שבועות ו ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ו - א

ומשנינן: האי מאי תיקשי לך?

בשלמא בלא הקושיה אל מה יצטרף סיד ההיכל, מקרום הביצה לא הוה קשיא כיצד הוא מצטרף לנגעים אחרים. משום שפשיטא לן שקרום הביצה, שהוא בדרגה הרביעית, יכול להצטרף עם השאת, שהיא בדרגה השניה. דאף על גב דקרום ביצה נמוך מתתאי דשאת, למטה מהשאת בשתי דרגות, בכל זאת יש לנו ריבוי מיוחד לתולדת השאת שמצטרפת לאביה, על אף ריחוקה. שהרי רחמנא אמר "ולשאת ולספחת", וריבה הכתוב "ספחת", שמשמעותה היא, כל שהיא טפילה לשאת, אף על גב דמנחתא מיניה טובא, שהיא נמוכה הרבה ממנה, מכל מקום היא מצטרפת אל אביה, כי "ספחת", שמשמעותה "טפילה", היא אפילו בטפילה כל דהו, אפילו כשיש מראה אחר המפסיק ביניהם.

[וריבוי זה של ספחת הטפילה לשאת הוא לתולדת השאת בלבד. שרק בה דיבר הכתוב, אך אין לנו חלוקה של אבות בין בהרת לשאת. וכן לבהרת אין תולדה, אליבא דרבי עקיבא. רש"י]

ולפי זה, זה שאמר רבי עקיבא שיש לשנות את סדר המראות זו למעלה מזו, ואין צירוף אלא בין שני נגעים הסמוכים זה לזה במראיהם, מתייחס רק לשלשת הנגעים האחרים, שהם בהרת, שאת וסיד ההיכל, שהם מצטרפים, כל אחד לסמוך לו.

[הבהרת היא אב בפני עצמו והיא מצטרפת לשאת, משום שנאמר "והיה", ללמד שהבהרת והשאת מצטרפים.

ולפי רבי עקיבא, הם מצטרפים משום שהם סמוכים. וכן הסיד והשאת מצטרפים משום שהם סמוכים. ורק הקרום מצטרף לשאת משום שהתורה ריבתה תולדה לשאת יותר מאשר לבהרת.

אלא, סיד ההיכל, אי קרית ליה תולדת הבהרת, על ידי חלוקת ארבעת הנגעים לשתי אבות ולשתי תולדותיהן. קשיא לן, כיצד הוא יצטרף לנגע אחר? והרי לשאת, שאינה אביו, אין הוא יכול להצטרף. ולקרום הביצה, שהוא תולדה של אב אחר, גם אינו יכול להצטרף. ולאביו הבהרת, הרחוק ממנו בשתי דרגות, גם אינו יכול להצטרף!?

ואם נאמר לגבי סיד ההיכל, שריבה הכתוב תולדה לבהרת, אפילו שהיא נמוכה ממנה, ולכן הסיד מצטרף עם הבהרת אפילו שהשאת מפסיקה ביניהם, אם כן, הצירוף יהיה רק לפי אבות ותולדות, ולא לפי המראות הסמוכים. שהרי הקרום מצטרף עם השאת אפילו שהסיד מפסיק ביניהם, וכן הסיד מצטרף עם הבהרת אפילו שהשאת מפסיק ביניהם, ומדוע אמר רבי עקיבא שרק שני מראות הסמוכות מצרפים?

אלא, בהכרח, שהסיד לא מצרף עם הבהרת, משום שאינם סמוכים.

ומסקינן: אלא מחוורתא - מתניתין שבתחילת מסכת נגעים, היא דלא כרבי עקיבא! ^[4]

והוינן בה: והיכא שמעינן לרבי עקיבא שיש לשנות את ארבעת מראות הנגעים זו למעלה מזו, כדי ללמד שצירופן הוא רק בין שני נגעים סמוכים? אילימא מהא דתניא: אמר רבי יוסי, שאל יהושע, בנו של רבי עקיבא, מרבי עקיבא: מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבע?

אמר לו רבי עקיבא ליהושע בנו: מהי שאלתך, ואם לאו, מה יאמרו!?

אמר לו יהושע: שאלתי היא - יאמרו: כל מראה לובן הגבוה מקרום ביצה ולמעלה הרי הוא טמא, ואמאי הצריך התנא לפורטן בשמותן?

אמר לו רבי עקיבא: הזכיר התנא את שמותם של כל ארבעת הנגעים ואת חילוק מראיהם וערך אותם בסדר מדורג, כדי לומר שמצטרפים זה עם זה.

אמר לו יהושע: אם ללמד שמצטרפים זה עם זה, דיינו שיאמרו: כל מראה שהוא לבן מקרום הביצה ולמעלה הרי הוא טמא, ומצטרפין זה עם זה!?

אמר לו רבי עקיבא: לכן הזכירם לפי שמותם, לומר לך, שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אינו רואה את הנגעים!

ועתה מדייקת הגמרא מדברי תשובתו של יהושע, מה היתה שיטת רבי עקיבא, אביו: אילו סבר רבי עקיבא כפי תנא דמתניתין, שכל תולדה מצטרפת רק לאביה, היה יהושע בנו צריך לשואלו: יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף, ויאמרו מסיד ההיכל ולמעלה טמא ומצטרף, שהרי לפי החלוקה לאבות ולתולדותיהן, אלו הם שני הצירופים היחידים של תולדה ואביה. ואילו השאלה ששאל יהושע: יאמרו "מקרום ביצה ומעלה טמא ומצטרפין", מורה שהכל מצטרפים זה לזה, בלי חלוקה לאבות ותולדות.

וכך מדייקת הגמרא: כל שאלתו של יהושע היתה "יאמרו מקרום ביצה ומעלה טמא ומצטרפין", ואילו "יאמרו מסיד היכל ולמעלה טמא ומצטרפין", לא קאמר לו. ומדלא אמר ליה, שמע מינה, דשמיע ליה לרבי עקיבא אביו, דאמר, כולהו מראות נגעים לבהדי שאת מצטרפין. שהצירוף אינו תלוי באבות ותולדות, אלא הצירוף הוא במראות הסמוכות. ולכן, השאת מצטרף עם הבהרת ועם הסיד, מפני שהם סמוכים. וכן השאת מצטרף עם הקרום אף שאינם סמוכים, משום שריבה הכתוב תולדה לשאת, אפילו היא נמוכה הימנו בשתי דרגות.

אבל אין הבהרת מצרף עם הסיד ועם קרום הביצה, כיון שהיא רחוקה מהם בשתי דרגות.

ולכן שאל יהושע את רבי עקיבא אביו - יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין, ואנן ידעינן שאין צירוף אלא בטפל או במראה סמוך. ולא שאלו נמי יאמרו מסיד ומעלה טמא ומצטרף. שהרי אין לרבי עקיבא חילוק של אבות ותולדות.

אך דוחה הגמרא את הראיה:

ודלמא, רבי עקיבא נמי סבר שצירוף מראות נגעים הוא שאת ותולדתה, בהרת ותולדתה. ויהושע בנו כך שאלו: יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרף, ויאמרו מסיד ההיכל ומעלה טמא ומצטרף. אלא, שהתנא דברייתא, שהביא את דברי רבי עקיבא ויהושע בנו לא הקפיד לפרט את השאלה!?

אלא, יש לנו ללמוד את סדר צירוף הנגעים אליבא דרבי עקיבא, מדרבי חנינא.

דאמר רבי חנינא: משל לסדר מראות הנגעים אליבא דרבי עקיבא, למה הדבר דומה? - לארבעה כוסות של חלב, שלכל אחד מהן נפלו מספר שונה של טיפות דם, והתערבו בחלב. כוס אחד, נפלו לתוכו שתי טיפין של דם. ואחד, נפלו לתוכו ארבע טיפין של דם. ואחד נפלו לתוכו שמונה. ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה טיפין. ואמרי לה שש עשרה טיפין. שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה!

ומוכח מדברי רבי חנינא, שסבר רבי עקיבא שאין הצירוף לפי אבות ותולדות אלא לפי הסמיכות בדרגות הלובן! שהרי רבי עקיבא אמר "זה למעלה מזה", וקיבל רבי חנינא מרבותיו, שהוא אמר כן לגבי סדר הצירוף, שהם מצטרפים כל אחד עם המראה הסמוך לו. ^[5]

והוינן בה: אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא שכך הוא סדר צירופן לפי סמיכות דרגות הלובן, בנגע פתוך, שהוא הנגע הלבן - אדמדם הנזכר בתורה. והוא המתאים למשל של רבי חנינא בתערובת החלב הלבן עם הדם האדום. אבל בנגע חלוק, שהוא מראה לבן בלבד כגון הבהרת, מי שמעת ליה שהצירוף הוא לפי דרגות הלובן!? דילמא הצירוף הוא כמו תנא דידן, בין אבות לתולדותיהן?

וכי תימא, כי היכי דשמעת ליה בפתוך הכי שמעת ליה בחלוק, דמאי שנא, אכתי תיקשי לך:

ובפתוך גופיה, מי שמעת ליה ששונה אותם רבי עקיבא לפי סדר הלובן, ולומר שמצטרפין דוקא לפי סדר דרגת סמיכותן בלובן?

והתנן: רבי עקיבא אומר: כיצד נראה נגע אדמדם שבזה ושבזה, והיינו, בשני מראות הנגעים המוזכרים בתחילה במשנה, שהם עזה כשלג וכסיד ההיכל, הרי הם נראים כיין המזוג במים. שאילו היתה נופלת טיפת דם ומתערבת בחלב, היה מתקבל מראה של יין מזוג כשמסביבו מראה לבן, ^[6] וזהו צורתו של נגע אדמדם.

אלא, שמראית הלובן של הנגע הפתוך של בהרת, נראית עזה כשלג, ושל סיד דיהה הימנה. דהיינו, החילוק בין נגע פתוך של בהרת, לשל סיד, הוא במראה הלובן, שהלובן של בהרת עזה יותר.

הערות

^[4] מבואר כאן, שלפי רבי עקיבא הסיד מצטרף עם השאת ולא עם הבהרת, ועיין בביאור המחלוקת בין רש"י ותוס' בתחילת ההערה הקודמת.

^[5] לפי החזון איש נגעים ב ו

^[6] כך הוא הביאור לפי הגירסא שלפנינו, וכך היא שיטת הרמב"ם. אך לפי רש"י, הגירסא והביאור הם כך: אלא שהאודם של הנגע הפתוך של שלג נראה עז יותר. כלומר, הלובן החזק של הבהרת מכהה את האודם שבתוכו, ולכן הוא נראה לבן יותר. ואילו מראית הנגע הפתוך של סיד, נראית דיהה הימנה, כיון שהלובן חלש יותר, נראה האודם יותר חזק.

ודוחים: האי מאי [דבר זה מה הוא]? כלומר, אין מקום לקושי זה, שכן בשלמא [נניח] בלא הקושיה מסיד היכל — מקרום ביצה לא קשיא [קשה], דאף על גב [שאף על פי] שקרום ביצה הוא מתתאי [מתחתיו] של שאת יותר מדרגה אחת — רחמנא אמר [התורה אמרה]: "ולשאת ולספחת" (ויקרא יד, נו), הרי שריבתה התורה ספחת שהיא טפילה (נספחת, נלווית) לנגע השאת, ומצטרפת אליו אף על גב דמנחתא מיניה טובא [אף על פי שהיא נמוכה ממנו הרבה בדרגת הלובן]. אלא סיד היכל קשיא [קשה], שאינו יכול להצטרף לבהרת לשיטת ר' עקיבא, מפני שהוא רחוק ממנה שתי דרגות, ואין ריבוי בכתוב לצירוף זה כמו לצירוף שאת וקרום ביצה! אלא מחוורתא [מחוור הדבר], מתניתין [משנתנו היא] שלא כשיטת ר' עקיבא.

א ומבררים: והיכא שמעינן [והיכן שמענו] לר' עקיבא שהוא סבור שזו למעלה מזו, וסיד ההיכל אינו מצטרף לבהרת שרחוקה ממנו שתי דרגות?

אילימא מהא דתניא [אם נאמר מזו ששנויה בברייתא]: אמר ר' יוסי, שאל יהושע בנו של ר' עקיבא מר' עקיבא: מפני מה אמרו חכמים מראות נגעים שנים שהן ארבעה ופירטו את שמותיהם? אמר לו ר' עקיבא: ואם לאו, מה יאמרו? השיב לו ר' יהושע: יאמרו כל שהוא לבן יותר מקרום ביצה ולמעלה — טמא!

אמר לו ר' עקיבא: הוזכרו ארבעה מראות אלו כדי לומר שמצטרפים זה עם זה, כל אחד והסמוך לו בדרגת הלובן. אמר לו ר' יהושע, ויאמרו: מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרפין זה עם זה! אמר לו: לכך פירטו את שמותיהם, לומר לך: כל כהן שאינו בקי בהן להבחין בין הסוגים השונים, ובשמותיהן — אינו רואה (אינו רשאי לראות) את הנגעים ולדון בהם. עד כאן הדיון שבין ר' עקיבא ובנו.

הרי שר' יהושע מציע כי לשיטת אביו יאמרו שמקרום ביצה ולמעלה מצטרפים זה עם זה, ואילו שיאמרו מסיד היכל ולמעלה מצטרפים זה עם זה לא קאמר [אמר], וממה ש

לא אמר ליה [לו] כך, שמע מינה דשמיע ליה [למד מכאן ששמע אותו] את ר' עקיבא שאמר: כולהו לבהדי [כולם יחד עם] שאת מצטרפין, קרום ביצה — מפני שנתרבה בכתוב (כמובא לעיל), וסיד היכל — משום שהוא דרגה אחת של לובן מתחתיו. אבל סיד היכל אינו מצטרף עם הבהרת — משום שהשאת מפריד ביניהם בדרגת הלובן.

הוכחה זו יש לדחות: ודלמא [ושמא] הציע ר' יהושע: ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה מצטרפים זה עם זה, שאת ותולדתה (קרום ביצה) בהרת ותולדתה (סיד היכל), אלא שאמר את הדברים בקיצור. ואין מכאן ראיה שסיד היכל אינו מצטרף עם הבהרת!

אלא מניין אנו יודעים שכך סבור ר' עקיבא — מדבריו של ר' חנינא, שאמר ר' חנינא: משל להבין את דבריו של ר' עקיבא, שאמר שהנגעים מצטרפים זה עם זה לפי דרגת בהירותם, למה הדבר דומה? לארבעה כוסות של חלב, אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו שמונה, ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה טיפין, ואמרי לה [ויש אומרים במקום שתים עשרה]: שש עשרה טיפין, שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה.

ודוחים: אימור דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את ר' עקיבא אומר שארבעת מראות הנגעים האמורים בדברי חכמים הם זה למעלה מזה, הרי זה בנגע פתוך (מעורב בצבע אדום, "בהרת לבנה אדמדמת", ויקרא יג, יט), שיש בו דרגות שונות של אדמימות, כמבואר להלן, אבל בנגע חלוק (עומד לעצמו, שאינו מעורב) מי שמעת ליה [האם שמעת אותו] שזה למעלה מזה?

וכי תימא [ואם תאמר]: כי היכי דשמעת ליה [כמו ששמעת אותו] בפתוך, הכי שמעת ליה [כך שמעת אותו] בחלוק שדין אחד להם, עדיין יש לשאול: ובפתוך גופיה [עצמו] מי שמעת ליה [האם שמעת אותו שכך הוא סבור]? והתניא [והרי שנויה משנה], ר' עקיבא אומר: אדמדם (פתוך) שבזה ושבזה, בנגעים השונים, צבעו כיין המזוג (מהול) במים, אלא של בהרת עזה כשלג ושל סיד דיהה הימנה;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara answers: What is this comparison? Granted, it would all be well were it not for the difficulty with regard to a mark the color of the lime plaster of the Sanctuary walls, as the difficulty raised with regard to an egg membrane–colored mark is not difficult. As even though the shade of an egg membrane is two stages below that of a se’et, the Merciful One states: “And for a se’et and for a sappaḥat” (Leviticus 14:56), which indicates that a sappaḥat is secondary to a se’et and can combine with it even though a sappaḥat is of a much lower degree of brightness than it. Rabbi Akiva holds that both of the additional shades not explicitly mentioned in the Torah are derived from the word: Sappaḥat, and so both of them can combine with a se’et. But the difficulty raised with regard to a mark the color of the lime plaster of the Sanctuary walls is indeed difficult. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

§ The Gemara elaborates on Rabbi Akiva’s opinion: And where have we learned that according to Rabbi Akiva the different shades should be ordered this one above that one, i.e., according to their degrees of brightness, and only two adjacent shades can combine together?

If we say we learned it from that which is taught in the following baraita, it is difficult. The baraita teaches: Rabbi Yosei said that Yehoshua, son of Rabbi Akiva, asked of Rabbi Akiva: For what reason did the Sages say that the different shades of leprous marks are two types that are four, and proceed to specify their names? Rabbi Akiva said to him: But if not that, what else could they say? Rabbi Yehoshua answered him: Let them say that any mark of a degree of brightness from that of an egg membrane and above is ritually impure.

Rabbi Akiva said to him: They specified the four different shades in order to say that they combine with each other in that order, i.e., each one with its adjacent shade. Rabbi Yehoshua said to him: If so, let them simply say: Any mark of a degree of brightness from that of an egg membrane and above is ritually impure, and they combine with each other. Rabbi Akiva said to him: They specified their names in order to tell you: Any priest who is not an expert in distinguishing between them and in identifying their names is not authorized to inspect the leprous marks and make a decision regarding them.

The Gemara explains the difficulty: Rabbi Yehoshua suggested that according to Rabbi Akiva’s opinion it should be sufficient to say that any mark of a degree of brightness from that of an egg membrane and upward is impure, but he did not say that it would also be necessary to add: And any mark of a degree of brightness from that of the lime plaster of the Sanctuary walls and above is impure. If Rabbi Akiva agrees to the categorization of the mishna, then it would be necessary to state separately each category of marks, in a dual formulation, in order to indicate that only shades that are categorized together can combine.

The Gemara suggests: Conclude from the fact that he did not say this to Rabbi Akiva that Rabbi Yehoshua heard of Rabbi Akiva that he says: All the different shades combine with a se’et. Accordingly, both a snow-white baheret and a lime-colored mark will each combine with a se’et, as they are adjacent to it when listed in order of their degrees of brightness. An egg membrane–colored mark will also combine with a se’et, as it is derived from the word: Sappaḥat, and the Torah indicates that a sappaḥat is secondary to a se’et.

The Gemara rejects this proof: But perhaps Rabbi Akiva does hold that the only combinations possible are a se’et and its secondary mark, i.e., an egg membrane–colored mark; and a baheret and its secondary mark, i.e., a lime-colored mark. And perhaps Rabbi Yehoshua in fact proposed that the Sages should use a dual formulation, but the baraita cites only the first half of his suggestion.

Rather, Rabbi Akiva’s opinion can be inferred from that which Rabbi Ḥanina says, as Rabbi Ḥanina says: The following is an analogy to illustrate the opinion of Rabbi Akiva: To what is this matter comparable? It is comparable to four cups of milk, and two drops of blood fell into one of them, and four drops of blood fell into another one of them, and eight drops of blood fell into another one, and twelve drops of blood fell into the last one. And some say that sixteen drops fell into the last cup. This is a suitable analogy, as the milk in all of the cups still has a similar shade of white, but the cups can be ordered according to their degrees of brightness, as this one is above this one, and that one is above that one. Rabbi Ḥanina’s analogy would appear to portray Rabbi Akiva’s opinion in the same way it was cited earlier.

The Gemara rejects this. The Torah states that a “reddish-white affliction” (Leviticus 13:42), not just a flawless white one, renders a person ritually impure. Therefore, the Gemara suggests: Say that you heard Rabbi Akiva express this opinion with regard to combining different shades of a mark that is mixed [befatukh] with red, which is the case most similar to the analogy offered by Rabbi Ḥanina, but with regard to different shades of flawless white, have you heard Rabbi Akiva express this opinion?

And if you would say that just as you heard Rabbi Akiva express this opinion with regard to a mark that is mixed with red, so too, by logical extension, you have effectively heard Rabbi Akiva express this opinion with regard to different shades of flawless white, as what possible reason is there to differentiate between them, this is difficult. And this suggestion is problematic, as in the case of a mixed reddish-white mark itself, did you ever hear him express this opinion? But isn’t it taught otherwise in a mishna (Nega’im 1:2): With regard to the various shades of white that are mixed with red, Rabbi Akiva says the reddish variation of this one, i.e., of a baheret, and of that one, i.e., of a lime-colored mark, are like wine diluted in water, except for the following distinction: That the reddish variation of a baheret is still an intense white, like snow, albeit with a somewhat pinkish hue, but the reddish variation of lime is darker than it.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ודחינן הא לא קשיא דאע"ג דקרום ביצה מתחתיו דסיד כלומר מכהייה מסיד ההיכל. רחמנא אמר ולשאת ולספחת ספחת טפילה לשאת. אלא סיד בביכל קשיא. אלא מחוורתא מתני' דלא כר' עקיבא.

והיכא שמעינן לר' עקיבא דאמר זו למעלה מזו. אילימא כדשאיל ליה בריה מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן דר ולא אמרו מקרום ביצה ולמעלה בלבנות טמא והשיבו אביו לומר שמצטרפין זו עם זו.

ואמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זו עם זו וכו'.

ודייקת מדלא אמר ליה מסיד ההיכל ומקרום ביצה ולמעלה ש"מ דשמיע ליה מאבוה דבהדי שאת מצטרפי דבעינן זו למעלה מזו. דלמא לא אמר הכי.

אלא שאת ותולדתה דהוא קרום ביצה והוא הדין לבהרת ותולדתה דהוא סיד ההיכל אלא (מדתניא המזוג שבזה ושבזה כיין המזוג במים. אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה הימנה ואמר) [מדו"ח דאמר] ר' חנינא משל דר' עקיבא למה הדבר דומה לר' כוסות של חלב אחד נפל לתוכו שתי טיפות דם ואחד נפל לתוכו דר טיפות דם כו' עד שכולן מראה לבן הן אלא שזו למעלה מזו.

ודחינן אימור דשמעת ליה לר' עקיבא זו למעלה מזו בפתוך. פי' במעורב. בחלוק. כלומר בשאינו מעורב מי שמעת ליה הכי.

ואפי' בפתוך גופיה מי אית ליה האי סברא. והא תנן בתחלת מסכת נגעים ר' עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה הימנה.

הא דאמרי' לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים. לאו דוקא כהן שאם ישראל הבקי עומד על גביו אפי' כהן שוטה רואה אותם דהכי תניא בספרא ואומר לו אמור טמא והוא אומר אמור טהור והוא אומר אבל מעצמו בלא בקי בשמותיה' אינו רואה את הנגעים ומקצת הנסחאות כתוב בהן כל מי שאינו בקי ואין כתוב בהן כהן ובירושלמי לומר שאם אין אתה בקי בהן ובשמותיהן כו' . לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים. לאו דוקא כהן שאם ישראל הבקי עומד על גביו אפי' כהן שוטה רואה אותם דהכי תניא בספרא ואומר לו אמור טמא והוא אומר אמור טהור והוא אומר אבל מעצמו בלא בקי בשמותיה' אינו רואה את הנגעים ומקצת הנסחאות כתוב בהן כל מי שאינו בקי ואין כתוב בהן כהן ובירושלמי לומר שאם אין אתה בקי בהן ובשמותיהן כו'.

לשאת ולספחת טפילה לה... ואע"ג דמנחת' טובא. וא"ת א"כ לר"ע היאך תמצאם זו למעלה מזו, דהא ק"ב למטה משאת ב' מדרגות ואעפ"כ מיצרפה עמה. וי"ל דכי אר"ע זו למעלה מזו לא אמ' אלא מס"ה ולמעלה אבל למטה מסיד מצטרף לגבי שאת ואע"ג דמנחת' מיניה טובא.

א"ל לומ' לך כל כהן. ולאו [דוקא] כהן, שאם יש[ראל] בקי עומד ע"ג אע"פ שהוא אינו בקי רואה את הנגעים, אלא ה"ק כל כהן שאינו בקי ואין יש[ראל] בקי עע"ג אינו רואה את הנגעים. ותדע לך שאע"פ שהוא אינו בקי שאם יש' בקי עע"ג שהוא רואה את הנגעים דתניא בספרא (ויקרא יג, ב ה"ח) ואומ' לו אמור טמא והוא אומ' אמור טהור והוא אומ'.

שאת שאני שהתורה רבתה לו טפלה אפי' היתה רחוקה ממנו הרבה שנ' לשאת ולספחת ו"ו מוסף על ענין ראשון ומחברה עם השאת אבל בהרת לא רבתה לו תורה תולדה בפי' ומן הסברא אי אתה נותן לה טפילה אלא כל שקרובה לו במראה עד שאין מראה מפסיק בנתים ואפי' היה סובר גזרה שוה של לבנה להקיש שאת לבהרת לרבוי תולדה דיו אם ילמוד ממנה לקרובה לה אבל לא לרחוקה וכל שכן במקום שהשאת שהוא אב מפסיק בנתים ואי אפשר לומר שלא להצטרף שהרי ר' עקיבא עצמו לומד שמצטרפין זה עם זה כלומר שיש צירוף לכל אחת עם איזו מחברותיה ועל כרחך לדעתו הבהרת מצטרפת עם השאת מכח המדרש והשאת עם שתי התולדות הואיל ושתיהן ממינו וטפילה נתרבתה לו מן המקרא אפי' הרבה אבל לא הבהרת עם התולדות נמצא שאת מצטרפת עם הכל ואח"כ בא לחקור היכן אמר ר' עקיבא זו למעלה מזו והיה סבור להביאה ממה ששנו בבריתא שאל יהושע בנו של ר' עקיבא מר' עקיבא מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה ואמ' לו ואם לאו מה יאמרו ואמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא והשיבו לומר שמצטרפין זה עם זה ר"ל כל אחד בראוי לו ואילו אמר מקרום ולמעלה הייתי סבור לפרש מקרום ולמעלה טמא כל שהוא כגריס במין אחד ובמראה אחד וחזר ושאלו שיאמרה כן בפי' מקרום ולמעלה טמא מצטרפת כל אחת בראוי לה וחזר והשיבו שלא נשנו בסדר זה אלא להודיע איכות ענינם להיות הרואה בקי בעניניהם אחר שחלייהם חלוקים באיזה איכות או בהיות אחד מהם חזק ודבק יותר מחבירו וקשה להתרפאת שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן עד שיאמר שהוא נגע פלוני וממין פלוני אינו רשאי לראות את הנגעים לטמא ולטהר על פי עצמו אא"כ על פי חכם ישראל שיאמ' לו טמא או טהור ומאחר שלא אמר לו יאמרו מסיד היכל ולמעלה טמא ומקרום ולמעלה טמא ר"ל ומצטרף כל אחד במינו למדנו שכבר שמע ממנו שמקרום ולמעלה מצטרפות עם השאת והשאת עם הבהרת ונמצאו כלן מצטרפות עם השאת שהוא עקר הנגע והמצוי יותר ונדחית ראיה זו ממה שאמר ודילמא וכו' כלומר שמא כך היתה כונתו לומר מקרום ולמעלה טמא ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף כל אחד במינו ונקט חדא והוא הדין לחברתה וחזר והביאה ממה שמשלו בדבריו של ר' עקיבא נגעים בפתוך ר"ל בנגע שנתערבה קצת אדמימות לארבעה כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טפין של דם ואחד ארבעה ואחד שמנה ואחד שש עשרה שהפתוך שבבהרת הוא ככוס רביעי שמתוך לבנונית החזק האדמומית נראה בה ביותר וכן כלם על הסדר והרי מ"מ נמצאו כאן ארבעה מראות חלוקים זה מזה ואלו לרבנן הרי שאת וסיד שוים בלובן ומפתוך נשמע לחלוק כל אחד לפי שטתו והוא שאמרו אדמדם שבזה ושבזה ר"ל של בהרת ושל שאת

בפירוש רש"י בד"ה ש"מ שמיע ליה כו' דהא ליכא למימר דשמיע ליה מינה דשתיהם תולדה לשתיהם כו' עכ"ל ר"ל דע"כ לא שמיע ליה הכי דאין זה כסדר מעלות ולא מן המקרא מריבוי דספחת לרבות שניהן לשניהן וק"ל:

בד"ה שבזה ושבזה כו' פתיכת אודם שבהם נכרת במקום אחד כגון טיפת חלב כו' עכ"ל נקט כגון טיפת חלב משום דר"ח קאמר משל דרבי עקיבא לדם בחלב דהיינו באותו מקום אחד מן הנגע שהוא פתוך הוא כטפת דם בחלב שאינו לא אדום ולא לבן אלא כיין המזוג כדנקט ר"ע במלתיה אבל סביבותיו של הנגע במקום שאינו פתוך הוא לבן דהא קרא ליה בהרת אדמדם דהיינו במקום שאינו פתוך הוי בהרת וק"ל:

בד"ה אלא שאדמימותו כו' ומדקתני הכא בסיפא שמעינן לרישא דשבזה ושבזה כו' עכ"ל משמע ליה טפי להוכיח מרישא דכך סדר משנתן אפילו בסתם שלא פירשו בו כהאי לישנא דשבזה ובזה דסיד אחר שלג וק"ל:

תוס' בד"ה אע"ג דמינחתא כו' והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כו' עכ"ל רצה לומר דלא תקשי לן לעיל האי לאו בת מינה הוא ולא תצטרף סיד עם השאת משום דלאו תולדה דידיה הוא אלא אם מתני' אתי' כרבי עקיבא דסדר משנתן שלג וסיד אבל לפום סברא דהשתא דמתני' לא אתיא כר' עקיבא וסדר משנתו סיד אחר שאת לא תקשי לן האי לאו בת מינה הוא ומצטרפת שפיר סיד עם השאת אע"ג דלאו תולדה דידיה הוא כפירוש התוס' ודברי מהר"ר יוסף אבן לב בזה וגם בשאר סוגיא דשמעתין אינן מבוררין ואין להאריך בהם וק"ל:

רש"י בד"ה אמר לו כו' משנתן וכך דרך כו' כצ"ל:

גמרא והתניא רע"א אדמדם כו'. צ"ל והתנן כי היא משנה בפ"א דנגעים מ"ב וע"ש ועי' בתוס' לקמן בריש ע"ב:

תוס' ד"ה אע"ג דמנחתא מיניה טובא כו' בסוף הדיבור היינו אי מתני' כר"ע אתיא כו'. פי' לדבריהם דס"ל דמרבי' תולדה לבהרת ואהני לן הך ריבוי דנדע מיניה דאיכא תרי תולדות דאי לא"ה לא הוי מרבינן אלא תולדה לשאת סיד ולא קרום כמ"ש תוס' בקושייתם אבל השתא דמרבי' תולדה לכל אחד ידעינן סיד וקרום אבל לא לצרף עם בהרת כלל מדלא כתיב ולספחת רק עם שאת והדין כך דמרבי' לשאת תולדה דידה אפילו גבוה ממנה ב' מעלות ומרבי' נמי הסמוך לה במעלה אחת אע"ג דלאו תולדה דידה הוא והא דאמרינן לעיל האי לאו מינה הוא היינו אי הוה מתני' אתיא כר"ע ע"כ לא היה דרש ספחת לטפילה. וא"ש לפי' המהרש"א דמאי דמקשה מקרום היינו אף בלא מתני' קשה לר"ע מקרום וע"ז שפיר משני דאי לא סיד לא קשה מקרום דדרש ספחת לצרף סיד אף ע"ג דלאו מינה ומרבי' קרום אע"ג דגבוה ב' מעלות אבל השתא דקשה מסיד פי' אי אתיא מתני' כר"ע ע"כ לא דרש צירוף מספחת וקשה מסיד באמת קשה נמי קרום רק חדא מינייהו נקט (והא דהקשה מקרום לאו ממתני' הקשה דחדא מינייהו נקט רק הקשה אר"ע גופא בלא משנתינו כפי' מהרש"א) ומדוקדק זה בלשון הש"ס בלא סיד קרום לא קשיא משמע דהשתא קשיא מקרום ודוק:

מיהו בעיקר קו' תוס' אפירש"י מנ"ל דקרום ביצה טמא כלל נלפע"ד דלק"מ דרש"י פי' לעיל בתחלת הסוגיא דמבהק ולמעלה טמא מדכתיב בהק הוא טהור הוא ואם כן גמירי להו לחז"ל דהנהו ד' מראות למעלה מבהק נינהו וכיון דתרי מפרשי בקרא בהרת ושאת ממילא דאינך תרי תולדות נינהו והא דבעינן ולספחת לטפילה לאו לרבויי מראות אלא לרבויי צירוף שיצרפו דמסברא חיצונה אין לצרפם כלל אי לאו דרבינהו קרא ואין להאריך יותר דיש לישב בזה כל קו' תוס' ודוק:

האי מאי בשלמא בלא סיד קרום ביצה לא קשה. ולשאת ולספחת כתיב משמע לשאת ולספחת ולנטפל עמה ש''מ דרבי לה רחמנא טפילה וטפילה כל שהוא במשמע ובלבד שיהא ממראות נגעים: ואף ע''ג דמנחתא מינה טובא. וס''ל לר''ע דלשאת רבי לבהרת לא רבי דהא ספחת בשאת הוא דכתיב הלכך שאת הוא דמצטרפא לבהרת דסמוכה לה וכתיב והיה מלמד שמצטרפין וסיד לשאת ממילא דהא דמיא לה וכן קרום לשאת דספחת בשאת כתיבא ורבי לה תולדה וזו למעלה מזו דר' עקיבא בסיד ושאת ובהרת מיתוקם: אלא סיד ההיכל. כי מפלגת להו בתרתי מיני זו תולדה לזו וזו תולדה לזו: קשיא. היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה זו למעלה מזו דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא כדאמר לקמן לרבנן דא''כ זו למעלה מזו דרבי עקיבא היכא איתיה אבות ותולדות הוא דאיכא ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות: והיכא שמעינן ליה לר' עקיבא. דקפיד אסדר מעלות לצירוף: יהושע בנו של ר' עקיבא. הוא יהושע בן קרחה שר' עקיבא קרח היה כדאמרי' בבכורות (דף נח.) חוץ מן הקרח הזה: מפני מה כו'. כדמפרש בעי ואזיל יאמרו מקרום כו': ואם לאו מה יאמרו. מחזר היה שמפרש מה הוא שואל: יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. אחר שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה מקרום ביצה אלא ד' מראות הללו יאמרו כל מראה לובן שהוא מקרום ולמעלה טמא דקיימא לן (פסחים דף ג:) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ולמה הזכירו שמותן: אמר לו לומר לך שמצטרפין זה עם זה. לכך שנאום וסידרום לומר לך שכסדר הזה משנתן וכך דרך צירופם ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר הוא שונה אותן ומתשובות בנו אנו באין ללמוד: אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה. ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו: ואילו מסיד ולמעלה לא קאמר ליה. יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף שמע מינה שמיע ליה מיניה כולהו בהדי שאת מצטרפין עליון אחד לשתי תולדות דאי סלקא דעתך משנת אביו כסדר משנתנו תולדה לבהרת סיד ותולדה לשאת קרום ביצה הכי הוה ליה למימר יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף מסיד ולמעלה טמא ומצטרף ומדיהבינן עליון לסיד בפני עצמו ועליון לקרום בפני עצמו ממילא שמעינן דמצטרפין דקאמרי רבנן כל חד לעליון שלו אמרי והא מסברא ידעינן דעליונו של סיד שלג של קרום צמר דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ד' אלו ובקרא תרי כתיבי והכתוב מעיד שבהרת לבנה כדלקמן והשאת קרובה לה כמשמעה גבוהה ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה מראה הסיד תתן לבהרת ומראה הקרום תתן לשאת שאם באתה ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה למי תתן מראה הקרום הכי הוה ליה למימר ולא הוה ליה למימר יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין דאי הוה תני הכי לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה ומדאותביה הכי ש''מ שמיע ליה שאין תולדה לבהרת אלא עליון אחד לשתי תולדות והלכך על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה וסדר משנתן דקא''ל שנשנית כסדר צירופן הכי קא''ל זו למעלה מזו נשנו שלג והצמר והסיד וקרום ומצטרפין שלג עם הצמר והצמר עם הסיד והקרום דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשתיהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר מעלות ולא מן המקרא אלא ודאי בהדי שאת הוא דשמיע ליה מיניה דמצטרפין דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת ולכך השיבו יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין והכל יודעין דצירוף מראה דאמרי' לדומה. הוא לו דקאמרינן וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן היה מבין מאליו שאין לך אדם מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו: ודלמא שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. שמיע ליה והכי נמי קא''ל יאמרו מקרום ולמעלה מסיד ולמעלה ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא: משל דרבי עקיבא. סדר צירופן: פתוך. מעורב הוא נגע לבן אדמדם הכתוב בתורה דמדקאמר שנפלו לתוכו טיפי דם מכלל דבפתוך קאמר: שבזה ושבזה. על כרחך על ראשון ושני קאמר שכן לשון משנה והכי קאמר אדמדם שבראשון ושני סימן פתיכת אודם שבהם נכרת במקום אחר כגון טיפת דם בחלב ומראיהן לא אדום ולא לבן אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן: אלא שאדמומיתו של שלג עזה. כלומר לבנה משל סיד ושל סיד דיהה הימנה ומדקתני הכי בסיפא שמעינן לרישא דשבזה ושבזה דקאמר בשלג וסיד קאמר אלמא סדר משנתו של רבי עקיבא סיד אחר שלג:

אף על גב דמנחתא מינה טובא. פירש בקונטרס דלר' עקיבא סיד וקרום הוו תרוייהו תולדה דשאת וספחת אשאת קאי ולא אבהרת והא דקבעי בסמוך טפילה לבהרת מנא ליה לרבנן קבעי דלרבי עקיבא אין לבהרת שום טפילה וכן פירש לקמן וקשיא דהא בקונטרס פירש בעצמו דאית ליה לר' עקיבא ב' שהן ארבע וכן נמי מוכח בסמוך דקאמר מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה כו' ושנים שהן ארבעה משמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת כמו שתים שהן ארבע דשבת וידיעות ושבועות ועוד כיון דלספחת לא קאי אלא אשאת מנ''ל לרבות שתי תולדות לא נרבה לה כ''א סיד אבל קרום נימא דטהור ועוד דאמר לקמן משל דרבנן למה הדבר דומה לתרי מלכי ותרי איפרכי מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ופריך האי זו למעלה מזו וזו למעלה מזו כו' והיינו כרבי עקיבא משמע דלרבי עקיבא נמי יש לכל אב תולדה לכך נראה לפרש דלר' עקיבא נמי סיד תולדה דבהרת ואפ''ה אין מצטרפת עמה הואיל שגבוהה ממנה שתי מעלות אבל עם השאת מצטרפת שאין גבוהה הימנה אלא מעלה אחת והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כר' עקיבא אתיא וקרום שהיא תולדה דשאת מצטרפת עמה ואע''ג דמרחקא טובא מדכתיב טפי ספחת אשאת מבהרת מדלא כתיב ולשאת ולבהרת ולספחותיהם והשתא הא דקבעי לקמן טפילה לבהרת מנא ליה בעי נמי לר''ע: מפני מה אמרו. פירוש למה הזכירו כלל שמותיהן: ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין. פירוש ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכים במעלה אחת דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי בהדי הדדי ואע''פ שלא הייתי יודע כל דין צירופן כגון קרום בהדי צמר בזה לא היה חושש דהשתא נמי דתני ב' שהן ד' לא שמעינן כל סדר צירופן: כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן כו'. כשאין ישראל חכם עמו דאם ישראל בקי עמו אפי' כהן שוטה אומר לו ישראל אמור טמא והוא אומר וישראל בקי היינו דמסברו ליה וסביר כדאמר בריש ערכין (דף ג. ושם) ואם תאמר ומה לנו לזה הישראל הואיל ויש שם ישראל אחר המסבירו ויש לומר כגון שהמסביר עיניו כהות ואינו יכול לראות: ואחד נפל לתוכו י''ב. כאן לא כפל טיפות משום דכבר נפלו הרבה ובדבר מועט שמוסיפין עליו ניכר:

דף ו - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד