שלא ברצון ר' אליעזר, שאף על פי שלא היו הגגות והחצרות מעורבים זו עם זו ויש בכך איסור, חכמים לא חששו כדבר.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: שלא ברצון ר' אליעזר! אדרבה (להיפך), ר' אליעזר הוא דשרי [שהתיר], והרי היתרו מרובה מהיתר זה, שאפילו ברשות הרבים התיר! וכי תימא [ואם תאמר] שהכוונה היא שלא ברצון ר' אליעזר דשרי [שהתיר] אפילו ברשות הרבים, אלא ברצון רבנן שאסרו דרך רשות הרבים, ושרו [והתירו] רק דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות — והלא לשיטת חכמים יש לשאול: וכי אפילו באופן זה מי שרי [האם מותר]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כשם שאין מביאין אותו את סכין המילה דרך רשות הרבים, כך אין מביאין אותו לא דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות!

אלא אמר רב אשי: הכוונה היא שלא ברצון ר' אליעזר ובני מחלוקתו, אלא ברצון ר' שמעון. דתנן [שכן שנינו במשנה], ר' שמעון אומר: אחד גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות — כולן לרשות אחד הן נחשבים לגבי כלים ששבתו בתחילת השבת בתוכן, שמותר לטלטלן בהם מזה לזה. ואולם לא נחשבים הם רשות אחת לגבי כלים ששבתו בתוך הבית. שאם לא עירבו בעלי הבתים את כל החצירות — אסור להוציא את כליהם לחצר, ואם עירבו בעלי הבית עם החצר — אסור להוציא חפץ מן הבית אל הקרפף אם החצר אינה מעורבת עם הקרפף. ומכל מקום למדנו מדברי ר' שמעון שבשעת הדחק אפשר לטלטל דרך גגות וחצירות וקרפיפות.

א בעא מיניה [שאל ממנו] ר' זירא מר' אסי: מבוי שלא נשתתפו בו הדיירים, מהו דינו האם מותר לטלטל חפצים בכולו לשיטת ר' שמעון? והסבר השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי כחצר דמי [נחשב], ונאמר כי מה חצר, אף על גב שלא ערבו את הבתים שבתוכה — בכל זאת מותר לטלטל בכולו, אף על פי שאסור להוציא חפצים מהבית לחצר, האי נמי [זה גם כן], אף על גב [אף על פי] שלא נשתתפו בו — מותר לטלטל בכולו אף שאסור להוציא חפצים למבוי, או דילמא [שמא] לא דמי [דומה] בענין זה המבוי לחצר, כי החצר אית ליה [יש לו] ארבע מחיצות, ואילו האי לית ליה [זה, המבוי אין לו] ארבע מחיצות אלא שלוש בלבד. אי נמי [או גם כן] נימוק אחר לגריעות המבוי: חצר אית ליה דיורין [יש לה, בה דיירים], ונמצא שהיא נחשבת כבית, ואולם האי לית ביה דיורין [זה המבוי אין בו דיירים]. והשאלה אם כן מה דין המבוי לענין זה? שתיק [שתק] ר' אסי ולא אמר ליה [לו] ולא מידי [דבר]. שלא ידע להשיבו תשובה ברורה.

זימנין אשכחיה דיתיב וקא אמר [פעם אחרת מצאו ר' זירא לר' אסי שיושב ואומר], אמר ר' שמעון בן לקיש משום (בשם) ר' יהודה הנשיא: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת לצורך מילת תינוק בשבת, והביאוהו בשבת, והיה הדבר קשה לחכמים: היאך מניחין את דברי חכמים האוסרים ועושין כדברי ר' אליעזר. ומדוע היה הדבר קשה להם — חדא [סיבה אחת]: שר' אליעזר שמותי הוא, שהיה נוטה לשיטת בית שמאי (ירושלמי) והלכה ברוב הדברים שנחלקו עם בית הלל כדברי בית הלל! ועוד, שהרי כלל הוא שבכל דבר שנחלקו בו יחיד ורבים — הלכה כרבים, ואף כאן ודאי הלכה היא כדברי חכמים החולקים על ר' אליעזר!

ואמר ר' אושעיא: שאילית [שאלתי] את ר' יהודה הגוזר (המוהל) ואמר לי הסבר לענין זה: במבוי שלא נשתתפו בו הוה [היה] מעשה זה שהביא ר' אסי בשם ר' יהודה הנשיא, ואייתוהו מהאי רישא להאי רישא [והביאוהו לאותו איזמל מראש, קצה, זה של המבוי לראש, קצה, זה] שבו היה התינוק. עד כאן אמר ר' אסי באותו ענין. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' אסי: מתוך זה שהבאת מעשה זה בלא הסתייגות נראה כי ודאי סבירא ליה למר [סבור הוא אדוני] כי מבוי שלא נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו? ואמר ליה [לו] ר' אסי: אין [כן], וכן הלכה. אמר ליה [לו] ר' זירא: והא זימנין בעאי מינך [והרי פעם אחרת שאלתי ממך] דבר זה ולא אמרת לי הכי [כך]! דילמא [שמא] אגב שיטפך [שטף] לימודך רהיט [הושב] לך גמרך [תלמודך]? אמר ליה [לו]: אין [כן], אגב שיטפא רהיטא [שטף לימודי הושב] לי גמרי [תלמודי] ונזכרתי בהלכה זו.

ב באותה הלכה עצמה ובאופן כללי איתמר [נאמר] שאמר ר' זירא שכך אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו בני החצירות הפתוחות אליו — אין מטלטלין בו אלא בתוך ארבע אמות.

אמר אביי: הא מילתא [דבר הלכה זה] אמרה ר' זירא ולא פירשה עד דאתא [שבא] רבה בר אבוה ופירשה. שאמר רב נחמן שכך אמר רבה בר אבוה שכך אמר רב : מבוי שלא נשתתפו בו דיירי החצרות הפתוחות אליו, אם עירבו החצירות עם הבתים, כלומר בעלי הבתים שבתוך כל חצר עירבו ביניהם כל חצר לעצמה ובכך התירו לעצמם את הטלטול בוך החצר עצמה — אין מטלטלין בו אלא בתוך ארבע אמות כמו בכרמלית. אולם אם לא עירבו חצירות עם הבתים ובכגון זה אסור לטלטל בתוך החצרות — מותר לטלטל בכולו, בכל המבוי.

אמר ליה [לו] רב חנינא חוזאה לרבה: מאי שנא [במה שונה] הדבר כי [כאשר] עירבו חצירות עם בתים — שאנו אומרים אז שניתקו החצירות ונעשו כעין בתים, ורב לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רב: אין המבוי ניתר בטלטול בלחי וקורה כדין מבוי שאינו מפולש שעל ידי כך הוא כסתום על פי תקנת חכמים, עד שיהו