מותרות, ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסרטיאות — אסורות, ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה [ואין אומן ולא בן אומן שיפתור אותה], כלומר, אין חכם או בן חכם שיכול לפתור את הקושי שיש בכך.

אמר רב ששת: אנא לא נגר אנא ולא בר נגר אנא ופריקנא ליה [אני לא אומן אני ולא בן אומן אני ואפתור אותה]: מאי קושיא ליה [מה קשה לו] בענין זה? מה שאמר רב גידל, שתקרובת עבודה זרה אין לה ביטול לעולם, אולם לכך יש תשובה: כדי לאסור התקרובת בעינא [צריכים אנו] שתהא כעין תקרובת של פנים של המקדש, וליכא [ואין כאן], שאין מקריבים אבנים במקדש.

א ובדומה לזה אמר רב יוסף בר אבא: איקלע [נזדמן] רבה בר ירמיה לאתרין [למקומנו], ואתא ואייתי מתניתא בידיה [ובא והביא ברייתא בידו]: מתליעין מוציאים תולעים מן האילן, ומזהמין שמים זבל על פצע שבאילן בשביעית (בשנת השמיטה), ואין מתליעין ומזהמין במועד (בחול המועד).

כאן וכאן, בין בשביעית בין בחול המועד, אין מגזמין (גוזמים את הענפים לצורך האילן), ואולם אם גזם קודם לכן, סכין שמן למקום הגזום בין במועד בין בשביעית, כדי שלא יינזק האילן. ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה [ואין אומן ולא בן אומן שיפתור אותה].

אמר רבינא: אנא לא נגר אנא ולא בר נגר אנא ומפרקינא לה [אני לא אומן אני ולא בן אומן אני ואפתור אותה]: מאי קא קשיא ליה [מה היה קשה לו]? אילימא [אם נאמר] ממועד על שביעית קא קשיא ליה [קשה לו], והשאלה היתה: מאי שנא [במה שונה] שביעית דשרי [שמותר] להתליע ולזהם, ומאי שנא [ובמה שונה] מועד שאסר? על כך יש להשיב: מי דמי [האם דומים הדברים]? שביעית — דווקא מלאכה של עבודת האדמה אסור רחמנא [אסרה התורה], אבל טירחא בכל דבר אחר שרי [מותרת], ואילו מועד — אפילו טירחא נמי [גם כן] אסור, שהרי מועד הוא!

ואלא מדין זיהום על דין גיזום קא קשיא ליה [קשה לו]: מאי שנא [מה שונה] זיהום דשרי [שהוא מותר], ומאי שנא [ומה שונה] גיזום שהוא אסור? על כך יש להשיב: מי דמי [האם דומים הדברים]? זיהום אוקומי אילנא, ושרי [העמדת, קיום האילן הוא, שלא יתקלקל, ומותר], גיזום אברויי אילנא [הבריית האילן הוא] שמשביחו וגורם לו שיצמח יותר, ודבר זה אסור!

ואלא תאמר שמדין זיהום על דין זיהום קא קשיא ליה [קשה לו], דקתני [ששנינו] בברייתא: מתליעין ומזהמין בשביעית. ורמינהי [ומשליכים על כך] ממה ששנינו במשנה במסכת שביעית: מזהמין את הנטיעות (עצים צעירים), וכורכין אותן, וקוטמין אותן, ועושין להם בתים (גדרות) מסביב, ומשקין אותן, עד ראש השנה של שנת השביעית. ונדייק מכאן: עד ראש השנה — אין [כן], בשביעית עצמה — לא!

על כך יש להשיב: ודלמא [ושמא] יש להסביר זאת כדברי רב עוקבא בר חמא, שאמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו [שני מיני קשקוש, עידור, הם], חד לאברויי אילנא [אחד מהם לחיזוק האילן] ואסור, וחד לסתומי פילי ושרי [ואחד לסיתום הסדקים ומותר] כדי למנוע נזק. הכי נמי תרי זיהמומי הוי [כך גם כן שני מיני זיהום הם], חד לאוקומי אילני ושרי [אחד מהם להעמיד את האילנות ומותר], וחד לאברויי אילני [ואחד להבריא, להצמיח את האילנות] ואסור!

ואלא תאמר כי מענין סיכה על סיכה קא קשיא ליה [קשה לו], דקתני [ששנה] בברייתא: סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית, ורמינהי [ומשליכים על כך] ממה ששנינו במסכת שביעית: סכין בשמן את הפגין התאנים שלא הבשילו, וכן מנקבין את הפגין, ומפטמין אותן עד ראש השנה. ונדייק מכאן: עד ראש השנה — אין [כן], בשביעית — לא!

אולם גם כאן יש לדחות: מי דמי [האם דומים הדברים]? הכא [כאן] כשסכים על מקום הגיזום, הסיכה מטרתה היא אוקומי אילנא, ושרי [להעמיד את האילן כדי שלא יינזק, ומותר], התם [שם] מטרת הסיכה היא פטומי פירא [פיטום, השמנת הפרי], ואסור!

אמר ליה [לו] רב סמא בריה [בנו] של רב אשי לרבינא: רבה בר ירמיה, מענין סיכה של מועד על זיהום של מועד קא קשיא ליה [קשה לו]: מכדי האי אוקומי והאי אוקומי [הואיל וזה להעמיד וזה להעמיד], מאי שנא האי דשרי [מה שונה זה שמותר], ומאי שנא האי [ומה שונה זה] שאסור? היינו דקאמר ליה [זהו שאמר לו]: לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה [אין אומן ולא בן אומן שיפתור אותה].

ב ושבים לדון בדין משנתנו. אמר רב יהודה אמר רב: עבודה זרה שעובדין אותה במקל, כגון שמרעישים לפניה בהכאות מקל, אם שבר מקל בפניה — חייב, אם זרק מקל בפניה — פטור. אמר ליה [לו] אביי לרבא: מאי שנא [במה שונה] שבר? דהוה ליה [שהרי הוא] כעין זביחה, ששבירת המקל דומה לשחיטת בהמה למקדש, והרי זרק נמי הוה ליה [גם כן הרי הוא] כעין זריקה שזורקים את הדם על קרנות המזבח! אמר ליה [לו]: כדי שיהיה הדבר מעין זריקת הדם בעינא [צריכים אנו] זריקה משתברת שהדבר הנזרק מתחלק לטיפות, ולא בגוף אחד, וליכא [ואין כאן].

איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו בברייתא: ספת [האכיל] לה לעבודה זרה צואה, או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים, אף שהם דברים מאוסים —