סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יִצְרָא דְּיֵין נֶסֶךְ לָא תָּקֵיף לְהוּ זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית וְגוֹיִם מְסוּבִּין חַמְרָא אָסוּר מַאי טַעְמָא הוֹאִיל וְזִילָה עֲלַיְיהוּ בָּתְרַיְיהוּ גְּרִירָא
הָהוּא בֵּיתָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל עָל גּוֹי אַחְדַּהּ לְדַשָּׁא בְּאַפֵּיהּ וַהֲוָה בִּיזְעָא בְּדַשָּׁא אִישְׁתְּכַח גּוֹי דְּקָאֵי בֵּינֵי דַּנֵּי אֲמַר רָבָא כֹּל דְּלַהֲדֵי בִּיזְעָא שְׁרֵי דְּהַאי גִּיסָא וְהַאי גִּיסָא אֲסִיר
הָהוּא חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה יָתֵיב בְּבֵיתָא דַּהֲוָה דָּיַיר יִשְׂרָאֵל בָּעֶלְיוֹנָה וְגוֹי בַּתַּחְתּוֹנָה שְׁמַעוּ קָל תִּיגְרָא נָפְקִי קְדֵים אֲתָא גּוֹי אַחְדַּהּ לְדַשָּׁא בְּאַפֵּיהּ אֲמַר רָבָא חַמְרָא שְׁרֵי מֵימָר אָמַר כִּי הֵיכִי דִּקְדֵים אֲתַאי אֲנָא קְדֵים וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל וְיָתֵיב בָּעֶלְיוֹנָה וְקָא חָזֵי לִי
הָהוּא אוּשְׁפִּיזָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל אִישְׁתְּכַח גּוֹי דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּי דַנֵּי אֲמַר רָבָא אִם נִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב שְׁרֵי וְאִי לָא אֲסִיר
הָהוּא בֵּיתָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא אִישְׁתְּכַח גּוֹי דַּהֲוָה קָאֵים בֵּי דַנֵּי אֲמַר רָבָא אִי אִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי חַמְרָא אֲסִיר וְאִי לָא חַמְרָא שְׁרֵי מֵיתִיבִי נִנְעַל הַפּוּנְדָּק אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוֹר אָסוּר מַאי לָאו אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי לָא בִּדְאִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי
הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ יָתְבִי וְקָא שָׁתוּ חַמְרָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קָל צַלּוֹיֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא קָם וַאֲזַל אֲמַר רָבָא חַמְרָא שְׁרֵי מֵימָר אָמַר הַשְׁתָּא מִדְּכַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ וְהָדַר אָתֵי
הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ יָתְבִי בְּאַרְבָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קָל שִׁיפּוּרֵי דְּבֵי שִׁימְשֵׁי נְפַק וַאֲזַל אֲמַר רָבָא חַמְרָא שְׁרֵי מֵימָר אָמַר הַשְׁתָּא מִדְּכַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ וְהָדַר אָתֵי
וְאִי מִשּׁוּם שַׁבְּתָא הָאָמַר רָבָא אֲמַר לִי אִיסּוּר גִּיּוֹרָא כִּי הֲוֵינַן בְּאַרְמָיוּתַן אָמְרִינַן יְהוּדָאֵי לָא מְנַטְּרִי שַׁבְּתָא דְּאִי מְנַטְּרִי שַׁבְּתָא כַּמָּה כִּיסֵי קָא מִשְׁתַּכְחִי בְּשׁוּקָא וְלָא יָדַעְנָא דִּסְבִירָא לַן כְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק הַמּוֹצֵא כִּיס בְּשַׁבָּת מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת
הָהוּא אַרְיָא דַּהֲוָה נָהֵים בְּמַעְצַרְתָּא שְׁמַע גּוֹי טְשָׁא בֵּינֵי דַּנֵּי אָמַר רָבָא חַמְרָא שְׁרֵי מֵימָר אָמַר כִּי הֵיכִי דְּטָשֵׁינָא אֲנָא אִיטְשָׁא נָמֵי יִשְׂרָאֵל אֲחוֹרַיי וְקָא חָזֵי לִי
הָנְהוּ גַּנָּבֵי דְּסָלְקִי לְפוּמְבְּדִיתָא וּפְתַחוּ חָבְיָתָא טוּבָא אֲמַר רָבָא חַמְרָא שְׁרֵי מַאי טַעְמָא רוּבָּא גַּנָּבֵי יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ הֲוָה עוֹבָדָא בִּנְהַרְדְּעָא וְאָמַר שְׁמוּאֵל חַמְרָא שְׁרֵי
כְּמַאן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר סְפֵק בִּיאָה טָהוֹר
דִּתְנַן הַנִּכְנָס לְבִקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְטוּמְאָה בְּשָׂדֶה פְּלוֹנִית וְאָמַר הָלַכְתִּי בַּמָּקוֹם הַלָּז וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ שָׂדֶה אִם לֹא נִכְנַסְתִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר סְפֵק בִּיאָה טָהוֹר סְפֵק מַגָּע טָמֵא
לָא שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דְּאִיכָּא דְּפָתְחִי לְשׁוּם מָמוֹנָא הָוֵה לֵיהּ סְפֵק סְפֵיקָא

רש"י

יצרא דיין נסך לא תקיף להו. לנסוכי: בתרייהו גרירא. דשבקה להו לנסוכי: דלהדי ביזעא שרי. אף בשתיה דמירתת ולא נגע: דהאי גיסא והאי גיסא אסור. אף בהנאה וכשאין נתפס על כניסתו כגנב עסקינן שהיה לו חלק ביין דאי נתפס עליו כגנב כוליה שרי ואית דגרסי הוו ביזייני בדשא חורין וסדקין ובקיעין. ובקעהו תרגומו ובזעהו: ישראל בעליונה ועובד כוכבים בתחתונה. ויין בתחתונה וישראל רואהו מלמעלה: שרי. כל שרי דהכא שרי אף בשתיה דהא לא נגע קאמרינן וכל אסיר דהכא אף בהנאה ובכולהו הלכתא כרבא: אי אית ליה לאישתמוטי. ולומר לכך נכנסתי סמכא דעתיה ולא מירתת דכי על להך ביתא מעיקרא אדעתא דלנסוכי על וסבר אי משכחו לי אשתמיטנא ואע''ג דבמגע היין לית ליה לאשתמוטי אסור דאי לאו לנסוכי על למה ליה דעייל ולא דמי למניח עובד כוכבים בחנותו דהתם דכיון דברשות עייל וידעינן למאי עייל כל זמן שלא הודיעו שמפליג מותר דסבר אי נגענא השתא אתי וחזי לי: ואי לית ליה לאישתמוטי שרי וכיון דבהול הוא על כניסתו מירתת ולא נגע: ננעל הפונדק. ונתייחד עובד כוכבים עם היין או שאמר ישראל לעובד כוכבים שמור עמוד מבחוץ ושמור: אסור. דחיישינן דלמא על כיון דא''ל שמור סמכא דעתיה דמפליג מיניה: שיפורא דבי שימשי. של ערב שבת שהיו תוקעין להבדיל בין קדש לחול: ואי משום שבתא. וא''ת דסמכא דעתיה דעובד כוכבים משום דלא אתי ישראל בשבתא האמר לי איסור גיורא כו': פחות פחות מד' אמות. ועומד לפוש וליכא עקירה מתחילת ד' לסוף ארבע: טשא. נתחבא: ספק ביאה. דלא ידעינן עובד כוכבים אי על אי לא על טהור ומשום הכי שרי דשני לן ספק ביאה מביאה ודאי וספק מגע: בקעה. שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שזרועה היא ואין רבים דורסין אותה והוי רשות היחיד לטומאה וספיקא שאירעה בה הוי ספיקא טמא: וטומאה בשדה פלונית. באחת מן השדות ואין אנו יודעין איזו היא: הלכתי במקום הלז. בבקעה זו: ספק מגע טמא. דאמר נכנסתי לשדה שהטומאה בה ואיני יודע אם נגעתי בטומאה אם לאו: כיון דאיכא דפתחי חביות לשום ממונא. וכיון דחזו דחמרא הוא פרשי דבגניבותייהו טרידי ולא מנסכי: הוי ספק ספיקא. ספק ישראל ספק עובד כוכבים ואת''ל עובד כוכבים ספק נגע ספק לא נגע ובהא אפילו רבנן מודו וכי פליגי רבנן עליה דר''א היכי דמליא שדה טומאה דאי על לה לא אפשר דלא האהיל דליכא אלא חד ספק:

תוספות

חתום מותר כדפרישית דלא חיישינן כלל לכתחילה לעשות כתב החותם או לחזור ולהכירו כדמשמע לפי הפשט ומ''מ נכון להחמיר לכתחלה אך בדיעבד אין להפסיד כיון דאיכא חותם אפי' בלא כתב ומכירו כדפרישית ומיהו אין נכון אם אין אותו חותם אחד מאותיות כ''א ממגופות טיט כדפרישית דמגופת טיט חשיבא חותם אחד אז ודאי אינו מותר בלא כתב או הכרה אלא אם כן ראה השני שנשתלח לו היין קודם לכן את היין שהכלי נתנכר ועתה הוא הכיר את הכלי בטביעות עין ואפילו אינו מכיר בחותם לפי שלא היה חתום באותה שעה דאל''כ נהי דלא חיישינן לזיופא מ''מ מנין לנו שהוא אותו חבית של יין ששלח לו חבירו שמא החליפו העובד כוכבים בחבית אחר שהיה בו יין במגופה בטיט שגם חביות יין העובדי כוכבים פעמים שמגופים בטיט כמו כן צריך שיהיה נסתם לגמרי הנקב קטן שקורין שושפריא''ל בלע''ז כדקאמר תלמודא משום שייכא אבל כשהוא חתום באותיות אין לחוש לכל זה דודאי האותיות לא עשאן כי אם ישראל ומ''מ אין לסמוך על המגופה של טיט אך נכון הדבר לסתום פי חבית ולתת עור הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה עובד כוכבים העור לא ידע ליישבו כבתחלה ולתת חשוק שקורין צרקל''א סביב העגולים במקום שמחוברים אל דופני החבית ולקובעו שם במסמרים מפני הנעורת התחובה שם סביב שוליו שלא יוכל העובד כוכבים להוציא יין דרך שם ולתוחבן אחרי כן במקומן הראשון וכן הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרים או יקבעו נסרים לכסות כל השולים והברזות בסיגנון זה פירש רבינו ברוך על החתימה בפסק ומיהו נראה שכל זה אינו כי אם לכתחלה אבל בדיעבד סגי בחתימת פי החבית לבד כיון דלא חיישינן לדברי רבינו יצחק בן יהודה כדפרישי' לעיל דאף בהסרת הנעורת ירא הוא פן יתקלקל החבית בכך ולא יוכל לתקנו כבתחלה מיהו אין לאסור גם זה בדיעבד ומ''מ טוב להחמיר כדברי רבינו ברוך הואיל ונפק מפומיה ועוד דפירש רבינו ברוך שצריך שישלח כתב עם החותם או שיחזור [לראותו] ופירש רשב''ם בשם רש''י דכל מה שאנו אוסרים בהודיעו שהפליג היינו דוקא כשיש לחוש שמא עובד כוכבים גנב יין ונתן מים תחת החסרון או החליף טוב ברע אבל מקום שאין לחוש לכך כגון במקום מעבר בני אדם אפילו הם עובדי כוכבים דמרתת העובד כוכבים לגנוב אע''ג דהודיעו שהפליג מותר ולא חיישינן שמא נגע כיון שהעובדי כוכבים בזמן הזה אינם בני ניסוך כך פירש רשב''ם מיהו נראה זה דהיינו דוקא בחביות או בדרדורים שאין להם רק פתח קטן למעלה אבל גיגית או קנקן וכוס שיש בו יין ופתחו רחבה קל הוא ליגע בהם ורגילות ליגע בהן דרך מתעסק לא: שמע ישראל קל צלויי. ודוקא היין שעל הדולבקי שרי כדתנן במתני' ורבא קמ''ל דקל צלויי כלא הודיעו שמפליג דמי אי נמי שאפי' על השולחן מותר ובדלא אמר לו הוי מזוג ושותה: פתחו חביתא טובא. הכא לאו דוקא טובא כיון דתלינן בישראל אבל בסמוך הוי דוקא כיון דפתחו טובא ואית דל''ג טובא וגרס ליה בסמוך וכיון דאיכא דפתחי לשום ממונא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר