סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִשּׁוּם הַבְעָרָה וְאִם אִיתָא מִשּׁוּם הַבְעָרָה לָא מִחַיַּיב דְּהָא אִיחַיַּיב לֵיהּ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלוֹ אַפֵּיק הַבְעָרָה וְעַיֵּיל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל נְבֵילָה
וְהָתָנֵי רַבִּי חִיָּיא לוֹקֶה שְׁתַּיִם עַל אֲכִילָתוֹ וְשָׁלֹשׁ עַל בִּשּׁוּלוֹ וְאִי אִיתָא שָׁלֹשׁ עַל אֲכִילָתוֹ הוּא חַיָּיב אֶלָּא אַפֵּיק הַבְעָרָה וְעַיֵּיל עֲצֵי אֲשֵׁירָה וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא וְלָא יִדְבַּק בְּיָדְךָ וְגוֹ'
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁבִּישְּׁלוֹ בַּעֲצֵי הֶקְדֵּשׁ וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם
סִימָן שנבא"י שנ"ז
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוֹשַׁעְיָא וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי הַזּוֹרֵעַ בְּנַחַל אֵיתָן וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ
מַתְקֵיף לַהּ רַב חֲנַנְיָא וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי הַמּוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם בַּהֲלִיכָתוֹ וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם וְגוֹ' (וְ)לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אֲבָהוּ וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי הַקּוֹצֵץ אֶת בַּהַרְתּוֹ וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת
מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי הַמֵּזִיחַ הַחוֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד וְהַמֵּסִיר בַּדֵּי אָרוֹן וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא (וְ)לֹא יָסֻרוּ וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי הַחוֹרֵשׁ בַּעֲצֵי אֲשֵׁירָה וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא וְלָא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה וְגוֹ'
מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי הַקּוֹצֵץ אִילָנוֹת טוֹבוֹת וְאַזְהָרְתֵּיהּ מֵהָכָא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זְעֵירָא לְרַבִּי מָנִי וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי כְּגוֹן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶחְרוֹשׁ בְּיוֹם טוֹב הָתָם לָא קָא חָלָה שְׁבוּעָה מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא אֲמַר לֵיהּ כְּגוֹן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶחְרוֹשׁ בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּיוֹם טוֹב דְּמִגּוֹ דְּחָלָה עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה בְּחוֹל חָלָה עֲלֵיהּ נָמֵי בְּיוֹם טוֹב מִידֵּי דְּאִיתֵיהּ בִּשְׁאֵילָה לָא קָתָנֵי
וְלָא וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ בִּבְכוֹר וַהֲרֵי נָזִיר בִּנְזִיר שִׁמְשׁוֹן
נְזִיר שִׁמְשׁוֹן בַּר אִיטַּמּוֹיֵי לְמֵתִים הוּא אֶלָּא הַאי תַּנָּא אִיסּוּר כּוֹלֵל לֵית לֵיהּ
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא הַמַּרְבִּיעַ שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים לוֹקֶה שְׁנַיִם אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַמַּנְהִיג בְּשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי גּוּף אֶחָד הוּא וַעֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב כִּשְׁנֵי גּוּפִים
מַתְנִי' כַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבָּעִים שְׁלֵימוֹת הוּא לוֹקֶה וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְּתֵירָה בֵּין כְּתֵפָיו
אֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּמַכּוֹת רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים וְלוֹקֶה מִקְצָת

ריב"ן

משום הבערה. דאי הוה איהו מבעיר וחבירו מבשל הוו תרוייהו . חייבין דמבעיר ומבשל אבות מלאכות אלמא מיחייב משום יו''ט שתים הבערה ובישול: ה''ג ואם איתא אהבערה לא ליחייב דהא איחייב ליה משום מבשל: גיד הנשה של נבילה. דלוקה אף משום נבילה שאכל: שלש על בישולו. בישול בשר בחלב ובישול שלא לצורך יו''ט והבערה שלא לצורך ושתים על אכילתו אכילת גיד ואכילת בשר בחלב ואם איתא דמפקת הבערה ומעיילת אכילת נבילה הוי איסור ג' על אכילתו: ואזהרת עצי הקדש מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם: השמר בנגע הצרעת. ואמרינן (שבת דף קלג.) בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר והשמר הוא לא תעשה: נילקי נמי. כגון שהיו כלי מחרישה מעצי אשירה: קוצץ אילנות טובות. בהליכתו: מי קא חיילא עליה. הא הוה ליה נשבע שלא יבטל המצוה ונפקא לן מלהרע או להיטיב בשבועות (דף כה.) דאין זו שבועה: מיגו דחיילא עליה שבועה כו'. היינו איסור כולל ואיסור מוסיף כגון שבחתיכה עצמה נוסף איסור כגון אילו נוסף על היו''ט איסור ע''י שבועה זו וה''ל מוסיף דומיא דאשת איש ונעשית חמותו דמוסיף הוא דמעיקרא קיימא ליה בחנק והשתא קיימא ליה. בסקילה א''נ חלב דנותר מעיקרא קאי עליה באיסור חלב והשתא איתוסף עליה איסור נותר ואיסור כולל היינו שאין איסור נוסף על החתיכה אלא כולל אחרים באיסורא כגון שנשא אחות חמותו דמיגו דמיתסר בכולהו אחוותא איתסר נמי בחמותו משום אחות אשה אי נמי כגון חמותו ונעשית אשת איש דמיגו דכיילה כולי עלמא באיסור אשת איש כללה נמי לדידיה לחייבו שתים: בנזיר שמשון. ע''י מלאך קיבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דצווי שלמעלה הוא: נזיר שמשון בר טמויי למתים הוא כלום אסור הוא להיטמא למתים אדם שמקבל נזירתו ע''י מלאך הא אמרינן במס' נזיר דף ד:) שמשון הותר ליטמא למתים ובעי לאפוקי מהאי קרא ויך מאה וחמשים וגו' ופריך ליה אימא דשוינהו גוססין אלא גמרא ואית דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן וקשיא לן ההיא נמי בשאלה איתיה שהיה אביו יכול לישאל עליו ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה ההוא שעתא: המרביע שור פסולי המוקדשין. שנפדה אפילו על מינו לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופין דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו תורת חולין שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד כאילו לא הוקדש מעולם ותורת קדשים שאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן בספרי בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה הרי כבר אמור כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כי תאוה נפשך וגו' אם באכילת קדשים הרי כבר אמור כי אם במקום וגו' שם תעלה וגו' הא אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין שנפדו תזבח ולא גיזה דאסור בגיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך והלכך אסור להרביעו אפי' עם מינו משום כלאים שמרביע חולין על קדשים או קדשים על חולין וכן במנהיג אפילו מנהיג עם מינו ואפילו מנהיגו בפני עצמו חולין וקדשים הוא וחייב משום כלאים דחרישה דהוא עצמו כלאים שעשאן הכתוב שני גופין ולא שמעתי ראיה מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה ודבר תימה הוא: מתני' שנאמר במספר ארבעים. והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר (דברים כה) וסמיך ליה ארבעים יכנו ודרשינן כמאן דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמ' דמדלא כתיב יכנו ארבעים במספר אלא במספר ארבעים יכנו שמעינן דהכי קאמר מנין הסוכם הארבעים חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים והיינו שלשים ותשע: ראויות להשתלש. בגמרא מפרש:

תוספות

אלא הכא במאי עסקינן שבישלו בעצי הקדש. ואם תאמר לילקי משום הזיד במעילה באזהרה וי''ל דלא חשיב אלא לאו דאיתנהו בפחות משוה פרוטה: מתקיף לה רב אושעיא וליחשוב נמי משום זורע בנחל איתן. קשה דהשתא פריך טובא (ונפרוך דלא) משני מידי וצריך לומר דע''כ דתנא תנא ושייר ולעיל קאמר אלא תני תנא שמונה ואת אמרת תנא ושייר ואומר הר''ם דלא דמי לעיל דקתני שמונה ומני י''ט בחד ואם איתא דאיכא תו מלקות משום י''ט היה לו למנותן בשתים אבל הכא יכול להיות דלא איירי תנא למיחשב כל הני גווני דזורע בנחל איתן ומוחק את השם: אמר ליה כגון דאמר שלא אחרוש בין בחול בין ביו''ט. וקשה דאכתי ליתא בלאו והן כדפריך פ''ג דשבועות (דף כד. ושם) גבי שלא אוכל נבילה ושחוטה: דפריך מי איתא בלאו והן ואולי י''ל דמשכחת לה בהן כגון עפר תיחוח דלית בה חיובא מן התורה באותה חרישה: שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב ב' גופים. הקונטרס פירש כגרסתו ור''ת פירש בענין אחר כמין חומר דכתיב ביה כצבי וכאיל שהם ב' מינין ובזה הפירוש מיושב הא דאמרי' בבכורות (דף לג.) תלתא צבי ואיל כתיבי בו חד לכדרב יצחק וחד לכדר' (יהושע) ופירוש הקונטרס לא אתפרש למילתייהו והשתא ניחא הא דרבי יצחק ורבי יהושע דהכא: המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה. ודוקא אי מושך השור משוי בגופו אבל בלא המשכה אין לוקה בהנהגה דאם לא כן לעולם לא יוכלו להנהיג שור פסולי המוקדשים ממקום אחר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר