אם אשת ישראל היא, שנתקדשה עכשיו לישראל, מאחר וישראל מותר בחלוצה — חולצת מספק, שמא היה זה נפל והריהו כמת מתחילתו, ונמצא שהיא זקוקה עדיין ליבום, ועל ידי החליצה אנו יוצאים ידי חובת כל ספק שיש בדבר, ותשב עם בעלה. ואם אשת כהן היא — אינה חולצת, שאם תחלוץ תהא אסורה לבעלה הכהן, וכיון שיש אומרים שתינוק שנולד חי דינו כחי מרגע היוולדו — סומכים בדיעבד על שיטתם ואין מחייבים אותה לחלוץ.

ואילו רב שרביא משמיה [משמו] של רבא אמר: אחת זו ואחת זו — חולצת, שחמור האיסור בנשיאת יבמה שלא הותרה מקשר הזיקה ליבום ואין מתחשבים בבעלה הכהן.

אמר ליה [לו] רבינא לרב שרביא: באורתא [בערב] אמר רבא הכי [כך], כפי שאתה אומר, ואולם לצפרא הדר ביה [בבוקר חזר בו], ואני שמעתי את דבריו המתוקנים. אולם רב שרביא לא קבל הסבר זה, ואמר: שריתוה [התרתם אותה] לאותה אשת כהן אף בלא חליצה? והלא כל עוד אינו בן שלושים יום הריהו נחשב כנפל לדעת רבן שמעון בן גמליאל, ומאחר ועברתם על דבריו, יהא רעוא דתשרו תרבא [יהי רצון שתמשיכו בדרך זו ותתירו לאכול חלב].

א שנינו במשנה שר' יהודה מתיר למול אנדרוגינוס בשבת. אמר רב שיזבי שכך אמר רב חסדא: לא לכל דבר אמר ר' יהודה שאנדרוגינוס זכר הוא אלא לדין מילה בלבד, שאם אתה אומר כן שדינו כזכר לכל דבר, אם כן אף בערכין שמקדישין בני אדם יערך!

ומנלן דלא מיערך [ומנין לנו שאינו מוערך] בערכין? דתניא [שכן שנינו] בספרא (מדרש ההלכה על ספר "ויקרא") על הכתוב "והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמישים שקל כסף בשקל הקודש" (ויקרא כז, ג), ודקדקו חכמים: "הזכר" — הוודאי ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהא אחד מאלה נערך בערך איש, אבל יהא בערך אשה — תלמוד לומר מצד אחד "הזכר", ובפסוק אחר "ואם נקבה היא והיה ערכך שלושים שקל" (ויקרא כז, ד), ומשמע: זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס, שאינם לא בגדר זכר ולא בגדר נקבה.