|
טקסט הדף מנוקד
וַעֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת מִילָה דּוֹחָה אוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁנִּדְחֵית מִפְּנֵי הָעֲבוֹדָה אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא מִילָה דּוֹחָה אוֹתָהּ וּמַאי אוֹ אֵינוֹ דְּקָאָמַר הֲדַר אָמַר וּמִמַּאי דְּצָרַעַת חֲמוּרָה דִילְמָא שַׁבָּת חֲמוּרָה שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהּ עוֹנָשִׁין וְאַזְהָרוֹת הַרְבֵּה אִי נָמֵי וּמִמַּאי מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא צָרַעַת הִיא דִּילְמָא מִשּׁוּם גַּבְרָא הוּא דְּלָא חֲזֵי וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים שְׁמִינִי יִמּוֹל חוּץ מִשַּׁבָּת תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת
תָּנוּ רַבָּנַן מִילָה דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת בֵּין בִּזְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ יוֹם טוֹב אֵינָהּ דּוֹחָה אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ בִּלְבַד מְנָהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת יָקוֹץ וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת חוּץ מִמִּילָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ מִילָה וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ בַּהֶרֶת תַּלְמוּד לוֹמַר בָּשָׂר וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת אָמַר רָבָא הַאי תַּנָּא מֵעִיקָּרָא מַאי נִיחָא לֵיהּ וּלְבַסּוֹף מַאי קַשְׁיָא לֵיהּ הָכִי קָאָמַר יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ [שָׁם] בַּהֶרֶת וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת חוּץ מִמִּילָה אֲבָל מִילָה דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת מַאי טַעְמָא דְּאָתְיָא מִקַּל וְחוֹמֶר וּמָה שַׁבָּת חֲמוּרָה מִילָה דּוֹחָה אוֹתָהּ צָרַעַת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וּמַאי אוֹ אֵינוֹ דְּקָאָמַר הֲדַר קָאָמַר מִמַּאי דְּשַׁבָּת חֲמִירָא דִילְמָא צָרַעַת חֲמִירָא שֶׁכֵּן דּוֹחָה אֶת הָעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת תַּלְמוּד לוֹמַר בָּשָׂר וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא מִילָה דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת מַאי טַעְמָא דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה וּמַאי אוֹ אֵינוֹ דְּקָאָמַר הֲדַר קָאָמַר אֵימַר דְּאָמְרִינַן דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה לֹא תַעֲשֶׂה גְּרֵידָא הַאי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ בַּהֶרֶת תַּלְמוּד לוֹמַר בָּשָׂר וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת תִּינַח גָּדוֹל דִּכְתִיב בֵּיהּ בָּשָׂר קָטָן נָמֵי כְּתִיב בֵּיהּ בָּשָׂר בֵּינוֹנִי מְנָלַן אָמַר אַבָּיֵי אָתְיָא מִבֵּינַיָּא מִגָּדוֹל לָא אָתְיָא שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת מִקָּטָן לָא אָתְיָא שֶׁכֵּן מִילָה בִּזְמַנָּהּ הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן נִימּוֹלִין וְדוֹחִין אֶת הַצָּרַעַת אַף כֹּל שֶׁנִּימּוֹלִין דּוֹחִין אֶת הַצָּרַעַת רָבָא אָמַר מִילָה בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה לָא צְרִיכָא קְרָא מִקַּל וָחוֹמֶר אָתְיָא וּמָה שַׁבָּת דַּחֲמִירָא דּוֹחָה צָרַעַת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְרָבָא מִמַּאי דְּשַׁבָּת חֲמִירָא דִּילְמָא צָרַעַת חֲמִירָא שֶׁכֵּן דּוֹחָה אֶת הָעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הָתָם לָאו מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא צָרַעַת אֶלָּא מִשּׁוּם דְּגַבְרָא הוּא דְּלָא חֲזִי אַמַּאי וְיָקוֹץ בַּהַרְתּוֹ וְיַעֲבוֹד מְחוּסָּר טְבִילָה הוּא תִּינַח נְגָעִים טְמֵאִים נְגָעִים טְהוֹרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי הֵיכָא אָמְרִינַן דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה כְּגוֹן מִילָה בְּצָרַעַת אִי נָמֵי צִיצִית וְכִלְאַיִם דִּבְעִידָּנָא דְּמִתְעֲקַר לָאו קָא מוֹקֵים עֲשֵׂה הָכָא בְּעִידָּנָא דְּמִתְעֲקַר לְלָאו לָא קָא מוֹקֵים עֲשֵׂה וְהָא דְּרָבָא וְרַב סָפְרָא רש"י
ועבודה. חמורה היא שדוחה שבת בתמידין ומוספין וקרבנות צבור שזמנם קבוע: מילה דוחה אותה. את הצרעת כדתניא לקמן ימול בשר ערלתו אפילו במקום בהרת יקוץ: ומה או אינו דקאמר. דמשמע או אינו כן כמו שאמרנו אלא אפי' מילה נמי בכלל מחלליה מאי קשיא ליה דקא הדר ביה: הדר אמר תנא לנפשיה ממאי דצרעת חמורה משבת דתימא ק''ו: דילמא שבת חמורה כו'. דהאי דצרעת דוחה עבודה ממאי דמשום חומרא דצרעת היא דילמא הא דלא אמרינן ליה יקוץ משום דגברא דלא חזי הוא כדלקמן דאי נמי קייץ מחוסר טבילה והערב שמש והיום לא יעבוד וטבול יום דמצורע כמצורע הילכך מחלליה מות יומת אפילו במילה ועל כרחך שמיני ימול תדחה אצל שאר ימים: בין שלא בזמנה. כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא: בשר. ריבויא הוא ולדרשה: ה''ג ל''א מאי טעמא אתי עשה ודחי לא תעשה. מ''ט מילה דוחה צרעת דאתי עשה דימול ודחי לא תעשה דהשמר לך דהכי קי''ל בפ''ק דיבמות (דף ג:) דאתי עשה ודחי לא תעשה: האי עשה ולא תעשה הוא. השמר לא תעשה הוא ולעשות ככל אשר יורו (דברים כד) היינו עשה: תינח גדול. בר עונשין דכתיב ביה בשר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו (בראשית יז) והאי בבר עונשין משתעי מדמחייב ליה כרת וקטן נמי בזמנה ביום השמיני כתיב ביה בשר וביום השמיני ימול בשר ערלתו: בינוני. כגון שלא בזמנה ולאו בר עונשין ואביו מצווה עליו נפקא לן מהמול לכם כל זכר (קדושין דף כט.): אתיא מביניא. הצד השוה שבהן שנימולו ודוחין את הצרעת אף אני אביא בינוני שנימול וידחה הצרעת: לא צריכא קרא כו'. וכי אתיא קרא לשלא בזמנה של בינוני: דגברא לא חזי. קס''ד מפני שהוא טמא והיינו דפריך ויקוץ ויטהר ויעבוד: מחוסר טבילה. ולא חזי לעבודה בהאי יומא ומשום למחר דליתא לעבודה קמן לא מדחי: נגעים טהורין. כגון בהק ופרחה בכוליה ובכולהו איתרבו לאיסור קציצה בסיפרי אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מניין ת''ל ככל אשר יורו: אלא אמר רב אשי. הא דאמרינן שבת חמירא מצרעת אע''ג דדחייה צרעת לעבודה לאו חומרא דידה הוא אלא היינו טעמא כי אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דבשעת קציצה דמיעקר לאו מקיים עשה וכן ציצית דכלאים בשעת לבישה מיעקר לאו ומקיים עשה אבל צרעת הנקצצת משום עבודה בעידנא דמיעקר לאו דקציצה אכתי לא מקיים עשה דעבודה הילכך מידחיא עבודה ממילא ולאו חומרא דצרעת הוא:
תוספות
בטומאה אלמא דצרעת דוחה את העבודה נימא דהיינו כל זמן שהיא עליו ובק''ו נילף שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה ועוד קשה לימא רציחה תוכיח שדוחה את העבודה ואינו דוחה שבת אף אני אביא מילה וכי תימא מילה עדיפא שדוחה צרעת הדוחה את העבודה אכתי נימא קבורת מת מצוה תוכיח דעדיפא ממילה שדוחה את המילה מולאחותו הדוחה את הצרעת הדוחה את העבודה הדוחה את השבת אפילו הכי לא דחיא שבת ויש לומר דהכי נמי הוה מצי למימר איפכא ורציחה תוכיח או קבורת מת מצוה תוכיח אלא דניחא ליה לומר שיהא דוחה דנפקא ליה מביום דמילה דחיא שבת ועושה מתחילה ק''ו להעמיד דבריו וסותרו אחר כך שאינו ק''ו כלל ופריך ליה מיניה וביה: הדר אמר ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא. תימה דבברייתא דלעיל מסיק איפכא דלאו משום דצרעת חמירא אלא משום גברא דלא חזי ורבא גופיה סבירא ליה הכי לקמן ועוד למאי דקאמר השתא מנלן דצרעת דוחה את העבודה אימא דעבודה דוחה הצרעת מק''ו ומה שבת חמורה [צרעת לא כ''ש ואומר ר''י דלהאי לישנא] צריך לומר דגרסינן רבה הכא ולית ליה דרבא דלקמן דטעמא משום דגברא לא חזי וסבירא ליה כרב ספרא דפליג עליה דרבא לקמן והא דפשיט להו לרבה ורב ספרא דצרעת דוחה עבודה מצי למימר דמקרא נפקא להו אבל רבא דס''ל גברא לא חזי לדידיה לא בעי קרא ועוד נראה לרשב''א דאפי' ליכא קרא דצרעת דוחה עבודה אתי שפיר אפילו לרב ספרא דלא קאמר רב ספרא שיהא הטעם ודאי דצרעת דוחה עבודה משום חומרא דצרעת אלא איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הילכך בברייתא דלעיל סתר ק''ו דקאמר וממאי דצרעת חמירא דילמא משום גברא דלא חזי והכא ולקמן על מילתא דרבא דחינן בע''א ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה ומהאי טעמא נמי ליכא למילף ביה ק''ו דעבודה תדחי צרעת דשבת דחמורה דוחה צרעת לא כ''ש דדילמא אין לתלות משום חומרא אלא משום גברא לא חזי: האי עשה ולא תעשה הוא. השמר היינו לאו ולעשות היינו עשה כדפי' בקונטרס ואע''ג דאמר בסוף פרק הקומץ (מנחות דף לו:) השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה מכל מקום לאו מצות עשה הוא אלא לא תעשה דאמר רחמנא הזהר פן תקוץ בהרת תימה היכי מצינן למימר דלעשות אתא לעשה הא אמר לקמן דאיצטריך לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שעל גבי רגלו ויש לפרש דעשה שמעינן מדכתיב לשמור ואם תאמר והא אמר בסמוך היכא אמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת אלמא דליכא בצרעת אלא לאו ואר''ת דלא נקטינן אלא לסימנא בעלמא ואם תאמר והא דקי''ל דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה נגמר ממילה בצרעת דדחי וי''ל מה למילה שכן נכרתו עליה י''ג בריתות: רבא אמר מילה בזמנה לא צריכא קרא. והילכך האי בשר דכתיב בה אם אינו ענין לזמנה תנהו ענין לשלא בזמנה ואו אינו דקתני הוה מפרש רבא כלישנא אחרינא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|