חשובי אחשביה [החשיב אותם] את אכילת הנבילות והטריפות, הנאה שלגביו הרי זה בגדר דבר הנאכל. אלא הכא [כאן] כשנשבע מתחילה באופן כללי שלא יאכל מי אחשביה [האם החשיב אותם]? ומשום כך אין משם ראיה.

א כפי שהובא לעיל, העמידו חכמים את משנתנו ששבועה חלה על איסורים בכולל דברים המותרים עם האסורים. ובענין זה אמר רבא: מאי טעמא דמאן דאית ליה [מה הטעם של מי שיש לו, שסובר] איסור כולל שהוא חל על דבר שכבר היה אסור?

מידי דהוה [כמו שהוא הדין] ביחס לאיסור מוסיף, שאיסור חל על איסור אם יש בו תוספת של איסור. שהרי אף כאן יש תוספת איסור.

ומאן דפטר [ומי שפוטר], דלית ליה [שאין לו, שאינו סבור] שיש איסור כולל, טעמו הוא: כי [כאשר] אמר שאיסור חל על איסור הרי זה באיסור מוסיף, שיש בו תוספת איסור בחדא [באחת באותה] חתיכה עצמה, באותו הדבר האסור, אבל בשתי חתיכות שונות לא אמרינן [אומרים אנו] שמפני שחל איסור על חתיכה אחת יחול גם על האחרת.

ב ואמר רבא: למאן דאית ליה [לדעת מי שיש לו, שסבור] שאיסור כולל חל על איסור, אם אמר "שבועה שלא אוכל תאנים", וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" — מיגו דחייל [מתוך שחלה] השבועה האחרונה על הענבים, חייל נמי [חלה גם כן] על התאנים אף שכבר נאסרו על ידו.

ואומרים: פשיטא [פשוט] שכך הוא!

ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: איסור הבא מאליו אמרינן [אומרים אנו] שיש בו כח לחול על איסור אחר באופן זה, אבל איסור הבא מעצמו על ידי דיבורו בלבד לא אמרינן [אומרים אנו], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאין הבדל.

מתיב [מקשה] רבא בריה [בנו] של רבה, ממה ששנינו יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה אם היה שוגג ארבע חטאות ואשם אחד, ואלו הן: טמא שאכל חלב, והוא נותר, מן המוקדשין, ביום הכפורים, שנמצא שחייב חטאת משום טמא שאכל מן המוקדשים, ומשום אכילת חלב, ומשום אכילת נותר, ומשום אכילה ביום הכיפורים. וחייב אשם מעילות — משום שנהנה מן ההקדש.

ר' מאיר אומר: אף אם היתה שבת והוציאו בפיו מרשות לרשות — הרי זה חייב, ונמצא שיכול להיות בזה עוד חיוב חטאת. אמרו לו: אינו מן השם אין זה מאותו סוג של שאר החיובים, שהרי אינו מתחייב משום אכילה, ואין אלא ארבע חטאות באכילה אחת.

ואם איתא [יש] מקום לומר שיכול להחיל שבועה (על ידי כולל) גם על איסור, הרי משכחת לה [מוצא אתה] שיכולות להיות חמש חטאות באכילה אחת, כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תמרים וחלב", מיגו דחייל [מתוך שחלה] השבועה על תמרים חיילא נמי [חלה גם כן] על חלב!

ומשיבים: ניתן להסביר כי אף שהתנא סבור שיש אפשרות להחיל איסור שבועה בכולל, מכל מקום כי קתני [כאשר שנה שם במשנה] מספר חטאות — הרי זה באיסור הבא מאליו, איסור הבא מעצמו (מחמת דברי עצמו) לא קתני [שנה].

ומקשים: והרי הקדש, שאיסורו בא מעצמו על ידי הקדשתו, הריהו נכלל באותה רשימה!

ומשיבים: מדובר פה בבכור, שקדושתו מרחם מעצם היוולדו ראשון, ואינו תלוי בהקדשת אדם.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר מדוע אין כאן קרבן על שבועה: כי קתני [כאשר שנה] הרי זה מידי דלית ליה [בדבר שאין לו] שאלה, שאי אפשר להישאל עליו לחכם ולהתירו למפרע, אבל שבועה דאית ליה [שיש לה] שאלה, שיש בה מקום להישאל עליה, ולא יתחייב עליה קרבן, לא קתני [שנה].

ומקשים: הרי הקדש, שגם על הקדש, כמו שאר נדרים, יכול המקדיש להישאל עליו ולהתירו, ובכל זאת שנה אותו!

ומשיבים: הא אוקמינן [הרי כבר העמדנו] שמדובר כאן בבכור, ובכור קדושתו היא מרחם, ולא בהקדשת אדם, ואי אפשר לבטל קדושתו על ידי שאלה.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר נוסף, מדוע אין מוזכר כאן קרבן שבועה, משום שכי קתני [כאשר שנה] — שנה חטאות שהן קרבן קבוע שאינו משתנה מאדם לאדם, אבל קרבן עולה ויורד (שמשתנה לפי מצבו הכלכלי של האדם, אם עני הוא או עשיר), כמו חטאת של שבועת ביטוי, לא קתני [שנה].

ומקשים: הרי טמא שאכל את הקדש בשגגה, קרבן עולה ויורד הוא!

ומשיבים: מדובר כאן בנשיא טמא שאכל קודש, שמביא חטאת קבועה, ושיטת ר' אליעזר היא, שאמר: נשיא טמא שאכל קודש מביא שעיר (שהוא קרבן חטאתו הקבועה).

רב אשי אמר תירוץ אחר: כי קתני [כאשר שנה שם] הרי זה מידי דחיילא [דבר שחל] על כשיעור, אבל שבועה דחיילא [שחלה] גם על פחות מכשיעור לא קתני [שנה], שהרי אדם שנשבע במפורש שלא יאכל כלשהו — לכל הדעות מביא קרבן.

ומשיבים: הרי הקדש שחל גם על פחות מכשיעור כזית!

ומשיבים: הא בעינן [הרי צריכים אנו] על כל פנים שיהיה בו שיעור שוה פרוטה.

ורב אשי מאויריא אמר בשם ר' זירא תירוץ אחר: כי קתני [כאשר שנה] — הרי זה דבר שזדונו (אם עשה אותו בזדון) חייב כרת, אבל שבועת ביטוי זדונו לאו (באיסור מלקות) לא קתני [שנה].

ומקשים: והרי אשם שמנה שם, שזדונו לאו אין בו חיוב כרת אלא מלקות, על מעילה בקדש, וקתני [ושנה אותו]!