ומקשים: והא [והרי] שיפויין של אשירה שהזכרנו קודם, שעיקר עבודה זרה קיימת, וקתני [ושנה]: אם עשה את השיפוי לצרכה — היא אסורה ושיפוייה מותרין!

על כן רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר באופן אחר: טעם הדבר שהנבייה של אשירה אסורה — לפי שאין עבודה זרה בטלה דרך גדילתה, ודרכה הוא להשיר עלים. עד כאן הקושיות על שיטת ריש לקיש.

ומן הצד השני, איתיביה [הקשה לו] ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן ממה ששנינו: קן של ציפורים שהיה מצוי בראש האילן של הקדש — לא נהנין מהקן הזה, ומן הצד האחר לא מועלין שאם נהנה ממנו אינו מביא קרבן מעילה. אם היה הקן בראשה של אשרה — יתיז את הקן בקנה, ולא יטפס על העץ כדי להורידו, שהרי אסור לו ליהנות מעבודה זרה.

ומעירים: קא סלקא דעתך [עולה בדעתך] כהנחה ראשונה, שהקן שמדובר עליו הוא כגון שהציפור שברה ממנו מן העץ עצים וקינתה (ועשתה את קינה) בהן, וקתני [ושנה]: יתיז בקנה כלומר שמותר להשתמש בקן, ומכאן שעבודה זרה שנשתברה מאליה מותרת בהנאה!

ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון דאייתי [שהביאה] הצפור עצים מעלמא [מהעולם] ולא מהאשירה עצמה, וקינתה (ועשתה את קינה) בהן.

ומוסיפים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר, דקתני [ששנה] בתחילת המשנה לגבי הקדש: לא נהנין ולא מועלין; אי אמרת בשלמא דאייתי עצים מעלמא [נניח אם אתה אומר שמדובר במשנה זו שהביאה עצים מהחוץ], היינו דקתני [זהו ששנה] לגבי הקדש: לא נהנין ולא מועלין, לא נהנין לכתחילה מקן זה — מדרבנן [מדברי סופרים], שאסרו דבר זה כדי שלא יבואו להשתמש בעץ של ההקדש עצמו, ואולם לא מועלין מדאורייתא [מן התורה] בקן, דהא לא קדישי [שהרי לא קדושים] עצים אלו,

אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שמדובר במשנה ששברה עצים ממנו מן העץ של ההקדש עצמו וקינתה בהן, אמאי [מדוע] לא מועלין בהם מדין תורה? הא קדישי [הרי קדושים הם]!

ודוחים: מידי איריא [כלום שייך הדבר]? אין מכאן ראיה, הכא [כאן] לא בגוף העץ שהוקדש מדובר, אלא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן [עוסקים אנו], וקא סבר [וסבור חכם זה] כי אין מעילה בגידולין של הקדש.

ור' אבהו אמר בשם ר' יוחנן דרך אחרת להסביר את המשנה לשיטתו: מאי [מה] פירוש "יתיז" ששנינו? יתיז באפרוחין כלומר, את האפרוחים יכול להפיל כדי לאוכלם, אבל לא ישתמש בקן עצמו, ואם כן אין מכאן קושיה.

אמר ליה [לו] ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא, אסברה [ואסביר אותה את המשנה] לך: במקרה שהיו אפרוחין בתוך הקן — כאן וכאן, בין בהקדש בין בעבודה זרה, מותרין הם, בביצים — כאן וכאן אסורין. אמר רב אשי: ואפרוחין שצריכין לאמן כביצים דמו [נחשבים], ואסורים בהנאה.

א משנה המוצא כלים ועליהם צורת חמה, או צורת לבנה, או צורת דרקון — הרי אלו אסורים בהנאה ויוליכם לים המלח (כלומר, יאבדם), שחזקתם שהם משמשים לעבודה זרה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: צורות אלה שהן על הכלים המכובדין — אסורין, שיתכן שהם נעבדים, שעל הכלים המבוזין — מותרין.

ב גמרא על עצם האיזכור של צורות חמה, לבנה ודרקון, שואלים: למימרא, דלהני הוא דפלחי להו, למידי אחרינא לא [האם לומר שלאלה הוא שעובדים להם, ולדבר אחר לא]? ורמינהי [ומקשים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה אחרת: השוחט לשום (לשם) פולחן לכל דבר שהוא: לשם ימים, לשום נהרות, לשום מדבר, לשום חמה, לשום לבנה, לשום כוכבים ומזלות, או לשום מיכאל המלאך השר הגדול, לשום שילשול (מין תולעת) קטן — הרי כל אחד מאלו הם זבחי מתים כלומר, זבחי עבודה זרה. משמע שעבודה זרה יכולה להיות בצורות רבות ושונות!

אמר אביי: מיפלח [לעבוד] לכל מה דמשכחי פלחי [שהם מוצאים הם עובדים], אבל מיצר ומפלחי [לצור צורות ולעבוד], הני תלתא דחשיבי ציירי להו ופלחי להו [דווקא שלושה אלה שהם חשובים, צרים אותם ועובדים אותם], למידי אחרינא [לדבר אחר] — לנוי בעלמא עבדי להו [בלבד עושים אותם] ולא לשם עבודה זרה.

מסופר, מנקיט [אוחז, אוסף היה בידו] רב ששת חומרי מתנייתא ותני [את הפרטים של המשניות בענין זה, ושונה אותן יחד] בדרך זו: כל המזלות (גרמי השמים) צורותיהם מותרין — חוץ ממזל חמה ולבנה, וכל הפרצופין מותרין — חוץ מפרצוף אדם, וכל הצורות של דברים אחרים מותרות — חוץ מצורת דרקון.

ודנים בדבריו, אמר מר [החכם]: כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה. ויש לשאול: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? אילימא [אם תאמר] בעושה אותם, אם מותר או אסור לעשותם; הרי אי [אם] בעושה מדובר, כל המזלות מי שרי [האם מותר]? והכתיב [והרי נאמר]: "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ), ודרשו חכמים: לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, שהם נמצאים אתי, משמע שאסור לעשות צורות של כל מיני מזלות!

אלא פשיטא [פשוט] שמדובר במוצא כלים שיש עליהם צורות של מזלות, וכדתנן [וכמו ששנינו במשנה]: המוצא כלים ועליהם צורת חמה, או צורת לבנה, צורת דרקון — יוליכם לים המלח.

ואולם אי [אם] מדובר כאן במוצא, אימא מציעתא [אמור את ההלכה האמצעית]: כל הפרצופות מותרין — חוץ מפרצוף אדם; אי [אם] מדובר במוצא, פרצוף אדם מי [האם] אסור? והתנן [והרי שנינו במשנה]: המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון — יוליכם לים המלח. ונדייק מכאן: צורת דרקון — אין [כן] אסורה, פרצוף אדם — לא!

אלא פשיטא [פשוט] שמדובר בהלכה זו לגבי מי שעושה את הצורות הללו, וכדברי רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע להלן (עבודה זרה מג,ב).

אלא שיש לשאול: אי [אם] בעושה מדובר, אימא סיפא [אמור את ההלכה שבסוף]: כל הצורות מותרות — חוץ מצורת דרקון; ואי [ואם] מדובר רק בעושה, צורת דרקון מי אסיר [האם אסור] לעשות? והכתיב [והרי נאמר]: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (שמות כ, כ), ודרשו חכמים: לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום,