סנהדרין צח ע"א

דף צח - א

אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר: "כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים  מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו". משמע, שאף אותן הבזויין ומתועבין בעבירות יגאלו, ויראו מלכים וכו'!

אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר: "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב". משמע, שרק על ידי תשובה יגאלו ישראל!

אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר, וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי, וככלות נפץ יד עם קדש, תכלינה כל אלה וגו'." "למועד מועדים" משמע שיהא מועד וקץ לגלות. "וככלות נפץ יד וגו' תכלינה וגו'", היינו שכשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך בגבורה ותועלת לפשוט לכאן ולכאן, אזי יהיו שפלים למאד, ואז תכלינה כל הצרות, ויבוא המשיח.

ואז, כשאמר רבי יהושע את ההוכחה ממקרא זה, שתק רבי אליעזר, ולא השיב יותר.

ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה יותר מזה שנאמר במקרא זה: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'" [וסוף הפסוק: "כי קרבו לבוא". וכל הפסוקים שלאחר מכן מדברים בענין הגאולה: "כי הנני אליכם ופניתי אליכם וגו', ונשבו הערים והחרבות תבנינה וגו'", ועוד]. אם כן, הרי יש לנו סימן מובהק לביאת הגאולה, שכאשר ארץ ישראל תתן פריה בעין יפה - תבוא הגאולה!

רבי אלעזר אומר: אף ממקרא זה דלהלן מתגלה לנו הקץ. שנאמר: "כי לפני הימים ההם [לפני ימות המשיח] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר". דהיינו, כשאדם לא ישתכר דבר, ואף על ידי עבודת האדמה, שנעשית על ידי בהמה, לא יוכל להשתכר, אזי תבוא הגאולה [כדאמרינן לעיל, שאחד מסימני ימות המשיח הוא שתכלה פרוטה מן הכיס].

מאי האי דכתיב "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר"?

רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב: "שלום רב לאהבי תורתך", והיינו "ליוצא ולבא", שעל פי דין היו צריכים החכמים לצאת ולבוא בשלום, מכל מקום, באותם ימים אף להם אין שלום מפני צר [מרוב הצרות ^[391]].

ושמואל אמר: אין בן דוד בא - עד שיהיו כל השערים כולן שקולין. דהיינו, שיהיה מחיר היין זול כמחיר התבואה. כפי שהגמרא אמרה לעיל, שבשנה חמישית של אותה שמיטה שבן דוד בא בה, יהיה שובע גדול ^[392].

אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ^[393] - ולא ימצא. שנאמר: "אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך", וכיון שהנהרות יהיו קפויין כשמן, לא יהיו דגים מצויין בחכה. וכתב: "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל".

אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא - עד שתכלה אפילו מלכות הזלה [המזולזלת והדלה] מישראל, שלא תהיה בישראל מלכות כלל ^[394]. שנאמר: "וכרת הזלזלים במזמרות", וכתיב בתריה [לאחר מכן]: "בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט". והיינו, שתבוא הגאולה.

אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא - עד שיכלו גסי הרוח מישראל ^[395] . שנאמר: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך", וכתיב בפסוק שלאחריו: "והשארתי בקרבך עם עני ודל, וחסו בשם ה'." והיינו שתבוא הגאולה, ויחסו ישראל בצל הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא - עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל ^[396] . שנאמר: "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך וגו' [וסוף הפסוק: "ואסירה כל בדיליך"]. "סיגיך" היינו תערובות שבך. "בדיליך" היינו המובדלים לראשי עם. ואז, לאחר שיכלו שופטים ושוטרים מישראל - "ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו', שתבוא הגאולה ^[397].

אמר עולא: אין ירושלים ^[398] נפדית - אלא בצדקה. שנאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

אמר רב פפא: אי בטלי יהירי - בטלי אף אמגושי [אם יבטלו היהירים, גסי הרוח, מישראל, יבטלו גם הפרסיים המכשפים, שמצערים את ישראל ^[399]].

אי בטלי דייני [אם יבטלו דייני ישראל ^[400]] - אזי בטלי אף גזירפטי [יבטלו גם השופטים הנכרים, החובטים את ישראל במקלות ^[401]].

ועתה מבאר רב פפא מנין לנו דברים אלו:

אי בטלי יהירי בטלי אמגושי, דכתיב: "ואצרף כבר סגיך, ואסירה כל בדיליך". והיינו, כשיבטלו ויסורו ממך "סגיך", הגדולים, גסי הרוח ^[402], אזי אסיר כל "בדיליך", שהם אותם אמגושי, שבדלים מיראת השם.

ואי בטלי דייני בטלי גזירפטי, דכתיב: "הסיר ה' משפטיך, פנה איבך". והיינו, כשיסיר ה' את שופטיך, יפנה אף איבך, הגזירפטי, לאחור.

אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך - חכה לו. שנאמר: "ואת עם עני תושיע וגו'."

אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו. שנאמר: "כי יבא כנהר צר רוח ה' נססה בו" ["נססה בו" היינו לשון ניקוב ואכילה ^[403]. שרוח המקום מחריבה אותם עם הצרות הבאות], וסמיך ליה: "ובא לציון גואל".

ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי, או בדור שכולו חייב ^[404].

ומנין לנו דבר זה?

בדור שכולו זכאי - דכתיב: "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ". ו"ירשו ארץ" היינו גאולה.

בדור שכולו חייב - דכתיב: "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע", וכתיב: "למעני אעשה".

אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב לגבי ביאת הגאולה "אני ה' בעתה אחישנה. ולכאורה סתירה היא מיניה וביה! שהרי "בעתה" משמע בזמנה, וכתיב: "אחישנה", שמשמע שימהר ויחיש הקדוש ברוך הוא את הגאולה, ויביאנה עוד קודם זמנה!

אלא, כך הוא פירש הפסוק:

אם זכו ישראל - אזי אחישנה ואביאנה קודם זמנה.

אבל אם לא זכו - אזי תבוא הגאולה בעתה [בזמן הקבוע לה] ^[405].

אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב גבי ביאת המשיח: "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", משמע שיבוא במהירות, כענני שמים.

מצד שני כתיב: "עני ורכב על חמור", משמע שיבוא באיטיות, כעני הרוכב בעצלות על חמורו!

אלא, אם זכו ישראל - אזי יבוא המשיח עם ענני שמיא.

ואם לא זכו - יבוא כעני ורוכב על חמור ^[406].

אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו [אומרים אתם], משיח על חמרא אתי [שהמשיח יבוא על חמור], והרי גנאי הוא! ^[407]

אישדר ליה סוסיא ברקא ^[408] דאית לי [אשלח לו סוס נאה שיש לי]! וללגלג נתכוין.

אמר ליה שמואל: מי אית לך בר חיור גווני ^[409] [האם יש לך סוס בן מאה ^[410] גוונים]? שהרי חמורו של המשיח כך הוא!

ולא שבאמת כך יהיה חמורו של משיח, אלא לדחותו בעלמא אמר כך.

רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו [מצא את אליהו], דהוי קיימי ^[411] [שהיה עומד] אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי [על פתח המערה שהתחבא בה רבי שמעון בר יוחאי מפני הרומאים].

אמר ליה לאליהו: אתינא לעלמא דאתי [האם אזכה לבוא לעולם הבא]? ^[412]

אמר ליה: אם ירצה אדון הזה ^[413] [השכינה. ואמר בלשון "אדון הזה", שמשמע אדון זה שלפנינו, כיון שהשכינה היתה שם עמהם].

אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי שם, דהיינו, אליהו ואני. וקול של שלשה שמעתי. ששמעתי אף את קול השכינה ^[414], אבל לא ראיתי אותה.

אמר ליה לאליהו: אימת אתי [מתי יבוא] מ שיח?

אמר ליה: זיל שייליה לדידיה [לך שאל אותו עצמו].

שאל אותו יהושע בן לוי: והיכא יתיב [והיכן יושב] המשיח?

אמר לו אליהו: הוא יושב אפיתחא דרומי [על שער העיר רומי ^[415]].

שאל רבי יהושע בן לוי: ומאי סימניה [ומהם סימניו של המשיח, איך אכיר שאכן הוא זה]?

אמר לו אליהו: יתיב [יושב הוא] ביני עניי סובלי חלאים ^[416] [מנוגעים], ואף הוא מנוגע ^[417].

וכולן שרו ואסירי בחד זימנא [וכולם, כל שאר העניים, מתירים את כל תחבושותיהם בבת אחת כדי לקנח את נגעיהם, ולאחר מכן קושרים את כולם באותו זמן].

ואילו איהו, המשיח, שרי חד ואסיר חד [מתיר בכל פעם תחבושת אחת, מקנח, וקושרה. וכך עושה עד שמסיים לטפל בכל נגעיו]. משום דאמר: דילמא מבעינא [שמא יקראוני לבוא לגאול את ישראל], דלא איעכב [שלא אתעכב].

שאם אתיר את כל התחבושות בבת אחת, שמא בדיוק אז אקרא לגאול את ישראל, ואצטרך להתעכב עד שאסיים לקשור את כולן ^{[418] [419]}.

אזל יהושע בן לוי לגביה [אל המשיח] לשער רומי. אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי! ^[420]

אמר ליה המשיח: שלום עליך בר ליואי [בן לוי].

אמר ליה יהושע בן לוי: לאימת אתי מר [מתי תבוא לגאול את ישראל]? אמר ליה: היום ^[421].

חזר יהושע בן לוי ואתא לגבי אליהו.

אמר ליה אליהו: מאי אמר לך המשיח?

אמר ליה: המשיח אמר לי: שלום עליך בר ליואי.

אמר ליה: אם כך אמר לך, אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי [הבטיח לך ולאביך שתבואו לעולם הבא]. שאם לא שצדיקים גמורים אתם, לא היה נותן לך שלום, ולא היה מזכיר את שם אביך.

אמר ליה: שקורי קא שקר בי [שיקר לי] המשיח ! דהרי אמר לי: היום אתינא [היום אבוא], ולבסוף לא אתא [לא בא]! ^[422] אמר ליה: הכי אמר לך [כך נתכוין לומר לך]: "היום - אם בקלו [של הקדוש ברוך הוא] תשמעו" ^[423].

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא ^[424]: אימתי בן דוד בא?

אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות ומופת שאכן יבוא בזמן שאומר לכם.

אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות.

אמר להם: לכשיפול השער הזה [שער העיר רומי ^[425]] - ויבנה, ויפול שוב - ויבנה, ויפול שוב, ואין מספיקין לבנותו פעם שלישית - עד שבן דוד בא.

אמרו לו: רבינו, תן לנו עתה אות, שאכן כך הוא! ^[426] אמר להם: ולא כך אמרתם לי, שאין אתם מבקשין ממני אות?!

אמרו לו: אכן, כך אמרנו. ואף על פי כן, תן לנו אות!

אמר להם: אם כך, שכדברי כך יהיה - יהפכו עתה מי מערת פמייס לדם! ^[427]

וכך היה, שנהפכו מי מערת פמייס לדם.

בשעת פטירתו של רבי יוסי בן קיסמא, אמר להן לתלמידיו: העמיקו לי ארוני [קברו את ארון קבורתי עמוק באדמה].

---

אמר רבא אין לך קץ מגולה שמוכיח שיש קץ קבוע לדבר מ"מ לדבר יתר מזה שנאמר ואתם הרי ישראל כו' כי קרבו לבא כלומר כי קרב זמנה לבא ואם אין זמן קצוב לדבר מאי קורבא ר' [*לפנינו: אלעזר] אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה מדכתיב כי לפני הימים ההם ממשמע אותם ימים ידועים שעתידין להיות מ"מ. ויש מפרשין אין לך קץ מגולה יתר מזה שמסר לך סימנין עליו לפני בואו לידע בו כשהוא בא. מאי ליוצא ולבא אין שלום אמר שמואל עד שיהו כל השערים שקולים זה כזה שער החטים והשעורים והיין וזולתם כולן שוין מפני שאין השערים חלוקין זה מזה אלא מפני שזה מרובה מזה וכיון שבטל היוצא והכא נמצאו כולן שקולין זה כזה:

אמר רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל כלומר אפי' שולטנות קלה וזלה כענין שנאמר כי יראה כי אזלת יד וכתיב (דניאל י״ב:ז׳) וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה:

א"ר שמלאי כו' אין בן דוד בא עד שיכלו שופטים מישראל עד שיכלו דיניהן ויתקיים בהם איש הישר בעיניו יעשה וכיון שכלו שופטיהם ויועציהם ומנהיגיהם משיח בא שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה מכלל דכי אתי משיח לא משכח שופטים. ומשום סירכא דכליית שופטים אייתי' לה לדרב פפא הכא דאמר אי בטלי דייני כו' דאמר רב פפא אי בטלי יהרי בטלי אמוגשי אלו בעלי חנפים מישראל שמראין עצמם כיראי שמים והם רשעים בטלו המכשפים שמצערים את ישראל לפי שאין המכשפים עושים אלא לצורך החנפים שבושין לעשות בפרהסיא והם עושים ע"י כשפים. אי בטלי דייני בטלי גזרפטא אלו בטלו הדיינים בטלו השוטרים שחובטים במקלות על פי הדיינין ואדייני העכו"ם קאי:

אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח אחמארא קאתי ויש לומר שלפיכך הוא שוהה לבוא אשדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי סוס רץ כברק שיש לי אולי יבא מהר אמר ליה מי אית לך בר חזור גוונין כלומר יש לך סוס בן מאה גוונין שחמורו כן הוא. יש אומרים שחזור בלשון פרסי מאה:

אשכחיה ר' יהושע בן לוי לאליהו דהוו קאי אפתחא דמערתיה דר"ש בן יוחאי כשהיה נחבא שם אמר ליה אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה אדון זה שכינה שהיתה ביניהם. א"ר יהושע בן לוי שנים ראיתי אליהו ורשב"י וקול שלשה שמעתי הם שנים ושכינה אחד אמינא ליה אימת אתי משיח א"ל זיל שייליה א"ל והיכא יתיב א"ל בפיתחא דרומאי א"ל ומאי סימניה א"ל יתיב ביני סובלי חלאים שגם הוא סובל חלאים הוא שנאמר נגוע מוכה ומעונה וכולהו שרי ואסרי בחד זימנא מתירין כל נגעיהן כאחת ולאחר שמקנחין אותן קושרין אותן כאחד והוא אין מתיר נגע שני עד שיקשור את הראשון סבר דילמא מיבעינא ולא מספיקנא למקטרינהו לכלהו בהדי הדדי אזל לגביה א"ל שלום עליך רבי א"ל שלום עליך בר ליואי א"ל אימת אתי מר א"ל היום אתא לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך א"ל הכי אמר לי שלם עליך בר ליואי אמר ליה אבטחך לעלמא דאתי מדיהיב לך שלמא ולאבוך נמי מדקריך על שמיה:

שאלו תלמידיו את ר"י בן קיסמא כשהיה עומד ברומי אימת בן דוד בא א"ל לכשיפול השער הזה של רומי ויבנה כו'. אמר להם העמיקו לי ארוני תנו ארוני בקבר עמוק יתר משאר קברים כדי שאם יחטטו אחריו כשיעור עומק קברות אחרים ואין מוצאים אותו יהיו סבורים שאין כאן ארון ויניחוהו שאין לך ארון בארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן לפי שמוציאין אותם מן הקברות ועושים אותם אבוסים לסוסיהם:

א"ל ר"א והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל וגו'. בהאי קרא מפורש ליה טפי תשובה רצונית מדקאמר לה בלשון אם וספק דהתשובה הכרחיית היא ודאית בידו יתברך ב"ה להביא הגאולה אבל אם ספק משמע אם תשובו ברצון שאין זו בידו יתברך ב"ה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

וא"ל ר"י כבר נאמר ואשמע את האיש וגו' וירם ימינו וגו' וישבע בחיי העולם כי למועד מועדים וגו'. ועל הספק כדבריך שאם לא ישובו אין נגאלין לא היה המלאך נשבע אבל אם תשוב ישראל וגו' נאמר על הודאי שישובו בודאי על ידי שמעמיד להם מלך קשה כהמן ומצינו לשון אם בכזה כמו אם כסף תלוה וגו':

אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה שיחזרו ישראל על אדמתן ועוד יש לפרש כמ"ש פרק במה מדליקין דלעתיד אילנות מוציאין פירות בכל יום שנאמר ונשא ענף ועשה פרי וגו' מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום וכו' וכן יש לדרוש בהאי קרא ענפכם תתנו ופריכם תשאו וגו' מה ענף כל יום אף פרי בכל יום תשאו לעמי ישראל וזה יהיה בזמן שקרוב לבא זמן הגאולה וזהו דבר ניסי ודאי קץ מגולה הוא:

ור"א אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים האלה שכר אדם לא נהיה וגו'. יש לפרש לפי שזה הענין הוא סוף כל התוכחות בפרשת כי תבא והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה וז"ש כי לפני הימים האלה אחרי כל הצרות יהיה לבסוף ששכר אדם לא נהיה וגו'. גם אם ירצה האדם להשכיר עצמו לעבד אין קונה ושוכר אותו וזהו קץ מגולה שאין עוד תוכחה אחריה שהיא סוף כל הצרות לפני ימים האלה של הגאולה. ואמר מאי ליוצא ולבא אין שלום וכו'. לפי שדבר זה הוא מקללות הנאמרים בתחלת תוכחות שבמשנה תורה שנאמר ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך וכיון שזכר כאן ענין סוף כל התוכחות ששכר אדם לא נהיה וגו' הקץ מגולה מאי ליוצא ולבא אין שלום שזכר בתר הכי דלפי פשוטו אינו מקץ הגאולה ואמר דגם זה מקץ מגולה דליוצא ולבא וכו' היינו תלמיד חכם שיוצא ובא במלחמתה של תורה ודרכם להיות שלום להם בסופה כדכתיב שלום רב וגו' כדדרשינן את והב בסופה שאינם זזין משם עד שנעשים אוהבים אמר שבקץ מגולה לא יהיה כן שלא יהיה ביניהם שלום כדאמרינן בסוף מסכת כתובות דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים ואמר מפני הצר שהוא היצה"ר כפירש"י בל"א שהוא היצה"ר המקטרג הגדול בין התלמידי חכמים באותו דור. ואמר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים וכו'. עיין פירש"י דלפי הפירושים שכתב אין לדברי שמואל מקום לפרש הקרא שהביא לעיל ומדקאמר ושמואל אמר עד וכו' משמע שבא לפרש המקרא דליוצא ולבא וגו' בענין ודרך אחר וע"כ נראה לפרש דברי שמואל ע"פ מה שנאמר ביחזקאל שיהיה שלום לישראל לזמן הגאולה שבאותו שער שיבואו לא יצאו בו כמ"ש הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער הנגב וגו' דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצאו וז"ש שבסוף כל הצרות לא יהיה כן אבל ליוצא בשער זה ולבא בשער אחר אין שלום ששער היציאה ושער הביאה כולן שקולין ושוין באין שלום מפני הצר הצורר והוא סימן לקץ מגולה שבזמן גאולה בהיפך זה יהיו שער היציאה ושער הביאה כולן שקולין לשלום:

אין בן דוד בא כו'. שנאמר אז אשקיע מימיהם וגו'. דרש זה הוא תמוה בעיני לפי סדר הכתובים דאינו כתיב בתריה ואינו סמוך לו כלל שזה המקרא ביום ההוא אצמיח וגו' כתיב לקמיה בספר יחזקאל סימן כ"ט וזה המקרא אז אשקיע מימיהם כתיב בתריה ואינו סמוך ליה בסימן ל"ב ויש ליישב בדוחק לפי ששני הכתובים מדברים בענין מפלת מצרים אמר כי בתר ענין מפלת מצרים כתיב ביום ההוא אצמיח וגו' ולפי שכבר גלו כל הדגים מא"י לח"ל כדאיתא במדרשות אמר בעת הגאולה שיהיה מפלה למצרים יבקשו שם דג לחולה ולא ימצא שם לפי שיחזרו הדגים לא"י:

עד שתכלה מלכות הזלה מישראל וכו'. עיין פירש"י ועוד יש לפרש מלכות הזלה היא מלכות ארם שקראה הכתוב מלכות מזולזל ובזוי כמ"ש קטן בגוים נתתיך בזוי אתה מאד וז"ש וכרת הזלזלים שהוא מלכות ארם המושלת בישראל במזמרות ר"ל בתפלה שעושין ישראל במזמורים של תהלים שנאמרו על הגלות:

עד שיכלו גסי הרוח כו'. כי בעלי הגאוה דוחקין רגלי שכינה ממקומה ואמרו פ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עובד עבודת כוכבים וזה שמסיים בהאי קרא לזמן הגאולה עם עני ודל וחסו בשם ה' ולא כמו שהיו מתגאים בתחלה בשם עבודת כוכבים וק"ל:

עד שיכלו שופטים מישראל וכו'. ובפרק תולין איתא בלשון אחר שאמר עד שיכלו שופטים רעים וכו' ומייתי ליה התם אהא דאמר עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו'. ורשב"י אמר וכו' שלא ימצאו הלכה ברורה וכו'. וע"ז קאמר שיכלו שופטים מישראל שלא ידעו לדון ע"פ דין תורה דאף לרשב"י לא יהיה להם הלכה ברורה לדון דין תורה ובהכי יתיישב מה שיש לדקדק בהך מימרא דלקמן דקאמר אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה דאדרבה משמע ירושלים שהיא ציון נפדית במשפט אבל שביה יהיו נפדין בצדקה אבל לפי מה שאמרנו דלעתיד לא יהיה מי שיודע משפט ודין תורה ע"כ הא דכתיב ציון במשפט תפדה וגו' אינו כמשמעות שהרי לא יהיה אז מי שיודע דינים ומשפטים שתפדה ירושלים וציון בזכותה אלא ע"כ דה"ק קרא ציון במשפט דהיינו ציון והמשפט שיחזור לשם לזמן הגאולה שיזכו בשובם לירושלים כדכתיב ואשיבה שופטיך וגו' בצדקה ר"ל בזכות הצדקה שיהיה באותו דור כי מי שנותן ומוותר משלו לאחרים ודאי דאינו גוזל מאחרים ובזכות זה תשוב המשפט לירושלים כמ"ש ואשיבה שופטיך וגו' וק"ל:

אי בטלי יהירי וכו'. עיין בפירש"י בפרק תולין ועוד נראה לפרש לפי פשוטו שדימה היהירים שעושין עצמן ככשרים לסוג הזה שאינו ניכר זיופו ויהיר נאמר במי שמזויף מתוכו ואינו כברו כמ"ש בפ"ב דסוטה משרבו היהירים התחילו בנות ישראל להנשא ליהירים שאין דורנו רואה אלא לפנים ודימה את האמגושי שהם חנופי רשעי עכו"ם לבדיל הזה שמעורב בתוך הכסף וזו מדה כנגד מדה כשיכלו מכם היהירים שמראים עצמם ככשרים יכלו ג"כ חנופי עכו"ם מכם שלא ישלטו בכם וכך היא המדה כשיבטלו דייני רשעי ישראל המטין אחר השחד יבטלו גם כן מכם שוטרי ארם המושלים בישראל והסיר ה' משפטיך גו' כמו שופטיך וכן ת"י:

שמתמעט והולך וכו'. ר"ל בממון שהעניות מוסיף והולך ואינו פוסק כדכתיב ואת עם עני וגו' וכדאמרינן לעיל שתכלה פרוטה מן הכיס והוסיף ר"י לומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר כו' דהיינו נמי שהצרות מוסיף והולך כמו הנהר שהולך תמיד בלי הפסק. ואמר אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי וכו'. יש לפרש דבריו אליבא דרבי יהושע וכמ"ש לעיל דאם ישראל יעשו תשובה רצונית נגאלין ואם לאו הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן שיעשו תשובה הכרחית ונגאלין בה וז"ש או בדור שכולו זכאי דהיינו תשובה רצונית כמ"ש ועמך כלם צדיקים וגו' או בדור שכולו חייב שיעמיד להם הקב"ה מלך כהמן שע"י זה יעשו תשובה ויהיו נגאלין כדכתיב וירא כי אין איש וגו' וסיפיה דקרא ותושע לו זרועו וגו' וכן הא דאמר זכו אחישנה וגו' היינו זכו שיעשו תשובה רצונית אחישנה לא זכו שלא יעשו תשובה רצונית בעתה שיעמיד לעת הגאולה עליהם מלך כהמן שעי"ז יעשו תשובה וכן יתפרש זכו עם ענני וכו' דהיינו שזכו לעשות תשובה רצונית וק"ל:

סוסיא ברקא דאית לי כו'. עיין פירש"י ועוד יש לפרש דברקא מל' השוכר החמור והבריקה דפ' האומנים שפירשו בו שעיניה יפות ואינו רואה כו' עיין בערוך ואמר כן כדרך מלגלג למה לו חמור שהוא גנאי שטוב לו אף סוס כזה שהוא נראה יפה ואינו רואה כו' עיין בערוך. והשיב לו אית לך בר חיור גווני. ור"ל ע"פ מ"ש בפרקין ואחר כך נעשו לבנים דסוס חיורא מעלי לחלמא כו' וזה רמז לו דבסוס חיוור בחלום הוא סימן יפה לו אבל אדום סימן רע לו כדאמרינן פרק הרואה ואית לך סוס חיור ר"ל באם אתה בטוח לסימן יפה שמא אית לך היפך זה סוס אדום אבל חמור הוא רמז שהחמור בחלום ודאי סימן יפה כדאמרינן פרק הרואה ומייתי ליה מהאי קרא התם ע"ש והיינו דסוס רמז על מלחמה ומריבה אבל חמור רמז ישא עול מצות ותורה כמה שנאמר יששכר חמור גרם רובץ וגו' וק"ל:

לכשירצה אדונינו הזה וכו'. ר"ל כדלעיל כשיזכו ישראל ויעשו תשובה אז יתרצה אדונינו הזה. ושאמר שנים ראיתי וקול ג' שמעתי כו'. לכאורה שנים ראיתי על עצמו ועל אליהו שראה אותו וכן קול שלשה על עצמו שאמר אימת אתי משיח ועל אליהו שאמר לכשירצה אדונינו הזה ועל השכינה ולא הוזכר כאן מה שמע מקול השכינה ואפשר שלא חש להזכיר דהיינו שהשכינה מצטערת כביכול על אריכת הגלות כמ"ש בפרק קמא דברכות והוא דחוק לומר על עצמו כן שראה את עצמו ושמע קולו ויש לפרש על פי מה שאמרו שהנשמה רואה ואינה נראית וע"פ מה שאמרו במדרשות דאליהו מעמיד את האבות להתפלל עמו על חורבן בהמ"ק וגלות ישראל וז"ש על אליהו שהיה בחיים בגוף ונפש שראה אותו שהיה מתפלל על חורבן בהמ"ק וגלות ישראל וקול ג' שמעתי דהיינו ג' האבות שלא היו נשמותיהם נראים אבל קולם שמע שהתפללו על חורבן בהמ"ק וגלות ישראל וכן יש לפרש באידך עובדא דהוה קאי אפתחא דמערתא דרשב"י דקול שלשה שמע במערתא דרשב"י שהיו ג"כ מתפללים על גלות ישראל ואפשר שהם רשב"י ובנו ר"א ברבי שמעון ובן בנו ר' יוסי בן ר"א כדאמרינן בפרק הפועלים:

אפתחא דרומי וכו'. עיין פירש"י וע"פ מ"ש במ"ר כי משיח נולד כבר בעת חורבן הבית ונלקח מבני אדם לג"ע מיהו שאר ענין סובלי חלאים שהוא יתיב ביניהם לא ידענא למה הם באים לשם ומה שפירש"י דרומי אותו פתח שכנגד רומי הוא דחוק דכל העולם כולו אחד מס' בגן עדן וקשה לכוין פתחה כנגד רומי ויותר נ"ל דרומי מלשון דרום דהיינו שיש לגן עדן פתחים מארבע רוחות העולם וקאמר אפתחא של צד דרום הוא יתיב:

היום אם בקולו תשמעו וכו'. קרא הוא בספר תהלים ורישא דקרא הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם וגו' ור"ל כמ"ש בעתה אחישנה זכו אחישנה והיום דקאמר לאו דוקא דהא לא אתי מאתמול לבשר וכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום וגו' כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו א"נ דאמרינן לב"ד הגדול קאתי כדאמרינן שם ודו"ק:

לכשיפול השער הזה וכו'. עיין פירש"י נראה שדקדק לפרש כן על שער רומי דנפילת השער ב' פעמים הוא סימן על מפלת רומי האמור בכמה כתובים ומיהו מתוך הסוגיא לקמן נראה דבארץ ישראל היה דר רבי יוסי בן קסמא דקאמר העמיקו ארוני וכו' דאין לך כל ארון שבא"י וכו'. ובפרק שנו חכמים קאמר ר' יוסי בן קסמא מעיר גדולה של חכמים וכו' אני משמע דלאו ברומי היה וק"ל:

תן לנו אות וכו'. מלת אות נופל בדבר ניסי ולזה בנפילת שער ב"פ אין זה אות ונס דלפעמים יפול בנין בישן או בסבה אחרת אבל היפוך המים לדם הוא דבר נס ואות כמ"ש במצרים והיה אם לא יאמינו לשני האותות וגו' ולקחת ממימי היאור וגו' וק"ל:

גמ' והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל אלי תשוב נאם ה' כו' ר' אליעזר אומר אף מזה שנאמר כו' תלמידי חכמים שיש בהם שלום כו' אמר ליה מי אית לך בר חיורי גווני:

שם ר' יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפיתחא דגן עדן אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה לכשירצה אדונינו הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי רבי יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפיתחא דמערתא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מלכים יראו וקמו הס"ד:

בד"ה כי למועד כו' שהיתה נפוצה אילך ואילך כו' גבורתם שיהיו שפלים כו' כצ"ל:

בד"ה גדול מזה צ"ל מגולה מזה כו' מגולה יותר הס"ד ואחר כך מתחיל הדבור רבי אליעזר אומר מזה הפסוק כשתראה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה וחסו בשם ה' כלומר כו' כצ"ל:

בד"ה יהירי גסי רוח מישראל הוא סוף דבור:

בד"ה ואצרוף כו' בדיליך הבדלים כו' כצ"ל:

בד"ה משפטיך כו' כמו שופטיך פנה אויביך גזירפטי הס"ד והד"א:

בד"ה נססה כמו כמסוס נוסס וכמו כו' אותן עם הצרות כו' כצ"ל:

בד"ה סוסיא ברקא סוס מסורק ומכוון. נ"ב נ"ל ומגוון:

בד"ה ואיהו משיח הס"ד:

גמרא וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז. כצ"ל כנראה מפירש"י:

שם לאליהו דהוה קאי אפיתחא כו'. כצ"ל וכ"ה בע"י:

רש"י ד"ה ואצרוף וד"ה אמגושי. צ"ל בד"א:

רש"י ד"ה שרי חד. דסבר דאיבעי ליה לצאת כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה השער הזה. שבעיר היה אותה שעה. כצ"ל:

גמרא יד עם "קדוש". צ"ל קודש:

שם עד שיתבקש דג לחולה כו'. נ"ב בריש כל מרעין אנא דם [ב"ב נח:] ושני לדם דג [ע"ז כ"ט א']. וי"ג כאן דג קטן ועי' ברכות נ"ז ב' וש"מ]:

שם מי אית לך בר חוור. נ"ב נ"ל דא"ל הכי משום דרבנן אמרי (לקמן ע"ב) חיורא דב"ר שמו א"כ שם זה נאה גם לחמורו שרוכב עליו. וכן יפה לו מאחר שנקרא עני. וסוס דעתו גסה עליו כמ"ש [פסחים קיג:]:

שם אשכחיה לאליהו דהוי "קיימי". צ"ל קאי:

מַאי "לַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר"? רַב אָמַר: אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם שָׁלוֹם (זכריה ח, י). נראה כי תורה שבכתב מכונית בשם קוֹל כי היא סוד התפארת שהוא בחינת קול ותרגום קול 'קָלָא' [131] לכן מכנעת פלוני שמספר שמו קל"א [סמאל=131] שהוא זכר דקליפה. ותורה שבעל פה מכונית בשם 'רָמָה' שהיא בחינת המלכות שנקראת רמה הנזכר במקום אחר, רמז לדבר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה (שמות יד, ח) פירוש יוצאים מן הגלות בזכות תורה שבעל פה שהוא סוד רמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם (הושע ח, י) יִתְנוּ לשון 'מתניתין'.
וכיון דתורה שבעל פה שהוא סוד הנוקבא מכונית בשם 'רָמָה' מכנעת הנקבה דקליפה שהיא פלונית הנקראת 'מָרָה' בסוד וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה (משלי ה, ד) כנזכר בספר מאורי אור ז"ל דהאותיות שוים הם.
והנה צירוף 'קָלָא' ו'רָמָה' עולה מספר שָׁלוֹם [131+245=376] ולכן תלמידי חכמים שעוסקין בתורה שבכתב ושבעל פה כתיב בהו שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה) שהם זו"ן [זעיר ונוקבא] דקליפה שנקראים מִכְשׁוֹל ובחבלי משיח לא תהיה להם הארה זו.

עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַשְּׁעָרִים כּוּלָּן שְׁקוּלִין (תהלים קיט, קסה). פירוש מנהגו של עולם אין לסחורות שער קבוע כל הימים אלא מתייקרים ובזה יהיה ריוח לסוחרים ולתגרים אך בחבלי משיח יהיו השערים שקולים תמיד שלא יש סחורה שתתייקר ואיך ירויח הסוחר?
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש מנהגו של עולם האדם קונה סחורה במקום הזול ומוכרה במקום היוקר ומרויח בה אך בחבלי משיח יהיו כל השערים שקולים שאם שוה סחורה כאן חמשה דנרים בכל העולם כולו שוה כך ואיך ירויח הלוקח?

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְבַּקֵּשׁ דָּג לְחוֹלֶה וְלֹא יִמָּצֵא (יחזקאל לב, יד). הנה ודאי אין דרך להאכיל דג לחולה והכונה כאן שאין להם בשר בהמה או עוף להאכיל לחולה ובעבור חיי שעה שהוא רעב מאד ואינו יכול לסבול יבקשו לו דג להשיב נפשו וגם זה לא יעלה בידם ואף על פי שהדג מצי בחנם בנהרות.
או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל בשבת פרק י"ב (שבת קד.) אָלֶף־בֵּית אַלֵּף בִּינָה, גִּימֶל־דָּלֶת גְּמוֹל דַּלִּים. מַאי טַעְמָא? פָּשׁוּט כַּרְעֵיהּ דְּגִימֶל לְגַבֵּי דָּלֶת? שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל חֲסָדִים לָרוּץ אַחֲרֵי דַּלִּים וּמַאי טַעְמָא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ דְּדָלֶת מִגִּימֶל? דְּלִתֵּן לֵיהּ בְּצִנְעָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכְסוֹף מִינֵיהּ עיין שם. נמצא בסדר 'גד' רמוז שיתן בצנעה וגם שירדוף אחרי הדל אבל בסדר 'דג' שמורה הדל רודף אחר גומלי חסדים אין זה מן המובחר ובחבלי משיח קודם שיבא משיח תהיה הצדקה נעדרת דאפילו בסדר 'דג' לא תמצא.
או יובן בס"ד מדתו וטבעו של דג שאינו יכול לעזוב ולהפרד מן המים כן ישראל אין עוזבים התורה שנמשלה למים (עיין עבודה זרה ג:) וכמו שאמר רבי עקיבא במשל של השועל עם הדגים (ברכות סא:) ועל שם זה ישראל נמשלו לדגים שיהיה להם כטבע הדגים במים של התורה ובאותו זמן יבוקש טבע הדג לחולה ישראל שבגלות ולא ימצא כי מרוב הטרדות אין יכולים לעסוק בתורה.
או יובן דג לשון דאגה שלא יהיה להם דאגה מפני שיש להם מדת הבטחון.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה מַלְכוּת הַזַּלָּה מִיִּשְׂרָאֵל (ישעיה יח, ה). נראה לי בס"ד הכונה על מנהיגי הדור שגם המנהיג נקרא מלך ובגמרא נקראת ההנהגה בשם מלכות כמו מלך רבה, מלך רב יוסף וכיוצא בזה ויש מנהיגים זלים וריקים ומולכים באלימות או לסיבה אחרת.
או יובן מַלְכוּת 'הַזַּלָּה' ז' לָהּ שאין לה אלא רק ז' מצות.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל (צפניה ג, יא). נראה לי בס"ד כיון דנשמרים מן הגאוה יזכו שיהיו נשלמים שלשה אותיות או"ה של השם והכסא דכתיב כִּי יָד עַל כֵּס יָ־הּ (שמות יז, טז) וזה בעבור הרחקתם מן 'גַּאֲוָה' שהיא אותיות ג' או"ה.
ומה שאמר 'עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל' פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו הכונה שהממשלה תגזור שלא ידונו דייני ישראל דיני ממונות ולא יכתבו שטרות אלא הכל יהיה בערכאות שלהם וכאשר נמצא עתה בכל הממלכות עד כאן דבריו נר"ו.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי אוֹ כּוּלּוֹ חַיָּיב בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי (ישעיה ס, כא). נראה לי בס"ד דוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי, 'זך י"א' שמזככים ומבררים את י"א סימני הקטורת על ידי מצות ועמ"ש שכל הדור יתעסקו בבירור זה. או יובן 'שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי' שעושין תשובה מאהבה 'אוֹ כּוּלּוֹ חַיָּיב' שעושין תשובה מיראה כי 'חַיָּיב' הוא אותיות 'ח"י י"ב' ששמונה־עשרה פעמים שתים־עשרה [12×18=216] עולה מספר יִרְאֶה [216] או עולה מספר גְּבוּרָה [216] שכולם ימתיקו הגבורה.

אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵּית אֶלָּא בִּצְדָקָה (ישעיה א, כז). נראה לי בס"ד ידוע הגאולה תהיה בב"א [במהרה בימינו אמן] באות צד"י דמנצפ"ך וכנזכר בפרקי דרבי אליעזר וזו הצד"י היא גסה שמספרה תת"ק [900] אך תהיה בזכות התורה שנקראת מַיִם ורמוזה באות צד"י הדקה שמספרה תשעים כמנין מַיִם [90] וזהו שאמרו אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵּית אֶלָּא בִּצְדָקָה, חלקנה לשנים וקרי בה 'בצ' דקה' שרמוזה התורה בה.
גם ידוע שדיו לעולם שישתמש בחצי השם שהוא שם י־ה (עירובין יח:) ותתפשט השפעתו בשש קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות וששה פעמים י־ה עולה כמנין אות צד"י הדקה [15×6=90] שמספרה תשעים וזהו צירוף צְדָקָה 'צ' דקה' כי צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בזה עם העולם.

אִי בָּטְלִי יְהִירֵי בָּטְלִי אַמְגּוּשֵׁי (ישעיה א, כה). פירש רש"י עובדי עבודה זרה. נראה לי בס"ד הטעם דתלי זה בזה כי עובדי עבודה זרה טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ואנחנו משיבין להם אין חולקין כבוד לעבד לפני רבו כי השכינה שורה למטה בעולם הזה. וידוע דהגאים גורמין סילוק שכינה ואם כן עושין פתחון פה לעובדי עבודה זרה לומר מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו.

אָמַר לֵיהּ שָׁבוֹר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל אָמְרִיתוּ מָשִׁיחַ עַל חֲמָרָא אָתֵי אִישַׁדַּר לֵיהּ סוּסְיָא בַּרְקָא דְּאִית לִי. נראה לי בס"ד דשבור מלכא הבין מה שנאמר 'וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' (זכריה ט, ט) אין זה כפשוטו שאין לו סוס לרכוב עליו כי אם חמור אלא הוא ידע דהכונה על אומות העולם דכתיב בהו 'בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם' (יחזקאל כג, כ) והיינו שבחיה שימשול וישלוט על אומות העולם גם כן ולא על ישראל בלבד. ולכן אמר ליה מאי רבותא יש לו בזה ולמה מתעכב ואינו בא הלא גם אני מושל על ישראל ועל אומות העולם, יבא בכבוד ואתן לו הממשלה שלי שימשול במקומי! ומה שאמר 'סוּסְיָא בַּרְקָא שֶׁלִּי' הוא לשון מליצה וכונתו על הממשלה שלו במלכותו.
והשיב לו שמואל אין כונת הכתוב לשבחו על ממשלה שיש לו על התחתונים אלא משבחו על ממשלה שיש לו על שרים העליונים וידוע דראש השרים הוא פלוני שחציו ס"מ [100] מצד הרע והם מספר מאה דכוללים כל הסטרא אחרא דנפרטים עד מאה כנודע בסוד הוה עובדא עד מאה וחד ופקע שידא (פסחים קי.) וחציו א־ל מצד הטוב, ואמר לו שמואל שהמשיח ימשול על הסטרא אחרא שנפרטת למאות ולכן חמורו בר מאה גווני ולכן אָמַר לֵיהּ 'מִי אִית לְךָ בַּר חִיוֵּר גַּוְונֵי' רצונו לומר אם יש שליטה של כוחות אומות העולם בכל פרטיהן שהם מאה כדי שאתה מתפאר לומר יבא וישב במקומי?
והנה הרמ"ה ז"ל פירש 'סוּסְיָא בַּרְקָא' סוס רץ כברק עיין שם. ורצונו לומר כמו הברק שהוא יוצא ומתעלם תכף כן זה הסוס מהיר במרוצתו שתכף מתעלם מעין רואהו. ועוד נראה לי 'סוּסְיָא בַּרְקָא' רצונו לומר גוון שלו אדום צח ומצהיב כברק.

זָכוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא (זכריה ט, ט). נראה לי בס"ד הכונה שיהיו צדיקים שלמים דאז תהיה הגאולה באתערותא דלתתא דוגמת העננים שהם אתערותא דלתתא שמוצאין אידים מן הארץ ועולין למעלה ויורד מהם המטר.
'לֹא זָכוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר' פירוש אינם צדיקים שלמים וצריך לעשות הקדוש ברוך הוא עמהם חסד גדול שיעריך מעשיהם לגבי מעשים של אומות העולם ואז יהיו נראין שלמים וזהו עָנִי הוא אך רוֹכֵב עַל חֲמוֹר הם העכו"ם ד'בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם' (יחזקאל כג, כ) דמרכיבם עליהם להעריך מעשיהם לגבי מעשים של אלו ואז נראין טובים ושלמים.
או יובן בס"ד 'זָכוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא אׇתִי' דידוע שם אהו־ה [17] הרמוז בראשי תיבות 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' (בראשית א, א) הוא בדעת והוא בזכר הנקרא שָּׁמַיִם והוא מספר טוֹב [17] לכן כתיב וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים (משלי כד, ד).
וכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל שזה הוא סוד הכתוב הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד (תהלים קלג, א) ששם אהו־ה מספרו טוֹב ועשרה פעמים אהו־ה שכל דבר שבקדושה כלול מעשר הרי ק"ע כמנין נָּעִים [17×10=170] ולזה אמר 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים' דהיינו בכללות ופרטות עיין שם. והנה עָנָן [170] גימטריא עשרה פעמים אהו‏־ה שהוא יו"ד פעמים טּוֹב והוא השפעה שלימה שתהיה למשיח אם זוכין ישראל.
ובזה יובן מה שאמרו רבותינו ז"ל (לעיל בדף צז.) אֵין בֶּן דָוִד בָּא אֶלָא בְּהֶיסַח הַדַעֲת, ששם זה היא בדעת ולכן נרמז בראשי תיבות 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' כי הוא טוב שלם לנפש הנקראת שמים ולגוף הנקרא ארץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל (לעיל בדף צא:) על פסוק (תהלים נ, ד) 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' זו הנשמה 'וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ' זה הגוף.
ובזה יובן 'זָכוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא אׇתִי' ששם זה של אהו־ה בשלימותו שהוא עשרה פעמים אהו־ה עולה מספר 'עָנָן' והוא בבחינת שמים שהוא סוד זכר ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה י:) בניסן עתידין ליגאל נִיסָן [170] גימטריא עָנָן [170] שהוא מספר ק"ע הנזכר. אבל אם 'לֹא זָכוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר' והיינו חֲמוֹר [254] עולה מספר נֶדֶר [254] דאין להם זכויות שיבא בעבורם ורק יבא מחמת הנדר שנדר הקדוש ברוך הוא לגאול אותם בקץ האמיתי.

אָמַר לֵיהּ אֵימַת אָתֵי מָשִׁיחַ? אָמַר לֵיהּ זִיל שַׁיְילֵיהּ לְדִידֵיהּ. נראה לי דודאי ידע אליהו זכור לטוב תשובתו של משיח שהשיב לרבי יהושע בן לוי ולא אמרה לו אלא אמר לו 'שַׁיְילֵיהּ לְדִידֵיהּ' נתכוון לטובת רבי יהושע בן לוי כדי שיזכה לדבר עמו וגם יזכה לקבל ממנו שלום ורמז דק רמז לו באמרו 'לְדִידֵיהּ' דהוה סגי לומר לו 'זִיל שַׁיְילֵיהּ' אך כי בשם משיח באיזה זכות יבא כי מ"ם דמשיח משמשת במקום 'מן' ונמצא אותיות משיח הם 'מן שיח' והתורה נקראת שיחתו של הקדוש ברוך הוא ונקראת שיחתן של צדיקים כמו שאמר דוד המלך ע"ה מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי (תהלים קיט, צז) וזו היא תשובתו של משיח שאמר לרבי יהושע בן לוי 'הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ' (תהלים צה, ז) קֹלוֹ זו התורה שהיא שיחתו של הקדוש ברוך הוא ולכן אמר לו 'שַׁיְילֵיהּ לְדִידֵיהּ' כלומר תשובת שאלתך היא רמוזה בדידיה שהוא קריאת שמו שנקרא משיח שהוא 'מן שיח'.

דִּילְמָא מִתָּבְעִינָא וְלֹא אִעַכַּבְנָא. הקשה הרב תורת חיים ז"ל תימה אם מתעכב פורתא כדי קשירת נגע אחד שהוא כהרף עין, מאי הוי? עיין שם.
ונראה לי בס"ד דעושה כן להראות הבטחון שיש לו בהקדוש ברוך הוא בענין הגאולה שלא יאמרו שבאורך הזמן של הגלות נתייאש ח"ו בלבבו וחלשה תקותו לכך הוא עושה כן להראות כח וחוזק בטחונו ותקותו שהדבר ברור אצלו ועושה הכנות בעבור רגע קטן שלא יתעכב.

אָמַר לֵיהּ שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר לִיוַאי. קשה אמאי לא הזכירו בשמו והלא סימן האוהב להזכיר את אוהבו בשמו וכמו שנאמר על שאול המלך ע"ה שלא מזכיר את דוד המלך ע"ה בשמו אלא קוראו 'בן ישי' מפני שהיה שונא אותו.
ונראה לי בס"ד כי הוא רצה להזכיר שם אביו כדי לבשרו שהוא בן עולם הבא וכמו שאמר אליהו זכור לטוב אחר כך לרבי יהושע בן לוי וכיון דרצה להזכיר שם אביו בעבור זאת אם היה זוכר אותו בשמו לומר לו שלום עליך יהושע בר ליואי היה צריך לדבר עמו חמשה תיבות ורבי יהושע בן לוי כשנתן לו שלום אמר לו ארבעה תיבות 'שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי' ואיך ישיב לו חמשה תיבות די לו שגם הוא ידבר עמו ארבעה תיבות כי מי יזכה שידבר עמו המשיח!
אך עדיין יש להקשות למה דבר עמו שתי תיבות האחרונות בלשון תרגום שאמר לו בַּר לִיוַאי ולא אמר לו 'בֶּן לֵוִי' ושני תיבות ראשונות בלשון הקודש שלא אמר לו 'שלמא עלך'?
ונראה לי בס"ד כי שתים הראשונות דבר עמו בלשון הקודש כדי להמשיך לו שפע שלום בלשון המובחר שהוא לשון הקודש שיבינו המלאכים ויענו אָמֵן! ומה שאמר לו שתי תיבות אחרונות בלשון תרגום שקראו בַּר לִיוַאי נתכוון להוסיף לו אות אל"ף בשם אביו להמשיך לו שפע מן 'אלף חכמה אלף בינה' ובתיבת בַּר נתכוון להשפיע לו מן 'עָב קַל' [202] שעולים מספר רַב [202] בסוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל עָב קַל (ישעיה יט, א) גם הוא מנין 'מִיכָאֵל מִיכָאֵל' [202] סוד חסד כפול.

אָמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר לְךָ "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". צריך להבין מה רמז בדברים אלו? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף נח) בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל מֹשֶׁה בְּגוֹ עֲנָנָא כְּדִכְתִיב וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן (שמות כד, יח) אִיעְרַע בֵּיהּ חַד מַלְאָכָא רַבְרְבָא וְתָאנָא קְמוּאֵ־ל שְׁמֵיהּ וְהוּא מְמָנָא עַל תְּרֵיסָר אַלְפִין מְמָנָן שְׁלִיחָן בָּעָא לְאִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ בְּמֹשֶׁה, פָּתַח מֹשֶׁה פּוּמֵיהּ בִּתְרֵיסַר אַתְוָון גְּלִיפָן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאוֹלִיף לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּסְּנֶה וְאִתְרְחַק מִנֵּיהּ תְּרֵיסַר אַלְפִין פַּרְסִין עיין שם. וכתב בספר מקדש מלך רוח דאב ואם דעשיה נקרא קמואמר לו עיין שם. וכן מפורש בעץ חיים שער סדר אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] עיין שם.
ונראה כיון דמלאך זה הוא רוח דאב ואם דעשיה שהם חו"ב [חכמה ובינה] שהם סוד מחשבה וכונה דמוחא חכמה ובינה ליבא לכך יתעורר על ידי שלימות ישראל במחשבה וכונה של המצות שהם בעשיה מלאך זה. וכאן רמז המשיח זכור לטוב את מלאך קמוא־ל הנזכר באומרו 'אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ' תחבר אותיות 'אִם' באותיות 'קוֹל' יהיה מזה צירוף קמוא־ל ולשון תשמעו הוא אסיפה וחיבור כמו וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' טו, ד).

וְהֵיכָא יָתֵיב אַפִּיתְחָא רוֹמִי. הכונה על פתח גן עדן, קרי לגן עדן רוֹמִי בלשון מליצה כי הוא מרומם על הארץ הלזו.
ומה שאמר 'יָתֵיב בֵּינֵי עֲנִיֵּי סוֹבְלֵי חֳלָאִים' הם צדיקים שהם מבחינת המלכות דלית ליה מגרמא כלום לכן קראם עֲנִיֵּי והם סובלים יסורין בהתלבשות נפשם בגוף דאין הנפש מרגשת ביסורין אלא אם כן תתלבש בגוף ועליהם אומרים התלמידי חכמים 'אוֹי לָנוּ עַל צַעַר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים אֲשֶׁר בְּגַן עֵדֶן' ואחר כך אומרים 'אוֹי לָנוּ עַל צַעֲרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ' (סדר ליל תשעה באב ג׳) והכונה דהמשיח ודאי הוא יושב בגן עדן בזיוו והדרו ויקרו ורק נותן נצוץ מנפשו שתלבש בגוף ויסבול יסורים בפתח גן עדן עם אותם צדיקים ובשבת ויום טוב יתפשט אותו החלק שלו מאותו הגוף ויתחבר עם המשיח ועל זה החלק שנותן ממנו לסבול יסורין קאמר כאן 'הֵיכָא יָתֵיב אַפִּיתְחָא דְּרוֹמִי' ובזה תבין שלא יהיו סותרין דברי רבותינו ז"ל זה לזה.
והנה אף על פי שאותם צדיקים סובלים צער ויסורים לכפרת ישראל מכל מקום הם שרו ואסרי החולאים בחד זמנא כלומר יש להם עת קבוע וזמן ידוע שבו סובלים היסורין כל אחד כראוי לו לפי בחינתו ואחר כך מתפשטים מאותו הגוף שסובלים בו היסורין ובאין למקום תענוג שלהם בגן עדן, אך המשיח בלבד אינו מוצא אותו החלק מנוחה והוא שרי חד חולי ומכה שמתרפא ממנה ותכף אסיר חד שבא לו מכה אחרת וקושר אותה.
וכל דברים אלו לשון מליצה הן והכונה לומר שסובל חולאים רבים ואינו מוצא מרגוע לנפשו מהם ואמר תלמודא מה שקבל על עצמו יסורין כל כך בזמן הזה היינו משום דאמר המשיח 'דִּילְמָא מִבָּעֵינָא לֹא דְּלָא אִיעַכַּבְנָא' כלומר דילמא יגיע קץ האמיתי ומבעינא לגאל את ישראל ויהיה אותו זמן קטרוג עליהם מצד המעשים שלהם לעכב אותי מלגאלם, על כן אני סובל כל כך כדי שיהיו רבוי היסורין כאלה כדאין לדחות הקטרוג ואבא במהרה לגאל אותם.
ומה שאמר 'אָזִיל לְגַבֵּיהּ אָמַר לֵיהּ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי' נראה דהוא הלך לבדו אצלו למקום הידוע שיושב בו ודבר עמו והליכתו היתה על ידי כונות ויחודים ושם מפורש וכשחזר אצל אליהו זכור לטוב לא חזר בו ביום אלא ביום שאחריו דהא אמר לו שאמר לי 'הַיּוֹם' ולא אתא.
ומה שאמר 'שַׁקּוּרֵי קָא שִׁקֵּר בִּי' רצונו לומר משחק בי דודאי אמר לו דברים שהם אמת אך אני לא הבנתי אותם וחושב שהוא משחק בי! ואמר לו לא שחק בך אלא קושטא קאמר לך 'הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ'.

לִכְשֶׁיִּפּוֹל הַשַּׁעַר הַזֶּה וְיִבָּנֶה וְיִפּוֹל וְיִבָּנֶה, וְלֹא יַסְפִּיקוּ לִבְנוֹתוֹ. הנה כיון דאמר 'הַשַּׁעַר הַזֶּה' משמע שהיה לפניו אם כן היה עומד עמהם ברומי ואיך הראה להם האות בְּמְעָרַת פַּמְיָיס שהיה בארץ ישראל וכמו שכתב הרי"ף ז"ל.
ונראה דלעולם היו עומדים בארץ ישראל אצל מְעָרַת פַּמְיָיס אך קודם ששאלו ממנו שאלה זו היו מדברים עמו בשער הידוע שברומי ובהיותם עסוקים בדברים של השער ההוא שברומי שאלו אותו שאלה זו והשיב להם לִכְשֶׁיִּפּוֹל הַשַּׁעַר הַזֶּה שהיינו מדברים בו.
ונראה לי בס"ד טעם לסימן זה שיפול ב' פעמים ויבנה ב' פעמים ובנפילה השלישית לא יספיקו לבנותו ויבא משיח על פי מה שאמרו במדרש תנחומא (תנחומא קדושים פרק טו) בבכייתו של עשו שבכה בעבור הברכות שנטלם יעקב אבינו ע"ה ממנו בחכמה שירדו ממנו שתי דמעות והשלישית נקשרה בין ריסי עיניו ולא ירדה ובעבור שתי דמעות שירדו נחרב בית המקדש ב' פעמים וכיון דהשלישית נקשרה בין עיניו ולא ירדה לא יחרב בית שלישי עיין שם. ולכן הסימן יהיה כך שיפול השער ב' פעמים ויבנה ב' פעמים כנגד שתי חרבנות שהיו בעבור שתי דמעות עשו שירדו מעיניו אך כיון דהשלישית לא ירדה לכך כשיפול בשלישית לא יבנה שער רומי ויבא משיח לאבד את אדום בעלי השער.
ומה שנתן להם האות שנהפכו המים לדם, כי ישראל נקראו אדם ובגלות נפרד אות א' ונשאר דָּם [44] כמנין גּוֹלָה [44] ולכן נבנה שער אדום ב' פעמים כנגד שני אותיות דם ד'אָדָם' שנשארו לבדם ובגאולה יתחבר אות א' עם דם ויהיה אָדָם [45] כמנין גְּאוּלָּה [45] לכן בשלישית שהיא כנגד אות א' ד'אדם' לא יבנה שער אדום אלא יבואו שני משיחין שהם כנגד אות יו"ד עליונה דאות אלף ואות יו"ד תחתונה ואדם נתקן ונשלם על ידי הענוה הנקראת אָדָם וזהו שנאמר (תהלים קיח, ו) הֳ' לִי לֹא אִירָא, מַה הענוה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, יַּעֲשֶׂה 'יתקן' כמו בֶּן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה 'יתקן' (בראשית יח, ח) לִי שם אָדָם שהוא מספר מ"ה.

אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת. קשא איך יכזבו ח"ו ברבם? וכי דרך ארץ הוא זה! ועוד למה קבל לעשות להם אות?
ונראה לי בס"ד דידוע הפרש בין שאלה לבקשה הוא זה דרך משל הבן רוצה לקנות חפץ אחד ושאל מאת אביו דינר כדי לקנות בו החפץ הנה שאלת הדינר נקרא שאלה שאם נתן לו הדינר עשה שאלתו אך נתינת החפץ נקראת בקשה שאם נתן לו החפץ הרי זה עשה בקשתו כי הבקשה אמורה על התכלית והוא אף על פי ששאל מאביו דינר, התכלית הוא כדי לקנות בו החפץ.
והנה כאן כששאלו התלמידים 'אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא' תכלית כונתם לידע באיזה יום בא שזה הוא הבקשה שלהם ואם היה משיב להם 'ביום פלוני יבא' הרי זה עשה בקשתם אך כשהשיב 'לִכְשֶׁיִּפּוֹל הַשַּׁעַר הַזֶּה וְיִבָּנֶה' לא עשה בתשובה זו בקשתם דמזה לא ידעו באיזה יום יהיה הדבר הזה ורק ידעו שביאתו תלויה בשער אחד שיפול ב' פעמים ולא יספיקו לבנותו עד שיבא המשיח.
ולכן תחילה קודם שהשיב להם גלה דעתו ואמר 'מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא שֶׁתְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת' תְּבַקְּשׁוּ דייקא רצונו לומר שתרצו ממני לעשות בקשתכם שהיא התכלית שתדעו באיזה יום יבא. ואמרו 'אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת' מְבַקְּשִׁים דייקא רצונו לומר לא נבקש בקשה שהיא התכלית, ואז אמר להם לִכְשֶׁיִּפּוֹל הַשַּׁעַר הַזֶּה וְיִבָּנֶה וכו'.
והם אמרו לו 'תֵּן לָנוּ אוֹת' על הדבר הזה שביאתו תלויה במפלה ובנין של השער הזה ולא רצו ממנו שיאמר להם יום שיבא בו שכבר אמרו שלא יבקשו דרך בקשה שהיא בידיעת היום. ואמר 'כְּבָר אֲמַרְתֶּם שֶׁלֹּא תְּבַקְּשׁוּ' וירא אני פן אם אתן לכם אות על הסימן תבקשו ממני אות של יום בואו, דמאי אהני לכו אם אתן לכם אות על קיום הסימן של השער? אמרו לו אף על פי כן שאין לנו הנאה בזה האות מאחר דתכלית כונתו שהוא לידע יום בואו סתומה היא עם כל זה 'תֵּן לָנוּ אוֹת' על קיום הסימן ונתן להם אות שביאתו תלויה בשער על ידי נס שראו כי נהפכו מים של מערה לדם.
ומה שעשה להם האות בדם היינו כי ישראל נקראו אָדָם [45] שהוא מספר מָה [45] כמנין גְּאוּלָּה [45] ואם אין עושין רצונו של מקום מפרידים אות א' דאדם ונשאר דָּם [44] שהוא מספר גּוֹלָה [44] ולכן עשה להם הסימן של הגאולה בדם לומר ישתלם א' על מספר דם ותהיה הגאולה ולכן על ידי הענוה שנקראת מה תהיה הגאולה. ובזה פרשתי בס"ד הֳ' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם (תהלים קיח, ו) פירוש מַה היא הענוה תעשה ותתקן לי שם אָדָם שיושלם באות א' דאז יהיה מספרו מַה.

בגמ' אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב ומפרש רבא דכתיב וירא כי אין איש כו': והטעם לזה פירשתי בספרי מנחת עני (דף צ"ו) כי כל זמן שיש צדיקים שמוכיחים ומלמדים העם להטיב דרכם מי שלא שמע להם הוא מזיד אבל כשאין איש ממי ללמוד אז כולם שוגגים ומקויים בהם ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה וזה היה כוונת אהרן שאם לא עשה להם העגל ומרדו בתוכחתו לא היה להם תקנה שהיו חוטאים כולם במזיד אבל כשעשה להם תלו החסרון בו ונדונו כשוגגים כמו שאמר משה חטא העם הזה חטאה גדולה וחטא הוא שוגג ורק המסיתים נידונו כמזידים ונהרגו והתנצלות זה היה ישר בעיני ה' שנתמנה לכה"ג ובזה מיושב מה דאמרינן לעיל (דף צ"ז) אין בן דוד בא עד שמתהפך כל המלכות למינות וסימנך כולו הפך לבן טהור הוא וזהו ג"כ מטעם זה שאם נתהפך הכל למינות שאין מאמין בתורה אז לבאי עולם אין להם ממי ללמוד וכל מעשי רשעתם הוא כשוגג להם כמו שהדין בנגע צרעת שפרחה במקצת טמא פרחה בכולו טהור:

אמר ר"י אם ראית דור שנתמעט והולך חכה לו שנאמר ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל: בפירוש זה י"ל דכבר אמרינן לעיל א"ר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' הרי עם עני פירושו עניים ולכן מבואר למה מתנגד העניים עם הרמים ולא עם הנדיבים וכו' אבל בזה מיושב שהעם עני הם העניים ברוחם ולא העניים בממונם. ועפ"ז יש לפרש סיפא דקרא דכתיב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד פירוש רוממות ושפלות הם בהצטרפות שאצל נמוך אפילו מה שגבוה מעט ממנו הוא גבוה ואצל גבוה יותר הוא נמוך ולכן דוקא גאות אדם תשפילנו ע"ד הרודף אחר כבוד כבוד בורח ממנו אבל שפל רוח ע"י עצמו יתמוך כבוד ולכן אם ישפל אדם ע"י גאותו זה הוא בדרך הטבע אבל אם ישפל אפילו מי שאינו עושה מעשה ע"י עצמו זה אצבע אלהים היא וזהו מה שאמר ר"י אם ראית דור שנתמעט והולך פירוש שמעצמו נעשה שפל ועניו מבלי שנתגאה חכה לו שנא' ואת וגו' ועיניך על רמים תשפיל פירוש על אותם רמים שאתה משפיל ולא שהשפילו את עצמם ע"י גאותם וזהו סימן שבן דוד בא שהוא בעת שיכלו גסי הרוח מישראל:

אין בן דוד בא עד שיבקשו דג לחולה. שמעתי כי הנשמה קרויה דג ומי שהוא חולה ונגזר עליו מיתה או שכבר הגיע קיצו וע"י זכות ניצול ומוסיפין לו חיים צריך להביא לו נשמה חדשה ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף וז"ש אין בן דוד בא עד שיבקשו דג לחולה ר"ל נשמה חדשה ולא ימצא כי כלו נשמות שבגוף אז בן דוד בא:

אין ירושלם נפדית אלא בצדקה דכתיב ציון במשפט תפדה. ובדין גמור הוא קשה אמנם ע"י הצדקה מהפך מדה"ד למדת רחמים ובא גאולה וזהו ציון במשפט תפדה וכ"ת הוא דבר קשה כי מי יזכה בדין גמור לז"א ושביה בצדקה ומד"הד רחמים:

אתינא לעלמא דאתי. פירש הרב עיון יעקב דלא מת עש"ב. ולא נהירא דעדיין לא ידע זה והפשוט אם יזכה למעלת בן העה"ב כמו שפירש האר"י ז"ל דהוא מעלה עליונה ודוק:

אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי. ואתיא כי הא דאמרו בזהר הקדוש ח"ג דף זק"ן ע"ב כיון דדכר שמיה דצלפחד קב"ה אתידע דאתכפר חוביה ע"ש ועמ"ש אני בעניי בקונטריס יוסף אומץ סימן יו"ד אות ג':

א"ל הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו. אפשר לומר דרך דרש דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ואמרו בזהר הקדוש מאנה להנחם על בניה כי איננו כביכול. גם אמרו בזהר הקדוש דבעבור השכינה נגאל ועמה יפקון. ואאשר דהיינו דאמר המשיח היום דידוע היום רומז להקב"ה ור"ל כשהקב"ה יקים סוכת דוד ורמז גם הכתוב ביום ההוא אקים סוכת דוד וזהו היום והיינו דקאמר אליהו הכי קאמר לך היום אם בקולו תשמעו ר"ל יתקיים ביום ההוא אקים סוכת דוד אם בקולו תשמעו וס"ת היום אם בקולו תשמעו גימטריא הויה אדני עם הכולל שאם נשוב בתשובה מאהבה כרמוז בר"ת היום אם בקולו תשמעו ר"ת אהבת יהיה יחוד קבה"ו ועמה יפקון ב"ב:

א"ל שלום עליך רבי ומורי. מכאן משמע דהא דתניא בברכות דף ז"ך דאין ליתן שלום לרבו היינו כמו שפירש"י דלא אסר אלא כשנותן לו שלום כאשר ידבר אל רעהו לשלום אבל יכול לומר שלום עליך רבי. והא דקאמר ריב"ל בשאלת שלום רבי ומורי כתב הרב פר"ח במים חיים בהגהות הרמב"ם פ"ה [דת"ת] דעשה כבוד למשיח טפי מרבו:

לאימת אתי מר א"ל היום. אפשר לומר ונקדים חקירה אחת רבים שאלו דבימי חסידים הראשונים ור' שמעון ן' יוחאי וכל קדושים אשר היו דבקים בו יתברך והיו נשמות עליונות איך בימיהם לא אתא משיח. והתשובה לזה כי גזר ה' שיהיו אלף שנים שהוא יומו של הקב"ה בגלות כדכתיב נתנני שוממה כל היום דוה וכן אמרו בזהר ובמדרש איכה בכמה דוכתי וכל התנאים ואמוראים היו סמוך לחרבן בתוך האלף שהרי רב אשי שסידר התלמוד היה בשנת שנ"ח לחרבן. ולכן לא הועיל כל קדושתם להביא המשיח:
וממוצא דבר אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד אשר שאלני דהרי התלמוד הקדוש נעשה ונגמר מרבבות אלפי רבנן אשר בכל דור ודור מימות רבי ועד רב אשי אשר היו לומדים פמליות פמליות ועד אחרון בימי רב אשי אוספו אסיפה ממעונות אריות כלהו רבנן בכלה דאדר וכלה דאלול והיו לומדים מסכתא בכל כלה באסיפה גדולה וכבודו עליהם יראה בעמוד אש כמ"ש התוס' בברכות דף י"ז ע"ב והיה נכתב התלמוד על יד על יד בהסכמת כל האמוראים ולכן חייבים כל ישראל לשמוע ולשמור כל הכתוב בתלמוד כמצות ה' ע"פ התורה אשר יורוך ואם כן אפה זוהי שקשה שראינו כמה חומרות ועונשין בספר הזהר בדינים מדינים שונים אשר לא נראו בש"ס. וגם בענינים שיש בש"ס לא נכתבו כל העונשים הקשים שיש בזהר הקדוש. והשבתי לו אפשר לומר כשנחקור עוד חקירה אחת מדוע ספר הזהר לא נתגלה לאמוראים ולגאונים ולגדולי הרבנים הרי"ף והרמב"ם ורש"י ורבותנו בעלי התוספות ואפילו להרמב"ן והרשב"א והרא"ש לא נתגלה עם היותם קדושים. ואיך נתגלה אח"ך בדורות הגרועים מהם. ואפשר כי הכל בשקול אל דעות ובהיות שהגזרה היתה לאלף שנים חרבן וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים לא רצה הקב"ה שיגלה ספר הזהר שיש בו כמה חומרות ועונשים כרחם אב על בנים דמוטב שיהיו שוגגים המון ישראל ועוד שלא היתה קליפה בתגבורת כל כך בצד מה אבל מצד אחר היו שמדות וצרות והיו ישראל בצער גדול. אבל אחר שעברו האלף שנים מהחרבן שנשלמו שנת ד' אלפים תתכ"ח אז היה יכול לבא משיח ובעונות אשתהויי אשתהי וזה חטא נוסף לכלל ופרט על כל חטאים וחילול שמו ותורתו ונתגברה הקליפה מאד יען נתברר הרבה ועתה הברירה ברגלים וע"כ מתגברת מאד כי כלתה אליה הרעה ולכן סמוך לדורות שאחר אלף שנה מהחרבן נתגלה אור הזהר להגין על הדורות ונתגלו החומרות והעונשין למען ישמעו ויראו כי השעה צריכה בתגבורת הקליפה ובחטא נוסף מעכוב המשיח. ובודאי דגדולי דורות הראשונים היו נוהגים כל חומרות וקדושות אך המון העם לא ידעו את כל תוקף החומרות והעונשים ומוטב שיהיו שוגגים ולא היתה הקליפה מתגברת כ"כ אבל עתה בדורות אחרונים כי גבר אויב הסט"א אנו צריכים לכל החומרות שיתגלו השומע ישמע ואשר לא שומע יענש כי עונותיו צרו"ף יצרפ"ו לעכב המשיח ושהסט"א גברה והוא קצת על דרך מ"ש בטעם חומרת איסור סתם יינם לגדור גדר נגד הסט"א הגוברת יותר מדורות ראשונים:
אתאן לדידן דאפשר דזה כיון המשיח בתשובתו היום כלומר מה שאלתך אימת אתי מר הלא היום כלומר הן עוד היום גדול יומו של הקב"ה לא עת האסף המקנה. ואליהו הנביא זכור לטוב לא פירש לו כי אם רמז לו היום אם בקולו תשמעו כלומר יעבור היום שהוא אלף שנים ואז אם בקולו תשמעו רמז שיתגלו אחר היום חומרות ועונשים כפי תוקף תגבורת הסט"א וצריך לשמוע בקול ה' כי כך רצונו לטוב לנו להגן עלינו מצרינו ולהחיש גאולתנו שתהיה בב"א. ועמ"ש בשו"ת דברי יוסף סימן כ"ה: [ועיין בקונטרס שם הגדולים ח"ב ומ"ש שם בהשמטות ע"ש ודוק]:

אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. כלומר לא תסבור שהוא לגריעותא שלא רצה להזכיר שמך על דרך שהיה אומר שאול בן ישי וכן אמרו במדרש במדבר רבה פי"ח שהיה אומר דהע"ה דואג ואחיתופל אין מזכירין שמי ע"ש ואמרו כי השונא אינו יכול להזכיר שם אדם שונאו אלא תולה באביו או בכינוי. לז"א לא כי אלא אדרבא הבטיחך לך ולאביך לעלמא דאתי:

שקורי שקר בי דאמר היום אתינא. מכאן משמע קצת כדעת הרמב"ם פי"ב ממלכים דנראה דהיותר מוסכם לו דאין אליהו בא קודם המשיח כסוגית עירובין דף מ"ג דהא ריב"ל סבר דהמשיח יבא באותו יום ואליהו לא בא אמש ואחרי כותבי ראיתי מ"ש הרב ישרש יעקב דף קל"ט ע"ש:

(צח א) בר חיור גווני^*[בכ"י מינכן: חמר בר גונג, כ"י פלורנץ: בר חיור מאה גוונוג, ועי' ד"ס.].—פירש"י: "כלום יש לך חמור^*[כנוסח שבדפוס שונצינו וברש"י שבע"י הראשון, בדפוסים חדשים: סוס.] בר מאה גוונים. חיור מאה בלשון פרסי". והוא פי' דחוק. וכבר העיר על כך ילינק בספרו "שפת חכמים". והנכון כנוסח הערוך ע' כאר: מי אית לך כאר הזר גונא פי' יש מקום שקורין לחמור כאר וקורין לאלף הזר, והכי אמר לו יש לך חמור מאלף גוונים [בפרסית: %]. ובאור הענין דשבור מלכא התל בשמואל על משיח היהודים שיחכו לו בכל יום והוא מתמהמה לבוא מפני שעני הוא ורוכב על החמור שדרכו ללכת לאט, ואמר שרצונו לשלוח למשיח סוס רץ כמו ברק, וזהו "סוסיא ברקא" (כענין שנאמר "כברקים ירוצצו", נחום ב ה), למען יוכל למהר בדרכו לגאול אתכם. ושמואל ענה את הכסיל כאולתו: האם יש לך חמור יפה כזה שיש לו אלף מיני צבעים. כלומר: אנו מקוים ומאמינים שבימות המשיח יהיו לנו הרבה טובות וישועות ונחמות, שעדיין לא הגיע זמנן.

(שם) והיכא יתיב אפיתחא דקרתא דרומי.—עי' רש"י שפירש בשם רבו^*[כידוע פירוש פרק חלק אינו לרש"י, אלא לאחד מתלמידיו, והרב הוא רש"י.], שמשיח יושר בג"ע באותו צד שכנגד פתח עיר רומי. ונראה שטעמו מפני שהיה קשה לו הענין כפי פשוטו, שמשיח יהיה יושב בתמידות בעיר רומי, שרובה עובדי ע"ז. אבל אינו מוכרח, והעיקר כפשוטו, שכן מצינו בשמ"ר (פ"א לא): מלך המשיח שעתיד ליפרע מאדום יושב עמהם במדינה (פי' ברומי) שנאמר "שם ירעה עגל ושם ירבץ" (ישע' כז י).

(צח סע"א) לכשיפול השער הזה.—פירש"י שבעיר רומי היה אותו השער. אבל מצאנו בתנחומא בובר פ' וישלח סי' ח, שבטבריא היה מעשה זה.

כי למועד מועדים. אלמא יש קץ בדבר: וככלות נפץ יד עם קדש. כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד: תכלינה. אלו הצרות ויבא משיח כדאמרינן כי אזלת יד: מגולה מזה. כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר: ר' אליעזר אומר מזה. הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס אין מעות מצויות בכיס: שכר בהמה. עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה איננה: וליוצא ולבא אין שלום. אז יבא משיח: [שלום רב]. והיינו וליוצא ולבא אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אפילו להנהו אין שלום: מן הצר. מרוב הצרות ל''א מיצר הרע: שקולין. שוין שער התבואה ויין רווחי' כדאמרן חמישית שובע גדול ל''א שקולין שוין שכולן יקרין: כשמן אוליך. שיהיו כולן קפויין וכיון שהם קפויין אין דגים נמצאין בחכה: עד שתכלה מלכות הזלה. שלא תהא להם שום שולטנות לישראל אפילו שולטנות קלה ודלה: נטישותיו. ענפים קטנים כלומר השרים והשופטים: וחסו בשם השם. כלומר שתבא להם גאולה ויחסו בצל שדי: סיגיך. תערובות שבך: בדיליך. המובדלים לראשי עם: יהירי. גסי רוח מישראל: אמגושי. פרסיים מכשפין שמצערין ישראל במס' שבת (דף עה.) פלוגתא איכא למאן דאמר אמגושי חרשי ואיכא מ''ד גדופי עובדי כוכבים: גזירפטי. שופטים עובדי כוכבים החובטין את ישראל במקלות: ואצרוף כבור סיגיך. רבים וגדולים בגסותם כשאצרוף ואסלקם ממך אזי אסירה כל בדיליך: אמגושי. הבדלים מיראת המקום: סיגיך. כמו רב דמתרגמינן סגי: משפטיך כמו (צפניה ג) שופטיך: פנה אויבך. גזירפטי: נוססה. כמו (ישעיה י) כמסוס נוסס וכמו (שם נא) יאכלם סס רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות שאף הוא מתכוין להשמידם: יירשו ארץ. היינו גאולה: עם ענני שמיא כבר אינש אתי. במהירות: וכתיב עני ורוכב על החמור. כעני הבא על חמורו בעצלות: סוסי ברקא. סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי דגנאי הוא שיבא על חמור מלגלג היה ל''א סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ: בר חיור גווני. כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא במלתא בעלמא דחייה: חיור. מאה בלשון פרסי: האדון הזה. שכינה היתה עמהם: קול שלשה. דשכינה הוה בהדייהו: לדידיה. למשיח: בפתחא (דקרתא). נראה למורי לא בפתח העיר ממש אלא גן עדן הוא כנגד כל העולם וקאמר ליה דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר משיח שרוי: סובלי חלאים. מנוגעים והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיה נג) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם) חליינו הוא נשא: כולהו. מי שיש לו ארבע וחמש נגעים: אסרי להו ושרו בחדא זימנא. מתירין כל נגעתן ביחד ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין אותן: ואיהו. משיח: שרי חד. נגע ומקנחו וקושרו ואח''כ מתיר האחר ועושה כן ואינו מתיר שני נגעים יחד דסבר אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים: אמר ליה. ר' יהושע למשיח לאימת אתי מר אמר ליה היום: אבטחך לך ולאביך לעולם הבא. דאי לאו צדיקים גמורין אתם לא הוה יהיב לך שלמא ולא הוה מדכר שמיה דאבוך: היום אם בקולו. של הקב''ה תשמעו: השער הזה. של עיר רומי . שבעיר רומי היה אותו שער: ואין מספיקין לבנותו. פעם שלישית: מי פמייס. שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר: העמיקו ארוני. עשו לי קבר בקרקע עמוק:

אין פירוש לקטע זה