ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו ולא בא המשיח בסוף ארבעת אלפים שנה.

אמר ליה [לו] אליהו לרב יהודה אחוה [אחיו] של רב סלא חסידא [החסיד]: אין העולם מתקיים פחות משמונים וחמשה יובלות שהם ארבעת אלפים ומאתיים וחמישים שנה. וביובל האחרון בן דוד בא. אמר ליה [לו] רב יהודה לאליהו: האם בתחילתו של היובל בא, או בסופו? אמר ליה [לו] אליהו: איני יודע. ועוד שאלו רב יהודה: האם כלה היובל האחרון הזה או אינו כלה, ויבוא משיח לפני שיגמר. אמר ליה [לו] אליהו: איני יודע. רב אשי אמר: לא כך יש להבין, שקבע מועד לביאת הגואל, אלא הכי [כך] אמר ליה [לו]: עד הכא [כאן] לא תיסתכי ליה [תצפה לו], מכאן ואילך איסתכי ליה [מכאן והלאה תצפה לו].

שלח ליה [לו] רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית (באותיות מרובעות) ולשון קדש, אמרתי לו: מגילה זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וברור שלא רומאים כתבוה אלא מישראל היא, וכתוב בה במגילה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם — העולם יתום (יכלה), מהן יהיו שנים של מלחמות תנינים בין הלויתן ובהמות מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר הימים ימות המשיח ואחר כך ייהרס העולם. ואין הקדוש ברוך הוא מחדש ובורא את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה. רב אחא בריה [בנו] של רבא אמר: "לאחר חמשת אלפים שנה" איתמר [נאמר].

א תניא [שנויה ברייתא], ר' נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום, כלומר, כוונת הפסוק עמוקה מני תהום, ואין אדם יכול לדעת מראש את הדבר, ומהו הכתוב — "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" (חבקוק ב, ג),

לא כרבותינו שהיו דורשין "עד עדן ועדנין ופלג עדן" (דניאל ז, כה), שסברו שתארך גלות אחרונה פי שלוש וחצי מגלות מצרים ("עידן"),

ולא כשיטת ר' שמלאי שהיה דורש את הכתוב "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" (תהלים פ, ו), שתמשך הגלות פי שלוש ("שליש") כגלות מצרים,

ולא כשיטת ר' עקיבא שהיה דורש את הכתוב "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ" (חגי ב, ו), שסבר שהגאולה קרובה לבוא אחר החורבן.

אלא הסדר כך היה: מלכות ראשון של החשמונאים בגדולתם — שבעים שנה, מלכות שניה של הורדוס וביתו — חמשים ושתים שנה, ומלכות בן כוזיבא (בר כוכבא) שתי שנים ומחצה, ולאחר מכן אין לדעת עד כמה תארך עוד גלות ישראל.

ושואלים: מאי [מה] דיוק הלשון "ויפח לקץ ולא יכזב"? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: תיפח עצמן של (יקוללו אלו שהם) מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ שחשבנו ולא בא המשיח שוב אינו בא כלל, אלא חכה לו גם לאחר מכן. שנאמר: "אם יתמהמה חכה לו". שמא תאמר אנו מחכין ושואפים שיגיע הקץ והוא הקדוש ברוך הוא אינו מחכה ואינו חפץ בו?! — תלמוד לומר: "ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלהי משפט ה' אשרי כל חוכי לו

"(ישעיה ל, יח), ולכאורה וכי מאחר שאנו מחכים ורוצים בו והוא מחכה, אם כן מי מעכב? אולם מדת הדין מעכבת ("כי אלהי משפט ה' ") ואין אנו ראויים עדיין לכך. וכי מאחר שמדת הדין מעכבת ואיננו ראויים לגאולה, אם כן אנו למה מחכין בכל יום שיבוא? כדי לקבל שכר על הצפיה עצמה, שנאמר: "אשרי כל חוכי לו" (ישעיה ל, יח).

ב אגב הזכרת פסוק זה אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי [אין העולם פחות משלושים וששה צדיקים שמקבלים את פני] השכינה בכל דרא [דור], שנאמר: "אשרי כל חוכי לו", "לו" בגימטריא תלתין ושיתא הוו [שלושים ושש הם]. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והרי אמר רבא: דרא דקמי קודשא בריך הוא תמני סרי אלפי פרסא הואי [שורה של צדיקים שלפני הקדוש ברוך הוא שמונה עשר אלף פרסות היא] שנאמר בעיר ה' שלעתיד לבוא: "סביב שמנה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מח, לה) ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] הא [זה] המספר הקטן הוא של צדיקים דמסתכלי [שמסתכלים] באיספקלריא המאירה, שכביכול רואים את כבוד ה' במראה בהירה, ורואים היטב והם מועטים מאד. הא דמסתכלי [זו, המרובים, הם שמסתכלים] באיספקלריא שאינה מאירה.

ושואלים: ומי נפישי כולי האי [וכי מרובים כל כך] אלה המסתכלים באספקלריא מאירה? והאמר [והרי אמר] חזקיה אמר ר' ירמיה משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה, כלומר, גדולי הצדיקים הזוכים למעלה עליונה והן מועטין מאד, אם אלף הם — אני ובני מהם, אם מאה הם — אני ובני מהם, אם שנים הם — אני ובני הם. ומשמע שייתכן שיש רק שנים בכל העולם!

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], הא דעיילי בבר [זה, המנין הגדול, הוא של הנכנסים ברשות], שאין מעלתם גבוהה כל כך, וכדי להכנס צריכים כאילו לקבל רשות מן המלאכים, הא, דעיילי [זה, שנכנסים] בלא בר [רשות] כר' שמעון בן יוחאי ובנו שאין דבר בכל העולם נעול בפניהם.

ג ועוד לענין הקץ אמר רב: כלו כל הקיצין שחישבו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים, שכאשר יחזרו ישראל בתשובה — יגאלו. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו, כלומר, אפילו בלא תשובה יגאלו, כי בכך שישראל מצטערים בצער הגלות ראויים הם בשל כך לגאולה. ומעירים: מחלוקת זו היא כתנאי [כמחלוקת תנאים] באותו ענין. ששנינו, ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה — נגאלין, ואם לאו [לא] — אין נגאלין. אמר ליה [לו] ר' יהושע: וכי אם אין עושין תשובה מעצמם אין נגאלין?! אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה בעל כורחם ומחזירן למוטב.

תניא אידך [שנוייה ברייתא אחרת], ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה — נגאלין, שנאמר: "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם" (ירמיה ג, כב) אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר "כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב, ג), וכך יש להבין "חנם נמכרתם" — בשל עבודה זרה הקרוייה "חינם" שהיא חטא שאין בו צידוק, "ולא בכסף תגאלו" — לא בתשובה ומעשים טובים, אלא ברצון ה'.

אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: והלא כבר נאמר "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג, ז)! אמר ליה [לו] ר' יהושע: והלא כבר נאמר "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון" (ירמיה ג, יד) בלא כל תנאי!

אמר לו ר' אליעזר: והלא כבר נאמר "בשובה ונחת תושעון" (ישעיה ל, טו), ו"שובה" לשון תשובה! אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: והלא כבר נאמר "כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים