וכדברי הלל עובר אף משום איסור רבית, שלדעתו אין מלווים חפצים בעין אלא אם כן העריכום בכסף.

ושואלים: אי הכי [אם כך] שיש לחשוש לכל האיסורים הללו בבניו ובני ביתו נמי [גם כן] נאסור עליו משום החששות הללו! ומשיבים: לענין זה בניו ובני ביתו היינו טעמא [זהו הטעם] — כדברי רב יהודה שאמר בשם רב: מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית שילמדו כמה קשה תשלום של ריבית, וכיון שהכל, גם כסף התשלומים, משלו אין כאן איסור ריבית.

ושואלים: אי הכי [אם כך] שהכל משלו ולא נעשה אלא לשם חינוך, מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי [גם כן] יותר לו לחלק!

ומשיבים: אין הכי נמי, וחסורי מיחסרא והכי קתני [כן כך הוא גם כן, וחסרה המשנה וכך יש לשנותה]: מפיס אדם עם בניו ובני ביתו על השלחן אפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — כדעת רב יהודה שאמר בשם רב: עם בניו ועם בני ביתו — אין [כן], יכול הוא להפיס, ואולם עם אחרים — לא. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? כדעת רב יהודה שאמר בשם שמואל: מנה גדולה כנגד מנה קטנה — אף בחול לאחרים אסור. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום האיסור שבמשחק קוביא, שיש בו משום גזל מדברי חכמים.

א שנינו במשנה שמטילין חלשין (גורלות) על הקרבנות, אבל לא על המנות. לשון זו אינה ברורה, ושואלים: מאי [מה המשמעות] של מה שאמרו: אבל לא על המנות? אמר ר' יעקב בריה [בנה] של בת יעקב, הכוונה היא: אבל לא מטילים גורל על המנות של חול ביום טוב. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הואיל וכתיב [ונאמר] "אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן" (הושע ד, ד), וכאן למדים שהכהנים בעלי מריבה הם, ואולי כדי למנוע מריבה ביניהם, אפילו על מנות של חול נמי [גם כן] יתירו להטיל גורלות על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין היתר בכגון זה.

ב ובשל הזכרת דברי אמורא זה מוסיפים ומביאים עוד את מה שאמר ר' יעקב בריה [בנה] של בת יעקב: כל מי שגרם שחבירו נענש על ידו — אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אפילו אם היה צודק. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר] בנבואת מיכיהו "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה. ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן" (מלכים א, כב, כ-כב),

ואמרינן [ואמרנו]: מאי [מה] היא רוח זו? אמר ר' יוחנן: זה רוחו של נבות היזרעאלי שביקש לנקום מאחאב שהרגו. ומאי [ומה פירוש] "צא" שאמר לו השם? אמר רב: הכוונה היא שאמנם ניתנה לך רשות לעשות כן, אבל צא ממחיצתי. ולכאורה הוצא ממחיצת השם משום שגרם להעניש את אחאב. ודוחים: ודילמא התם היינו טעמא [ושמא שם זהו הטעם] דכתיב [שכן נאמר] "דבר שקרים, לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז), ורק מחמת טעם זה הוצא ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא?!

אלא מהכא [מכאן]: שהפסוק "שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל תסוב עליך כוס ימין ה' וקיקלון על כבודך" (חבקוק ב' טז), נדרש: "שבעת קלון מכבוד — זה נבוכדנצר, "שתה גם אתה והערל" — זה צדקיה, שאף הוא נענש משום שגרם לנבוכדנצר שייענש, וכמו שיבואר בהמשך הדברים. אך יש לדחות את הראיה: חדא, דכוליה קרא [אחת, שכל הכתוב] הזה בנבוכדנצר כתיב [נאמר]. ועוד: צדקיה צדיקא [הצדיק] מאי הוה ליה למיעבד ליה [מה היה יכול לעשות לו], וכפי שאמר רב יהודה שכך אמר רב להלן בענין זה: בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה ערלתו וכו'.

אלא לא מכאן הראיה כי אם מהכא [מכאן], שנאמר: "גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי יז כו), כלומר, לא טוב שהצדיק מעניש, אין "לא טוב" אלא רע, וכתיב [ונאמר]: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע" (תהילים ה, ה), כלומר, צדיק אתה ה' ולא יגור במגורך [יחד אתך] רע. והצדיק המעניש אף הוא קרוי "רע".

ג ושואלים: מאי משמע דהאי [שזה] הלשון ששנינו במשנה "חלשים" לישנא דפורא [לשון של גורל] הוא? — דכתיב [שכן נאמר]: "איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים" (ישעיה יד, יב), ואמר רבה בר רב הונא: פסוק זה מלמד שהיה מטיל פור ("חולש") על גדולי מלכות (גויים), לידע איזה בן יומו של משכב זכור. וכתיב [ונאמר]: "כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו" (ישעיה יד, יח), ואמר ר' יוחנן: משמעו של הכתוב — שנחו ממשכב זכור.

ואמר ר' יוחנן: כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה, שנאמר: "נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה" (ישעיה יד, ז), ומכלל הדברים אתה למד שעד השתא [עכשיו] לא הוה [היתה] רנה.

ואמר ר' יצחק שכך אמר ר' יוחנן: אסור לעמוד כעת אפילו בחורבות ביתו של אותו רשע (נבוכדנצר) בבבל, שכן נאמר על אותו מקום: "ושעירים ירקדו שם" (ישעיה יג, כא), ויש לחשוש מפני המזיקים המצויים שם (מהרש"א).

ואמר רב יהודה שכך אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע, נבוכדנצר, לעשות לאותו הצדיק, צדקיה, כך, נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה. שנאמר: "הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם. שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל" (חבקוק ב' טו-טז), ער"ל בגימטריא שלש מאות הוי [הם].

ועוד אמר רב יהודה שכך אמר רב : בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם, ואמרו: שמא למשול עליהם הוא בא, או ליחלות כמותם הוא בא? שנאמר: "כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת" (ישעיה יד, י) יצאתה (יצאה) בת קול ואמרה: "ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים" (יחזקאל לב, יט), לומר שמעמדו בגיהנם כשל כל יורדי הגהינם האחרים.

ובאותו ענין, על מה שנאמר: "ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה" (ישעיה יד, ד), אמר רב יהודה שכך אמר רב : משמעות הכתוב היא ששבתה אומה זו שאמרה