סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתְקִיף לַהּ רַב יוֹסֵף שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא דְּשָׁרֵי וְכִי תֵּימָא שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּשָׁרֵי אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא בִּרְצוֹן רַבָּנַן דְּאָסְרִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וְשָׁרוּ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת דֶּרֶךְ חֲצֵירוֹת וְקַרְפֵּיפוֹת וּמִי שָׁרוּ וְהָתַנְיָא כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים כָּךְ אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ לֹא דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְלֹא דֶּרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת וְלֹא דֶּרֶךְ חֲצֵירוֹת אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמַחְלוּקְתּוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן דִּתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת וְאֶחָד חֲצֵירוֹת כּוּלָּן רְשׁוּת אֶחָד הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי זֵירָא מֵרַבִּי אַסִּי מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ מַהוּ לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ מִי אָמְרִינַן כֶּחָצֵר דָּמֵי מָה חָצֵר אַף עַל גַּב דְּלֹא עֵרְבוּ מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ הַאי נָמֵי אַף עַל גַּב דְּלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ אוֹ דִילְמָא לָא דָּמֵי לֶחָצֵר דְּחָצֵר אִית לֵיהּ אַרְבַּע מְחִיצּוֹת הַאי לֵית לֵיהּ אַרְבַּע מְחִיצּוֹת אִי נָמֵי חָצֵר אִית בֵּיהּ דָּיוֹרִין הַאי לֵית בֵּיהּ דָּיוֹרִין שְׁתִיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי זִימְנִין אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָא אָמַר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא פַּעַם אַחַת שָׁכְחוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אִיזְמֵל מֵעֶרֶב שַׁבָּת וֶהֱבִיאוּהוּ בְּשַׁבָּת וְהָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לַחֲכָמִים הֵיאַךְ מַנִּיחִין דִּבְרֵי חֲכָמִים וְעוֹשִׂין כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חֲדָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שַׁמּוּתִי הוּא וְעוֹד יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים וְאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא שְׁאֵילִית אֶת רַבִּי יְהוּדָה הַגּוֹזֵר וְאָמַר לִי מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ הֲוָה וְאַיְיתוּהוּ מֵהַאי רֵישָׁא לְהַאי רֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ סְבִירָא לֵיהּ לְמָר מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ וַאֲמַר לֵיהּ אִין אֲמַר לֵיהּ וְהָא זִימְנִין בְּעַאי מִינָּךְ וְלָא אֲמַרְתְּ לִי הָכִי דִּילְמָא אַגַּב שִׁיטְפָךְ רְהִיט לְךָ גְּמָרָךְ אֲמַר לֵיהּ אִין אַגַּב שִׁיטְפָא רְהִיט לִי גְּמָרַי
אִיתְּמַר אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אָמַר אַבָּיֵי הָא מִילְּתָא אַמְרַהּ רַבִּי זֵירָא וְלָא פֵּירְשַׁהּ עַד דַּאֲתָא רַבָּה בַּר אֲבוּהּ וּפֵירְשַׁהּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ עֵירְבוּ חֲצֵירוֹת עִם בָּתִּים אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת לֹא עֵירְבוּ חֲצֵירוֹת עִם בָּתִּים מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ
אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה לְרַבָּה מַאי שְׁנָא כִּי עֵירְבוּ חֲצֵירוֹת עִם בָּתִּים דְּנִיתְּקוּ חֲצֵירוֹת וְנַעֲשׂוּ בָּתִּים וְרַב לְטַעְמֵיהּ דַּאֲמַר רַב אֵין הַמָּבוֹי נִיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה עַד שֶׁיְּהוּ

רש"י

דרך גגות ודרך חצירות. שלא עירבו זו עם זו ואיכא איסורא דרבנן: שלא ברצון ר''א ומחלוקתו. קאמר דר''א אפילו ברה''ר שרי ואינהו דאייתו דרך חצרות גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת ושלא ברצון החלוקין עליו דאסרי דרך חצרות דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת: אלא ברצון ר''ש שמתיר אף לדבר הרשות: דתנן ר''ש אומר אחד גגות כו' כולן. ואפילו הן של בעלים הרבה מטלטלי מזה לזה דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים: קרפיפות. אם של בית סאתים הוא מטלטל בכולו ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה: ששבתו בתוכן. שכשקדש היום היו בתוכו ולא בתוך הבית דאילו שבתו כלים בבית לא מיבעיא היכא דלא עירבו בני בתי החצר דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית אלא אפילו עירבו ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה: שלא נשתתפו בו. עירוב דחצירות במבוי קרי שיתוף: מהו לטלטל. בתוכו בכולו כלים ששבתו בתוכו ולהוציא מן החצר לתוכו פשיטא לן דאסור וכן ממנו לחצר: מה חצר אע''ג דלא עירבו. הרבה בתים שבחצר ביחד ואסור להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים: מותר לטלטל בכולו. מה שנמצא בתוכו או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש פושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל דג' מחלוקות הן בעירובין בפרק כל גגות לדברי ר' מאיר גגין רשות לעצמן ומטלטלין מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכם אבל לא מגגין לחצרות וקרפיפות רשות לעצמן ולדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת וקרפיפות רשות אחת ולדברי ר''ש כולן רשות אחת חוץ מן הבתים: א''נ חצר אית ביה דיורין. כלומר עשויה להשתמש בה תדיר: האי אין בו דיורין. שהדיורין בבתים הן והבתים פתוחין לחצירות וחצירות למבוי: זמנין. פעם אחרת: אשכחיה. רבי זירא לר' אסי: שמותי הוא. ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב''מ דף נט:) ובתלמוד ירושלמי מפ' שמותי הוא מתלמידי שמאי היה: וא''ר אושעיא. לאותן שהיה קשה עליהן מה ששמעו: שאילית את רבי יהודה הגוזר. המל את התינוקות: ואייתוהו מהאי רישא. שהיה התינוק בבית שבראש המבוי ואיזמל בבית שבראש האחר שכנגדו עד כאן דברי ר' אסי: א''ל. ר' זירא אלמא ס''ל למר מדאמר ליה להא ולא קשיא לך ביה מידי סבירא לך מותר לטלטל בכולו: הכי גרסינן והא זמנין בעאי מינך ולא אמרת דילמא אגב שיטפא אתיא לך. כשהיית שטוף בגרסתך לחזר על שמועה זו דר''ל עם מרוצת גרסתך אתיא לך הך דר' אושעיא בהדא דאיתמר עלה: ולא פירשה. אימתי מותר ואימתי אסור: עירבו חצרות. שבמבוי עם בתיהם שבני הבתים מוציאין לחצרותיהן שעירבו בתים הפתוחים לחצר יחד וכן בני חצר האחרת אבל בני החצרות לא נשתתפו במבוי: אין מטלטלין. במבוי אפי' כלים ששבתו בתוכו אלא בד': לא עירבו חצרות עם בתיהן. שאסורים בני הבתים להוציא מבתיהן לחצריהם: מותר לטלטל בכולו. כלים ששבתו בתוכו ולקמיה מפרש טעמא: ונעשו בתים. בטלו לגבי הבתים ואין שם חצרות עליהם:

תוספות

שלא ברצון ר''א דשרי אפי' ברה''ר. קשה לרשב''א הא אמרינן לקמן בפירקין (דף קלג.) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב כו' והכא כיון דאפשר לקיים את שניהם להביאו דרך גגות וחצירות וקרפיפות אמאי יביאו אותו דרך רה''ר וליכא למימר דלגבי מילה דגלי רחמנא בה דדחי שבת כדדרשינן לקמן לא אמרינן הכי דהא לקמן גבי בשר אפי' במקום בהרת יקוץ כו' אמרינן כדר''ל דאמר ר''ל כל מקום שאתה מוצא כו': ומי שרי והתניא. וא''ת ולוקמי שהביאו דרך חצר מעורבת דהוי כרצון חכמים ושלא כרצון ר''א דשרי אפי' דרך רה''ר וי''ל דבכה''ג לא הוה שרי ר''א מן רה''ר כיון שיכול להביאו דרך חצר מעורבת בהיתר גמור א''נ לישנא דשכחו לא משמע כן דאי היתה מעורבת לא ה''ל למימר שכחו אלא לא חשו להביאו מע''ש כיון דבשבת אפשר להביאו בהיתר גמור אבל כי מסיק ברצון ר''ש אתי שפיר דקאמר שכחו שאם היו נזכרין מע''ש היו מביאין משום דפליגי רבנן עליה: ברצון ר''ש. ה''ה דהוה מצי למימר ברצון ר''מ שהביאו דרך גגות מגג לגג או דרך חצרות מחצר לחצר כדמוכח בפרק כל גגות (עירובין דף פט.) דאית ליה כל גגות העיר רשות אחת הן וכן חצרות וקרפיפות אלא נקט ר' שמעון דקי''ל כוותיה: לכלים ששבתו לתוכו. וכן היה אותו איזמל: דרבי אליעזר שמותי הוא. מב''ש וכן מוכח בירושלמי במסכת תרומות בפרק סאה תרומה דתנן התם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאין טהורין בית שמאי אוסרים וב''ה מתירין כו' עד לאחר שהודו ר''א אומר תירום ותישרף ואמר בגמרא בן פזי ורבי אייבו בר נגרי הוו יתבין ואמרי תנינן אחר שהודו ר''א אומר תירום ותישרף מי הודה למי א''ר אסי מתניתין אמרה כן לאחר שהודו ר''א אומר תירום ותישרף ר''א לאו שמותי הוא הרי משמע דשמותי הוא מתלמידי ב''ש דמינה קא פשיט דב''ש הודו לב''ה. ר''ת: ניתקו חצרות ונעשו בתים. פירוש וחשיב כאילו אין כאן חצר כלל שהחצר נעשה בית וכשלא עירבו חשיבי בתים כליתנהו ומיהו חצר לא חשיב כליתא אע''פ שאסור לטלטל מתוכה למבוי כיון שאין דרך מפסיק בינו למבוי לא חשוב [כסתום] אבל בתים כסתומות חשיבי כיון שהחצר מפסיק בינם למבוי ודוקא היכא דלא נשתתפו בעינן בתים וחצרות פתוחין לתוכו אבל נשתתפו לא בעינן ומשני אפשר דמבטלי רשות גבי חד דהשתא איכא בית דלא חשיב כסתום ולא אמר נמי ניתקו חצרות כולם כיון דשאר הבתים אסורין בחצר ופריך בית איכא בתים ליכא ולא מצי למימר דבטלי רשות גבי תרי שהם היו אוסרין זה על זה ולא מצי למימר שהשנים עירבו דהא מדקאמר רב לא עירבו משמע לא עירבו כלל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר