|
טקסט הדף מנוקד
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁיָּרְשׁוּ אֲבָל נִשְׁתַּתְּפוּ אָסוּר
הֲדוּר יְתַבוּ וְקָמִיבַּעְיָא לְהוּ גֵּר תּוֹשָׁב מַהוּ שֶׁיְּבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה דְּפָלַח מְבַטֵּיל דְּלָא פָּלַח לָא מְבַטֵּיל אוֹ דִלְמָא כֹּל דְּבַר מִינֵּיהּ מְבַטֵּיל וְהַאי בַּר מִינֵיהּ הוּא אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא דְּפָלַח מְבַטֵּיל דְּלָא פָּלַח לָא מְבַטֵּיל מֵיתִיבִי יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּצָא עֲבוֹדָה זָרָה בַּשּׁוּק עַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְיָדוֹ אוֹמֵר לְגוֹי וּמְבַטְּלָהּ מִשֶּׁבָּאתָה לְיָדוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר לְגוֹי וּמְבַטְּלָהּ מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ בֵּין עוֹבְדָהּ וּבֵין שֶׁאֵין עוֹבְדָהּ מַאי עוֹבְדָהּ וּמַאי שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדָהּ אִילֵּימָא אִידֵּי וְאִידֵּי גּוֹי הַיְינוּ שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ אֶלָּא לָאו עוֹבְדָהּ גּוֹי וּמַאי שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדָהּ גֵּר תּוֹשָׁב וּשְׁמַע מִינַּהּ גֵּר תּוֹשָׁב נָמֵי מְבַטֵּל לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ אִידֵּי וְאִידֵּי גּוֹי וּדְקָאָמְרַתְּ הַיְינוּ שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ רֵישָׁא זֶה וָזֶה לִפְעוֹר וְזֶה וָזֶה לְמַרְקוּלִיס סֵיפָא זֶה לִפְעוֹר וְזֶה לְמַרְקוּלִיס מֵיתִיבִי אֵיזֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי נֹחַ אֲחֵרִים אוֹמְרִים אֵלּוּ לֹא בָּאוּ לִכְלַל גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא אֵיזֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב זֶה גֵּר אוֹכֵל נְבֵילוֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְקַיֵּים כׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מֵאִיסּוּר נְבֵילוֹת מְיַיחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל אֲבָל מְיַיחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם שַׁמְנוֹ כְּיֵינוֹ שַׁמְנוֹ כְּיֵינוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁמֶן מִי קָא הָוֵי יֵין נֶסֶךְ אֶלָּא יֵינוֹ כְּשַׁמְנוֹ וְלִשְׁאָר כׇּל דָּבָר הֲרֵי הוּא כְּגוֹי רַבָּן שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵינוֹ יֵין נֶסֶךְ וְאָמְרִי לַהּ מוּתָּר בִּשְׁתִיָּה קָתָנֵי מִיהָא וְלִשְׁאָר כׇּל דְּבָרָיו הֲרֵי הוּא כְּגוֹי לְמַאי הִלְכְתָא לָאו דִּמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה כְּגוֹי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֹא לִיתֵּן רְשׁוּת וּלְבַטֵּל רְשׁוּת וְכִדְתַנְיָא יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק מְבַטֵּל רְשׁוּת שֶׁאֵין מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק אֵין מְבַטֵּל רְשׁוּת מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן רְשׁוּת וּמְבַטֵּל רְשׁוּת וּבְגוֹי עַד שֶׁיִּשְׂכּוֹר כֵּיצַד אוֹמֵר לוֹ רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָךְ רְשׁוּתִי מְבוּטֶּלֶת לָךְ קָנָה וְאֵין צָרִיךְ לִזְכּוֹת רַב יְהוּדָה שַׁדַּר לֵיהּ קוּרְבָּנָא רש"י
גר תושב. אינו עובד עבודת כוכבים ובר מיניה של עובד כוכבים הוא בכל שאר עבירות: אי נימא אידי ואידי עובד כוכבים. קאמר דזה מבטל יראתו של זה ואע''פ שהמבטל לא עבד את זו מעולם כי אם שלו הוא עובד: היינו שלו ושל חבירו: זה וזה לפעור. זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו ואשמעינן רישא דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה למרקוליס מבטל זה את של חבירו: אלו לא באו לכלל גר תושב. שיהו ישראל מצווים להחיותן שהרי אף עובדי כוכבים גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות: כל שאוכל נבילות. ושאר כל המצות מקיים אין מפקידין אצלו יין בביתו לזמן מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו שהוא אסור כדקתני סיפא יינן כשמנן: אבל מייחדין אצלו יין. ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר מה שאין כן בעובד כוכבים דהאי כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע ולאחלופי בזמן מועט ליכא למיחש: שמנו כיינו. משמע שמנו אסור כיינו ולהחמיר בא: ושמנו מי הוי נסך אלא יינו. מותר בהנאה כשמנו וקודם שהותר השמן באכילה קאי אבל בשתיה אסור: יינו יין נסך. דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים: הרי הוא כעובד כוכבים. דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה: ליתן רשות. שאינו יכול ליתן רשותו לישראל אא''כ שכר ממנו מערב שבת: משמר שבתו בשוק. בפרהסיא ואע''פ שהוא מומר לחלל שבת בצינעא: נותן רשות. אם היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה ושכח ולא עירב עמהן מבטל להם את רשותו של חצר ואם לא ביטל אסור להוציא מבתיהם לחצר דהוה להו מוציאין מרשות המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה וחכמים גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו: כיצד. ישראל הנותן רשות אומר רשותי קנויה לך וזה נוטלה ממנו ומוציא לחצר: קנה. הנוטל באמירה בעלמא בלא מתן מעות: ואין צריך לזכות. על ידי קנין: קורבנא. תשורה:
תוספות
תניא נמי הכי. פי' כמו שמתרץ רב פפא דירושת גר אקילו בה רבנן דאילו מרישא דגר ועובד כוכבים שירשו דיכול לומר טול עבודת כוכבים ליכא למשמע לזה דהוה אמינא דבדין הוא מטעם ברירה אבל מברייתא דנשתתפו מייתי שפיר דודאי אין טעם ההיתר מכח ברירה דאם כן אף בשנשתתפו היה מותר ומשום הכי בפרק קמא דקידושין (דף יז:) אחר שהוכיח ירושת גר דרבנן מההיא דגר ועובד כוכבים הוצרך להביא תניא נמי הכי שלא תדחה ראייתו אצל טעם ברירה: מסתברא דפלח מבטל דלא. פלח לא מבטל. והא דאמרינן לעיל פרק כל הצלמים (דף מב.) שישראל היה יכול לבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים אי לאו טעמא דדלמא מגבה לה והדר מבטל לה היינו דוקא לרשב''ל ור' יוחנן פליג עליה: איזהו גר תושב כו'. במסקנא קאמר דהיינו להחיותו וא''ת והלא מיד שעבר שבע מצות חייב מיתה דאזהרת בני נח היא מיתתן בלא עדים והתראה י''ל דכל זמן שלא דנוהו בית דין אינו חייב מיתה תדע דהא אמרינן. העובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין: אחרים אומרים כו'. על כרחך אחרים דהכא לאו היינו ר''מ דהא פליג עליה וכן מצינו בכמה מקומות אחרים במחלוקת אצל ר''מ וי''א אצל ר' נתן: אין מפקידין אצלו יין ואפי' בעיר שרובה ישראל. פירש רש''י לפי שאין מקפיד על מגע עובד כוכבים והקשה ר''ת על זה דא''כ אפילו ליחד נמי לפי שעה עד שילך כדי מיל או יותר כמו שפירש בקונטרס עצמו היה לנו לאסור דע''כ בהודיעו שהוא מפליג מיירי דאי לא הודיעו אף בעובד כוכבים מותר ואם כן למה לא ניחוש למגע עובד כוכבים הרגיל בחנותו כיון שאינו מקפיד לכן נראה לר''ת כמו שפירש רש''י והגיה בפירושים שלו ומחק הטעם לפי שאינו מקפיד וכתב אין מפקידין לזמן מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו שאסור כדקתני סיפא יינו כשמנו ונראה שרש''י חזר בו מטעם ראשון משום דמדתלי איסור יינו בשמנו משמע שאין לאוסרו כ''א מטעם חתנות ואי לא היה מקפיד על מגע עובד כוכבים היה לאסור איסור גמור אבל מייחדין אצלו יין ישראל מניחו בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר מה שאין כן בעובד כוכבים דהא כיון שלא פלח לעבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך עד כאן היה כתוב בפירושיו והוסיף רש''י והגיה ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אין מניחו ליגע ולאיחלופי בזמן מועט ליכא למיחש ולפי זה הפירוש אין להוכיח בבירור שיהא מותר מגע גר תושב ביינו של ישראל להתירו בשתיה ויש ליישב פירוש הקונטרס ראשון דאין מפקידין בביתו יין לפי שאינו מקפיד על מגע שרגילין העובדי כוכבים ליכנס בביתו אע''ג דיינו כשמנו אלמא שמקפיד על מגע עובד כוכבים מדשרי בהנאה היינו בשל עצמו אבל בשל ישראל אינו מקפיד א''נ הא דיינו כשמנו בידוע שלא נגע בו העובד כוכבים אבל מייחדין יין בחנותו אפילו הודיעו שמפליג כדי מיל או יותר בזמן מועט ליכא למיחש למגע עובד כוכבים שאין העובדי כוכבים רגילים ליכנס בתוך החנות ולמגע עצמו לא חיישינן כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולגנוב נמי כדי לשתות לא חשיד כיון שקבל עליו שבע מצות מיהו לר''מ שלא קבל עליו אלא שלא לעבוד עבודת כוכבים צריך לומר אע''פ שגזרו על יינו לא גזרו על מגעו ביין של ישראל אבל רבינו יצחק כתב מייחדין אצלו יין אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים פירוש דמותר מגעו בשתיה והא דלא תנא בהדיא מגעו מותר דרבותא קמ''ל דאפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים לא חיישינן שמא יגע בו עובד כוכבים אע''פ שרוב עובדי כוכבים מצויין שם כיון שאין מניחו אלא לפי שעה ואין מפקידין כו' הטעם כדפיר' בקונט' בהגהה כתב רבינו יהודה מעשה היה בגר אחד שמל ולא טבל טבילה כראוי ועמד בבית ישראל ימים רבים ונגע ביינו והתירו רבינו יצחק בשתיה כפירושו דגר תושב מגעו מותר בשתיה כל שכן זה שמל וקבל עליו מצות ואע''ג דאמרינן לעיל עבדים ובני שפחות שמלו ולא טבלו עושין יין נסך היינו לפי שאימת רבן עליהם ואינם מתגיירין בלב שלם כדפירש לעיל (דף נז.) גבי שיקוע עבודת כוכבים ועוד ראיה דאמרינן לעיל (דף נט.) גבי גרים שמלו ולא טבלו צא והכריז על בניהם שהם ממזרים ואע''פ שמסתמא נוגעין ביין לא היה מקפיד על יינם כמו במזגו עובדי כוכבים ושתו ישראל ועוד בשל סופרים הלך אחר המיקל בסתם יינם בשתיה וה''ה במגען ואפילו ללישנא דקאמר יינן כשמנן היינו משום חתנות אבל על מגעו בשל ישראל לא יקפיד אע''פ כן לא רצה רבינו יצחק להקל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|