|
טקסט הדף מנוקד
וְשֶׁל מַה בְּכָךְ מוּתָּר לְחַשְּׁבָן וּרְמִינְהוּ חוֹשְׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין וְאֵין מְחַשְּׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין בְּשַׁבָּת כֵּיצַד אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ כָּךְ וְכָךְ פּוֹעֲלִים הוֹצֵאתִי עַל שָׂדֶה זוֹ כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין הוֹצֵאתִי עַל דִּירָה זוֹ אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ הוֹצֵאתִי וְכָךְ וְכָךְ אֲנִי עָתִיד לְהוֹצִיא וּלְטַעְמָיךְ קַשְׁיָא לָךְ הִיא גּוּפַהּ אֶלָּא הָא דְּאִיכָּא אַגְרָא דַאֲגִירָא גַּבֵּיהּ הָא דְּלֵיכָּא אַגְרָא דַאֲגִירָא גַּבֵּיהּ
אֵין מַחְשִׁיכִין תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁנִּפְרְצָה לוֹ פִּרְצָה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנִמְלַךְ עָלֶיהָ לְגוֹדְרָהּ וְנִזְכַּר שֶׁשַּׁבָּת הוּא וְנִמְנַע אוֹתוֹ חָסִיד וְלֹא גְּדָרָהּ וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְעָלְתָה בּוֹ צָלָף וּמִמֶּנָּה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מוּתָּר לָאָדָם לוֹמַר לַחֲבֵירוֹ לִכְרַךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר שֶׁאִם יֵשׁ בּוּרְגָּנִין הוֹלֵךְ תְּנַן אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵּירוֹת בִּשְׁלָמָא לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים דִּבְשַׁבָּת לָא מָצֵי אָגַר אֶלָּא לְהָבִיא פֵּירוֹת לֵימָא שֶׁאִם יֵשׁ שָׁם מְחִיצּוֹת מֵבִיא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּפֵירוֹת הַמְחוּבָּרִים וְהָתָנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא תֶּבֶן וָקַשׁ בִּשְׁלָמָא קַשׁ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בִּמְחוּבָּר אֶלָּא תֶּבֶן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּתִיבְנָא סַרְיָא תָּא שְׁמַע מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת עַל עִסְקֵי כַלָּה וָמֵת אִין עַל עִסְקֵי אַחֵר לָא בִּשְׁלָמָא אַחֵר דּוּמְיָא דְכַלָּה מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְמֵיגַז לֵיהּ אַסָּא אֶלָּא מֵת מַאי נִיהוּ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין וְקָתָנֵי מֵת אִין אֲבָל אַחֵר לָא וְאַמַּאי לֵימָא שֶׁאִם יֵשׁ שָׁם מְחִיצּוֹת מֵבִיא מֵת נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְמֵיגַז לֵיהּ גְּלִימָא אֲבָל מַחְשִׁיכִין וְאַף עַל גַּב דְּלָא אַבְדֵּיל וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל וְכִי תֵּימָא דְּאַבְדֵּיל בִּתְפִלָּה וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס וְכִי תֵּימָא דְּאַבְדֵּיל עַל הַכּוֹס כּוֹס בַּשָּׂדֶה מִי אִיכָּא תַּרְגְּמָא רַבִּי נָתָן בַּר אַמֵּי קַמֵּיהּ דְּרָבָא בֵּין הַגִּיתּוֹת שָׁנוּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי בְּמַעְרְבָא אָמְרִינַן הָכִי הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל וְעָבְדִינַן צוּרְכִּין אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב כָּהֲנָא הֲוָה אָמַר הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל וּמְסַלְּתִינַן סִילְתֵי כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כֹּל שֶׁאֲנִי וְכוּ' אִיבַּעְיָא לְהוּ אַבָּא שָׁאוּל אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַרֵישָׁא קָאֵי אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים לְהָבִיא פֵּירוֹת רש"יושל מה בכך. כגון שכבר היו לצורך אלא שעברו כגון כך וכך הוצאתי בבנין זה: חשבונות שעברו. לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי שעדיין שכר הפועלים עליו שלא נתנו להן ושל מה בכך שעברו לגמרי ואין שכר פועלים עליו: כך וכך הוצאתי. אלמא עברו מותרין: תקשי לך היא גופא. ברייתא קמייתא רישא קתני שעברו אסורין וסיפא קתני של מה בכך מותרין דהיינו עברו: צלף. אילן גדול הוא ובעל ענפים הרבה ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו אביונות קפריסין ולולבין: שאם יש בורגנין. מע' אמה לע' אמה הולך אפי' בשבת שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כד' אמות כדאמרינן בעירובין (דף כא.) וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר: המחוברים. שא''א לקצצן בשבת ע''י שום תקנה: קש. זנבות השבולים אשטרצי''א : בתיבנא סריא. שאפי' יש מחיצות אינו מביא משום דמוקצה הוא: על עסקי כלה ומת אין. דחפצי שמים הן אבל על עסקי אחר אפי' דומיא דכלה לא: בשלמא אחר דומיא דכלה . משכחת לה. דאסור להחשיך כגון לחתוך מן המחובר: למיגז לה אסא. דעבדו לה גננא דאסא לכלתא: אלא עסקי מת מאי היא. הבאה דארון ותכריכין ואמאי לאחר לא לימא הואיל ואם יש שם מחיצות מביא: למיגז ליה גלימא. לתקן לו תכריכין דאין היתר לדבר היום כלל: ואע''ג דלא אבדיל. אסיפא דמתני' מתמה דקתני ומביא פירות בידו לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה: בין הגיתות שנו. דאיכא כוס בשדה: המבדיל בין קודש לחול. להיכרא בעלמא ללוות את המלך: ועבדינן צורכין. ואחר כך אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ''ש דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס: ומסלתינן סילתי. חוטבין עצים: אהייא. קאי ומשוי כללא: אי נימא ארישא. דקתני ת''ק לאיסורא וקאתי אבא שאול לשוויה בה כללא א''כ דכללא לאיסורא ה''ל למימר בהדיא כל שאינו זכאי באמירה כגון אלו שאינו רשאי לומר לחבירו שכור לי פועלים או הבא לי פירות למוצאי שבת אינו רשאי להחשיך מיבעי ליה: תוספותואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. השתא משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור פועלי' ולהביא פירו' וקשה לרבי דבסוף פ' בכל מערבין (עירובין דף ל''ח:) תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא מילתא דאינו מטייל אלא ליכנס למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח מדינה רגילים להיות מרחצאות כדאמרי' בפ''ק דמגילה (דף ו:) ה' מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל הכא אין הוכחה כ''כ בתוך התחום המחשיך לשכור פועלים ולהביא פירות וכי האי גוונא משני התם. מ''ר: אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. מתוך פירוש הקונטרס משמע לשמור חוץ לתחום וכן משמע פשט המשנה וקשה לרבי מהא דאמר שמואל בגמ' מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר ופריך תנן אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים כו' והשתא מתניתין גופיה תיקשי ליה דמוכחא מילתא כוותיה דשמואל מדקתני בסיפא כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו יכול אני להחשיך עליו וקא מפרש בגמ' דמה שמותר לומר מותר להחשיך וא''כ מדשרינן להחשיך לשמור חוץ לתחום אלמא שרי למימר חוץ לתחום אני הולך למחר דהא בהא תליא והיינו כשמואל ואיני יודע מאי קשיא דאי לאו דשמואל מתני' אתיא שפיר דה''א אין לך דבר שלא יהא מותר לאדם לומר על עצמו ואפי' אשכור פועלים למחר או אבנה בנין זה יכול לומר בשבת דהוה אמינא דווקא לחבירו אסור לומר שכור לי פועלים למחר דמהני אמירתו אבל על עצמו יכול לומר כל מה שירצה דלא מהני אמירתו וכי תלי אבא שאול ההחשכה ה''מ באמירה לחבירו דיש אסורה ויש מותרת אבל אם איתא לדשמואל פריך שפיר דאסר כל אמירות אפילו על עצמו אלא דווקא לכרך פלוני אני הולך למחר משום טעמא דשאם יש שם בורגנין הולך והשתא פריך כיון דאי לאו האי טעמא הוה אסרת ליה אלא משום האי טעמא דווקא שרית ליה א''כ מתני' נמי תשתרי להביא פירות שאם יש מחיצות מביא. נ''ל: לכרך פלוני אני הולך. תימה מאי איריא הוא אפילו לחבירו נמי יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר מהאי טעמא דקאמר מדשרי שמואל לקמן לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך אפילו בשבת כ''ש שיכול לומר שמור לי למחר ואין לפרש דשאני התם שהן בתחומו אבל אין יכול לומר לחבירו שמור לי פירות שחוץ לתחומך דנראה הוא שאפילו זה יכול לומר מכיון שמותר להחשיך וצ''ל דלא נקט שמואל דוקא לכרך פלוני אני הולך דהוא הדין לחבירו יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר: בשלמא קש במחובר משכחת לה. ה''נ הו''מ למימר מטעם מוקצה דהא אינו ראוי למאכל בהמה כדאמר לעיל (דף קמא.) הקש שע''ג המטה לא ינענענו כו' אלא רבותא קאמר דאפילו במחובר משכחת לה: במחובר משכחת לה. אומר רבי דלאו משום תלישה נקט לה דאע''ג שמחובר לארץ אין בו איסור תלישה כיון שיבש אינו יונק מן הארץ כדמוכח בחולין פרק העור והרוטב (דף קכז: ושם) דאמר תאנים שצמקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין והתולש ממנה בשבת חייב חטאת דווקא צמקו אבל יבשו לא וכן משמע בכל הסוגיא דיבשו הן ועוקציהן מטמא טומאת אוכלין ואין דינו כלל כמחובר והא דקאמר הכא במחובר משכחת לה היינו משום איסור ייפוי קרקע כדאמר לעיל התולש עולשין בשבת חייב חטאת בפרק הבונה (לעיל דף קג.) והא דפריך בפרק המוציא תפילין (עירובין דף ק:) אאילן יבש הא קא נתרי פירי משמע שיש ביבש איסור תלישה אומר רבי דמיירי התם ביבשו הן ולא עוקציהן: בתיבנא סריא. והא דאמר לקמן פרק מי שהחשיך (דף קנה:) מפרכין תבן ואספסתא לפני בהמה ומוקי לה בתבנא סריא משמע דחזי לבהמה אומר רבי דמיירי כגון דלא סרי' כולי האי: אלא מת מאי ניהו להביא לו ארון ותכריכין. תימה אמאי לא קאמר למיגז ליה אסא שהיו רגילין להביא אסא למת כדאשכחן בנדה (דף לז.) דשוור אסא מערסא לערסא וי''ל ע''כ צ''ל ארון ותכריכין כדקתני במתני' בהדיא. מ''ר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|