מל ולא פרע (גילה) את העור החופה את המילה — כאילו לא מל.

א גמרא אמר ר' אבינא שכך אמר ר' ירמיה בר אבא שכך אמר רב: "רוב עטרה" שאמרו, כוונתו: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה, וגם צריך למול רוב הקיפה.

ועוד שנינו במשנה שאם היה התינוק בעל בשר — מתקנים את מילתו שלא יראה כערל. אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה איברו ובאותה שעה נראה מהול — אינו צריך למול אותו שוב, ואם לאו [לא], שאף אז נראה כערל — צריך למול.

במתניתא תנא [בברייתא שנו], רבן שמעון בן גמליאל אומר: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול — צריך למולו, ואם לאו [לא] — אינו צריך למולו.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם] בין שני הניסוחים? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה, אם היה נראה ואולם אינו נראה כל הצורך, שלדעת שמואל חייב להיראות מהול, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל רק מי שנראה שהוא ערל צריך להימול שנית.

ב שנינו במשנה שאם מל ולא פרע את החופה את המילה — כאילו לא מל. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא, המל את התינוק אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה" ואבי הבן אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" והעומדים שם אומרים: "כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים".

והמברך אומר ברכה נוספה זו: "אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו (בבשרו) שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו (בשרנו) משחת (גיהנום) למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה' כורת הברית".

המל את הגרים אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה", והמברך אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי'" (ירמיהו לג, כה), (ומפרשים שאילולי ברית זו, ברית המילה, המתקיימת גם ביום וגם בלילה לא היה קיום לעולם) ברוך אתה ה' כורת הברית".

המל את העבדים, שכאשר אדם קונה עבד כנעני הריהו חייב למולו כדי להכניסו באופן חלקי בברית ישראל, ובאותה שעה המל אומר: "אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה", והמברך אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית חקות שמים וארץ לא נתקיימו, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" ברוך אתה ה' כורת הברית". וכן אומרים בשינוי מסוים מעין ברכות אלה בשעה שמלים עבד כנעני ומכניסים אותו באופן חלקי בברית ישראל.

א משנה ר' אליעזר אומר: תולין ומותחים את המשמרת שמסננים בה את היין מן השמרים ביום טוב, ובשבת אין תולים ואולם נותנין יין למשמרת התלויה מבעוד יום בשבת. וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין יין לסינון לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.

ב גמרא על שיטת ר' אליעזר תוהים: השתא [עכשיו, הרי] ר' אליעזר סבור כי אף אוסופי [להוסיף] על אהל עראי לא מוספינן [אין אנו מוסיפים] בשבת, וכי למיעבד [לעשות] כך לכתחלה שרי [יתיר]?! והרי תליית המשמרת היא כעין יצירת אוהל!

ומסבירים את השאלה, מאי [מה] היא שיטת ר' אליעזר זו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: פקק החלון שמכסים בו חלונות שבארובת הגג, ר' אליעזר אומר: בזמן שקשור לחלון ותלוי — פוקקין בו בשבת, ואם לאו [לא] — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך, בין שהוא קשור ולתלוי בחלון ובין לא — פוקקין בו.

ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר שאסור לעשותו בשבת. לא נחלקו אלא האם מותר להוסיף על אוהל כזה שהוא כבר קיים, שר' אליעזר אומר: אין מוסיפין עליו ביום טוב, ואין צריך לומר שאין מוסיפים בשבת, ולדעתו הנחת פקק וכיסוי על החלון כמוה כהוספה על אוהל. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר שמוסיפים ביום טוב. ואם כן, כיצד מתיר ר' אליעזר לתלות את המשמרת ביום טוב?

ומשיבים: אמנם סבור ר' אליעזר שתליית המשמרת יש בה משום מלאכה, ואולם ר' אליעזר סבר לה [סבור הוא] בענין זה כשיטת ר' יהודה לענין הכנת מכשירי אוכל ביום טוב. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין הבדל בין יום טוב לשבת לענין איסור עשיית מלאכה אלא לענין היתר עשייית אוכל נפש בלבד, שמותר לעשות מלאכה ביום טוב כדי להכין אוכל הדרוש ליום טוב, מה שאין כן בשבת. ר' יהודה מתיר לעשות ביום טוב אף מכשירי אוכל נפש, כגון תיקון כלי עבודה שעל ידם יעשו אוכל לחג. וכמו כן מתיר ר' אליעזר לעשות מלאכה ולתלות את המשמרת כדי להכין יין לצורך יום טוב.

ושואלים: אימר דשמעינן ליה [אמור ששמענו אותו] את ר' יהודה שמתיר לעשות ביום טוב מכשירי אוכל נפש דווקא באותם מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, ואולם במכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב מי [האם] שמעת ליה [אותו] שהתיר?!

ומשיבים: ההיתר של ר' אליעזר עדיפא [עדיף] מזה של ר' יהודה, שר' אליעזר אינו מחלק ומתיר כל מכשירי אוכל נפש בכל מקרה, ואף אלו שאפשר היה להכינם מערב יום טוב.

ג שנינו במשנה שחכמים אומרים שאין תולים את המשמרת אף ביום טוב. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם תלה את המשמרת בשוגג מאי [מה] דינו? אמר רב יוסף: אם תלה — חייב חטאת, ככל עושה בשבת מלאכה האסורה מן התורה בשוגג.

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, אם סבור אתה שדבר כעין זה קרוי בנין, ואסור, אם תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב [תלה כד ביתד, כך גם כן שיתחייב] משום עושה אוהל?!