לא אסרה תורה אלא בדמות ארבעה פנים בהדי הדדי [יחד], שהוא עושה צורה כצורת חיות הקודש שיש להן (כמבואר בתיאור מעשה המרכבה בספר יחזקאל א׳:ו׳) ארבעה פנים לאחת: פני שור, פני אריה, פני נשר ופני אדם, וחיות הקודש הן "אתי".

ושואלים: אלא מעתה, לפי זה, עשיית פרצוף אדם לחודיה [לבדו] בלא שאר שלושת הפנים תשתרי [תהיה מותרת], אלמה תניא [מדוע שנינו]: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם?

אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב יהושע: מפרקיה [משיעורו, מלימודו] של ר' יהושע שמיע לי [שמעתי] כי הכתוב "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ) יש לפרשו: לא תעשון אותי, ולכן אין לעשות פרצוף אדם, שהוא כעין דוגמה של מעלה, שנאמר: "בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו). אבל שאר שמשין שבמרום שרי [מותר], ולכן עשה רבן גמליאל דמות צורות לבנה.

ומקשים: ושאר שמשין מי שרי [האם מותר]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "לא תעשון אתי" — לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון הדרך שבה מתוארים כדברי הנביאים אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת!

אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון כגון המלאכים, אבל לא החמה והלבנה.

ושואלים: ושבמדור התחתון מי שרי [האם מותר]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים" (שמות כ, ד) — לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, "ממעל" (שמות כ, ד) — לרבות מלאכי השרת!

ומשיבים: דבר זה לא נאמר לענין איסור עשיה, אלא כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] באיסור לעובדם.

ומקשים: אי [אם] לעובדם, מדוע דווקא אלה? אפילו שילשול (תולעת) קטן נמי [גם כן] אסור לעובדו! ומשיבים: אין, הכי נמי [כן, כך הוא גם כן], ואולם דבר זה מסיפיה דקרא נפקא [מסופו של אותו מקרא, פסוק, יוצא], דתניא [ששנויה ברייתא]: "אשר בארץ" (שמות כ, ד) — הרי זה בא לרבות שאסור לעבוד ימים ונהרות הרים וגבעות, "מתחת" (שמות כ, ד) — לרבות שילשול קטן.

וחוזרים ושואלים על מעשהו של רבן גמליאל: ועשייה גרידתא [לבדה] של צורת חמה ולבנה, בלי לעובדם, מי שרי [האם מותרת]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "לא תעשון אתי" — לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות!

ומשיבים: שאני [שונה] רבן גמליאל, שאחרים (גוים) עשו לו את הצורות הללו.

ושואלים: ובמקום שאחרים עושים, מותר לו לאדם להניחו ברשותו? והא [והרי] רב יהודה, שאחרים עשו לו צורה על חותם שהיה בטבעתו, ואמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה: שיננא [גדול שיניים], סמי עיניה דדין [עוור את עינו של זה] כלומר, טשטש את צורת הפרצוף שלו!

ומשיבים: התם [שם] מדובר היה בחותמו בולט, ומשום חשדא [החשד שיש בכך]. דתניא [ששנויה ברייתא]: טבעת שחותמה בולט ויש בה צורה — אסור להניחה על אצבעו, משום שהיא נראית כעבודה זרה, ומותר לחתום בה משום שהחתימה יוצאת שקועה, ואינה נראית כעבודה זרה. טבעת שחותמה שוקע — מותר להניחה על אצבעו, מפני שאינה דמות, ואסור לחתום בה משום שהיא יוצרת צורה בולטת.

ושואלים: ומי חיישינן לחשדא [והאם חוששים אנו לחשד]? והא בי כנישתא דשף ויתיב [והרי אותו בית כנסת מפורסם שנפל והוקם] בנהרדעא, דאוקמי ביה אנדרטא [שהעמידו בו פסל של המלך], והוו עיילי ביה [והיו נכנסים בו] אבוה [אביו] של שמואל ולוי ומצלו בגויה [ומתפללים בו], ולא חיישי לחשדא [חששו לחשד]! ומשיבים: מקום של רבים שאני [שונה], ואין חושדים בציבור.

ומקשים: והא [והרי] רבן גמליאל שיחיד הוה [היה] והיה מקום לחשוד בו! ומשיבים: כיון שנשיא הוא, שכיחי [מצויים] רבים גביה [אצלו]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: זו של רבן גמליאל לא היתה צורה שלימה, אלא של פרקים הואי [היתה], שהיו מרכיבים ומפרקים אותה, וכיון שכן לא היה מקום לחשד.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: להתלמד שאני [שונה] הדבר, שאם צריך הדבר לשם לימוד כדרך שעשה רבן גמליאל — מותר, דתניא [ששנויה ברייתא] לענין איסור עשיה של עבודה זרה: "לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם" (דברים יח, ט), דוקא לעשות, אבל אתה למד כדי להבין ולהורות הלכה.

א שנינו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אמר שיש להבדיל אם הצורות שעל הכלים הן על המבוזים או על המכובדים. ושואלים: איזו הן מכובדין, ואיזו הן מבוזין?

אמר רב: מכובדין — הם כלים שהצורות מצויות למעלה מן המים (או האוכל) שבתוכם, מבוזין — שנמצאים למטה מן המים. ושמואל אמר: אלו ואלו מבוזין הן, אלא אלו הן מכובדין — הצורות שעל השירין (אצדעות) ועל הנזמים ועל הטבעות.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל: מכובדין — שעושים אותם על השירין ועל הנזמים ועל הטבעות, מבוזין — אלה שעושים אותם על היורות (סירים גדולים) ועל הקומקמסין (כלי חימום קטנים) ועל מחמי מים חמים, ושעל הסדינין ועל המטפחות, שכיון שמשתמשים בהם לכל מיני תשמיש, לא עשו אותם לעבודה זרה אלא כקישוט בלבד.

ב משנה במשנה הקודמת שנינו כי המוצא צורה שיש לחשוד בה כעבודה זרה יוליכה לים המלח. ואילו ר' יוסי אומר: שוחק אותה וזורה את השחקים לרוח, או מטיל אותה לים. אמרו לו: מה ששוחק וזורה אף הוא נעשה זבל ומביא תועלת לאנשים, וגם הנאה זו אסורה, שנאמר: "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יח).

ג גמרא תניא [שנויה ברייתא] כהמשך של הדיון במשנה זו: אמר להם ר' יוסי, והלא כבר נאמר: "ואת חטאתכם