|
טקסט הדף מנוקד
וְאָכַל תְּאֵנִים וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְאַחַר כָּךְ אָכַל עֲנָבִים לְחוֹדַיְיהוּ הָוְיָא לְהוּ עֲנָבִים חֲצִי שִׁיעוּר וְאַחֲצִי שִׁיעוּר לָא מִיחַיַּיב קׇרְבָּן הָכָא נָמֵי כְּגוֹן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עֶשֶׂר וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תֵּשַׁע וְאָכַל תֵּשַׁע וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְאַחַר כָּךְ אָכַל עֲשִׂירִית הָוְיָא לַהּ עֲשִׂירִית חֲצִי שִׁיעוּר וְאַחֲצִי שִׁיעוּר לָא מִיחַיַּיב
מַתְנִי' אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא נִשְׁבַּע לִשְׁנוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד אָמַר לְעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְשֶׁלֹּא לִיטּוֹל לוּלָב וְשֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא אֲכָלָהּ עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא לֹא אֲכָלָהּ עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי גְּמָ' אָמַר עוּלָּא וְהוּא שֶׁנִּיכָּר לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ 'אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר' שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי לָא קָאָמַר מַאי אִם לֹא רָאִיתִי אַבָּיֵי אָמַר תָּנֵי שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי רָבָא אָמַר בְּאוֹמֵר יֵאָסְרוּ כׇּל פֵּירוֹת שֶׁבְּעוֹלָם עָלַי אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא צִיפּוֹרָא רַבָּא חֲזִי וְאַסֵּיק לֵיהּ שְׁמָא גַּמְלָא וְכִי קָא מִשְׁתְּבַע אַדַּעְתֵּיהּ דִּידֵיהּ אִישְׁתְּבַע וְכִי תֵּימָא בָּתַר פּוּמֵּיהּ אָזְלִינַן וְלָא אָזְלִינַן בָּתַר דַּעְתֵּיהּ וְהָא תַּנְיָא כְּשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ אֶלָּא עַל דַּעְתֵּנוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן דִּלְמָא אִיסְקוּנְדְּרֵי יְהַיב לֵיהּ וְאַסֵּיק לְהוּ זוּזֵי דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע אַדַּעְתֵּיהּ דִּידֵיהּ קָא מִשְׁתְּבַע לָא הָתָם מִשּׁוּם קַנְיָא דְּרָבָא תָּא שְׁמַע וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶן דְּעוּ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתִּי וְאַמַּאי לֵימָא לְהוּ קַיִּימוּ מַאי דַּאֲמַר אֱלוֹהַּ לָאו מִשּׁוּם דְּמַסְּקִי אַדַּעְתַּיְיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה לָא מִשּׁוּם דַּעֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי אִיקְּרִי אֱלוֹהַּ דִּכְתִיב אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב וְלֵימָא לְהוּ קַיִּימוּ תּוֹרָה חֲדָא תּוֹרָה וְלֵימָא קַיִּימוּ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת תּוֹרַת חַטָּאת תּוֹרַת אָשָׁם קַיִּימוּ כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה דְּאָמַר מָר חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וְלֵימָא לְהוּ קַיִּימוּ מִצְוָה חֲדָא מִצְוָה קַיִּימוּ מִצְוֹת תַּרְתֵּי כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מִצְוַת צִיצִית דְּאָמַר מָר שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן וְלֵימָא לְהוּ קַיִּימוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת וּלְטַעְמָיךְ לֵימָא לְהוּ עַל דַּעְתִּי עַל דַּעַת הַמָּקוֹם לְמָה לִי רש"יואכל תאנים. בהעלם שבועה אחרונה והפריש קרבן וחזר ואכל ענבים בהעלם שבועה ראשונה וכיון שהפריש קרבן על התאנים תו לא מיצטרפי ענבים בהדייהו לאיחיובי אשבועתא קמייתא הכא נמי שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית הויא לה עשירית חצי שיעור: מתני' שבועה שלא נעידך. ביטול מצוה הוא היינו דבר שאי אפשר: והשניה שבועת שוא. שהרי נשבע לבטל את המצוה: גמ' והוא שניכר. העמוד לשלשה בני אדם הוא דהוי שוא אבל לא ניכר הויא שבועת שקר: ורבא אמר באומר יאסרו כל פירות שבעולם. בשבועה עלי אם לא ראיתי: ואסיק ליה שמא גמלא. העלה לו שם גמל: כשמשביעין אותו. גבי שבועת הדיינין תניא ליה המשביעין את המחויב שבועה בב''ד: איסקונדרי. חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהן: ואסיק להו שמא זוזי. כינה את שמם מעות: התם משום קניא דרבא. לעולם בתר פומיה אזלינן והא דאיצטריך לן למימר לא על דעתך משום דבפומיה יש שבועה ברמאות כגון דיהיב ליה קנה ונתן המעות לתוכו והפקידו אצלו ונשבע שהחזיר לו מעותיו ולאחר שבועה יחזור ויטלנו ועובדא הוה קמיה דרבא הכי: וכן מצינו. דכתיב (דברים כט) לא אתכם לבדכם לא כשאתם סבורים כאשר בלבבכם: לאו משום דמסקי אדעתייהו עבודת כוכבים. ומסקו ליה שמא אלוה: משום דעבודת כוכבים נמי איקרי אלוה. כי אזלת נמי בתר פומייהו קושטא מדמו לאישתבועי: ולימא להו קיימו תורה. וישביעם על כן לאו משום דמסקי אדעתייהו עבירות וקרו להו תורה ומשתבעי אדעתייהו ומשני חדא תורה אי הוה אמר הכי משמע חדא תורה ואנן אית לן כתב ובעל פה: תורת חטאת ותורת אשם. אי אמר קיימו תורות הוו מסקי אדעתייהו לאישתבועי אהנך תרתי דאיקרו תורות ולא אשאר מצות: חמורה עבודת כוכבים כו'. דכתיב גבי עבודת כוכבים (במדבר טו) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה: שקולה מצות ציצית ככל המצות. דכתיב (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ה' גימטריא שלה שש מאות ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי י''ג: ולטעמיך. דבעית למימר דהאי. דאמרינן להו לא על דעתכם כי היכי דלא ליסקי אדעתייהו מאי דבעו ומסקי ליה האי שמא: על דעת המקום ועל דעתו למה לי. למימר ותיסגי ליה בחד: תוספותועומד מיהו הוה מצי לפרושי בנשבע על חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה אבל אי אפשר לומר כן דהך מילתא דרבה איתא בפ''ב דנדרים (ד' יז:) ומוכח כולה סוגיא כמו שכתוב בספרים ולא כגי' הקונטרס ומשמע נמי דאיירי בנשבע שלא יאכל שניהם מכל אחד שיעור שלם דמפרש טעמא מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים ואי בחצי שיעור בהא אין שייך מגו דלא הוי כלל מושבע ועומד וצריך לחלק ע''כ בין הך לההיא דט' וי' דהתם איכא איסור שבועה. בכל י' וכל ט' שיאכל מהנך עשר קאי באיסור שבועה אבל הכא לא היה איסור שבועה בתחלה כלל על ענבים ושייך כאן מגו וה''ה נמי אי אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל עשר דחיילא שבועה שניה על ידי מגו: אם לא ראיתי גמל פורח. תימה דהכא קתני גמל פורח ולא קתני כעולי מצרים ובפרק ארבעה נדרים (נדרים ד' כד:) גבי נדר הבאי תני עולי מצרים ולא קתני גמל פורח: באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי כו'. פירוש בשבועה ובפרק ארבעה נדרי' (שם) גרס ליה בהדיא והיינו שבועת שוא לפי שאי אפשר לו לעמוד באיסור בכל פירות שבעולם ואר''ת דבנדר לא חיילא כה''ג אם אסר כל פירות שבעולם עליו בקונם אם יעשה כדבר זה כיון שאי אפשר לו לקיים או אם אסר כל פירות שבעולם עליו בלא שום תנאי דשבועת שוא מצינו שאסר הכתוב אבל נדרי שוא לא מצינו וראיה דבפ' ארבעה נדרים (שם) תני שבועות הבאי אסורין נדרי הבאי מותרין והיינו משום דהבאי הוי משום שוא אבל קשיא מפ''ב דנדרים (ד' טו.) דפריך גבי קונס עיני בשינה ואי דלא יהיב שיעורא למלתא מי שבקינן ליה עד דעבר באיסור בל יחל והאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן לאלתר אלמא גבי נדרים נמי חיילי כשאין יכול לקיים ועובר לאלתר ונדרי הבאי דשרו לא הוו טעמא לפי שאסר עצמו במה שאינו יכול לקיים דאפי' יכול לקיים שלא אסר עליו אלא חד פירא שרי בנדרי הבאי וטעמא לפי שאין דעתו לומר ממש כקורת בית הבד אלא מה שהוא טרוף (מאד קרוב) לגבו ומשונה משאר נחשים קורא קורת בית הבד וחיל גדול מאד שראה קרא עולי מצרים ואינו אומר כן אלא להחזיק ולאמת דבריו וגבי שבועה החמירו משום דכתיב לא ינקה והא דתני בתוספתא כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין היינו מדאורייתא: כשהשביע משה את ישראל. קצת קשה מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עבודת כוכבים כמו כן היה לירא פן יעברו השבועה: דעבודת כוכבים איקרי אלוה. אפילו יזכירו שם המיוחד האמר' סוף שבועת העדות (לקמן ד' לה:) השמות האמורות במיכה חול אפי' אותם הכתובים בשם המיוחד לרבי יהושע וכן שמות דגבעת בנימין לר' אליעזר: קיימו מצות. בפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כה.) משני מצות המלך פי' פרשת המלך שדבר זה נוח להם: מצות ציצית. הא דשבק עבודת כוכבים דכתיב בה נמי וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה בפרשת שלח לך ואמרו שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה משום דבלשון בני אדם לא מיקרי כל המצות אלא ציצית: ולטעמיך על דעת הקב''ה למה לי. הך פירכא לא מסיק בנדרים ואיכא פירכא דמסיק התם ולא מסיק הכא ולא משני נמי התם כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו אלא משני משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|