מכות ו ע"ב

דף ו - ב

מתניתין:

היו שנים מהעדים, שבאו להעיד על אדם שהרג את הנפש, רואין אותו מחלון זה, ושנים רואין אותו מחלון זה.

ואחד היה מתרה בו ברוצח, והיה המתרה עומד באמצע, בעומדו בין שתי כיתות העדים - הרי בזמן שמקצתן של כתות העדים משני צידי האדם המתרה, רואין אלו את אלו, מצטרפין כל העדים לעדות אחת, ואפילו אלו שלא ראו את האחרים [תוס'], והרי אלו עדות אחת.

ואין נהרגין עדי כת אחת עד שיוזמו כל העדים בשתי הכתות. ^[3]

ואם לאו, שאין מקצת מאלו רואים את הכת האחרת - הרי אלו שתי עדויות.

לפיכך, אם נמצאת כת אחת מהן זוממת -

הוא, הנידון שהעידו עליו, וגם הן, עדי הכת שהוזמה - נהרגין.

ואילו הכת השניה - פטורה. ^[4]

רבי יוסי אומר: לעולם אין נהרגין, לא הנידון ולא הזוממין, עד שיהיו שני עדיו מתרין בו.

שנאמר [דברים יז] "על פי שנים עדים".

[וביאר הנימוקי יוסף: שיהא הדבר כולו, שהוא העדות וההתראה, קם על פי שני העדים].

ולמד רבי יוסי, שאינו ^[5] נחשב עד, אלא אם כן התרה העד עצמו בנידון שעליו הוא מעיד.

דבר אחר, יש לדרוש דרשה אחרת מפסוק זה: "על פי שנים עדים" - שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. ^[6] אלא צריך שיבינו הדיינים את דברי העדים בעת שהם מעידים לפניהם. ולא ישתמשו במתרגם להבנת העדות.

גמרא:

אמר ^[7] רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין ל"עדות מיוחדת", כאשר עד אחד רואה מחלון זה, והעד השני רואה מחלון אחר, ולא ראו העדים אחד את רעהו, שהיא פסולה בדיני נפשות, ואין הורגין על פיה.

אלא שברוצח, כונסין אותו לכיפה ומת [סנהדרין פא], היות שעדותן אמת היא, אך מיתתו אינה מסורה לבית דין [רש"י שם].

שנאמר [דברים יז] "לא יומת על פי עד אחד".

ודרשינן: מאי "עד אחד"?

אילימא כוונת הפסוק לומר שאין הורגים על סמך עדותו של עד אחד בלבד? -

הרי כבר מרישא של הפסוק שמעינן לה, שאין ממיתים על סמך עדותו של עד אחד, דכתיב "על פי שנים עדים יומת המת"!

אלא, מאי "לא יומת על פי עד אחד"? -

כשהיו שני עדים, ^[8] אלא שראו את העדות "אחד - אחד". שראו כל אחד בנפרד, ולא הצטרפו בראייתם להיות כת עדים אחת, ולכן הם נחשבים כל אחד לעד אחד, ואין הורגים על סמך עדות של "עד אחד", גם אם שמעו בית הדין שתי עדויות כאלה! ^[9] תניא נמי הכי: "לא יומת על פי עד אחד"

- למה נאמר? אחרי שכבר אמר הכתוב שדוקא על פי שנים עדים יומת המת -

אלא בא הכתוב הזה, להביא, שאם היו שנים עדים שרואין אותו, את הרוצח, אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, ואין העדים רואין זה את זה - שאין הם מצטרפין לעדות אחת של כת אחת של שני עדים, אלא כל אחד מהעדים נחשב לעד אחד, ואין עדותם מצטרפת לחייב מיתה את הרוצח.

ולא עוד, אלא אפילו אם היו שנים עדים שראו בזה אחר זה מחלון אחד - אין מצטרפין!

אמר תמה ליה רב פפא לאביי: משמע מלשון הברייתא, שיש חידוש בפסילת שני עדים שראו בחלון אחד בזה אחד זה, שעל כך אמר התנא "ולא עוד", שהיה פשוט לו יותר לתנא הדין הקודם, לפסול את צירוף העדות של שנים שראו כל אחד מחלון אחר, באותה שעה.

ולכאורה הסברא הפוכה!

שהרי השתא, ומה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, דהאי עד קא חזי כולו מעשה והאי עד קא חזי כולו מעשה, בכל זאת אמרת ששניהם לא מצטרפי לעדות אחת.

אם כן, כשראו מחלון אחד בזה אחר זה, דהאי עד קא חזי, ראה רק פלגא דמעשה, חלק מהמעשה ולא את כולו, והאי עד קא חזי, ראה לאחריו רק פלגא דמעשה שנעשה אחר החלק הראשון -

מיבעיא, וכי יש צורך לומר שאינם מצטרפים!?

והרי אין עדות של שניהם על ראיית כל המעשה, אלא כל אחד מעיד על חלק מהמעשה, ופשוט יותר לפסול שנים שראו בזה אחר זה אפילו מחלון אחד, מלפסול שנים שראו בזמן אחד משני חלונות! ^[10]

אמר ענה ליה אביי לרב פפא: לא נצרכא החידוש בברייתא זו אלא לעדים שרואים בזה אחר זה מחלון אחד, אדם שבועל את הערוה, כיון שהוא מעשה אחד שנמשך זמן, ורואים כל אחד מעשה שלם הראוי לחייב מיתה. והיה טעם לצרפן מפני שראו מחלון אחד, ^[11] ועל כך אמר התנא שאף בזה לא מצטרפים.

אמר רבא: אם שני העדים, שכל אחד מהם רואה מחלון נפרד, אך שניהם היו רואין את המתרה, ^[12] או שהיה המתרה רואה אותן - הרי הם מצטרפין להיות כת אחת של עדות אחת.

ואמר רבא: מתרה שאמרו לדעת תנא קמא שבמשנתנו שאין צורך שתהא ההתראה מפי העדים, יכולה להיות ההתראה - אפילו מפי ההרוג ^[13] עצמו, שמתרה ברוצח שלא להורגו. וההרוג אינו יכול להעיד לפני מותו, כדלעיל.

ואפילו מפי השד, ששומע המותרה [והעדים] בת קול שמתרה בו, ואינו רואה את המתרה.

כי היות והרוצח שמע התראה, והעדים ראו את המעשה ושמעו שהוא מותרה, אין צורך שהם עצמם או אדם אחר יתרה בו.

אמר רב נחמן: "עדות מיוחדת" כשירה בדיני ממונות.

שאם ראו שני עדים את המעשה משני חלונות, ^[14] ולא ראו איש את רעהו, מצטרפים להעיד ככת אחת.

ומקורו מדכתיב "לא יומת על פי עד אחד". ומשמע, שדוקא בדיני נפשות ["יומת"] הוא דאין כשירה בו עדות מיוחדת, אבל בדיני ממונות, כשירה.

מתקיף לה רב זוטרא: אלא מעתה, שהעדים מצטרפים לעדות ממון גם בעדות מיוחדת, ורק בדיני נפשות גילה הכתוב שאין מצטרפים לחייב את הנידון מיתה, אם כן, יועיל צירופם לענין פטור ממיתה, ואף בדיני נפשות, תציל עדות מיוחדת כאילו היא עדות אחת!

וכגון באופן שבמשנתנו, שהעידו שתי כתות עדים בדיני נפשות על אדם שחייב מיתה, והוזמה כת אחת, ששנינו "הוא [מי שהעידו עליו], והן [הכת שהוזמה] נהרגין", היות ועדיין קיימת כת אחרת שחייבה אותו מיתה.

דהיינו, הכת השניה אינה נפסלת [יחד עם הכת הראשונה שהוזמה] מצד עדות שבטלה מקצתה, כיון שעדי הכת השניה ראו את המעשה מחלון אחר. ואילו עדי הכת הראשונה שהוזמו כולם, נהרגים, משום שהם היו זוממים בעדותם, וזאת, על אף שאכן הורגים את הנידון על סמך עדות הכת השניה.

אך אם תיתכן צירוף של עדות מיוחדת בממון, תיקשי, שגם בעדות נפשות יפסלו כולם, אף שכל כת ראתה מחלון אחר, כיון שיש כבר טעם לדונם ככת אחת, לקולא.

כי היות וכתיב "והצילו העדה", יש לנו לפסלם משום הצירוף שביניהם, כיון שמצינו שהצירוף הזה מועיל בשאר עדויות שאינן של נפשות, ונציל בכך את הנידון, ^[15] על ידי שנקבע כי עדות הכשרים עליו בטלה.

וכמו כן נציל את עדי הכת הזוממת, כי מפני הצירוף יחשבו כולם ככת אחת, וכיון שלא הוזמו כולם, אין מענישים את המוזמים, עד שיזומו כולם.

אלמה תנן, מדוע שנינו באופן זה במשנה: הוא והן נהרגין! דהיינו שנחשבים כשתי כתות אפילו לחומרא בדיני נפשות!?

ומסקינן: ^[16] אכן קשיא!

שנינו במשנה: רבי יוסי אומר לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרים בו!

אמר ליה רב פפא לאביי: ומי אית ליה לרבי יוסי האי סברא שצריך התראה מפי העדים דוקא, ולא מאדם אחר!?

והתנן: רבי יוסי אומר: השונא שהרג את השנוא עליו, וטוען שהרגו בשוגג, אינו נאמן, אלא הוא נהרג, מפני שהוא כמועד ומותרה מלהורגו, ובודאי הרגו במזיד!

והרי לא היתה כאן התראה מפי העדים, כי אם התרו בו, פשיטא שאינו יכול לטעון שבשוגג הרגו. ובכל זאת מחייבו רבי יוסי!

ומתרצינן: אמר ענה ליה אביי לרב פפא: ההוא ששנינו "השונא נהרג", לא רבי יוסי האמור במשנתנו אמר זאת [שהוא רבי יוסי בן חלפתא], אלא מימרא זאת שיטת רבי יוסי בר יהודה, היא. וכמו שמצינו במקום אחר שזו היא שיטתו של רבי יוסי ברבי יהודה.

דתניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: "חבר", שהוא אדם שבקי בדינים - אין צריך התראה, ^[17] אלא הוא נהרג כשהעידו עליו שעבר עבירה שעונשה מיתה אף שלא התרו בו -

לפי שלא ניתנה התראה, אלא להבחין בין שוגג למזיד.

שאין העדים יכולים להעיד שהאדם עבר במזיד אם לא הותרה, כי שמא אינו יודע את הדין ועונשו. אך חבר אינו יכול לומר לא ידעתי, ולכן די בעדות על מעשיו, גם בלי התראה. וכו כן השונא אינו צריך התראה, מאחר שהוא בחזקת מזיד [ומדובר בחבר שיודע את הדין של רוצח].

שנינו במשנה: דבר אחר, על פי שנים עדים, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

ומביאה הגמרא מעשה, בהנהו לעוזי, עדים ^[18] המדברים בלשון לועזית שלא הכירוה הדיינים, דאתו שבאו להעיד לקמיה דרבא, לפני רבא.

אוקי העמיד רבא תורגמן בינייהו, ביניהם ובין הדיינים.

והניחה הגמרא שהעמיד רבא את המתורגמן כדי שיתרגם ויבאר את דברי העדים לבית הדין. ולכן מקשה הגמרא ממשנתנו:

והיכי עביד, איך עשה רבא הכי?

והתנן: שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן!

ומתרצינן: לא לכך היה צורך במתורגמן.

אלא, רבא מידע הוה ידע מה דהוו אמרי. ורק אהדורי הוא דלא הוה ידע.

לא ידע רבא לדבר בשפתם, ולא ידע כיצד לענות להם בשפתם. וכדי שיבינו העדים את דברי הדיינים, הוצרך להעמיד תורגמן, ועל זה לא נאמר "שלא יהיו העדים שומעים מפי התורגמן".

[בהגהות הב"ח כתב, שהמעשה להלן, הגיע לפני רבא עם הדין של הנהו לעוזי, ולכן נקבע כאן, אף שהוא שייך לדין קרוב ופסול].

היו שנים רואין מחלון זה כו'.

אמר רב מניין לעדות מיוחדת שפסולה שנאמר לא יומת על פי עד אחד מאי אחד אילימא אחד ממש מדכתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת ממילא שמעינן דאין ממיתין על פי עד אחד מה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד אלא מאי אחד אחד אחד. כדתניא ב' רואין אותו א' מחלון זה וא' מחלון זה ואין רואין זה את זה אין מצטרפין אע"פ ששניהם ראו העדות כולה מתחלה ועד סוף כיון שלא היו רואין זה את זה אין מצטרפין. והא דתניא ולא עוד אלא אפילו ראו ב' בזה אחר זה בחלון אחד אין מצטרפין.

אוקימ' בבועל הערוה (שהיו) [שחייב] בהכנסת העטרה וכיון שהראשון ראה הכנסת העטרה והשני ראה (כחו) [הביאה] כאילו זה ראה המעשה כולו וזה ראה המעשה כולו.

אמר רבא אם העדים רואין המתרה או המתרה רואה העדים מצטרפין ומתרה זה שאמרו אפי' מפי ההרוג עצמו או מפי שד.

אמר רב יהודה עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות. כגון זה שאמרנו שראו העדות אחד אחד. והאי דכתיב לא יומת על פי עד אחד והיא עדות מיוחדת הני מילי בעדות נפשות שהתורה חסה עליו אבל בדיני ממונות עדות מיוחדת כשרה היא ומצטרפין ואע"פ שאין רואין זה את זה. ואקשינן עליה אי הכי דעדות מיוחדת עדות מעליא היא ומצטרפין ולא הצריכה התורה שיראו שניהן ביחד זה לזה אלא משום דחס עליה.

אלא מעתה ב' כתות שראו (בבת) [אחת] אחת ונמצא בכת א' מהן קרוב או פסול יצטרפו ב' הכתות ונאמר כיון [שיש] בהן קרוב או פסול בטלה עדות הכל וינצל ההורג ולמה שנינו במשנתנו ב' רואין אותו מחלון זה וב' מחלון זה ואחד מתרה באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו שתי עדיות הן נמצאת אחת זוממת הוא נהרג והן נהרגין הוא נהרג על פי הכת שלא הוזמה והן נהרגין מפני שהוזמו ועלתה בקשיא. ודייקינן מדסלקא בקשיא שמעינן מינה דראיה אחר ראיה ואפילו הודאה אחר הודאה אינה כשרה בדיני ממונות (ואפילו) [ואלו] הברייתות סיוע לפירוש שפירשנו [בהא] דאמרינן לסהדי למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו:
תניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חבר אין צריך התראה שלא ניתנה התראה [אלא] להבחין בין שוגג למזיד.

הנהו לעוזאי דאתו לקמיה דרבא בדינא אוקי רבא תורגמן בינייהו. איני והתנן שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. ופרקי' רבא הוה ידע מאי דאמרי ואהדורי להן הוא דלא ידע.

מתקיף לה רב חסדא אלא מעתה בדיני נפשות תציל. פירש רש"י ז"ל דכיון דבעלמא מצטרפין יש טעם כאן להצילו ע"א והוא הנכון כיון דדרשת יומת במיתה דוקא אבל לא בדיני ממונו' לדרוש נמי יומת במיתה פסול אבל להציל מציל:

ואסיקנא קשיא. ואיכא דק"ל והא קי"ל כר' יהושע בן קרחה דאמר הלואה אחר הלואה מצטרפין וכ"ש בעדות מיוחדת והיכי פליג עליה רב חסדא ורב יהודה גופי' מקמ"ל ואיכ' למימר אנן לרבנן קאמרי' דאמרי והוא עד דאפקיה רחמנא בלשון עד לומ' לך עד שיראו שניהם כא' כדא' בפ' זה בורר ואפ"ה מכשר רב יהודה לדידהו עדות מיוחדת משו' דכתיב ולא יומת בדיני נפשות תציל ואסיקנא דקשיא אבל לר"י בן קרחה לאו משום ולא יומתו תזינן לה ולומר דמצטרפי' עדותייהו בעדות א' ואלא משום דרבי רחמ' או ראה מ"מ אע"פ שעדותן חלוקה אבל יומת דאמר רחמנא אורחא דמילתא נקט ולא דרשינן לומר דבמיתה פסולה ואצולי תציל אלא בכל דיני נפשות פסולה דבעי' עדות א' כדגלי רחמנא על פי עד א' בעונשו וה"ה להצלה ובדיני ממונות כשרה דכתיב או ראה כנ"ל. והרב אב ב"ד ז"ל האריך בדבר זה ואין בדבריו טעם.
וא"ק לך עדות מיוחדת בדיני ממונות היכי מכשרינן לה והא כתיב משפט א' יהיה לכם כדאמרי' גבי דרישה וחקירה לאו מילתא היא דהכא גלי בה רחמנא או מדכתיב יומת או מדכתיב או ראה לר"י בן קרחה:

אלמה תנן הוא והן נהרגין. פי' [רש"י] ז"ל [למה] לא מצטרפא עדותן להציל את הזוממין ואת הנדון שתהא העדות בטלה. ותמהני בזה שאפי' בעדות רצופה ממקום א' נמי אם נמצא כת אחת זוממת למה תפסל חברתה הרי איפשר שאלו הוה ליה נמצא א' מהם פסול. זו אינה טענה שכיון שהוזם אינו מהם אלא הכא משום הן נהרגין פריך רב חסדא וה"ר משה הספרדי ז"ל הוסיף לנו שמה שהוא אומר במעידין לא' כד' דבור נמי שהן כשתי כתי עדי' לכל דבר כדברי פרש"י ז"ל דאפ"ה נמצאת כת א' זוממת פסולה כל העדויות הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה:

המשנה האחת עשרה וענינה בביאור החלק הרביעי ג"כ ואמר על זה היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדויות לפיכך נמצא אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה אמר הר"ם שהתרה בו כשראה העדים יצטרף עמהם ואם לא ראה אותם לא יצטרף ולפיכך כשיהיה זה המתרה רואה שני העדים שבחלון זה ושני העדים שבחלון האחר וכמו כן כלם הם רואים את המתרה הרי זה מצרפן ויחזור הכל עדות אחת ואין הלכה כר' יוסי ר' יוסי בר' יהודה אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני עדים מתרין בו שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר דבר אחר על פי שנים ערים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי מתורגמן אמרו שלא תהא הסנהדרין שומעת מפי המתורגמן הוא דבר ברור וראוי לסמוך עליו:

אמר המאירי היו שנים רואין אותו ר"ל בשעה שהורג את הנפש מחלון זה ושנים אחרים מחלון זה וכלם מתכונים להעיד ואחד מתרה בו באמצע עד שכל העדים שומעין בהתראתו בזמן שמקצתם רואין אלו את אלו הרי הן עדות אחת ואין נזומין עד שיזומו כלן ואם אין מקצתם רואין זה את זה הרי הן שתי עדויות וכל שנמצאת אחת זוממת הוא והן נהרגין ר"ל הוא נהרג על פי כת האחרת שלא הוזמה והם נהרגים על פי הזמתם וכן הלכה:

ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרים בו ונמצא שאין הדבר תלוי אלא במתרים ואין הלכה כדבריו אלא יתרה מי שירצה הואיל והעדים שמעו בהתראתו חייב דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרי שומעת מפי התורגמן כלומר שצריך שהבית דין יהא שומע ומבין מפי העדים וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

עדות מיוחדת פסולה בדיני נפשות וכשרה בדיני ממונות כיצד בדיני נפשות היה אחד רואהו מחלון זה בשעה שהרג את הנפש או שבא על הערוה או שחלל את השבת וכיוצא באלו ואחד רואהו מחלון אחר אם שניהם רואים זה את זה מצטרפין ואין זה עדות מיוחדת ר"ל נעשית באחד אחד אלא עדות אחת אבל אם לא היו רואין זה את זה אין מצטרפין היה שם מתרה אחד שהוא רואה את שניהם ושניהם רואין אותו אע"פ שאין שניהם רואין זה את זה המתרה מצרפן הא אם היו שם שני מתרין מתרה אחד אצל כל אחד משניהם הואיל ואין המתרה רואה את שניהם אין מצטרפין:

היו שניהם בבית אחד והוציא אחד מהם ראשו וראה זה שהערה ואחד מתרה והכניס ראשו והוציאו חברו וראה שגומר אע"פ שכל אחד רואה בכדי כל החיוב אין מצטרפין כל שבדיני נפשות צריך שיראו כאחד בבית דין אחד ומותרה שאמרו למדת לפי דרכך שאין ההתראה צריכה שתצא מפי העדים אלא אף מפי אחרים אפילו מפי אשה כל שהותרה בפני עדים אפילו מפי השד ר"ל דרך משל ששמע קול המתרה ולא ראהו אפילו התרה הוא בעצמו כגון שראה אדם ממשמש ובא להתרותו ואמר אינך צריך יודע אני שאני עובר עבירה שיש בה מיתת בית דין ועל מנת כן אני עושה ועשה תוך כדי דבור חייב:

בדיני ממונות אינו כן אלא כל שראה את ההלואה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה מצטרפין ואע"פ שהוא עדות לדיני ממונות לדיני נפשות מיהא אינו עדות אף להציל ר"ל שאם ראהו אחד מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמה הכת שהיא מחייבת הרי היא נהרגת אע"פ שעדות האחד היה מצטרף לדיני ממונות והיה לנו לומר שלא יהו השנים נזומין עד שיוזם השלישי ואע"פ שמזו הקשו בגמ' לראיה שאף בדיני ממונות לא תהא עדות עד שנשארה בקשיא כבר ידעת שאין מונעין מלפסוק מצד קשיא אלא מצד תיובתא והילכך לענין פסק בדיני נפשות פסולה ואינה מצלת ובדיני ממונות כשרה וזו לא הוצרכה ללמדה אלא לדעת האומר שהלואה אחר הלואה אין מצטרפין הואיל ולא העידו שניהם על מנה אחד אבל לדעתנו לא היה צריך ללמדה שאם הלואה אחר הלואה מצטרפין כל שכן זו ויש טורחין לתרץ בזה דברים אחרים והוא שגדולי המפרשים תירצו שהוצרכה לזו שאמרו בשבועות מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואין אותו מבחוץ מהו ואמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן אי דאמר אין שקלי ודידי שקלי כלומר חייב היית לי ופרעתני כי עדים רואין אותו מאי הוי ולמד מעכשיו דלא סוף דבר דהלואה אחר הלואה ששנים מעידים שבתורת הלואה באו לידו אע"פ שהם שני ענינים אלא אף במנו לו סתם וראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אם אמר לא היו דברים הוחזק כפרן ויש מתרצים בעדות דכשרה פירושו ליחשב ככת אחת שאם נמצא אחד זומם עדותו בטלה אף לשבועה או אף לכשיצטרף עם אחד מה שאין כן בהלואה אחר הלואה שהשני כשר לשבועה או להצטרף עם אחר:

ולעקר השמועה עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות כמו שביארנו ואפי' הלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה מצטרפין על הדרכים שביארנו בסנהדרין ואין צריך לומר הודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה כמו שביארנו בסנהדרין וכן אם מעיד אחד היום ולכשיבא חברו למחר שומעין לו ומצטרפין כמו שביארנו בסנהדרין וכן עד אחד בכתב ועד אחד על פה מצטרפין כמו שביארנו בבתרא וכן העידו זה בבית דין פלוני וזה בבית דין פלוני הרי בית דין אחד שולח לחברו שכך העיד פלוני בפניהם ומצטרפין וכבר ביארנו כל זה בבתרא של בתרא:

השונא שהרג בשגגה אינו נהרג ואינו נקלט אינו נהרג שאפי' אתה דנו במזיד מ"מ אין כאן התראה ואפי' היה חבר שכבר ביארנו שאף החבר צריך התראה ואינו נקלט שחזקה עליו שקרוב למזיד הוא כמו שיתבאר בפרק שאחר זה:

אע"פ שביארנו במשנה שצריך שיהא הב"ד מבין דברי העדים ולא שיקבל עדותם על ידי תורגמן מ"מ כל שהוא מבין את דבריהם אלא שאין יודע לדבר באותו לשון ולהשיב להם עד שיחקור את דבריהם כראוי מותר לו להושיב תורגמן בינו וביניהם להשיב להם ולחקרם שהרי מ"מ מבין הוא את דבריהם ואע"פ שהוא מדבר על ידי תורגמן אינו שומע אלא מפיהם ומ"מ יראה דוקא בעדים אבל בעלי דבר אף לשמען על ידי תורגמן מותר כמו שאמרו בכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמי' דרבא ואוקים שליחא ביניהו ומידי דהוה אמורשה ששומעין ממנו טענת הבעל דין ואחרוני הרבנים שבספרד פי' שאף בעלי דין צריך לשמוע מפיהם בעדים מה ובלא עד מפי עד הוא אלא אף בבעלי דין ושמועה שבכאן שהוצרך לומר שאף הוא היה מבין את לשונם אלא שלא היה יודע לדבר ולהשיב בבעלי דין נאמרה ומורשה שני שיש לו בשטר כח הבעל דין והרי הוא כגופו וזו של לדבריהם שאף הוא היה שומע מפי כל אחד מהם אלא שלא רצו להעמידם שיטענו זה בפני זה והדברים רחוקים ולדברי הכל דברי העדים מיהא צריך לשמען מפיהם ומתוך כך היו משתדלים בסנהדרין שיהו יודעים ברוב הלשונות כמו שהתבאר בסנהדרין אלא שאין הדבר מעכב בדיעבד:

בפרש"י בד"ה הרי אלו כו' הוזמה א' מהם ולא הוזמו כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה היו שנים כו' בחלון זה הס"ד ואח"כ מ"ה וא' מתרה בו באמצע תימה כו' עדים מתרין בו הס"ד ואח"כ מ"ה וא' שמקצתן כו' עכ"ל כצ"ל ותמיהתם אינו אלא לשיטת המשי"ח שכתבו לקמן אבל לדעת הי"מ דהמתרה בשרואה אותן מצטרף לשניהם אע"פ שהם ב' עדיות ניחא דהוצרך לומר וא' מתרה כו' ודו"ק:

בד"ה הוא והן נהרגין הן כו' כת שניה כיון שהוזמו הן הוא נהרג משום כת שניה דלא כו' כת וכת רואה המתרה או המתרה רואה אותן אז כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד שהוזם גם המתרה עמהם כו' ומ"מ הוו הב' כתות ב' עדיות כו' עכ"ל ק"ק כיון שהוזם המתרה הרי אין כאן מתרה והיאך נהרג ע"פ כת שניה ויש ליישב דבשהן רואין את המתרה איירי בכה"ג שלא הכירו אותו כת שניה ואנו תולין שהיה שם איש אחר המתרה בו והוה שפיר מעדותן אי הוה בא לחייבו וכן כשהמתרה רואה אותם מיירי בשיש עדים שמעידים שהמתרה ראה אותם אך לא ראה המעשה כמ"ש התוספות לקמן ולא התירו את המתרה ואנו תולין שהיה שם איש אחר ומתרה בו והוה שפיר מעדותן אי הוה בא להעיד לחייבו ודו"ק:

בד"ה בדיני נפשות הוא כו' דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה עכ"ל כצ"ל:

תוס' ד"ה הוא והן נהרגין הן נהרגין אע"פ שלא הוזמו כת שניה והוא נהרג דלא בטלה כת שניה כן נ"ל להגיה וק"ל:

תוס' בד"ה הוא והן כו' מאי קאמר כו' נ"ב פי' אותו המפרש:

בד"ה אמר רבא כו' כדפירשנו נ"ב פי' אליבא דיש מפרשים לעיל בד"ה בדיני נפשות כו' דעד א' לממון לשבועה כו' כצ"ל:

במשנה שמקצתן רואין אלו את אלו כו'. לכאורה הל"ל זה את זה עי' בתד"ה הוא שכ' אלמא לא בעינן שיהא כל השנים כו' אלא בחד סגי ונ"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דמתניתין דברכות (נ') ונ"ל עוד דסגי בא' רואה את חברו אף שאין חבירו רואהו וכן התם להצטרפות זימון וכמו דאמר רבא לקמן בראיית המתרה לפי' המשי"ח ולגירסתנו (לאפוקי מגי' הרמב"ם ברפ"ד מהל' עדות והמתרה רואה אותן כמ"ש הכ"מ שם):

תד"ה ואחד. וי"מ כו' ומסתמא היינו ע"י המתרה כו'. לכאורה זה אינו עולה לפי' המשי"ח לקמן בד"ה הוא רק לפי' הי"מ דשם ועי' מהרש"א וצ"ע:

תד"ה אמר רבא. והעד שמכאן אע"פ שאין רואין זה את זה. כצ"ל:

אלא להבחין בין שוגג למזיד. נ"ב קשיא לי דילמא אשתלי ולאו אדעתיה או שכור או נטרפה דעתו באותה שעה היה מחמת סבה עת ופגע אשר יקרה. כי העושק יהולל חכם וגו'. גם הבא לכלל כעס בא לכלל טעות ואם חכם הוא חכמתו מסתלקת [פסחים דף סו ע"ב]. וכן המצטער ביותר ומי שיסורין מושלים בגופו וכן הרבה. ולכן אמרו [ב"ב דף טז ע"ב] אין אדם נתפס על צערו [ועי' ריטב"א בזה]:

רש"י ד"ה בדיני נפשות כו' ואת הנדון. נ"ב עי' תוס' ד"ה הרי אלו:

גמ' ואמר רבא מתרה שאמרו. עי' סנהדרין עא ע"א ברש"י ד"ה מתרין בו וצ"ע:

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת. פרש"י ואם הוזם אחד מהן ולא הוזמו כולן אין נהרגין. ותימה לי הא כיון דהוזמו כת אחת מהן א"כ אין עדותן אמת דהא מעולם לא ראו עדות זו ואע"פ שמעידין שראו את הכת השניה כשראו גוף המעשה והעדות שקר הוא דהא הוזמו והתורה האמינה את המזימים א"כ אמאי תנן הרי אלו עדות אחת ואין נהרגין מפני שנצטרפו עם כת השניה להיות כת אחת משעת ראייתן הא לא ראו כלל עדות זו ולא נצטרפו עם כת השניה מעולם להיות עדות אחת. ואפילו [א"ת] הכת השניה שלא הוזמו מעידין נמי שראו בשעת מעשה את העדים הללו הא כיון שכן כת המזמת וכת שניה שלא הוזמו מכחישין זה את זה דאלו אומרים שהיה שמה הנזמים בשעת מעשה וכת המזמת אומרים עמנו היו ולא היו שמה בשעת מעשה והא בהכחשה לא האמינה תורה שניה יותר מן הראשונה והו"ל כשני כתות עדים המכחישין זה את זה א"כ למה תלי טעמא דאין הנזמים נהרגין מפני שהן עדות אחת ובעינן עד שיוזמו כולן ת"ל דבלא"ה אין נהרגין כיון שכת השניה מכחשת את המזימים ה"ל כשנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג וספק נפשות להקל. שוב ראיתי להריטב"א שכתב במתניתין היו שנים רואין אותו מחלון זה כו' וא"ת והאיך היו מקצתן זוממין והלא אם יבואו העדים ויאמרו לאותן שבחלון האחד עמנו הייתם במקום פלוני יכחישום העדים שבחלון השני ובעדות מוכחשת אין אלו נעשין זוממין וי"ל דלהכי קתני שמקצתן רואין אלו את אלו ולא קתני שכולן דסגי בחד מאלו שיראו לאלו לעשות צירוף ביניהם ואכתי לא הועיל כלום לקושיתינו דממנ"פ אם כת השניה שלא ניזמו שניהם מעידין שראו בשעת מעשה את כת הנזמת או את אחד מהן א"כ אכתי תקשה ל"ל למיתלי טעמא שאינן נהרגין מפני שהן עדות אחת ת"ל דהוי ליה המזימים עדות מוכחשת ואם לא העיד אלא אחד מכת שניה שלא ניזמו שראה בשעת מעשה את הנזמים שניהם או אחד מהן א"כ לא נשאר בכת שניה אלא עד אחד כשר שלא הוכחש והשני הוכחש דהא מתני' מחלון זה וכו' מחלון זה ולא יותר מיירי ואכתי תקשה אמאי אין נהרגין הא שני המזימים אומרים שלא ראו מעולם המעשה ואע"ג שאחד מכת שניה מכחיש אותן ומעיד שראה הנזמים בשעת מעשה הא אין דבריו של אחד במקום שנים ואמאי אין נהרגין הנזמים דתו ליכא למימר הא דאין נהרגין משום דלא הוזמו כולן דהא לא היו כלל באותו עדות ולא שייך לומר שנצטרפו להיות ככת אחת דאין נהרגין עד שיוזמו כולן דאיך נצטרפו הא לא היו כלל שם בצירוף מעשה ואמאי אינן נהרגין ולא עוד אלא אפילו אם הי' בכת שני שראו מחלון אחר הרבה יותר משנים אפילו מאה אכתי הקושיא במקומה עומדת דאם אינו מעיד שראה את כת המזמת אלא אחד מהן אין דבריו של אחד במקום שנים ואמאי אינן נהרגין הנזמין ואי מיירי שנים מכת שניה העידו שראו את הנזמין בשעת מעשה אכתי תקשה למה תלי' טעמא מפני עדות אחת ת"ל דהמזימים ה"ל עדות מוכחשת מאותן שנים של כת שניה וכדפרישית. עוד תירץ הריטב"א על קושיתו דמיירי שרואין אלו את אלו קודם מעשה והרגישו בהם בשעת מעשה או שרואין דרך ראייה כוללת ולא שהכירום ממש שיוכלו להכחיש את המזימים. אבל כל זה אינו מועיל לקושיתינו דכיון דאין כאן הכחשה להמזימים מכת שניה כלל והוי הזמה מעליא וא"כ דברי הנזמין מתחלתן שקר הוא אמאי אין נהרגין הא לא נצטרפו בראייתן עם הכת שלא נזמו להיות עדותן אחד מכיון דלא היה הנזומין שמה כלל בשעת מעשה. ולי נראה לפרש דרישא דמתניתין דבזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו כת אחת לא מיירי כלל מעידי הזמה אלא מיירי כגון שנמצא בכת אחד מן הכתות קרוב או פסול לפיכך דעדותן אמת ברואין זה את זה נצטרפו בראייתן להיות כת אחת ועדות כולן בטילין [ואם אין מקצתן] רואין זה את זה הו"ל שני עדות ועדות כת השניה קיימת. והא דמסיים במתניתין לפיכך אם נמצאת אחד מהן זוממין הוא והן נהרגין והשניה פטורה אסיפא דמתני' לחוד קאי דבשאין רואין זה את זה ואין המזימים מוכחשת כלל מכת השניה אע"פ ששני הכתות שהעידו העידו כולן בב"ד מ"מ הוא נהרג מפני כת השניה והן נהרגין מעדות הזוממים דמיירי בשלא העידו השני כתות בתוך כדי דיבור אבל העידו בתכ"ד נצטרפו בעדותן בשעת הגדה להיות כת אחת ואין נהרגין עד שיוזמו כולן כמו שאמר רבא לעיל וכמו שכתבתי בשם התוס':

לפיכך אם נמצאת אחת מהם זוממת הוא והן נהרגין. משמע אבל ברישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו דהו"ל עדות א' א"נ א' מהן זוממות הוא והן פטורים הן משום דבעינן עד שיוזמו כולן מהקישא דג' לב' כדתנן לעיל והוא משום דהו"ל כנמצא א' מהן קא"פ דעדות כולן בטילה. וק"ל התינח לאביי דאמר עדים זוממים למפרע הן נפסלין מש"ה הוא פטור ברישא אבל לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל ולהאי לישנא דמפרש טעמא דרבא משום דע"ז חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני הלכך אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כדאמרינן בפרק זה בורר (דף כ') ובפרק מרובה (דף ע') א"כ בשעת הגדה עדיין לא נפסל למפרע:

בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בדיני ממונות כשירה. הקשה ר"א מאורליינ"ש דהא קרובים נפקא לן דפסולין מלא יומתו אבות על בנים ודינו ממונות גמרינן מיניה דכתיב משפט אחד יהי' לכם א"כ הכא נמי נילף ממונות מנפשות להך מילתא דעדות מיוחדת ותירצו התוס' דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתי'. ולפ"ז משמע דדיני גיטין וקדושין וכן עידי קינוי וסתירה ועידי טומאה נמי לדיני נפשות דמיא ועדות מיוחדת פסולין בהו דהא בהני נמי עד אחד אין מועיל בהן כלל וכן משמע להדיא במה שפירשו התוס' לעיל גבי הא דאמר שמואל הלכה כר"י דהא דנמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כולן בטילה בד"א בעדות נפשות אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר. והקשה התוס' האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והי' לנו לומר דעדות הכשירים בטל והאי דומיא דד"נ דשרינן א"א שיש בה מיתות ב"ד וטעם דפרישית לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט. ולעיל מיניה פירשו דה"ט דמחלק ר"י בין ד"מ לד"נ אע"ג דכתיב משפט אחד יהיה לכם משום דבד"נ שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטילה משום דמה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה לגמרי ומעתה אינה מועלת לכלום אף בשלשה כולם בטילים לגמרי אבל בד"מ דבשנים נמי כי נמצא אחד מהם קא"פ השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך אחד מהן קא"פ תתקיים העדות בשאר עדים ותימה לי לומר כן דעידי גיטין וקידושין [צריכין] שיהיו רואין זה את זה הא לא שמענו זה בשום מקום ולא אישתמיט להגמרא בשום דוכתא להשמיענו חידוש גדול כזה. ועוד דהא בהדיא מוכח בגמרא איפכא דגרסינן בפ"ד דגיטין (דף ל"ג) בהא דתניא התם אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו פי' שיתן גט לאשתו יכול לבטל זה שלא בפני זה וקאמר אי אמרת בשלמא בעדי הולכה שפיר אלא אי אמרת בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ודחי דלמא כריב"ק ס"ל פי' דפליג את"ק [בסנהדרין (דף ו')] וס"ל אפילו בזה אחר זה ואי ס"ד דעידי גיטין וקדושין לד"נ דמי ועדות מיוחדת פסולה בהן והשתא אפילו ראו כאחת גוף העדות אלא שזה ראה בחלון זה וזה ראה בחלון זה פסולין בגיטין וקדושין הואיל ולא ראו זה את זה כ"ש דבזה אחר זה שהן פסולין דהא אפילו ריב"ק מודה דעדות המיוחדת בד"נ דפסולה וא"כ האי ברייתא דאמר לזה בפ"ע מיירי בעדי כתובה אכתי תקשה איך עדותן מצטרפת ואפילו לא בטלה נמי אין עדותן עדות אפילו אם תוקמא כריב"ק אלא ש"מ דעידי גיטין וקידושין לד"מ דמיא ולריב"ק מצטרפין אפי' בזה אחר זה ולת"ק בזא"ז הוא דלא מצטרפין אבל בראו בבת אחת כגון א' רואה בחלון זה וא' בחלון זה אפ"ה מצטרפין וכדא' עדות מיוחדת כשירה בד"מ. ועוד ק"ל דא"כ קשיא דר"נ אדר"נ דלעיל פוסק ר"נ כרבי דאמר לענין קרוב או פסול אחד דיני ממונות ואחד ד"נ אלמא לית ליה ה"ט משום דבד"מ לא מישתעי קרא כיון דעד אחד כשר בה והכא אר"נ לענין עדות מיוחדת דבד"מ כשירים מה"ט דקרא לא מישתעי בד"מ הואיל וע"א כשר בה ול"נ דה"ט דעדות מיוחדת כשירה בד"מ דלא משוינן ד"מ לד"נ משום דכתיב משפט אחד יהיה לכם משום דכתיב יומת יומת תרי זימני דהוי מצי למיכתב ע"פ שנים עדים יומת המת לא ע"פ עד אחד יומת שנית ל"ל ש"מ לדיוקא אתי דדוקא בד"נ בעינן [דלא ליהוי] עדות מיוחדת אבל בד"מ לא וה"ה לעידי גיטין וקדושין דאד"נ דווקא קפיד קרא אע"ג דבפרק זה בורר (דף כ"ח) נפקא לן מולא יומתו אבות על בנים דבעדות בנים הכתוב מדבר מכאן לקרובים שפסולים לעדות ואמרינן אשכחן לחובה לזכות מנין ת"ל יומתו יומתו תרי זימני אם אינו ענין לחובה תניהו ענין לזכות אשכחן ד"נ ד"מ מנין אמר קרא משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם ולא דרשינן מהאי לא יומתו לא יומתו תרי זימני לומר דדוקא בד"נ הוא דדיני קרובים פסולים אבל לא בד"מ ואתי קרא דיומתו יומתו תרי זימני לאפוקי מהקישא דמשפט אחד יהיה לכם דלא תדרשיה גבי פסולי קורבה כדאמ' הכא גבי פסולי דעדות מיוחדת לק"מ דבשלמא התם סברא הוא דנדרוש האי יומתו יומתו תרי זימני באם אינו ענין לחובה תניהו ענין לזכות דסברא דהשתא לחובה פסולין לזכות מיבעיא וא"כ אין לנו להוציא ד"מ מהקישא דמשפט אחד יהיה לכם לגבי פסולי קורבה אבל הכא האי יומתו יומתו תרי זימני אי לא תדרשיה דדוקא בד"נ עדות מיוחדת פסולה ולאפוקי [לשאר] דינים א"כ יומתו יומתו תרי זימני ל"ל ובע"כ יתורא דקרא אתי להוציא שאר דינים [מד"נ] לענין עדות מיוחדת ולאפוקי מהקישא דמשפט א' יהיה לכם לענין זה:

[מיהו] ק"ל לפי מאי דפרישית דעידי גיטין וקדושין בעדות מיוחדת כשירה וא"כ ה"ה לעידי טומאה בא"א נמי עדות מיוחדת כשירה דהא עיקר דבר [דיליף] מיניה דאין דבר שבערוה פחות משנים גבי עידי טומאה כתיב דכתיב (לא) [כי] מצא בה ערות דבר וילפינן דבר דבר מממון דבעינן שני עדים גבי עידי טומאה כדאמ' ברפ"ק דסוטה ופ"ג דקדושין ובכמה דוכתי וכיון דעידי גיטין וקידושין עדות מיוחדת כשירה ה"ה לעידי טומאה א"כ תקשה לך הא דאמרינן בפרק ה' דסנהדרין (דף מ"א) עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומתוך שאינהו אין נהרגין איהו נמי אינה נהרגת דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ואינו עדות ופריך הגמרא והא אתרו בה פי' ואיך יכולין לומר דלאוסרה על בעלה באנו דא"כ אמאי אתרו בה למיתה ומשני באשה חבירה ואליבא דריב"י דאמר חבר א"צ התראה והשתא אכתי תקשה דכיון דעדות מיוחדת פסולה בד"נ בע"כ צריכין אנו לבודקן אם ראו עדים זה את זה בשעת המעשה או לא כיון דעדות מיוחדת פסולה בד"נ וכדתנן התם שבודקין אותן מכירין אתם אותו התריתם בו ואע"ג דלא תנא במתניתין דבודקין נמי אותן אם ראו זה את זה כיון דלא סגי בלא זה בע"כ תנא ושייר דשייר הא דלא חשיב במתניתין מה דחשיב בגמרא בברייתא שבודקין אותן נמי קבל עליו התראה [התיר] עצמו למיתה המית תוך כדי דיבור ואע"ג דברייתא חשיב כולהו ולא חשיב דבדקינין להו אם ראו זה את זה בע"כ כיון דלא סגי בהכי סמיך תנא דברייתא אהא דתנן דעדות מיוחדת פסולה בד"נ וממילא משמע דבודקין את העדים בזה וכיון שכן אכתי תקשה דאע"ג דלא הותרו בהן ובאשה חבירה עסקינן ואליבא דר"י כיון שהן מעידין שראו זא"ז בע"כ להמיתה באו דאי לאוסרה לבעלה בלא"ה נמי אפילו בעדות מיוחדת אסורה על בעלה דהא עידי דבר שבערוה אפילו בעדות מיוחדת כשירה ול"ל להעמיד שראו זא"ז ובע"כ למיתה באו ולא לאוסרה על בעלה לחוד דבשלמא ז' חקירות דתנן התם דבודקין אותן בד"נ באיזה יום באיזה שעה כו' הא ודאי בעידי נשים וכן בכל עדיות צריך לבודקן כדתנן התם ברישא דמתניתין א' ד"מ וא' ד"נ בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ואע"ג דבטלו רבנן לז' [חקירות] בהודאת והלואת מ"מ הא מפרש בגמרא דה"ט שלא תנעול דלת בפני לווין והאי טעמא לא שייך בעדות נשים שהרי אפילו בד"ק נמי לא בטלו שבעה חקירות אבל להא ודאי תיקשית כדפרישית:

בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בד"מ כשירה. ויש לעיין דינו גלות ומלקות ודיני גיטין וקדושין וסוטה אי דמי לד"נ או לד"מ ומדברי התוס' נראה דכל הני לד"נ דמו שהרי הקשו דהא קרובים נפקא לן דפסולין מלא יומתו אבות על בנים וד"מ גמרינן מיניה דכתיב משפט אחד יהיה לכם א"כ נילף ד"מ מד"נ להך מלתא דעדות מיוחדת ותירצו דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה ולפ"ז כל הני דאין ע"א מועיל בהו כלל דהא לא שייך שבועה גבייהו לד"נ דמו מקרא דמשפט אחד מיהו יש לדחות כיון דיליף מקרא דעדות מיוחדת כשירה בד"מ מהשתא אין למילף כל הני מד"נ מקרא דמשפט א' יהי' לכם משפט השוה לכולכם דמאי חזית לדמויי הני לד"נ משום משפט השוה לכולכם נדמינהו לד"מ מה"ט גופא משום משפט השוה לכולכם. ועוד דלא שייך למדרש כאן משפט א' השוה לכולכם דע"כ אינו שוה דהא בד"מ עדות המיוחדת כשירה וה"נ איתא כה"ג בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ג) גבי ד"נ מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה ונ"ל התם מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג ואמרינן התם חייבי גלות מנין אתיא רוצח רוצח חייבי מלקות מנין אתיא רשע רשע גז"ש לחייבי גליות וח"מ ל"ל ת"ל ממשפט א' אלא ודאי כיון דגבי ממון תנן התם דמחזירין בין לזכות בין לחובה א"א ללמוד לח"ג ומלקות מקרא דמשפט אחד וכדפי'. מיהו ח"ג ומלקות לענין עדות מיוחדת דפסול בהן יש ללמוד מחייבי מיתות בהא ג"ש דרוצח רוצח ורשע רשע כדנ"ל התם לענין מחזירין ולעיל נמי יליף להגז"ש זו. מיהו אכתי גבי גיטין וקדושין וסוטה יש להסתפק אי לד"נ דמו או לד"מ והא דאמרינן לעיל גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותן בטילה מהקישא דג' לב' וקאמר ר"י בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ופירשו התם התוס' דגיטין וקדושין לר"י לדיני נפשות דמו שאני התם דהא פי' התוס' שם טעמא דר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ ולא משוו להו ממשפט אחד משום דבד"נ שייך שפיר למילף מהקישא דג' לב' דבב' אי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות הכשר היחידי בטל לגמרי ולא מהני מידי אבל בד"מ בב' אי נמצא א' קרוב או פסול עדות הכשר אינו בטל לגמרי דהא חייב שבועה ע"פ לפי"ז נמצא הקישא דג' לב' גמרינן שפיר לכל דבר אלא דס"ל לר"י דהא כדאיתא והא כדאיתא גבי ד"נ מקשינן ג' לב' דידיה דבב' בד"נ גופייהו כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות הכשר היחידי בטל לגמרי ה"נ גבי שלשה כי נמצא א' מהם קרוב או פסול עדות הב' הכשירים בטל לגמרי וגבי ד"מ נמי מקשינן ג' לב' דידיה דבב' דד"מ גופייהו אין בטל עדות הכשר לגמרי אלא מועיל לחייבו שבועה ע"פ לפיכך בג' עדותן קיימת נמצא נתקיים כאן משפט אחד יהיה לכם דבין בד"מ ובין בד"נ ב' וג' שוין אלא האי כדיניה והאי כדיניה הלכך לענין גיטין וקדושין צריכין אנו להשוות ג' לב' כמו ששוין בד"מ וד"נ משום שנאמר משפט אחד יהיה לכם ובע"כ צריך להשוות ג' שלהם לב' דגופייהו כמו שאתה אומר בד"נ וד"מ והא ב' דגופייהו אי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות היחידי בטל לגמרי ולא מהני מידי כמו בד"נ ה"נ בג' אי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילין לגמרי אבל גבי עדות מיוחדת דד"מ וד"נ אינן שוין דבד"נ פסולה ובד"מ כשירה ולא משווינן להו מקרא דמשפט אחד איכא לאיספוקי גיטין וקדושין למאי מדמינן להו אי לד"נ או לד"מ וגם אין לפשוט מהא גופה דקאמר רב נחמן עדות מיוחדת כשירה בד"מ ומדנקט ד"מ משמע דלכל הני לא אין זה ראיה דדון לאידך גיסא מדנסיב לקרא לא יומת ע"פ עד אחד בד"נ הוא דלא משמע דכל מילי דלאו ד"נ כשירה וקרא נמי ד"נ הוא דממעט ומהא דאמרינן בפ"ה דסנהדרין (דף מ"א) עידי נערה המאורסה שהוזמו וכו' (חסר):