|
טקסט הדף מנוקד
בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו בַּמָּה הֵם מִתְכַּפְּרִין מוּטָב שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁהֲרֵי הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל בֵּיתוֹ וְאַל יִתְכַּפְּרוּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים שֶׁהֲרֵי לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ
וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה' וְגוֹ' וּמַאי אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר וְכִי תֵּימָא בֵּיתוֹ כְּתִיב כּוּלָּן קְרוּיִין בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה' יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת ה' וְהַאי אֲשֶׁר לָעָם לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא מִדְּעַם לֶיהֱוֵי הָהוּא מִוּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָפְקָא וְהַאי אֲשֶׁר לוֹ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא מִשֶּׁלּוֹ הוּא מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא מִשֶּׁל צִבּוּר יָכוֹל לֹא יָבִיא מִשֶּׁל צִבּוּר שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מִתְכַּפְּרִין בּוֹ אֲבָל יָבִיא מִשֶּׁל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לוֹ יָכוֹל לֹא יָבִיא וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר תַּלְמוּד לוֹמַר שׁוּב אֲשֶׁר לוֹ הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב תַּנָּא הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ מַאי שְׁנָא בִּדְעַם דְּלָא מִכַּפְּרִי דְּלָא קָא חָסְרִי בֵּיהּ מָמוֹנָא דִּכְתִיב אֲשֶׁר לָעָם בִּדְאַהֲרֹן נָמֵי לָא קָא חָסְרִי בֵּיהּ מָמוֹנָא וְקָאָמַר כּוּלָּן קְרוּיִין בֵּיתוֹ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ דִּכְתִיב תְּרֵי וִידּוּיִן וְדַם הַפָּר חַד כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְחַד כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְחַד כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה תְּרֵי וִידּוּיִן וְדַם הַפָּר לְמָה לִי בְּחַד וִידּוּי וְדָמוֹ סַגְיָא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְבֵיתוֹ כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּךְ הִיא מִדַּת הַדִּין נוֹהֶגֶת מוּטָב יָבוֹא זַכַּאי וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּיב וְאַל יָבוֹא חַיָּיב וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּיב הֲדַרַן עֲלָיךְ שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם מַתְנִי' יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטּוּמְאָה נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הַטּוּמְאָה נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְּמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתוּמִּים וְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּבִשְׁתֵּי תּוֹדוֹת וּבְשִׁיר וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן וְכׇל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם רש"יבטומאת מקדש וקדשיו. כשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ולימד שהושוו כולם לכפרה אחת בשעיר המשתלח לרבי יהודה מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כי היכא דחס רחמנא למיכתב עלייהו כפרה בשאר עבירות אית לן למילף מינה דיהיב להו נמי כפרה בטומאת מקדש ובמה הן מתכפרים כו': מאי אם נפשך לומר. מה היה לו להקשות שהוזקק להביא מקרא זה: וכי תימא ביתו כתיב. ולא שאר כהנים: להכי הוא דאתא. שלא יתכפרו בו כהנים: מדעם ליהוי. משל צבור ולא משל כהן גדול לפי שהפר בא משלו הוצרך לומר בשעיר משל צבור: להכי הוא דאתא. שלא יתכפרו בו אחרים שהוזקקת להביא מקרא שיתכפרו בו כהנים: ת''ל אשר לו. תלתא כתיבי בפר: אשר לו. תניינא: תלמוד לומר אשר לו. השלישי לעכב: הכי קשיא ליה. דקאמר יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן שהרי כבר נאמר אשר לו לומר שאינו בא משל כהנים וכיון שאינן חסירין בו ממון לא נתכפרו בו דמאי שנא בשעיר הפנימי דלא מכפרו ביה כדילפינן מאשר לעם יתירא משום דלא חסרו בו ממונא שלא נקנה משלהם: היינו דאיכא תרי וידויי. בפר ומתן דמו תרי וידויי דכתיב תרי זימני וכפר בעדו ובעד ביתו ואמר מר (יומא דף לו:) בכפרת דברים הכתוב מדבר שהרי עדיין לא נשחט הפר ואיכא מתן דמו הרי ג' . כפרות לכפר על ג' עבירות שהכהנים מתכפרין בפר כנגד שלש עבירות שישראל מתכפרין בשעירים: חד כנגד שעיר הנעשה בפנים. לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף: וחד כנגד שעיר החיצון. לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף: וחד כנגד שעיר המשתלח. לכפר על שאר עבירות: בחד וידוי ודמו סגי. חד כנגד שעיר הפנימי וחד כנגד שעיר החיצון: יבוא זכאי ויכפר על החייב. לפיכך מתודה וידוי ראשון עליו ועל ביתו ולאחר שנעשה זכאי בוידוי מתודה עליו ועל אחיו ולעולם תרוייהו חדא כפרה נינהו: מתני' ידיעות. שהן ארבע. כבר פירשתי' בפרק ראשון במשנה (דף ב.): נטמא וידע. שנטמא או בשעת טומאה או אחרי כן: אחד הנכנס לעזרה ראשונה ואחד הנכנס לתוספת. שהוסיפו עליה אחרי כן: שאין מוסיפין כו'. לפיכך היא קדושה כראשונה: אלא במלך כו'. כולהו יליף מקראי: ובשתי תודות. מפרש בגמרא שני לחמי תודה והיו נושאין אותה בהיקף סביב: ובשיר. מפרש בגמרא: תוספותכולן קרויין ביתו. תימה ולוים במה יתכפרו אי בשל צבור אשר לעם כתיב ולוים לא מיקרו עם למ''ד ופלוגתא היא בפרק הזרוע (חולין דף קלא:) ואי בשל אהרן לא איקרו ביתו וכ''ת כיון דאשכחן שיש להן כפרה דכתיב וכפר אית לן למימר דלא אתי אשר לעם אלא למעוטי כהנים ויתכפרו בשל צבור אם כן מצינו בשעיר של עם שהותר מכללו.: האי מיבעי ליה לכדתניא כו'. ומדאיצטריך קרא לומר דלא מייתי משל כהנים אלמא מתכפרין בו ומשני תנא הכי קא קשיא ליה כו' וקרא איצטריך שלא תאמר כיון שמצינו שיש להן כפרה יתכפר בשלו ויביא משלהן אבל קצת תימה דמאי פריך נימא דהא דדרשינן דלא מייתי משל כהנים היינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרין בו: שנה עליהן הכתוב לעכב. ואם תאמר ונוקי אשר לו תניינא לעכב משל צבור ושלישי למצוה משלו ולא משל כהנים וי''ל דסברא הוא למידרש מעיקרא למצוה קודם דנדרוש לעכב וכן מוכח בפ''ק דזבחים (דף ז:) ובכמה דוכתי: דלא מחסרי ממונא דכתיב אשר לעם. אע''ג דהאי נפקא לן מומאת עדת בני ישראל מ''מ אשר לעם משמע משל לעם אלא מדאייתר מוקמינן ליה שאין הכהנים מתכפרים בו ולא מיבעיא למ''ד במסכת שקלים (דף ב) ובמנחות (דף כא:) שאין הכהנים מצווין לשקול דודאי לא אתי מדידהו אלא אפילו למ''ד שמצווין לשקול והשעיר בא מתרומת הלשכה מ''מ אם חסרו מעות הלשכה ובאו לגבות לצורך שעיר אין גובין משלהן או אם בא אחר וזיכה שעיר לצבור כשר אע''פ שלא זכו בו כהנים: בדאהרן נמי לא מחסרי ממונא. תימה מ''מ ע''כ כיון שמצינו שיש להן כפרה בכל מה שיש כפרה לאחרים מדכתיב יכפר לא מצינו לאוקומה אלא בשל אהרן מאחר . שנתמעטו משל צבור מדכתיב אשר לעם ולא גמרינן מיניה דגלי קרא וי''ל דאשר לעם משמע נתינת טעם משום שהוא משל עם ואם היו מתכפרים משל אהרן אע''ג דלא מחסרי ממונא א''כ אין הטעם נכון: וקאמר כולן קרויין ביתו. והשתא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שמכפרים שעירי רגלים מתכפרים נמי כהנים אע''ג דלא מחסרי ממונא הואיל ומצינו בשל אהרן מתכפרין אע''ג דלא מחסרי ממונא ועוד דדוקא ביום הכפורים הוא דמצרכי' ריבויא לפי שמצינו חילוק בכפרה בין ישראל לכהנים: שני וידוין ודם הפר. משמע שמתכפרין הכהנים בב' וידוין א''כ מתניתין דיומא דפרק אמר להן הממונה (דף לה:) דקתני בוידוי ראשון אני וביתי ותו לא ובשני אני וביתי ובני אהרן לא מתוקמא כרבי שמעון דלדידיה בוידוי ראשון נמי הל''ל ובני אהרן ותימה דהא רבא מוקי לה התם וידוי דשעיר המשתלח כר' שמעון ומסתמא כל הנהו מתני' דוידוין אתו נמי כר' שמעון וי''ל דאפילו ר' שמעון מודה שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שיראה כזכאי: מתני' ידיעות הטומאה. מתוך פ''ה משמע שרוצה לפרש כולה מתניתין בידיעה גמורה שפירש וידע שנטמא ואע''ג דמוקמא מתניתין כרבי דאמר דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ''מ נקטה לה במתניתין סתם ידיעה אע''ג דלא צריך והמדקדק יכול לפרש כולה מתניתין בידיעת בית רבו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|