ההוא [אותו] פסוק בארון כתיב [נאמר]. ומשמעות 'מקדש' בפסוק זה הריהי הדברים המקודשים שבמשכן, כגון ארון הברית, שהרי בני קהת נשאו רק את כלי הקודש ולא את גוף המשכן. אלא מהכא [מכאן] "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח).

א מקשים: בין לרבנן [לשיטת חכמים] ובין לשיטת ר' יהודה לילפו [שילמדו] מפתח שער החצר שבמשכן, דכתיב [שנאמר]: "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה חמש אמות" (שמות כז, יח), וכתיב [ונאמר]: "וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה" (שמות כז, יד), וכתיב [ונאמר]: "ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמודיהם שלושה ואדניהם שלשה" (שמות לח, טו). שאם היו הקלעים שלשים מתוך רוחב כללי של חמשים אמה הרי ששער החצר היה עשרים אמה רוחב, וגובה חמש אמות. ונאמר: מה להלן, במשכן — חמש ברוחב עשרים קרוי פתח, אף כאן, לדיני עירובין, חמש ברוחב עשרים, יהא הגודל הראוי עבור פתח!

ודוחים: מכאן אין להוכיח, כי שער זה "פתח שער החצר" איקרי [נקרא] אבל פתח סתמא [סתם] — לא איקרי [נקרא], ואין ללמוד ממנו לשאר מקומות שנאמר בהם פתח סתם.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: כי כתיב [כאשר נאמר]: "קלעים חמש עשרה אמה לכתף" — בגובהה הוא דכתיב [שנאמר], והיה גובה הקלעים לא חמש אלא חמש עשרה אמה ואילו רוחב החצר לא נתפרש בכתוב כל עיקר.

ותוהים: גובהה?! כיצד אפשר לפרש כן, והא כתיב [והרי נאמר] במפורש "וקמה חמש אמות"! ודוחים כי שם הכוונה שההוא משפת מזבח ולמעלה, שהמזבח היה גבוה עשר אמות, וקלעי החצר היו מוגבהים מעליו עוד חמש אמות.

ב ושואלים: וכי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר [למד]? והא תנן [והרי שנינו במשנתנו] שהפתח הרחב מעשר אמות ימעט ולא פליג [חלק] ר' יהודה! והרי פתח האולם היה רחב מעשר אמות!

אמר אביי: פליג [חלק] ר' יהודה בברייתא, דתניא [שכן שנינו]: מבוי הרחב מעשר אמות ימעט, ר' יהודה אומר: אינו צריך למעט.

ועדיין שואלים: וליפלוג במתניתין [ושיחלוק במשנתנו]! ומדוע לא הובא בה הדבר? ומתרצים: פליג [חלק] בגובהה, והוא הדין לרחבה, ומה שאמר 'אינו צריך' — מתייחס גם לגובה וגם לרוחב.

ושואלים: ואכתי [ועדיין] האם אפשר לומר כי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר [למד]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה — ימעט, ור' יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. ותני [ושנה בברייתא אחרת] בר קפרא בדברי ר' יהודה: עד מאה אמה.

בשלמא [נניח] לדברי בר קפרא אפשר לומר 'עד מאה' איננו מדויק אלא גוזמא, ורצה לומר שר' יהודה מכשיר בגבוה הרבה מעשרים. אלא לשיטת רב יהודה בשם רב מאי [מה] הגוזמא שבדבר? ודאי למספר מדויק נתכוון, אכן בשלמא [נניח] לדברי ר' יהודה ארבעים אמה — דבר זה גמר [למד] מפתחו של אולם, אלא חמשים מנא ליה [מנין לו]? אלא עלינו לזנוח את דרך ההסבר הזאת ולומר שלא למדו ר' יהודה מפתחו של אולם אלא טעם אחר היה לו.

אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לרב [ברייתא זו היא שהטעתה את רב] ובשל זה הסביר כך את השיטות, דתניא [ששנינו בברייתא]: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה, יותר מפתחו של היכל — ימעט. הוא רב סבר: מדרבנן [מכיון שחכמים] מפתחו של היכל גמרי [למדו], הרי שר' יהודה — מפתחו של אולם גמר [למד]. ולא היא, אלא ר' יהודה מפתחא דמלכין גמר [מפתח של מלכים למד] שנוהגים לעשות פתחיהם רחבים וגבוהים ביותר.

ג ושואלים: ורבנן [וחכמים], אי [אם] מפתחו של היכל גמירי [למדו] — ליבעו [שיצטרכו] להכשרת המבוי דלתות כשם שהיו בהיכל, אלמה תנן [ומדוע שנינו] הכשר מבוי, בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: לחי או קורה! שאף בית שמאי אינם סבורים שיש צורך בדלתות!

ומשיבים: דלתות היכל לצניעות בעלמא [בלבד] הוא דעבידן [שנעשו], אבל אין להן שימוש ממשי, ופתח ההיכל כשלעצמו אינו צריך לדלתות והריהו פתח גמור גם בלעדיהן.

ושוב מקשים: אלא מעתה, שלמדו חכמים מפתח ההיכל, לא תיהני ליה [לא תועיל לו] למבוי צורת הפתח אם הוא רחב מאוד, דהא [שהרי] היכל צורת הפתח הויא ליה [היתה לו], אפילו הכי [כך] עשר אמות בלבד הוא דרויח [שרחב]. אלמה תנן [מדוע שנינו]: אם יש לו למבוי צורת הפתח, אף על פי שרחב מעשר אמות — אינו צריך למעט!

ומשיבים: מידי הוא טעמא [הרי דבר זה אינו טעם] אלא לשיטתו של רב, שלמדים מפתח ההיכל, והא מתני ליה [והרי היה שונה לו] רב יהודה לחייא בר רב קמיה [לפני] רב במשנתנו זו, שאם היתה לו צורת הפתח אינו צריך למעט. ואמר ליה [לו] רב: אתנייה [למד אותו] בגרסה אחרת "צריך למעט" הרי שלשיטת רב אף צורת הפתח אינה מועילה ברחב מכדי פתח ההיכל ואין להקשות כלל לפי שיטתו.

ומקשים עוד: אלא מעתה