וסתמא [נמצא שסתמה של המשנה] כדעת ר' מאיר היא, שאמר שבארץ ישראל אין משכירים. דאי [שאם] תאמר שהיא כדעת ר' יוסי, הלוא בכל דוכתא מוגרי [מקום משכירים], אפילו בארץ ישראל.

א שנינו במשנה, ובכל מקום לא ישכור (ישכיר) את המרחץ לגוי, מפני שהוא נקרא על שמו. ועוד תניא [שנויה ברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכור אדם מרחצו לגוי, מפני שנקרא המרחץ על שמו של היהודי, וגוי זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים.

ומדייקים: דווקא לגוי, אבל לכותי (שומרוני), מאי [מה] יהא הדין? שרי [מותר], ויש לשאול: הלא כותי אימר עביד ביה [אמור שיעשה בה] מלאכה בחולו של מועד! ודוחים: בחולו של מועד אנן נמי עבדינן [אנו גם כן עושים] ומחממים מרחץ.

ועוד מדייקים: לא ישכיר מרחץ לגוי, אבל להשכיר שדהו לגוי מאי [מה] הדין? שרי [מותר], מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אין זה קרוי על שמו של היהודי המשכיר, משום שכולם יודעים כי אריסא, אריסותיה קעביד [האריס, את אריסותו עושה], ועובד עבור עצמו, ואחר כך ישלם ליהודי חלקו שלו. ויש לשאול: מרחץ נמי אמרי [גם כן אומרים]: אריסא אריסותיה קעביד [האריס, אריסותו הוא עושה], ומדוע ייאסר? ומשיבים: אריסא דמרחץ לא עבדי אנשי [אריס של מרחץ אין אנשים עושים] כרגיל, ולכן הרואים מניחים שהגוי הוא רק שכיר העובד עבור היהודי.

ועוד בענין זה תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: לא ישכיר אדם שדהו לכותי, מפני שנקראת על שמו, וכותי זה עושה בו מלאכה בחולו של מועד. ומדייקים: דווקא לכותי לא ישכיר אבל גוי מאי [מה] יהא דינו? שרי [מותר] להשכיר, דאמרי [שאומרים]: אריסא, אריסותיה עביד [האריס, את אריסותו עושה] ואינו עושה עבור היהודי. ויש לשאול: אי הכי [אם כן], כותי נמי אמרי [גם כן אומרים]: אריסא, אריסותיה עביד [האריס, את אריסותו עושה]!