ויש לשאול עוד, דין פרצופות למה לי להזכיר בברייתא? שאם להשמיענו משום ענין סכנת נפשות — כבר למדנו דבר זה במעיין! ומשיבים: דבר זה לא נכתב לגופו, אלא משום דקבעי למיתני [שרצה לשנות]: כיוצא בו לא יניח פיו על גבי הסילון (צינור) וישתה, מפני הסכנה.

ומסבירים: מאי [מהי] סכנה זו? סכנת בליעת עלוקה המצויה במים. וכן תנו רבנן [שנו חכמים]: לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים, לא בפיו ולא בידו אחת, ואם שתה — דמו בראשו, מפני הסכנה. מאי [מהי] סכנה זו? סכנת עלוקה.

מסייע ליה [לו] דבר זה לר' חנינא, שאמר ר' חנינא: הבולע נימא (עלוקה) של מים — מותר לחלל עליו את השבת מפני הסכנה ולהחם (לחמם) לו חמין בשבת כדי להמית את העלוקה בשתיית החמין. ומעשה באחד שבלע נימא של מים, והתיר ר' נחמיה להחם לו חמין בשבת. ושואלים: אדהכי והכי [בינתיים] עד שמביאים לו את החמין, מה יעשה? אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ליגמע חלא [שיגמע חומץ].

אמר רב אידי בר אבין: האי מאן דבלע זיבורא [מי שבולע צרעה] — מחייא לא חיי [לחיות לא יחיה], שהעקיצה תגרום למותו, אלא מיהו לשקיה רביעתא דחלא שמגז [מכל מקום שישקו אותו רביעית של חומץ חריף], אפשר דחיי פורתא [שיחיה מעט] עד דמפקיד אביתיה [שיצווה לביתו, למשפחתו] כל מה שהוא רוצה לומר בטרם ימות.

תנו רבנן [שנו חכמים]: לא ישתה אדם מים בלילה, ואם שתה — דמו בראשו, הוא אחראי למותו, והוא מפני הסכנה. ומסבירים: מאי [מהי] הסכנה שיש בדבר? סכנת שברירי שהוא רוח רעה השורה על המים. ומוסיפים: ואם הוא צחי, מאי תקנתיה [צמא, מה תקנתו לעשות]? אי איכא אחרינא בהדיה [אם יש אדם אחר איתו], ליתרייה ולימא ליה [שיעיר אותו ויאמר לו]: "צחינא מיא" [צמא אני למים]. ואי [ואם] לא אם אין אחר איתו, נקרקש בנכתמא אחצבא [שיקיש במכסה על הכד], ונימא איהו לנפשיה [ושיאמר הוא לעצמו] לחש זה: "פלניא בר פלניתא [פלוני בן פלונית], אמרה לך אימך אזדהר [היזהר] משברירי ברירי רירי ירי רי בכסי חיורי [בכוסות לבנות]", שזהו הלחש לרוח רעה זו.

א משנה עיר שיש בה עבודה זרה, והיו בה חנויות מעוטרות לשם עבודה זרה, ושאינן מעוטרות, זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים: המעוטרות — אסורות בקנייה מהן, משום שהן עשויות לעבודה זרה זו, ושאינן מעוטרות — מותרות.

ב גמרא אמר ר' שמעון בן לקיש: לא שנו שאסורות אלא חנויות שהן מעוטרות בוורד והדס, דקא מתהני מריחא [שהוא נהנה מן הריח], שפרחים אלה הרי הם תקרובת לעבודה זרה, אבל אם היו מעוטרות בפירות — מותרות בקנייה מהן, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? שאמר קרא [הכתוב]: "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יח), נהנה הוא שאסור כלומר, אסור לו ליהנות, כדי שלא ידבק בו משהו מן העבודה הזרה,