|
טקסט הדף מנוקד
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים פַּר וְשָׂעִיר לְכׇל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין
הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רוּבָּן עַל פִּיהֶן מְבִיאִין פַּר וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ מְבִיאִין שִׁבְעָה פָּרִים וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי חוֹטְאִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁמוֹנָה פָּרִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁמוֹנָה פָּרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים פַּר וְשָׂעִיר לְכׇל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶן אוֹתוֹ שֵׁבֶט הוּא חַיָּיב וּשְׁאָר כׇּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הוֹרָיוֹת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ שֵׁבֶט גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן יָדְעוּ שֶׁהוֹרוּ וְטָעוּ מָה הוֹרוּ יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין תַּלְמוּד לוֹמַר וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת וְלֹא שֶׁיִּוָּדְעוּ הַחוֹטְאִין אֲשֶׁר חָטְאוּ חָטְאוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵי פָרִים חָטְאוּ שְׁלֹשָׁה מְבִיאִין שְׁלֹשָׁה אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא חָטְאוּ שְׁנֵי יְחִידִים מְבִיאִין שְׁנֵי פָרִים חָטְאוּ שְׁלֹשָׁה מְבִיאִין שְׁלֹשָׁה תַּלְמוּד לוֹמַר הַקָּהָל הַקָּהָל חַיָּיב וְכׇל קָהָל וְקָהָל חַיָּיב כֵּיצַד חָטְאוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵי פָרִים חָטְאוּ שִׁבְעָה מְבִיאִין שִׁבְעָה וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר שֶׁאֲפִילּוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִין לְכָךְ נֶאֱמַר קָהָל לְחַיֵּיב עַל כׇּל קָהָל וְקָהָל דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ מְבִיאִין שִׁבְעָה פָּרִים וּבֵית דִּין מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר שֶׁנֶּאֱמַר לְמַטָּה קָהָל וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה קָהָל מָה קָהָל הָאָמוּר לְמַעְלָה בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל אַף קָהָל הָאָמוּר לְמַטָּה בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ בֵּית דִּין מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶם פַּר וְהֵן פְּטוּרִין נֶאֱמַר קָהָל לְמַטָּה וְנֶאֱמַר קָהָל לְמַעְלָה מָה קָהָל הָאָמוּר לְמַעְלָה בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר אַף קָהָל הָאָמוּר לְמַטָּה בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ חָטְאוּ שִׁשָּׁה שְׁבָטִים וְהֵם רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל אוֹ שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל מְבִיאִין פַּר אָמַר מָר וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת וְלֹא שֶׁיִּוָּדְעוּ הַחוֹטְאִין מַאן תַּנָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רָבָא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה נַפְשָׁךְ אִם חֵלֶב אָכַל חַיָּיב נוֹתָר אָכַל חַיָּיב רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שָׁאנֵי הָכָא דִּכְתִיב אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ הָתָם נָמֵי הָכְתִיב אֲשֶׁר חָטָא בַּהּ הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה קָסָבַר אַרְבָּעָה קְהָלֵי כְּתִיבִי קָהָל הַקָּהָל קָהָל הַקָּהָל חַד לְחַיֵּיב עַל כׇּל קָהָל וְקָהָל וְחַד לְהוֹרָאָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין וּמַעֲשֶׂה תָּלוּי בַּקָּהָל וְחַד לִגְרִירָה וְחַד לְשֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין וְרַבִּי שִׁמְעוֹן תְּלָתָא קְהָלֵי כְּתִיבִי הַקָּהָל קָהָל הַקָּהָל מֵעֵינֵי הַקָּהָל אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי מֵעֵינֵי דִּפְלָנְיָא חַד לְחַיֵּיב עַל כׇּל קָהָל וְקָהָל וּתְרֵי אַחֲרִינֵי נֶאֱמַר לְמַטָּה קָהָל וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה קָהָל מָה לְהַלָּן בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל אַף כָּאן בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל וְרַבִּי מֵאִיר קָהָל הַקָּהָל לָא דָּרֵישׁ הִלְכָּךְ תְּרֵי קְהָלֵי כְּתִיבִי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְנֶאֱמַר לְמַטָּה קָהָל וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה קָהָל מָה לְהַלָּן בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר אַף כָּאן בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי טַעְמָא כְּתִיב וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה אַלְמָא מִיעוּטָא דִּכְתִיב מֵעֵינֵי וּכְתִיב כִּי לְכׇל הָעָם בִּשְׁגָגָה לְמֵימְרָא דְּרוּבָּא אִין מִיעוּטָא לָא הָא כֵּיצַד עָשׂוּ שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל אוֹ שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל חַיָּיבִין רש"ירבי שמעון אומר שלש עשרה פרים. פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא: הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובו. של כל שבט ושבט דשבעה שבטים וכגון דהוי רובן של ישראל מביאין פר וכו' דברי רבי מאיר [דס''ל] ב''ד מביאין פר ולא צבור: רבי יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין פר פר על ידיהם. כלומר פר לכל שבט ושבט ואמר בגמרא דז' דקאמר ר' יהודה לאו דוקא דהוא הדין לשבט אחד שחטא על הוראת בית דין הגדול שהשאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר ואיידי דקאמר ר''מ ז' דאיהו בעי רובא ממש קא''ר יהודה נמי: וחכמים אומרים אין חייבים פר אלא על הוראת ב''ד הגדול. אבל שבט אחד בהוראת בית דינו כשגגת מעשה דמי ומביאין כל אחד כשבה או שעירה: עדת ישראל. היינו סנהדרין כלומר סנהדרין של ישראל דהיינו ב''ד הגדול: גמ' ידעו שהורו וטעו מה שהורו. כלומר הורו ב''ד שחלב מותר בבטול מקצת ועשו קהל על פיהן ואכלו שוגגין חלב ודם דהוי חד בשגגת מעשה בלבד וחד בהוראה ואח''כ ידעו שהורו שלא כראוי אלא שטעו במה שהורו דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם יכול יהו חייבין פר דליהוי הוראה מעליא: ת''ל ונודעה החטאת. אשר חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שיודע החטאת שיהיו יודעין על מה הורו אם על החלב או על הדם: ולא שידעו החוטאין. דלא סגי בידיעה דחוטאין דאע''ג דעשו בהוראה דממה נפשך חד מנייהו בהורא' הוה דהא אכלי לתרווייהו חלב ודם אפ''ה פטורין דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו בהוראה: חטאו שני שבטים מביאין ב' פרים. והוא הדין דכי חטא שבט אחד שמביא פר אחד והא קמ''ל דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד: לחייב על כל קהל וקהל. דשבט אחד איקרי קהל כדמפרש טעמא לקמן: מה הקהל האמור למעלה ב''ד עם הקהל. דתרוייהו כתיב למעלה ב''ד עם קהל דכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל דהאי מעיני היינו ב''ד: אף קהל האמור למטה. והקריבו הקהל ב''ד עם הקהל הכי דריש ר''מ מה קהל האמור למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל בית דין ולא קהל כלומר דהוראה תלויה היא בב''ד ולא בקהל דהא לא כתיב ונעלם מקהל אלא מעיני הקהל דמשמע מב''ד של קהל ולא מקהל אף קהל האמור למטה והקריבו הקהל בית דין ולא צבור: מה נפשך. דתנן במסכת כריתות בפ' ספק אכל חלב (דף יט) חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ותניא אמר רבי אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במאי חטא הכא נמי סבירא ליה לר' אליעזר מה נפשך אם חלב אכלו בהוראה מביאין פר ואם דם אכלו בהוראה מביאין פר וחייבין ממ''נ: אפי' תימא רבי אליעזר ושאני הכא דכתיב ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו. דמשמע שיודע להם החטא שחטאו עליו ע''פ בית דין: התם נמי הא כתיב אשר חטא בה. דמשמע עד שיודע לו במה חטא: בה. (פרט למתעסק דבה) משמע דמתכוין לעשות החטא פרט למתעסק בשבת כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דפטור אבל מתעסק בחלבי' ובעריות חייב שכבר נהנה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין סב:): ד' קהל כתיבי. מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל מאי הקהל תרי וליכתוב קרא והקריבו קהל מאי הקהל תרי והרי ארבעה. חטאת הקהל לא קא חשיב דהא לא כתיב לא בהוראה ולא בהקרבה: לחייב על כל קהל וקהל. על כל שבט ושבט דשבט אחד איקרי קהל כדאמר לקמן: וחד להוראה תלויה בב''ד. כדאמר לעיל (דף ג) הקהל ועשו הוראה תלויה בב''ד ומעשה תלוי בקהל וחד למידה דשאר שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין ומביאין על ידיהם פר פר: וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו. כדתנן בסיפא דמתניתין הורו ב''ד של אחד מן השבטים כו': ג' קהל כתיבי. מעיני הקהל לא דרשינן ביה תרתי דהא לשמוש הוא דאתא דאורחיה דקרא דמשתעי הכי כדאמרי אינשי מעיני דפלניא הכא נמי מעיני הקהל משמע מעיני של קהל וחד הוא אבל והקריבו הקהל דרשינן ביה תרי דלכתוב קרא והקריבו קהל מאי הקהל תרי הא תלת: חד לחייב על כל קהל וקהל. דר''ש נמי ס''ל דשבט אחד איקרי קהל אייתרי ליה תרי לג''ש נאמר קהל למעלה וכו': ור''ש בן אלעזר מ''ט. דכתיב בהוראה דעבודת כוכבים בפרשת שלח לך אנשים והיה אם מעיני העדה אלמא אפי' מיעוטא חטאו מביאין פר ושעירה דכתיב מעיני משמע מקצת עיני ולא כל עיני וכתיב כי לכל משמע דרובא אין דרובו ככולו ומיעוטא לא הא כיצד וכו' דמעיני אפי' מיעוט קהל כגון ברוב שבטים והאי דכתי' כי לכל דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים: תוספותאם חלב אכל חייב כו'. תימה מי דמי התם בין בחלב בין בנותר חד קרבן הוא אבל הכא קרבן דעבודת כוכבים אינו שוה לחלב. וצ"ל דה"נ ידעי דלא איירי אלא בעניינים שקרבנם שוה כעין חלב ודם כדפרש"י: ור"ש תלתא קהלי כתיבי כו'. יש ספרים דגרסי תרי קהל כתיבי וכן נראה ובעי למימר דחד קהל כוליה קרא לאורחא דקרא וחד קהל דרשינן קהל הקהל והיינו תרי קהל. ולר' מאיר חד קהל כוליה לאורחא דקרא ומיניה נמי שמעינן דאיירי בבית דין ולא בצבור וחד קהל לג"ש ולפי הגירסא הכתוב בספרים בעי למימר דתרוייהו אתו לג"ש ולא נהירא. מיהו אפשר דתלמודא בעי למימר לרבי שמעון דקהל האמור למעלה הוא בית דין עם הצבור ואי לא כתיב ההוא קהל ה"א דקהל למטה היינו צבור ולא בית דין ולרבי מאיר משמע איפכא. וע"ק אליבא דרבי שמעון לימא ד' קהל כתיבי ומייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה צריך לאהדורי אקרא אחרינא. מיהו ליכא למפרך לר"מ לדרוש ג' קהל כרבי שמעון למדרש מעשה תלוי בקהל כיון דאית ליה ג"ש דקהל בבית דין אמור א"כ לא מצי למילף משם מעשה תלוי בקהל דהא לעיל אמר הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל א"כ מי שלמד משם סובר דקהל האמור למעלה בצבור מיירי ולר"מ לא ס"ל הכי דבצבור מיירי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|