכה מכאן, במקום אחד — ומתה, חותכה מכאן במקום אחר וחיה!

מסופר, ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה [אותה מחט שנמצאה בסמפון הגדול הראשי של הריאה], אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי [הביאו אותה לפני החכמים המטריפים] במחט שנמצאת בריאה, ר' שמעון בן לקיש ור' מני בר פטיש ור' שמעון בן אליקים, ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר. ומסבירים: היתר לא אמרי [אמרו] בה — כשמעתייהו [כשמועתם, כהלכתם] שהם אוסרים בזה, איסור נמי לא אמרי [גם כן לא אמרו] בה — כיון דבסמפונא רבה אישתכח [שבסמפון הגדול נמצאה], אימא סמפונא נקט ואתאי [אמור שדרך הסמפון באה], שהדברים נראים שבאה דרך הקנה (ולא דרך הוושט), שניקבה אותו ועברה לחלל הגוף, ומשם עברה וניקבה את הריאה, ומשם הגיעה לסמפון הגדול.

ב מסופר, ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא [אותה מחט שנמצאה בתוך חתיכה של כבד] בהמה, סבר [סבור היה] מר בריה [בנו] של רב יוסף למיטרפה [להטריף אותה], אמר ליה [לו] רב אשי: אילו אשתכח בבשרא כהאי גוונא [אם היית מוצא מחט בבשר הבהמה כגון זה] הוה טריף מר [היה אדוני מטריף]? והרי נקב בכבד הוא כנקב בבשר, שנקב בכבד אינו בכלל הטריפות ששנינו במשנתנו! אלא אמר רב אשי: חזינא [רואים אנו], אי קופא לבר [אם הקוף, הצד המחורר, העבה של המחט נמצא מבחוץ], לצד חלל הבטן, וחוד המחט פונה לכבד — יש להניח שנקובי נקיב ואתאי [ניקבה המחט את הוושט ויצאה לחלל הגוף עד שבאה לכבד], ולכן טריפה היא, וכדין נקובת הוושט. אי קופא לגיו [אם הקוף פונה לפנים הכבד], וחוד המחט פונה מן הכבד החוצה לחלל הגוף, יש להניח שסמפונא נקט ואתאי [דרך סמפון, כלי דם, של הכבד באה] לכבד דרך מערכת הדם, ולא נקבה את הוושט והגיעה לכבד דרך חלל הגוף, ולכן היא כשרה.

ומוסיפים: והני מילי באלימתא [ודברים אלה אמורים במחט גסה, גדולה], שאין הקוף שלה יכול לעשות נקב בבשר, ולכן יש להניח שהגיעה דרך הסמפון, אבל קטינתא [במחט דקה], לא שנא קופא לגיו לא שנא קופא לבר [אינו שונה אם הקוף לפנים, אינו שונה אם הקוף לחוץ], יש לחשוש שנקובי נקיב ואתאי [נקבה את הוושט, ומחלל הגוף באה לכבד].

ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה הדבר] ממחט שנמצאת