האי [הפסוק הזה] "אשר תכסה בה" (דברים כב, יב) מאי עבדי ליה [מה עושים הם לו]? מה הם לומדים ממנו? ומשיבים: מיבעי להו לכדתניא [נצרך הוא להם לכמו ששנויה בברייתא]: נאמר "על ארבע כנפות כסותך" (שם), ומכאן נלמד: ארבע ולא שלש, שכסות בעלת שלוש כנפות פטורה מציצית.

ויש לשאול: אתה אומר ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש? כשהוא אומר: "אשר תכסה בה" לרבות — הרי בעלת חמש אמור, ומה אני מקיים "על ארבע"? לומר: ארבע ולא שלש.

ושואלים: ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש? מדוע לא תלמד להיפך? ומשיבים: מרבה אני בעלת חמש — מפני שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש — מפני שאין בכלל שלש ארבע.

ושואלים: ור' שמעון, כיצד לומד הוא הלכה זו לחייב בעלת חמש? ומשיבים: מהמילה הנוספת "אשר תכסה" נפקא [יוצא] הדבר. ורבנן [וחכמים]? ללמוד מן המלה "אשר" לא משמע להו [להם].

ושואלים: ורבנן [וחכמים], האי [אותו] הכתוב "וראיתם אתו" (במדבר טו, לט), שר' שמעון למד ממנו לפטור כסות לילה, מאי עבדי ליה [מה הם עושים בו]? כיצד מפרשים הם אותו? ומשיבים: מיבעי להו לכדתניא [נצרך להם לכמו ששנויה ברייתא]: "וראיתם אתו וזכרתם" (שם) לומר: ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו, ואיזו זו? זו מצות קרית שמע, דתנן [ששנינו במשנה]: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן שבציצית.

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: "וראיתם אותו וזכרתם" — ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה בכתוב, ואיזו זו? זו מצות כלאים, דכתיב [שנאמר]: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. גדילים תעשה לך" (דברים כב, יא—יב).

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצו‍ת ה' "(במדבר טו, לט), כיון שנתחייב אדם במצוה זו של ציצית — נתחייב בכל מצו‍ת כולן. ומעירים: ודעת ר' שמעון היא, שאמר: ציצית מצות עשה שהזמן גרמא היא, שרק אנשים חייבים בה ולא נשים, ולכן רק מי שחייב בציצית חייב גם בכל המצוות, להוציא נשים שאינן חייבות בכל המצוות.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצו‍ת ה' ", לומר: שקולה מצוה זו כנגד כל המצו‍ת כולן.

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: "וראיתם אתו וזכרתם... ועשיתם" — ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה. ור' שמעון בר יוחאי אומר: כל הזריז במצוה זו של ציצית, ששוקד לקיימה כראוי — זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא [נאמר כאן]: "וראיתם אתו", וכתיב התם [ונאמר שם]: "את ה' אלהיך תירא ואתו תעבד" (דברים ו, יד), מה "אותו" האמור שם מתייחס לשכינה, אף "וראיתם אותו" מתייחס לשכינה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצו‍ת מכל צד, שיש תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן על מצוות אלה אמר דוד: "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" (תהלים קיט, קסט), שתי תפילין, ארבע ציציות ומזוזה — הרי שבע.

ומוסיפים: ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במצות המילה שבבשרו נתיישבה דעתו עליו, שהרי בכל זאת יש בו מצוה. לאחר שיצא מבית המרחץ, אמר עליה על מצות מילה שירה מיוחדת, שנאמר: "למנצח על השמינית מזמור לדוד" (תהלים יב, א) — על מילה שניתנה ביום השמיני להולדת הבן.

ר' אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו — הכל בחיזוק כלומר, מחוזק הוא מכל צד שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשלש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב), והן שלוש המצוות המוזכרות כאן, ואומר: "חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד, ח), שמלאך ה' מסבב את יראי ה' המקיימים מצוותיו ומחלצם מן החטא.

תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: מפני מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין שאותו בחר ה' לציצית? מפני שהתכלת דומה בצבעה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" (שמות כד, י), וכתיב [ונאמר]: "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (יחזקאל א, כו).

תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: גדול עונשו של המבטל לבן שבציצית יותר מעונשו של המבטל תכלת, למרות שהתכלת חשובה יותר, משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו ציוה עליהם, לאחד אמר: הבא לי חותם של טיט, ולאחד אמר: הבא לי חותם של זהב, ופשעו (התרשלו) שניהם ולא הביאו, איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר: זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא, שהרי הוא זול ומצוי לכל.

ועוד תניא [שנויה ברייתא] בשם ר' מאיר, היה ר' מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך" (דברים י, יב), "מה", כמו "מאה".

מסופר, רב חייא בריה [בנו] של רב אויא בשבתא וביומי טבי [בשבת ובימים טובים], שהתפילות קצרות יותר, ואין שמונה עשרה ברכות בתפילה, טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי [היה טורח וממלא אותן, את מאה הברכות, בבשמים ומגדים] שהיה מברך עליהם.

עוד תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום לשבח את הקב"ה על חסדיו, ואלו הן: "שלא עשאני גוי", "שלא עשאני אשה", "שלא עשאני בור".

מסופר, רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא [שמע את בנו שהיה] מברך "שלא עשאני בור" כדברי הברייתא, אמר ליה [לו]: כולי האי נמי [כל כך גם כן] אתה מברך? כלומר, אין זה מן הראוי לזלזל בכבוד ישראל אף כשהם בורים. אמר ליה [לו]: ואלא מאי [מה] מברך כדי להשלים את מנין הברכות? אמר לו: "שלא עשאני עבד". שאל אותו: היינו [הרי זה] בדיוק כמו הברכה "שלא עשאני אשה", שעל שניהם מוטל שיעבוד! השיב לו: עבד