בשאלה אם מקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי [חלוקים הם], שלדעת ר' שמעון המקרא נדרש דווקא לאחריו, ולכן הוא מפרש ש"אצבעו" נאמר לענין נתינה בלבד. ואילו חכמים סבורים שהמקרא נדרש גם לפניו, ולכן לא רק "ונתן" אלא גם "ולקח" (קבלת הדם) צריכים להיות בימין. ומביאים דעה נוספת בענין זה.

אמר אביי: הא [זו] שאמר ר' אלעזר בר' שמעון, מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן [מוציאה מדברי אביו ומוציאה מדברי חכמים], שהיא שיטה נוספת. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר בר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה ולא בנתינה, אם שינה בקבלה ועשאה בשמאל — פסול, אבל אם שינה בנתינה — כשר. וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה, בא ללמד שדווקא אם שינה בנתינה בשמאל — פסול, אבל אם שינה בקבלה — כשר.

והיכן נאמר אצבע בנתינה? דכתיב [שנאמר]: "ולקחת מדם הפר ונתת על קרנת המזבח באצבעך" (שמות כט, יב). ומעירים: וקסבר [וסבור הוא]: מקרא נדרש לפניו, ולא נדרש לפני פניו כלומר, למה שאינו כתוב ממש לפניו בסמוך לו, ואף אינו נדרש לאחריו.

א אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא אצבע ימין.

ותחילה מעירים: קא סלקא דעתין תרתי בעינן [עלה על דעתנו שאת שניהם יחד צריכים אנו], כדכתיב [כמו שנאמר] למשל בפסוק: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" (ויקרא ד, כה). ויליף [ונלמד] דבר זה בגזירה שווה ממצורע, דכתיב [שנאמר] בו הדבר במפורש: "וטבל הכהן את אצבעו הימנית" (ויקרא יד, טז). ומקשים: והרי קמיצה, שלא כתיב [נאמר] בה אלא כהונה, ולא נאמר אצבע, ותנן [ושנינו במשנה]: קמץ בשמאל — פסול!

אלא אמר רבא: צריך להבין כי הכוונה היא לכל מקום שנאמר בו אחד הדברים, או אצבע או כהונה.

אמר ליה [לו] אביי: הרי הולכת אברים של קרבן התמיד לכבש המזבח, להניחם שם לצורך הקטרה, דכתיב בהו [שנאמר בהם] רק כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה" (ויקרא א, יג), ואמר מר [החכם]: "והקריב" זו הולכת אברים לכבש, ותנן [ושנינו במשנה]: כיצד מוליכים את האיברים? הרגל של ימין בשמאלו ובית עורה (הצד בו מצוי העור, ולא מקום החתך) פונה לחוץ. הרי שלמרות שכתוב שם כהונה עושים זאת בשמאל!

ומשיבים: [כי אמרינן [כאשר אנו אומרים]] או אצבע או כהונה — בדבר המעכב כפרה אנו אומרים, דומיא [בדומה] להזאה על המצורע, והולכת אברים אינה מעכבת כפרה.

ומקשים: והרי קבלה של הדם בכלי, דכתב בהו [שנאמר בהם] כהונה, ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן [ושנינו במשנתנו]: קבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. וכיצד אתה מיישב את שיטת ר' שמעון?

ומשיבים: ר' שמעון תרתי בעי [שתים הוא מצריך], גם אצבע וגם כהונה.

ושואלים: מי בעי [האם מצריך] ר' שמעון תרתי [שתים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד — אינו אלא ימין, אצבע — אינו אלא ימין, ואינו מזכיר כהונה!

ומשיבים: במקום שנאמר אצבע לא בעיא [אינו צריך] שיהיה כתוב כהונה, אבל אם כתוב כהונה בלבד בעיא [צריך] שיהיה כתוב אצבע כדי לומר שאינו אלא ימין.

ושואלים: ואלא לדעת ר' שמעון, כהן שנזכר במיוחד לענין קבלה למה לי שייכתב? הרי לדעתו קבלה כשירה בשמאל! ומשיבים: ללמד שהכהן יהיה בכיהונן, כשהוא לבוש בגדי כהונה (ראה לעיל זבחים יז,א).

ושואלים: והרי זריקה שלא כתב בהו [נאמר בהם] אלא כהונה ולא אצבע, ותנן [ושנינו]: זרק בשמאל — פסול, ולא פליג [חלק] ר' שמעון על כך, משמע שלדעתו עצם המילה כהונה מספיקה!

אמר אביי: אף שלא נזכרה מחלוקת במשנה פליג [חולק הוא] באמת בברייתא, דתניא [ששנויה ברייתא]: קיבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. זרק בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר.

ומקשים: אלא הא [זו] שאמר רבא לענין הכתובים היתרים בפרשת המצורע: נאמר "יד" לגזירה שווה, ללמד על "יד" לקמיצה של המנחות שתהא נעשית ביד ימין, "רגל" "רגל" ללמד על חליצה, שחולצת היבמה את הנעל מרגלו הימנית של היבם, "אזן" "אזן" — ללמד על רציעה של אוזנו של עבד עברי שאינו רוצה לצאת לחפשי, שתהא זאת אזנו הימנית. ויש לשאול: למה לי גזירה שווה זו לענין קמיצה? הרי מדברי רבה בר בר חנה נפקא [יוצא הדבר] שהרי נאמרה שם כהונה, ולמדים מכאן שהיא ימין!

ומשיבים: חד [פסוק אחד] נאמר לצורך קמיצת הקומץ מתוך המנחה, שתיעשה ביד ימין, וחד [ופסוק אחד] לקידוש קומץ להכנסת הקומץ לתוך כלי שרת, שגם זה צריך להיעשות בימין.