ויש לברר: ומי סליק [והאם עלה] נבוכד נצר לירושלים? והכתיב [והרי נאמר] בצדקיהו: "ויתפשו את המלך ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה" (מלכים ב' כה, ו), ואמר ר' אבהו: "רבלתה" זו אנטוכיא, משמע שלא היה נבוכדנצר כלל בירושלים. רב חסדא ורב יצחק בר אבודימי נתנו הסבר לדבר, חד [אחד מהם] אמר: דמות דיוקנו של נבוכדנצר היתה חקוקה לו על מרכבתו של נבוזואדן ונהג בו כאילו הוא עצמו שם, וחד [ואחד מהם] אמר: אימה יתירה היתה לו לנבוזראדן ממנו ודומה היה תמיד כמי שעומד לפניו. והוא דוגמה לעבד המכבד את אדוניו.

א כיון שדובר בנבוזראדן, מביאים גם מעשהו בחורבן הבית. אמר רבא: טעין תלת מאה כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה [מטען שלש מאות פרדות גרזיני ברזל החותך ברזל שלח לו] נבוכדנצר לנבוזראדן, כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם [את כולם בלע, שיבר שער אחד שבירושלים], שכל הגרזינים נשברו בו, שנאמר: "פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלמון" (תהלים עד, ו), כלומר, שפתחי ירושלים עמדו בפני כשיל וכילפות של ברזל. בעי למיהדר [רצה לחזור] אמר: מסתפינא [מתיירא אני] שלא ליעבדו [יעשו] בי כי היכי דעבדו [כפי שעשו] בסנחריב, שמפלתו הגדולה היתה בירושלים.

נפקא קלא ואמר [יצאה בת קול ואמרה]: שוור בר שוור [קופץ בן קופץ], נבוזראדן שוור, דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי [קפוץ, שהגיע זמן המקדש להחרב וההיכל להשרף]. פש ליה חד נרגא, אתא מחייה בקופא, ואיפתח [נשאר לו גרזן אחד, בא והכה את השער בקצה הרחב של הגרזן ונפתח], שנאמר: "יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות" (שם ה), שבזמן הראוי נפתח לו כאילו היה זה בתוך עצים ולא בחומה.

הוה קטיל ואזל [היה הורג והולך] בתוך כניסתו לעיר עד דמטא להיכלא [שהגיע להיכל]. ומשבא להיכל אדליק ביה נורא [הדליק בו אש]. גבה היכלא [התרומם ההיכל] שלא תשלוט בו האש. דרכו ביה [בו, אותו] מן שמיא [השמים] שירד למקומו, שנאמר: "גת דרך ה' לבתולת בת יהודה" (איכה א, טו). קא זיחא דעתיה [זחה דעתו], נתגאה נבוזראדן בנצחונו, נפקא בת קלא [יצאה בת קול] ואמרה ליה [לו]: עמא קטילא קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת [עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת], שנאמר על בבל: "קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות" (ישעיה מז, ב) — "טחני חטים" לא נאמר אלא "טחני קמח", לומר, כבר נעשה הדבר בידי שמים, ומכוח ה' ולא בגבורתו של הכובש.

כשהגיע להיכל חזא דמיה [ראה את דמו] של זכריה הנביא דהוה קא רתח [שהיה רותח], ולא שקט, מפני שנהרג בתוך המקדש. אמר להו [להם] נבוזראדן לכהנים שהיו שם: מאי האי [מה זה]? אמרו ליה [לו]: דם זבחים הוא דאישתפיך [שנשפך] כאן. אמר להו [להם]: אייתי ואנסי אי מדמו [הביאו ואנסה אם דומים הם]. כסי [שחט] ולא אידמו [נדמה הדם]. אמר להו [להם]: גלו לי את האמת, ואי [ואם] לא, סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא [אסרוק את בשרכם במסרקות של ברזל].

אמרו ליה [לו]: האי [זה] דם כהן ונביא הוא דאינבי להו [שהתנבא להם] לישראל בחורבנא דירושלם, וקטלוהו [לחורבן ירושלים, והרגוהו]. אמר להו [להם]: אנא מפייסנא ליה [אני אפייס אותו] שיפסיק לרתוח. אייתי רבנן, קטיל עילויה [הביא חכמים, הרגם עליו], ליד דם זה ולא נח. אייתי דרדקי דבי רב קטיל עילויה [הביא תינוקות של בית רבן הרג עליו] ולא נח. אייתי [הביא] פרחי (צעירי) כהונה קטיל עילויה [הרג עליו] ולא נח, עד די קטל עילויה תשעין [שהרג עליו תשעים] וארבעה ריבוא אנשים, ועדיין לא נח.

קרב לגביה [התקרב נבוזראדן אליו, אל הדם] ואמר: זכריה זכריה, טובים שבהן איבדתים בגללך, האם ניחא [נוח] לך (רצונך) דאיקטלינהו לכולהו [שאהרוג את כולם]?! מיד נח הדם. הרהר נבוזראדרן תשובה בדעתיה [בדעתו], אמר: מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת, כך לא היתה להם כפרה אלא במותם של אלפים רבים כל כך, ההוא גברא מה תיהוי עליה [אותו אדם, הוא עצמו, מה תהיה עליו], ומה יהיה עונשו שיצטרך להיענש על כל חטאיו? ערק, שדר פורטיתא לביתיה, ואיתגייר [ברח, שלח צוואה לביתו, והתגייר].

תנו רבנן [שנו חכמים]: נעמן הארמי גר תושב היה, שלא קיבל על עצמו את היהדות בשלימות, אלא נמנע מעבודה זרה בלבד. נבוזראדן גר צדק גמור היה. ועוד כיוצא בזה: מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים. ושואלים: ומאן נינהו [ומי הם] אלה? ומשיבים: שמעיה ואבטליון שהיו מבני גרים ממשפחה זו.

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ואף מבני בניו של אותו רשע, נבוכדנצר, ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה שיתגיירו. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם: מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה? היינו דכתיב [זהו שנאמר]: "רפינו את בבל ולא נרפתה" (ירמיה נא, ט). עולא אמר: זה נבוכדנצר שלא נתגייר איש מבני בניו. ר' שמואל בר נחמני אמר: אין הכוונה לאדם מסויים, אלא אלו נהרות בבל, ותרגמה [והסברה] שמדובר דצינייתא צרידתא דבבלאי [נהרות המרים המלוחים של בבל] (גאונים).

ב אגב סיפור זה העוסק בחורבן הבית, מספרים את השתלשלות הדברים. אמר עולא: עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו [שכנים רעים של ירושלים היו]. כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם [ששמעו אותם, את הנביאים שמתנבאים על חורבן ירושלים] שלחו לנבוכדנצר: פוק ותא [צא ממקום מושבך ובוא עליהם] ותכבשם. אמר להם בתשובה: מסתפינא [מתיירא אני] שלא ליעבדו [יעשו] לי כדעבדו בקמאי [כפי שעשו בראשונים].

שלחו ליה [לו] עמון ומואב: "כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק" (משלי ז, יט), ואין משמעות "איש" אלא רמז להקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג). שלח להו [להם] בתשובה: בקריבא [במקום קרוב] הוא, ואתי [ויבוא]. הוסיפו ושלחו ליה [לו]: "הלך בדרך מרחוק" (משלי ז, יט). שלח להו [להם]: אית להו צדיקי דבעו רחמי, ומייתו ליה [יש בהם צדיקים שיבקשו רחמים, ויביאו אותו].

שלחו ליה [לו] עוד עמון ומואב: "צרור הכסף לקח בידו" (שם ז, כ), ואין משמעות "כסף" אלא צדיקים, שנאמר: "ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים" (הושע ג, ב), שנתפרש שקנה ה' את כנסת ישראל בשל הצדיקים שבהם, ושלחו לו שאבדו הצדיקים מישראל.

שלח להו [להם]: שמא הדרי רשיעי [יחזרו הרשעים] שבהם בתשובה וייעשו כצדיקים, ובעו רחמי ומייתו ליה [ויבקשו רחמים ויביאו אותו]. שלחו ליה [לו]: כבר קבע להן זמן מתי תבוא הגאולה, ועד אז יכול אתה לעשות כרצונך, שנאמר: "ליום הכסא יבא לביתו" (משלי ז, כ), ואין משמעות "כסא" אלא זמן מסויים וקצוב, שנאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא, ד). שלח להו [להם]: זמן סיתווא [חורף] הוא, ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא [ואין אני יכול לבוא משום השלג והמטר].

שלחו ליה [לו] עמון ומואב: תא אשינא דטורא [בוא על שיני ההרים] מלמעלה, ששם אין המטר יוצר שלוליות, שנאמר: "שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון" (ישעיה טז, א). שלח להו [להם]: אי אתינא, לית [אם אבוא אין] לי דוכתא דיתיבנא ביה [מקום שאשב בו] בשעת המצור על העיר. שלחו ליה [לו]: קברות (מערות הקבורה) שלהם מעולין מפלטירין (ארמונות) שלך ויכול אתה לפנות את מערות הקבורה שלהם ולדור שם, דכתיב [שנאמר]: "בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושל ם מקבריהם. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם" (ירמיה ח, א-ב), והוציאום משום שהיו צריכים לפנות מקום לצבא נבוכדנצר.

ג אמר ליה [לו] רב נחמן לר' יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי [האם יודע אתה, האם שמעת מתי יבוא בן הנפילים]? אמר ליה [לו]: מאן בר נפלי [מיהו בן הנפילים]? אמר ליה [לו]: משיח. שאל אותו בתמיה: את המשיח "בר נפלי" קרית ליה ["בן נפילים" קורא אתה]? אמר ליה [לו]: אין [כן], דכתיב [שכן נאמר]: "ביום ההוא אקים