|
טקסט הדף מנוקד
וְלֹא מוֹרִידִין אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהַמְשׁוּמָּדִים מוֹרִידִין וְלֹא מַעֲלִין
אֲמַר לֵיהּ אֲנִי שׁוֹנֶה לְכׇל אֲבֵדַת אָחִיךָ לְרַבּוֹת אֶת הַמְשׁוּמָּד וְאַתְּ אָמְרַתְּ מוֹרִידִין סְמִי מִכָּאן מְשׁוּמָּד וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ כָּאן בִּמְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן כָּאן בִּמְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְהַכְעִיס קָסָבַר אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְהַכְעִיס מִין הוּא אִיתְּמַר מְשׁוּמָּד פְּלִיגִי רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָמַר לְתֵיאָבוֹן מְשׁוּמָּד לְהַכְעִיס מִין הָוֵי וְחַד אָמַר אֲפִילּוּ לְהַכְעִיס נָמֵי מְשׁוּמָּד אֶלָּא אֵיזֶהוּ מִין זֶה הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מֵיתִיבִי אָכַל פַּרְעוֹשׁ אֶחָד אוֹ יַתּוּשׁ אֶחָד הֲרֵי זֶה מְשׁוּמָּד וְהָא הָכָא דִּלְהַכְעִיס הוּא וְקָתָנֵי מְשׁוּמָּד הָתָם בָּעֵי לְמִיטְעַם טַעְמָא דְּאִיסּוּרָא אָמַר מָר מוֹרִידִין אֲבָל לֹא מַעֲלִין הַשְׁתָּא אַחוֹתֵי מַחֲתִינַן אַסּוֹקֵי מִיבְּעֵי אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לֹא נִצְרְכָה שֶׁאִם הָיְתָה מַעֲלָה בַּבּוֹר מְגָרְרָהּ דְּנָקֵיט לֵיהּ עִילָּא וְאָמַר לָא תֵּיחוֹת חֵיוְתָא עִלָּוֵיהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לֹא נִצְרְכָה שֶׁאִם הָיְתָה אֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר מְכַסָּהּ אָמַר לְעַבּוֹרֵי חַיּוּתָא עִילָּוַיהּ רָבִינָא אָמַר שֶׁאִם הָיָה סוּלָּם מְסַלְּקוֹ אָמַר בָּעֵינָא לְאַחוֹתֵי בְּרִי מֵאִיגָּרָא תָּנוּ רַבָּנַן יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַגּוֹי לְשׁוּם גֵּר לְאַפּוֹקֵי לְשׁוּם מוּרְנָא דְּלָא וְגוֹי לֹא יָמוּל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים גּוֹי מָל אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁאֲחֵרִים עוֹמְדִין עַל גַּבּוֹ אֲבָל בֵּינוֹ לְבֵינוֹ לָא וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֲחֵרִים עוֹמְדִים עַל גַּבּוֹ נָמֵי לָא דְּזִימְנִין דְּמַצְלֵי לֵיהּ סַכִּינָא וּמְשַׁוֵּי לֵיהּ כְּרוּת שׇׁפְכָה וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר גּוֹי לָא וּרְמִינְהוּ עִיר שֶׁאֵין בָּהּ רוֹפֵא יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ בָּהּ רוֹפֵא כּוּתִי וְרוֹפֵא אַרְמַאי יָמוּל אַרְמַאי וְאַל יָמוּל כּוּתִי דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָמוּל כּוּתִי וְאַל יָמוּל אַרְמַאי אֵיפוֹךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָמוּל כּוּתִי וְלֹא אַרְמַאי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְמַאי וְלֹא כּוּתִי וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אַרְמַאי שַׁפִּיר דָּמֵי וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אֶלָּא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן רש"י
מינין. כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים: מסורות. מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין: לתיאבון. כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס: מין הוא. והא תנא ליה רישא מינין בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא: פרעוש ויתוש. אין אדם אוכלן לתיאבון: לטעום טעמא דאיסורא. לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם: שאם היתה מעלה בבור. עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר: דנקיט ליה עילא ואמר. כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה: דלא תיחות חיותא דידיה עליה. דרך מעלה זו ותמות בבור: בעינא לאעבורי חיותא עליה. צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא אני שלא יפלו: לאפוקי לשום מורנא. תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין: דמצלי. מטה הסכין כדמתרגמינן מטה משפט מצלי דין: כרות שפכה. מי שנכרת לו מן הגיד מן העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו מוליד: רופא. שיודע למול: ימול עובד כוכבים. שאין מילתו לשם עבודת כוכבים שהרי אין דרכם למול את בניהם: ואל ימות כותי. שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו: כותי. ולא עובד כוכבים מפני שחשוד על שפיכות דמים:
תוספות
ולא מורידין. וא''ת הא אמרינן במסכת סופרים [פט''ו] כשר שבכנענים הרוג וי''ל דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה ומביא ראיה מויקח שש מאות רכב בחור ומהיכן היו מהירא את דבר ה' ואע''פ שסתם כנענים עובדי כוכבים ומזלות הם ועוברין על שבע מצות מכל מקום אין מורידין דרבינהו בקרא להתירא דכתי' והיה לך למס ועבדוך (דברים כ): אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המומר. תימה מאי פריך דלמא לעולם אימא לך דמורידין ואפילו הכי משיבין לו אבידתו דהא במסור לאנסים. אף על פי שממונו אסור לאבד ביד משום דדלמא נפיק מיניה ברא מעליא דכתיב יכין רשע וצדיק ילבש ואפ''ה היו מורידין וי''ל דשאני הכא דמההוא קרא דמרבינן השבת אבידתו ילפינן השבת גוף בישראל והשבותו לרבות אבידת גופו. וכמו דאתרבי ישראל איתרבי לכולהו בין לממונו בין לגופו ואפילו להעלותו צריך ולפדותו כדמשמע פרק השולח (גיטין דף מז.) דבעי רבי אמי למיפרקיה אם היה מומר לתיאבון אלא לפי שהיה מומר להכעיס קאמר לא שבקינן לי למפרקינך וגם להלוותו ברבית אסור כדמשמע בפרק איזהו נשך (ב''מ דף סב.) אהדר ליה דניחי בהדך ומומר לתיאבון אתה מצווה להחיותו ומיהו מומרים של זמניהם להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי איסורא ומטמעי בין העובדי כוכבים וכל להכעיס אי אתה מצווה להחיותו כדמשמע מההיא דגיטין (דף מז.) דלא מחייב למפרקיה ומותר ליקח מהם רבית ואע''פ שאסור ליתן להם רבית משום לא תשיך ומשום לפני עור והוי ליה למימר כל היכא דקרינא ביה לא תשיך קרי ביה לא תשוך מ''מ כיון דאין אתה מצווה להחיותו אינך מצווה להלוותו בלא רבית דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך ואמרינן בירושלמי דמכילתין כותאי דקסרי מותר להלוותן ברבית והא דאמרינן עובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס הנביאים אף על גב דיהורם ישראל מומר הוה ואסור ליתן לו רבית שאני התם לפיקוח נפש הוה ומצוה אבל מסור מיגרע גרע מיניה ובכל מקום שונה מסור אצל מין ולא איתרבי אצל אבדה ושמא מאן דאית ליה. ממון מסור אסור לאבדו ביד אית ליה נמי דמשיבין אבידתו ומטעמא דיכין רשע וצדיק ילבש: סמי מכאן מומר. נראה דדוקא לגבי הורדה לבור מסמי ר' יוחנן מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד בפ''ק דראש השנה (דף יז.) המינים והמומרים והמסורות יורדין לגיהנם ובפרק השולח (גיטין דף מה:) ס''ת שכתבו מין ומומר ומסור וכו': וחד אמר להכעיס נמי מומר. תימה מדתני בפ''ב דהוריות (דף יא.) אכל חלב הרי זה מומר ואיזהו מומר אוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים ובעי תלמודא מאי קאמר ומסיק ה''ק אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה מין ואיזהו מומר שסתמו מין פי' דמחלב לא ידעינן דשמא אכלו לתיאבון משום שהוא טוב לאכול ומש''ה קאמר זה האוכל נבילות וטרפות פי' נבלה שמתה מחמת חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמתה והולכת ואינה ראויה לאכילה ואם כן לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי. בשנשחטה בסכין דלא הוי קרוי מין בסתמא דשמא אכלה לתיאבון שהיא טובה לאכול ובשלמא לרבי יוחנן ניחא דקאמר דמומר אוכל נבלות להכעיס מין הוא אלא למ''ד מומר מאי איכא למימר הרי זה אוכל נבלות שקצים ורמשים י''ל דמאן דאית ליה הכא דהוי מומר מפ' לברייתא הכי אכל חלב הרי זה מומר סתמו לתיאבון שטוב הוא לאכול ומכריזין על אבידתו ואין מורידין ואיזהו מומר שסתמו להכעיס ואין מכריזין על אבידתו וגם היו מורידין אותו לבור אוכל נבלות וטרפות דמאיסי דומיא דשקצים ורמשים: איזהו מין זה העובד אלילי כוכבים. הכא משמע דישראל מומר לעבודת כוכבים נקרא מין ותניא בפ''ק דחולין (דף יג.) שחיטת מין לעבודת כוכבים פתו פת כותי וכו' וקשה דבפ''ק דחולין (שם:) אמרינן אין מינין בעובדי כוכבים ובעי למאי הלכתא לשחיטה ויין נסך השתא שחיטת מין דישראל אסורה דעובדי כוכבים מיבעיא ומאי קושיא הא אשכחנא ישראל עובד עבודת כוכבים חמור מעובד כוכבים דאילו ישראל מומר לעבודת כוכבים הרי זה מין ולכ''ע משמע הכא דמורידין ועובדי כוכבים אע''פ שכולם עובדי עבודת כוכבים אין מורידין ואף לענין שחיטה כיון דהוי מין תניא התם שחיטת מין לעבודת כוכבים ואילו עובד כוכבים לא אשכחנא דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אלא ר' אליעזר י''ל דהא דאמר שחיטת מין לעבודת כוכבים היינו בכומר לעבודת כוכבים שהוא אדוק ביותר אבל ישראל העובד עבודת כוכבים אין שחיטתו כשחיטת מין וראיה מדאמר בפ''ב דחולין (דף לט.) השוחט לזרוק דמה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר אסורה ורשב''ל אמר מותרת ופ''ה לשם דמותרת אף באכילה ואע''פ שהשוחט חייב מיתה כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סא.) עד כאן לא אמר רשב''ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף אלמא אף בעובד עבודת כוכבים אין שחיטתו נאסרת בסתם: התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא. תימה מאי שנא אוכל פרעוש או יתוש מאוכל שקצים ורמשים דהוא מין אף בסתמא בברייתא דהוריות (דף יא.) שהבאתי לעיל י''ל דהכא מיירי במפרש בהדיא דלכך הוא עושה א''נ התם קתני אוכל שקצים ורמשים דמשמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא אבל הכא קתני פרעוש אחד או יתוש אחד: דלא תיחות חיותא עילויה. משמע דאמר הכי לאשתמוטי כי היכי דלא תהוי איבה ותימה מאי איבה שייכא הכא הא (אין) מורידין ואפילו לכתחלה י''ל דמורידין היינו כשידינו תקיפה בזה''ב אבל לא מעלין אף אין ידינו תקיפה היכא דאית ליה לאשתמוטי ומעיקרא הכי פריך השתא אחותי מחתינן כשידינו תקיפה אסוקי השתא מיבעיא כיון שיוכל לאשתמוטי ולילך לו: לאפוקי לשם מורנא דלא. כפ''ה דאסור לרפאות בחנם אבל בשכר שרי משום איבה וראיה בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) דרב שימי בר אשי עבדא ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר ואיתסי אלמא שרי לרפאות עובד כוכבים אלא ודאי בשכר הוה ועוד י''ל דהתם נמי בחנם הוה ולהתחכם ברפואות יכול להיות מותר וכן משמע מפני שלא היה בקי ברפואות עשה כן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|