סקר
מסכת בבא קמא:





 

פירוש שטיינזלץ

מטושטשין מלוכלכים ומוכתמים, או מקורעין (אפילו היו חדשים), ועבדעבודתו פסולה.

ומביאים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: אם היו מרושלין נגררים על הקרקע — כשרין, אם מסולקין ומוגבהים מן הקרקע — פסולין. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] שהבאנו: מסולקיןכשרין! אמר רמי בר חמא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן בברייתא, מדובר שסילקן (שהעלה אותן) על ידי אבנט, ובאמת אינם קצרים ממידתו. כאן שפסל שמואל, מדובר דליתניהו מעיקרא [שאינם מכסים את רגליו מתחילה] כלל ואילו

רב אמר: אחד זה ואחד זה בין מרושלים בין מסולקים — פסולין.

ומסופר, רב הונא איקלע [הזדמן] למקום ארגיזא, רמא ליה בר אושפיזכניה [השליך לו, הראה לו סתירה בן בעל האכסניא שלו]: מי [האם] אמר שמואל: מרושלין כשרין, ומסולקין פסולין? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מסולקיןכשרין! אמר ליה [לו]: בר מינה דההיא [חוץ ממנה, מאותה ברייתא], אין להקשות ממנה, דשנייה כבר תירץ אותה] רמי בר חמא, שמדובר בה כשהם מסולקים על ידי אבנט.

ושואלים: אלא לרב קשיא [קשה] שהוא פוסל במרושלים, והברייתא מכשירה בהם! וכי תימא [ואם תאמר]: מאי [מה פירוש] "מרושלין" בברייתא? כשהם מסולקין על ידי אבנט לגובה הראוי, ומשום כך הם כשרים — כי לדעת התנא אבנט מיגז אגיז [גוזז אותם], וכאילו לא היתה שם תוספת, אלא לפי זה מסולקין קשיא [קשה]: מדוע כשרים הם? הרי גם אם סילקם על ידי אבנט — נחשבים הם כגזוזים וקצרים מן המידה הראויה!

אמר ר' זירא, רב חדא תני [שנה את המלים "מרושלין מסולקין" כדבר אחד], כיצד? מרושלין שסילקן (העלה אותן) על ידי אבנט ועשה אותם כראוי — כשרין, אבל מסולקים — פסולים.

א אמר ר' ירמיה מדיפתי: מרושלין שלא סילקןתנאי [מחלוקת תנאים] היא האם הם כשרים, דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר בציצית "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כב, יב). וממה שנאמר "על ארבע כנפות כסותך" מדייקים: ארבע ולא שלש, שאם היו לכסות רק שלוש כנפות אינו חייב בציצית. ושואלים: או אינו אלא ללמדנו ארבע ולא חמש? ומשיבים: כשהוא מוסיף ואומר: "אשר תכסה בה" (דברים כב, יב) — הרי טלית בעלת חמש אמור מריבוי הכתוב. הא מה אני מקיים ארבע? לומר ארבע ולא שלש. ושואלים: וכיון שיש פה לשון מיעוט ולשון ריבוי, מה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש? ומשיבים: מרבה אני בעלת חמששיש בכלל חמש ארבע כנפות שהתורה חייבה בהן ציצית, ומוציא אני בעלת שלששאין בכלל שלש ארבע. זו ברייתא אחת.

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: "על ארבע כנפות כסותך" (דברים כב, יב) — ארבע ולא שלש, ארבע ולא חמש, וגם בעלת חמש כנפות פטורה מציצית. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, שפוטר טלית בעלת כנף נוספת, סבור]: יתר כמאן דאיתיה דמי [כמי שישנו הוא נחשב], לא ניתן להתעלם ממנו, ולפיכך הוא פוסל גם בבגדי כהונה מרושלים, ומר סבר [וחכם זה, המחייב חמש כנפות בציצית, סבור]: יתר כמאן דליתיה דמי [כמי שאינו הוא נחשב], ולכן בגדים מרושלים כשרים?

ודוחים: לא, דכולי עלמא כמאן דאיתיה דמי [לדעת הכל יתר כמי שישנו הוא נחשב] ובבגדי כהונה הוא פוסל, ושאני הכא דרבי רחמנא [ושונה כאן, לענין ציצית, שריבתה התורה]: "אשר תכסה בה".

ושואלים: ואידך [והאחר], הפוטר כסות בעלת חמש כנפות מציצית, האי [זה הריבוי] "אשר תכסה בה" מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [צריך הוא לו לכמו ששנויה בברייתא אחרת]: נאמר "וראיתם אתו" (במדבר טו, לט) — פרט לכסות לילה שאז אין הציצית נראית. ויש לשאול: או אינו אלא פרט לכסות סומא שאינו רואה את הציצית? על כך יש להשיב: כשהוא אומר: "אשר תכסה בה" לרבות — הרי כסות סומא אמור שחייבת בציצית, הא [הרי] מה אני מקיים "וראיתם אתו"? פרט לכסות לילה.

ושואלים: ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? ומשיבים: מרבה אני כסות סומא, שאף על פי שהוא אינו רואה ישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה גם אצל אחרים. [ושואלים:

ואידך [והאחר] שדרש ריבוי זה לרבות כסות בעלת חמש כנפות, מהיכן יודע הוא הלכה זו לרבות כסות סומא? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] מ"אשר" שהוא לשון ריבוי. ומן הצד השני, ואידך [והאחר]? את המילה "אשר" לא דריש [אינו דורש] כריבוי. ]

ב ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בענין בגדי כהונה: מה שנאמר בהם "בד" בא לומר בשיהיו של בוץ (פשתן), "בד"שיהו חדשים, "בד"שיהו שזורים שיהא החוט ממנו הם עשויים שזור מכמה חוטים יחד, "בד"שיהו חוטן כפול ששה, "בד"שלא ילבש בגדים של חול עמהן.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: בשלמא [נניח] מה שהוא שונה שיהו של בוץהא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: בוץ (פשתן) — אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר]לא. אלא מה שהוא שונה: "בד"שיהו חדשים, האם נלמד מכאן שחדשיםאין [כן], שחקין (שחוקים) — לא? והתניא [והרי שנויה ברייתא] שבגדי כהונה משוחקיןכשרים!

אמר ליה [לו] רב יוסף: וליטעמיך [ולטעמך, ולשיטתך], מה ששנה בברייתא זו "בד" שיהו חוטן כפול ששה, כיצד הוא נלמד? הלוא "בד"חד חד לחודיה משמע [אחד אחד לעצמו משמעו]! אלא הכי קאמר [כך הוא אומר]: אותם בגדים שנאמר בהן "בד" צריכין שיהו של בוץ, חדשים, שזורין, שיהא חוטן כפול ששה, יש מהן מהדרישות האלה למצוה לכתחילה, ויש מהן לעכב.

ושואלים: לעיקרו של דבר, ממאי [ממה יודע אתה] דהאי בד כתנא [שבד זה האמור במקרא פשתן] הוא? אמר רב יוסף בר' חנינא: דבר העולה מן הקרקע בד בבד [אחד אחד], שאין גבעוליו מתפצלים לכמה ענפים.

ושואלים: אימא [אמור] שהוא עמרא [צמר]! ואומרים: עמרא מיפצל [הצמר מתפצל] השערות מתפצלות לכמה נימים. ושואלים: כיתנא נמי מיפצל [הפשתן גם כן מתפצל]! ומשיבים: פשתן על ידי לקותא מיפציל [רק על ידי הכאה הוא מתפצל] ואילו הצמר מתפצל מעצמו.

רבינא אמר, מהכא [מכאן] למדים דבר זה, שנאמר בבגדי הכהנים: "פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע" (יחזקאל מד, יח), הרי שהבד האמור התורה הוא פשתים.

אמר ליה [לו] רב אשי לרבינא: והא [ודבר זה] עד דאתא [שבא] יחזקאל מנלן [מנין היה לנו]? אמר לו: ולטעמיך [ולטעמך, ולשיטתך], הא [זו] שאמר רב חסדא לענין אחר: דבר זה (הלכה זו) שמשומד וערל פסולים לשרת בכהונה מתורת משה רבינו לא למדנו שאינה כתובה בתורה, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו שאמר: "כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי" (יחזקאל מד, ט), עד שבא יחזקאל מנלן [מנין לנו]? אלא גמרא גמירי לה [במסורת היו למודים אותה] שכך היא ההלכה, ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכיה אקרא [והסמיכה על המקרא], הכא נמי גמרא גמירי לה [כאן גם כן במסורת היו יודעים אותה] ובא יחזקאל ופירש אותה.

כיון שהוזכר פסוק זה שואלים: מאי [מה פירוש] "לא יחגרו ביזע"? אמר אביי: לא יחגרו במקום שמזיעין, כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: כשהם חוגרין את האבנט אין חוגרין אותו לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן (מגובה מרפקיהם), אלא

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר