הא גמרינן [הרי למדים אנו] שעיר של ראש חדש משעיר של יום הכפורים ולא פרכינן [ואין אנו מקשים]! על כך יש להשיב: התם [שם] בשעיר ראש חודש, כפרה עצמה מיכתב כתיבא [כתובה היא], ששעיר זה מכפר על חטא שאין בו ידיעה כלל, כפי שלמדנו מ"לחטאת לה' ", והלימוד משעיר יום הכיפורים גלויי מילתא בעלמא [גילוי דבר בלבד] הוא, אבל הכא [כאן], בשעירי הרגלים, שאין אנו יודעים מן הכתוב שהם באים לכפר על חטא שאין בו ידיעה כלל, ואנו רוצים ללמוד משעיר יום הכיפורים, איכא למימר כולה מילתא לא גמרינן [אפשר לומר שאת כל הדבר אין אנו למדים] שהרי, כאמור, מרובה כפרתו של שעיר יום הכיפורים!

אלא מנין למדים דינם של שעירי הרגלים — כדאמר [כמו שאמר] ר' חמא בר' חנינא בהסבר שיטתו של ר' מאיר במשנה, שהיה יכול לכתוב במוספי הרגלים רק "שעיר", וכתוב בהם "ושעיר", ובא ו' החיבור להקיש את כולם יחד, לומר שדינם שווה. הכא נמי [כאן גם כן] לשיטת ר' יהודה, נלמד מן השינוי, שלא כתב "שעיר" אלא "ושעיר", ואיתקיש [והוקשו] על ידי כך שעירי רגלים לשעירי ראשי חדשים, שנזכרו תחילה באותה פרשה: מה שעירי ראשי חדשים אינן מכפרין אלא על טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, אף שעירי הרגלים אינן מכפרין אלא על טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: כי [כאשר] אמר ר' יהודה ששעירי ראשי חודשים ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, האם הני מילי [דברים אלה אמורים] דווקא בחטא שאין סופו ליודע, שהשגגה שבו היתה כזו שאינה יכולה להיוודע כלל, אבל חטא שסופו ליודע — כמי שיש ידיעה בסוף דמי [נחשב], ודבר זה שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר עליו. או דלמא [שמא] אפילו חטא שסופו ליודע — השתא מיהא [עכשיו על כל פנים] חטא שאין מכיר בו אלא ה' קרינא ביה [קוראים אנו בו]?

כדי לפתור בעיה זו מציעים: תא שמע [בוא ושמע], דתניא [ששנויה ברייתא]: על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וחטא שסופו ליודע — שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, אלו דברי ר' יהודה. ונפתרה איפוא השאלה, שהרי בפירוש אמר ר' יהודה שגם חטא שסופו להיוודע מתכפר בזה, כיון שעכשיו אינו ידוע.

א שנינו במשנה, ר' שמעון אומר: שעירי הרגלים מכפרין על טומאה שאין בה ידיעה תחילה וסוף, אבל לא שעירי ראשי חדשים, ועל מה שעירי ראשי חודשים מכפרים — על הטהור שאכל בשר קדשים טמא.

אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' שמעון, אמר קרא [הכתוב]: "ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה" (ויקרא י, יז), והאי קרא [ופסוק זה] בשעיר של ראש חדש כתיב [נאמר], ויליף [ולמד] בגזירה שווה "עון" "עון" מציץ: נאמר כאן "עון", ונאמר להלן בענין הציץ "עון" ("והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים". שמות כח, לח), מה להלן בציץ, מדובר בכפרה על טומאת בשר ("הקדשים"), אף כאן בשעיר ראש חודש, הוא כפרה על טומאת בשר.

ושואלים: אי [או] מה להלן מדובר רק בעולין, שהציץ רק מרצה על קרבנות שהועלו על המזבח בטומאה, שיעלו לרצון ולא יצטרכו להקריבם שנית, אף כאן בעולין, ולא בנאכלים כשהם טמאים! ומשיבים: בשעיר ראש חודש "עון העדה" כתיב [נאמר], משמע שהכפרה היא לאנשים האוכלים מן הקודש הטמא, ולא בריצוי הקרבנות.

ושואלים: מכדי מיגמר גמרי מהדדי [הואיל והם למדים זה מזה] בגזירה שווה, נאמר כי נכפר [יכפר] שעיר של ראש חדש אדידיה ואדציץ [על שלו, על מה שהוא מכפר, ועל מה שהציץ מכפר]. נפקא מינה [יוצא מכאן הבדל] להיכא [להיכן, למקרה] שנשבר הציץ, שבמקומו יכפר שעיר ראש חודש! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] בשעיר ראש חודש: "לשאת את עון העדה", לומר: עון אחד בלבד הוא נושא, ואין נושא שני עונות.

ושואלים מצד שני: ונכפר [ויכפר] ציץ אדידיה [על שלו, על הדברים שהוא מכפר] ועל מה ששעיר ראש חדש מכפר. נפקא מינה [יוצא מכאן הבדל] לענין טומאה שאירעה בין זה לזה כלומר, בין הבאת שעיר של ראש חודש אחד לשעיר של ראש חודש הבא! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: "אתה נתן לכם לשאת את עון העדה", לומר: אותה נושא עון, דווקא חטאת זו מכפרת על עוון זה, ואין אחרת נושא עון זה.

רב אשי אמר ראיה נוספת: כתיב הכא [נאמר כאן] בשעיר ראש חודש "עון העדה" להדגיש: דווקא עוונה של עדה, ולא עוון קדשים, והתם כתיב [ושם, בענין הציץ, נאמר] "עון הקדשים" — לומר לרצות על עוון הקדשים ולא עוון עדה, ולכן כל אחד מהם מכפר על דבר לעצמו.

ושואלים: אשכחן [מצאנו איפוא] לענין שעירי ראשי חדשים דמכפרי [שמכפרים] על טהור שאכל את הטמא, שעירי רגלים דמכפרי [שמכפרים] על עבירה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מנלן [מנין לנו] לפי שיטת ר' שמעון?

ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] ר' חמא בר' חנינא להלן בשיטת ר' מאיר: "שעיר" "ושעיר", שלמדים מו' החיבור שבשעירי המוספים (במדבר כח—כט) להקישם זה לזה, הכא נמי [כאן גם כן] נאמר "שעיר" "ושעיר",