שאם כן אתה חוזר בך מפסדת לה לקמייתא [אתה מפסיד את מה שאמרת בראשונה], שאם הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש — כשרה. שכן התם מאי טעמא קא מכשרת [שם מה טעם אתה מכשיר]? מפני דכי נפקא חיותא [שכאשר יוצאת החיות], בשעה שנחתך רוב הקנה, והוא בשליש השני — בהכשירה קא נפקא [בהכשר היא יוצאת]. ולפי זה, הכא נמי [כאן גם כן], כששחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, כי נפקא חיותא [כאשר יוצאת החיות] — בהגרמה קא נפקא [היא יוצאת], ולכן היא טריפה.

מסופר, איקלע [הזדמן] רב נחמן לסורא, בעו מיניה [שאלו אותו] שם שאלה זו: שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, מהו? אמר להו [להם]: לאו היינו [האם אין זו הלכה] של ר' אלעזר בר מניומי, שאמר ר' אלעזר בר מניומי: שחיטה העשויה כשיניים של מסרק, עולה ויורדת — כשרה?

ודחו את דבריו: ודלמא [ושמא] אמר זאת כשעשה הכל במקום שחיטה, וכאן מדובר כשהגרים, שיצא חוץ למקום השחיטה! השיב להם: אם במקום שחיטה דיבר ר' אלעזר בר מניומי, מאי למימרא [מה בא לומר]? פשוט הוא, הרי שחט במקום הראוי! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: בעינן [צריכים אנו] שחיטה שתהיה מפורעת (גלויה, ישרה) וליכא [ואין כאן], שהרי אינו שוחט בקו ישר, קא משמע לן [משמיע לנו] שאף שאינה מפורעת הריהי כשרה.

(סימן לסדר החכמים: ר' אבא, רב כהנא, רב יהודה)

עוד מסופר, יתיב [ישב] רבי אבא אחוריה [אחרי] רב כהנא ויתיב [וישב] רב כהנא קמיה [לפני] רב יהודה, ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר, שואל] את רב יהודה: שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, מהו? אמר ליה [לו] רב יהודה: שחיטתו כשרה.

ועוד שאל רב כהנא: הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, מהו? אמר ליה [לו]: שחיטתו פסולה.

עוד שאל רב כהנא: שחט במקום נקב, שהיה נקב בחלקו הקדמי של הקנה, והוסיף ושחט מהו? אמר ליה [לו] רב יהודה: שחיטתו כשרה.

הוסיף ושאל: שחט ופגע בו נקב, שלאחר ששחט חצי הקנה פגע בנקב, וכך נשלמה השחיטה של הקנה, מהו? אמר ליה [לו]: שחיטתו פסולה.

לאחר ששמע דברים אלה אזל [הלך] רבי אבא לארץ ישראל ואמרה קמיה [אמר שמועה זו לפני] ר' אלעזר, אזל [הלך] ר' אלעזר אמרה קמיה [אמר אותה לפני] ר' יוחנן, ואמר ליה [לו] ר' יוחנן: מאי שנא [במה שונה] הדבר, אם שחט במקום נקב או שחט ופגע בו נקב?

אמר ליה [לו]: אם שחט במקום נקב, נעשה כמי ששחט תחילה גוי חצי קנה וגמר ישראל את שחיטת חציו האחר ששחיטה זו כשרה. ואולם אם שחט ופגע בו נקב, נעשה כמי ששחט ישראל חצי קנה וגמר גוי, ששחיטה זו פסולה. קרי עליה [קרא עליו] ר' יוחנן בלגלוג: "גוי גוי", כלומר, סתם חוזר אתה ומזכיר אתה גוי, ולא קיבל את דבריו.

אמר רבא: שפיר קרי עליה [יפה קרא עליו] "גוי גוי", שכן בשלמא התם מדהוה ליה [נניח שם מכיון שהיה לו] לישראל למשחט רובא [לשחוט את הרוב] ולא שחט, כי נפקא חיותא [כאשר יצאה החיות] בשעה שנחתך רוב הקנה — בידא [ביד] של גוי קא נפקא [יצאה]. אלא הכא [כאן], כששחט ופגע בנקב, מכדי משחט שחיט [הואיל ושחט] את כל שהיה בידו לשחוט, ולא היתה טריפה קודם לכן — מה לי ששחט במקום נקב, מה לי פגע בו נקב?

א משנה השוחט מן הצדדין של הצוואר — שחיטתו כשרה, המולק עוף קדשים מן הצדדין — מליקתו פסולה. השוחט מן העורף — שחיטתו פסולה, המולק מן העורף — מליקתו כשירה. השוחט מן הצואר — שחיטתו כשרה, המולק מן הצואר — מליקתו פסולה. שכל העורף כשר למליקה, וכל הצואר כשר לשחיטה. נמצא, מה שכשר בשחיטה פסול במליקה, מה שכשר במליקה פסול בשחיטה.

ב גמרא שנינו במשנה: השוחט מן העורף שחיטתו פסולה. ושואלים: מאי [מה פירוש] עורף? אילימא [אם תאמר] ששוחט בעורף ממש, בחלקה האחורי של הגולגולת, מאי אריא [מה שייך] דווקא ששוחט שם? אפילו מולק נמי [גם כן] יהיה פסול שם, שהרי "ומלק את ראשו ממול ערפו" (ויקרא ה, ח) אמר רחמנא [אמרה התורה], כלומר, הצד האחורי של הצוואר, למטה משם, ולא ערפו ממש! אלא מאי [מה פירוש] עורף שבמשנה? כוונתו ממול עורף, הצד האחורי של הצוואר, משם רואים את העורף, כדקתני סיפא [כמו שהוא שונה בסוף המשנה]: כל העורף כשר למליקה, ואם בעורף עצמו מדובר אין לדבר על "כל העורף", מפני שהוא קטן מאד.

ומבררים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: "ממול ערפו" — מול הוא הרואה את העורף ולא העורף עצמו, וכן הוא אומר: "והוא יושב ממולי" (במדבר כב, ה), ואומר: "כי פנו אלי עורף ולא פנים" (ירמיהו ב, כז). ושואלים: מאי [מה] ראייה מוסיף על ידי ואומר "כי פנו אלי עורף ולא פנים"? ומשיבים, וכי תימא [ואם תאמר]: עורף גופיה [עצמו] לא ידעינן היכא, דנדע מול דידיה היכא [אין אנו יודעים היכן הוא, כדי שנדע מול שלו היכן הוא], לכך תא שמע [בוא ושמע]: "כי פנו אלי עורף ולא פנים", מכלל הדברים אתה למד שעורף הוא להדי [כנגד] הפנים, בצד האחורי.

ג אמרי [אמרו] בני ר' חייא: מצות מליקה של קרבן מן העוף, איך היא נעשית? מחזיר סימנים הקנה והוושט לאחורי העורף ומולק. ונחלקו חכמים בפירוש המדוייק של דבריהם. איכא דאמרי [יש שאומרים]: אף אם מחזיר הרי זה כשר, ולכתחילה המצוה היא לחתוך את השדרה תחילה ומשם להמשיך ולחתוך את הקנה והוושט. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: מחזיר דוקא.

ומעירים: ומסתברא כמאן דאמר [ומסתבר כדעת מי שאומר]: אף מחזיר, ממאי [ממה]? מדקתני [ממה שהתנא שונה]: השוחט מן העורף — שחיטתו פסולה, המולק מן העורף — מליקתו כשרה;