סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין הוּא וּבֵין חֲבֵירוֹ לֹא מָעַל לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת
אֵיפוֹךְ אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לֹא מָעַל לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוּא מָעַל וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל
אִי הָכִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קוּנָּמוֹת כְּשָׁבוּעוֹת אֶלָּא קוּנָּמוֹת אִצְטְרוֹפֵי הוּא דְּלָא מִצְטָרְפִי הָא מְעִילָה אִית בְּהוּ וְהָאָמַר רַבִּי מֵאִיר אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת כְּלָל
לְדִבְרֵיהֶן דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי אֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת כְּלָל לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּקוּנָּמוֹת כִּשְׁבוּעוֹת
וְרַבָּנַן שְׁבוּעוֹת אִיכָּא דְּרַב פִּנְחָס קוּנָּמוֹת לֵיכָּא דְּרַב פִּנְחָס
אָמַר רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל עָפָר פָּטוּר בָּעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עָפָר בְּכַמָּה כֵּיוָן דְּאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָאו מִידֵּי דְּאָכְלִי אִינָשֵׁי הוּא בְּכׇל שֶׁהוּא תֵּיקוּ
בָּעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל חַרְצָן בְּכַמָּה כֵּיוָן דְּמִתְאֲכִיל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָא בְּעֵינֵיהּ אָכְלִי לֵיהּ אִינָשֵׁי דַּעְתֵּיהּ אַמַּשֶּׁהוּ תֵּיקוּ
בָּעֵי רַב אָשֵׁי נָזִיר שֶׁאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל חַרְצָן בְּכַמָּה דְּכֵיוָן דִּכְזַיִת אִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא הוּא כִּי קָא מִשְׁתְּבַע אַהֶתֵּירָא קָא מִשְׁתְּבַע וְדַעְתֵּיהּ אַמַּשֶּׁהוּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת
תָּא שְׁמַע שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חַיָּיב וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְהָוֵינַן בַּהּ אַמַּאי חַיָּיב מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא רַב וּשְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי בְּכוֹלֵל דְּבָרִים הַמּוּתָּרִין עִם דְּבָרִים הָאֲסוּרִין
וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אִי בִּמְפָרֵשׁ חֲצִי שִׁיעוּר וְאַלִּיבָּא דְרַבָּנַן אִי בִּסְתָם וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר עַצְמוֹ בְּכׇל שֶׁהוּא
וְהָא נְבֵילָה דְּמוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא דְּכִי חַרְצָן לְגַבֵּי נָזִיר דָּמְיָא וְטַעְמָא דְּפָרֵישׁ הָא לָא פָּרֵישׁ דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת שְׁמַע מִינַּהּ
אֶלָּא תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָבָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עָפָר בְּכַמָּה תִּפְשׁוֹט דְּעַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת דְּהָא נְבֵילָה כְּעָפָר דָּמְיָא וְטַעְמָא דְּפָרֵישׁ הָא לֹא פָּרִישׁ דַּעְתֵּיהּ אַכְּזַיִת
לֹא עָפָר לָאו בַּר אֲכִילָה הוּא כְּלָל נְבֵילָה בַּת אֲכִילָה וְאַרְיָא הוּא דִּרְבִיעַ עִילָּוַוהּ
מַתְנִי' שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה חַיָּיב שְׁתַּיִם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין וְאָכַל חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְשָׁתָה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אוֹכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה פָּטוּר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חַיָּיב וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אָמַר קוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְהוּא אָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה
גְּמָ' אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשָׁתָה חַיָּיב אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא
אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא דַּאֲמַר לֵיהּ אִינָשׁ לְחַבְרֵיהּ נִטְעוֹם מִידֵּי וְעָיְילִי וְאָכְלִי וְשָׁתוּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא שְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן לִשְׁתִיָּה שֶׁהִיא בִּכְלַל אֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ

רש"י

ואכל עפר פטור. דלאו בר אכילה היא: ע''י תערובת. עם הענבים: דעתו אמשהו. את''ל עפר במשהו: נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה. אם תמצא לומר בשאר כל אדם בכזית נזיר מאי מי אמרינן כיון דכזית אסור עליה ויודע הוא שאין שבועה חלה עליו: כי אשתבע אהיתירא אשתבע. על פחות מכזית שלא היה מושבע עליו מסיני: דעתיה אכזית. ואין כאן שבועה: אי אתה מוצא שיתחייב אא''כ נאסר בשבועתו בחצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני והיכי משכחת לה אי במפרש ואליבא דרבנן אי בסתם לר' עקיבא: והא נבילה. דכי חרצן לנזיר דמיא וקאמר ריש לקיש דאי אתה מוצא אליבא דרבנן אלא במפרש ולא אמרי' אפילו בסתם נמי דעתיה אמשהו דכי אשתבע אהיתירא אשתבע: דכעפר דמיא. דלא חזיא לאכילה לישראל: נבילה בת אכילה היא. ושייך בה שיעורא: דרביע עליה. דרבוץ עליה אריא אזהרת המקום: מתני' שבועה שלא אוכל ואכל ושתה. אע''ג דשתיה בכלל שבועה של אכילה כדאמר בגמרא אינו חייב אלא אחת דהוה ליה כאכל ואכל בהעלם אחד: שלא אוכל ושלא אשתה. הוו להו שתי שבועות ובגמרא פריך הויא לה שבועה על שבועה: שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין כו'. דכיון דפריש אדעתא דמיחל שבועה אכל חדא וחדא באנפי נפשיה קאמר ובגמרא פריך דלמא האי דפריש להו אדעתא למיפטר ממינא אחרינא דאי אמר שלא אוכל סתם הוה נאסר בכל המינים ולעולם חד שבועה היא: ואכל נבילות כו' חייב. דראוין הן לאכילה ואריא הוא דרביע עלייהו: ור''ש פוטר. דמושבע ועומד הוא עליהן: אשתו אסורה. שהרי אכל אוכלין ואפי' לר''ש דפטר בקמייתא טעמא לאו משום דלאו בני אכילה אלא לפי שאין שבועה חלה על דבר מצוה כדלקמן: גמ'

תוספות

וחכמים אומרים בין הוא בין חבירו לא מעל כו'. משמע . דכ''ע מודו בקונמות דאין להן פדיון דאפי' רבי מאיר דאמר יש מעילה בקונמות מודה דאין לו פדיון והקשה הר' יצחק בן רבינו מאיר דבריש האשה רבה (יבמות פח. ושם) אמר אי קסבר יש מעילה בקונמות משום דבידו לפדותו הוא ותירץ ר''ת דקונמות דאסר אכ''ע יש להן פדיון לר''מ כיון דדמיא להקדש תדע מדנקט ככר זו עלי הקדש וא''ת וניפלוג בקונם גופיה וי''ל דאה''נ ובקונם גופיה מפליג ורישא נמי איירי בקונם וככר זו הקדש היינו כהקדש דהא לר''מ לא שני ליה בין קרבן לכקרבן בין אימרא לכאימרא כדאיתא בספ''ק דנדרים (דף יג.) ה''ה בין הקדש לכהקדש כיון דדעתיה אקונם א''נ איירי בפירש בהדיא כהקדש ואיידי דנקט בסיפא ככר זו עלי הקדש דלא איצטריך לפרש כהקדש כיון דאמר עלי תנא נמי רישא ככר זו הקדש וחכמים דאמרי בין הוא בין חבירו לא מעל פליגי נמי ארישא וברוב ספרים גרס בר''פ אין בין המודר (שם לה.) בין כך ובין כך לא מעל ואית ספרים דגרסי אחד זה ואחד זה לא מעל וגרסי נמי התם ברישא קונם ככר זו הקדש: נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן. איידי דקאי בחרצן נקט חרצן וה''ה דמצי למיבעי בחלב ונבילה בכל אדם אבל אין לפרש דנקט חרצן משום דאית בה תרתי שמושבע ועומד ולא אכלי ליה בעיניה ואיכא למימר טפי דדעתיה אכל שהוא דהא מנבילה וטריפה פשיט ליה: אהתירא קמשתבע. אפילו לרבי יוחנן דאמר (יומא דף עג:) חצי שיעור אסור מן התורה אתיא בעיא דרב אשי דמסתמא כר' יוחנן סבירא ליה דקיימא לן כוותיה והיינו טעמא דכיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב ליה מושבע ועומד א''נ לרבי יוחנן נפרש אהיתירא קמשתבע כגון ליהנות שלא כדרך הנאתו דקיימא לן (פסחים דף כד:) כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ואפילו איסור בעלמא ליכא מדאורייתא אלא מדרבנן: תא ונטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו. ואי שתיה לאו בכלל אכילה הוא היה להן להזכיר . גם השתיה ולפי הספרים דל''ג אלא אזלי ושתו ניחא טפי וא''ת מה ענין טעימה אצל אכילה ויש לומר שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה: איבעית אימא קרא כו'. בספ''ק דקדושין (דף לה:) גבי כל שישנו בהשחתה אמר הכי וכן בכמה מקומות ותימה כיון דאיכא סברא ל''ל קרא דהכי פריך בפ''ב דכתובות (דף כב.) גבי הא דאמר רב הונא מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי קרא סברא הוא הוא אסרה הוא שרי לה ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר