דף צג - א
אמר רבי יוחנן: גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת [167], שהזכירם הכתוב קודם למלאך. שנאמר: "ענה ואמר [נבוכדנצר]: הא אנא חזי גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא, וחבל לא איתי בהון, ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין" [ראיתי ארבעה אנשים מותרים מאסוריהם, מהלכים בתוך האש, ואין בהם חבלה, ותוארו של הרביעי דומה למלאך אלקים].
אמר רבי תנחום בר חנילאי: בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, באו כל אומות העולם - וטפחו לשונאיהן של ישראל [כינוי הוא לישראל] על פניהם. אמרו להם: יש לכם אלוה כזה, שמציל אתכם מן האש, ואתם משתחוים לצלם?!
מיד פתחו ישראל ואמרו: "לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה" [168].
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו"?
"אמרתי אעלה בתמר" - אלו ישראל, שנמשלו לתמר [169]. שמתחילה סברתי שיהו בהם צדיקים הרבה.
ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד, של חנניה מישאל ועזריה.
אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה וגו'",
מאי "ראיתי הלילה"?
ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את כל העולם כולו ללילה, מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר.
"והנה איש רכב", אין איש - אלא הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "ה' איש מלחמה ה' שמו". "על סוס אדם", ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את העולם כולו לדם.
כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בחנניה מישאל ועזריה, שמסרו נפשם ולא השתחוו לצלם - נתקררה דעתו.
שנאמר: "והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה". ואין הדסים - אלא צדיקים [170] . שנאמר: "ויהי [מרדכי] אמן את הדסה" [והדסה היא אסתר הצדקת] [171]. ואין מצולה - אלא בבל, שנאמר: "האמר לצולה חרבי ונהרתיך אוביש" [172].
דהיינו, שהעמיד הקדוש ברוך הוא את עצמו מכעסו, בזכות ההדסים, שהם הצדיקים, אשר במצולה, בבבל.
מיד, מלאים רוגז - נעשים שרוקים [צבועים [173]], ואחר כך אדומים - נעשו לבנים [174], כשנסתכל הקדוש ברוך הוא בצדיקים ונח מכעסו.
אמר רב פפא: מזה שאמר הכתוב שסוס אדום סימן קללה הוא, שמע מינה שסוסיא חיורא - מעלי לחלמא [הרואה סוס לבן בחלומו, סימן יפה הוא לו [175]].
ועתה חוזרת הגמרא ודנה בענין חנניה מישאל ועזריה.
ורבנן, חנניה מישאל ועזריה, להיכן אזלו [לאן הלכו] לאחר שיצאו מן הכבשן? [שהרי אינם מוזכרים שוב במקרא [176]].
אמר רב: בעין הרע, שהיו מסתכלים בהם בתמיהה על שיצאו בשלום מהכבשן - מתו.
ושמואל אמר: באותו רוק שרקקו אומות העולם, כשאמרו: "יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם?!", באותו רוק טבעו [177].
ורבי יוחנן אמר: באמת לא מתו לאחר מכן, אלא עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
ונדון זה, מה נעשה בעניינם של חנניה מישאל ועזריה לאחר מכן, כתנאי [מחלוקת תנאים היא], וכפי ששנינו בברייתא:
רבי אליעזר אומר: בעין הרע מתו.
רבי יהושע אומר: ברוק טבעו.
וחכמים אומרים: עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות. שנאמר: "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה".
איזו הם אנשים שנעשה להן מופת?
הוי אומר: זה חנניה מישאל ועזריה [178]. מוכח שלאחר מכן חזרו לארץ ישראל, והיו אצל יהושע הכהן הגדול.
ודניאל, שלא מצינו שהושלך עמהם לכבשן האש, להיכן אזל [לאן הלך, היכן היה] בזמן שהושלכו חבריו?
אמר רב: למיכרא [לחפור] נהרא רבא בטבריא [179].
ושמואל אמר: נבוכדנצר שלחו לאתויי מארץ ישראל לבבל [180] ביזרא דאספסתא [להביא זרע של עשב, שהוא מאכל בהמה] [181].
ורבי יוחנן אמר: נבוכדנצר שלחו לאתויי חזירי [להביא חזירים] דאלכסנדריא של מצרים, שהיו גדולים ומשובחים, כדי לגדלם בבבל להוליד וולדות. ותמהינן: איני? וכי אפשר היה להביא חזירים ראויים ללידה ממצרים?
והתניא גבי מה שאמר רבי טרפון, שבהמה שניטלה האם [הרחם] שלה - טריפה היא, שאינה יכולה לחיות, שבא מעשה לפני חכמים והתירוה, לפי שתודוס הרופא אמר: אין פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה, בשביל שלא תלד ויהיו מצויין במקומות אחרים. והרי למרות זאת הם חיים אחר כך, ומוכח שאין הבהמה נעשית טריפה משום שאין לה אם!
על כל פנים, הרי אין חזירה יוצאה ממצרים לפני שחותכין את האם שלה, והיאך הוציא דניאל משם חזירים כדי להוליד וולדות?
ומתרצינן: דניאל זוטרי אייתי, בלא דעתייהו [הוציא משם חזירים קטנים, ולכן לא העלו המצרים על דעתם שכוונתו כדי להוליד וולדות, והתירו להוציאם בלא חיתוך האם [182]].
תנו רבנן: שלשה היו באותה עצה שדניאל לא יהיה שם: הקדוש ברוך הוא, ודניאל, ונבוכדנצר.
הקדוש ברוך הוא אמר: ניזיל דניאל מהכא, דלא לימרו בזכותיה איתנצל [שלא יאמרו שבזכותו נצלו חנניה מישאל ועזריה].
ודניאל אמר: איזיל מהכא, דלא ליקיים בי "פסילי אלהיהם תשרפון באש". משום שנבוכדנצר עשאו לדניאל אלוה, והשתחווה לו, וחשש דניאל שיתקיים בו המקרא הזה, שמצוה לשרוף את אלוהי הגויים באש.
ונבוכדנצר אמר: יזיל דניאל מהכא, דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא. שהיות ועבד את דניאל והשתחווה לו, חשש שמא ישרף באש, ויאמרו עליו ששרף את אלוהיו.
ומניין לנו דסגיד ליה [שהשתחוה לו]?
דכתיב: "באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד וגו'."
כתוב: "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר וגו'." ועוד כתיב: "ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש".
"אשר שרפם מלך בבל" - לא נאמר, אלא "אשר קלם".
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות [שבלים מהובהבין באש [183]].
עוד כתוב שם, שהסיבה שנשרפו באש: "יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רע יהם". מאי עבוד [מה עשו] אחאב וצדקיהו?
אזול לגבי ברתיה [הלכו אל בתו] דנבוכדנצר.
אחאב אמר לה: כה אמר ה', השמיעי אל צדקיה [לזנות]!
וצדקיה אמר: כה אמר ה', השמיעי אל אח אב!
אזלה [הלכה] ואמרה ליה לאבוה נבוכדנצר את הדברים.
אמר לה: לא יתכן שבאמת כך נתנבאו משמים, שהרי אלהיהם של אלו שונא זימה הוא!
אלא, כי אתו לגבך - שדרינהו לגבאי [כשיבואו שוב אצלך, שלחי אותם אלי].
כי אתו לגבה, שדרתנהו לגבי אבוה [כשבאו אליה, שלחה אותם אל אביה].
אמר להו נבוכדנצר: מאן אמר לכון [מי אמר לכם] את הדברים שאמרתם לבתי?
אמרו לו: הקדוש ברוך הוא אמר לנו.
אמר להם: והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו אם מותר לעשות כדבר הזה, ואמרו לי: אסור!
אמרו ליה: אנן נמי נביאי כוותייהו [גם אנו נביאים כמוהם]. לדידהו [להם] - לא אמר להו הקדוש ברוך הוא. לדידן [לנו] - אמר לן.
אמר להו: אנא בעינא דאיבדקינכו [אני רוצה לבדוק אתכם], כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה, שהשלכתים לכבשן האש, וניצלו.
אמרו ליה: אינון תלתא הוו, ואנן תרין [הם היו שלשה צדיקים, ואילו אנו - רק שנים].
אמר להו: בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו [בחרו לכם עוד אחד שיושלך אתכם לכבשן].
אמרו לו: יושלך עמנו יהושע כהן גדול.
משום שסברי: ליתי יהושע דנפיש זכותיה, ומגנא עלן [יבוא יהושע שמרובין זכויותיו, ויגן עלינו].
אחתיוהו, שדינהו [הביאוהו, והשליכום] לכבשן.
אינהו איקלו [הם, אחאב וצדקיהו, נשרפו]. ואילו יהושע כהן גדול - איחרוכי מאניה [נחרכו בגדיו]. שנאמר: "ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ה' וגו'." וכתיב בהמשך: "ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו' הלא זה אוד מוצל מאש!" משמע שיהושע היה כמו אוד, שנחרך באש.
אמר ליה נבוכדנצר ליהושע: ידענא דצדיקא את [יודע אני שצדיק אתה]. אלא מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא [למה הועילה בך האש מעט, שנחרכו בגדיך], ואילו חנניה מישאל ועזריה - לא אהניא בהו האש כלל?
אמר ליה יהושע: אינהו תלתא הוו, ומרובים זכויותיהם, ואנא חד [הם היו שלשה צדיקים כשהושלכו, ואילו אני - רק אחד], שהרי אחאב וצדקיהו שהיו אתי - רשעים היו.
אמר ליה נבוכדנצר: והא אברהם יחיד הוה כשהשליכו נמרוד לכבשן האש, ולא ניזוק כלל! [184]
אמר לו יהושע: התם לא הוו רשעים בהדיה, ולא אתיהיב רשותא לנורא [לא היו עמו רשעים, ולא ניתנה רשות לאש להזיק]. מה שאין כן הכא, דהוו רשעים בהדי - ואתיהיב רשותא לנורא [שהיו עמי רשעים, וניתנה רשות לאש] [185].
היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים האנשים]: תרי אודי יבישי וחד רטיבא - אוקדן יבישי לרטיבא [שני אודים יבשים ואחד לח, שורפים היבשים את הלח].
אמנם, הטעם שאמר יהושע לנבוכדנצר על שנחרכו בגדיו, דחייה בעלמא דחאו, ואין זה הטעם האמיתי.
ולכן שואלת הגמרא: מאי טעמא איענש יהושע, שנחרכו בגדיו? [186]
אמר רב פפא: משום שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן.
שנאמר: "ויהושע היה לבש בגדים צואים". ויש לתמוה: וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים?
אלא, מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן [187]. אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מאי דכתיב גבי רות, שאמרה לחמותה לאחר שליקטה בשדה בועז: "שש השערים האלה נתן לי". מאי "שש השערים"? [188]
אילימא שש גרעיני שעורים ממש, וכי דרכו של בועז ליתן מתנה רק שש שעורים? והלא שנינו במסכת פאה, שאין פוחתין לעני בגורן מחצי קב שעורים!
הערות
[167] הכי איתא גם במדרשים: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א - ל". עתיד להיות מחיצתן של ישראל לפנים ממחיצת מלאכי השרת. ועיי' בענף יוסף מה שכתב בשם תורת חיים, שהאריך בענין זה.
[168] דבר זה נדרש מהמילים "כיום הזה". דהיינו, כיום הזה שיצאו מהכבשן, ואמרו להם הנכרים: יש לכם אלקים וכו', היינו אומרים: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, על שטפחו הנכרים על פניהם. מהרש"א.
[169] כפי שמצינו במס' סוכה [מה ב]: "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו"'. רש"י. והמהרש"א כתב, דהיינו שאמר הקדוש ברוך הוא, אתעלה ואתגדל בתוך כלל ישראל, כמו התמר שאין לו אלא לב אחד, כך ישראל יהיה להם רק לב אחד לאביהם שבשמים, שיקדשו שם שמים, ולא ישתחוו לצלם. אבל, לא עלה בידי אלא סנסן אחד שקידש את שמי. אבל שאר העם חללו שמי, והשתחוו לצלם.
[170] המשילם להדסים, כי איתא במס' סוכה: היכי דמי עבות, אמר רב יהודה, והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בחד קינא. לכן מדמה את שלשת הצדיקים הללו להדס, שגם הם היו כהדס, שלשה עלים בקן אחד. תורת חיים. ובבן יהוידע כתב, דהיינו שכשם שהדס חשוב משולש הוא, כך הצדיקים משולשים בתורה ויראה וגמילות חסדים.
[171] במס' מגילה [יג א] איתא להיפך: "רבי מאיר אומר: אסתר שמה. ולמה נקרא שמה הדסה, על שם הצדיקים שנקראו הדסים. וכן הוא אומר: והוא עמד בין ההדסים". ועיי' בתוס' במס' ברכות [כו ב, ד"ה ואין שיחה].
[172] דהיינו, האומר לבבל התייבשי ["חרבי" מלשון חורב ויובש].
[173] היעב"ץ כתב, שהוא גוון אדום חלוש. כמו "לא כחל ולא שרק".
[174] כתב בבן יהוידע, דהיינו שבתחילה הזדונות נעשו כשגגות, ואחר כך נעשו כזכיות.
[175] שכיון שיפה הוא בנבואה, יפה הוא גם לחלום. שהרי חלום אחד מששים בנבואה הוא. מהרש"א. והרש"ש כתב, דאדסליק מיניה קאי. מזה שאמר לעיל שנעשו לבנים - הוא סימן להנחת הרוגז.
[176] והיה לו לנבוכדנצר להשליטן ולמנותן במינוי חשוב אחר מעשה זה. מהרש"א.
[177] כתב המהרש"א, שדבר זר הוא זה שנטבעו באותו רוק. אלא יש לפרש שהוא בדרך משל, שעל ידי שהיו הנכרים רוקקין ומביישין את ישראל על מעשה זה, לכן מתו, כדי שלא יהיו מתביישין עוד ישראל על ידם. וביד רמה כתב, שמתו באותה בושה.
[178] ואמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע הכהן הגדול, הם, חנניה מישאל ועזריה, אנשי מופת המה. שלא הושלכו לכבשן - אלא כדי שיהיו לנס ולמופת. אבל אתה, יהושע, לא הושלכת מצד המופת, אלא מחמת עונש על שנשאו בניך נשים שאינן הגונות לכהונה, וכדלהלן. מהרש"א.
[179] כתב ביד רמה: שהלך לחצוב בהר נהר גדול, ממי המעינות שהיו בו. וכל כך למה, כדי שיתאחר שם יתר מדאי, עד שתטרף לו השעה. ועיי' ביעב"ץ שכתב, שחפר שם נהר, משום שהיו מימיה רעים לפי שיושבת על הים, ולא היו להם מים מתוקים לשתיה. וצ"ע.
[180] משום שפירותיה של ארץ ישראל חשובין. יד רמה. וכן כתב בערוך.
[181] הכי הוה קים להו לחכמים. רש"י.
[182] כך פירש רש"י. וביד רמה כתב [וכן כתב הרש"ש], דכיון שהיו קטנים, יכול היה להוציאם ממצרים בסתר, בלא שיראום. ובבן יהוידע הקשה, הרי נבוכדנצאר משל אז על מצרים, ולמה הוצרך לעשות בסתר מעשיו? הרי יכול היה לשלוח את דניאל בפרהסיא! וכתב, שלא רצה לשלחו בפרהסיא, שלא יאמרו שהבריחו כדי שלא יאמרו אלהיה קליא בנורא, ולכן לא הראה עצמו שהוא שלוחו של המלך.
[183] שנחרך גופן ומתו, אבל לא נשרף גופן לעפר. שהועיל להם מה שהיה יהושע הכהן הגדול עמם, ולא ניתנה רשות לאש לשרפם לגמרי. תורת חיים.
[184] הקשה הב"ח, למה לא שאל נבוכדנצר שאלה זו כשאמרו לו אחאב וצדקיהו "אינון תלתא הוו ואנן תרין"? היה לו לטעון להם, הלא אברהם יחיד היה, ובכל זאת ניצול! וכתב בעיון יעקב דלא קשה מידי. והיינו כדאיתא במסכת פסחים [קיח א] שאמר הקדוש ברוך הוא: אני יחיד והוא יחיד, נאה ליחיד להציל יחיד [את אברהם]. ואמרו הם, הרי אנו שנים, ולא יצילנו הקדוש ברוך הוא, שהוא יחיד, אלא נינצל רק על ידי מלאך. לכן צריך שנהיה שלשה, שתרבה זכותנו. מה שאין כן ביהושע, שהיה יחיד בדורו, לכן שאלו נבוכדנצר שפיר: הרי גם אברהם יחיד היה. עוד פירש, שלכן לא שאלם מכח אברהם, שהיה לפני חנניה מישאל ועזריה, כי חשש שישיבו לו כדאיתא במס' תענית [יח] שהשיבו לטריינוס הרשע: נמרוד מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. לכן שאלם מחנניה מישאל ועזריה, שמהם מוכח שהוא מלך הגון, וראוי לעשות נס על ידו.
[185] מה שלא השיב יהושע לנבוכדנצר כך מיד, היינו משום שגם גבי חנניה מישאל ועזריה ניתנה רשות לאש, שהרי נשרפו האנשים שהשליכו אותם לאש. לכן הוצרך לומר שהם היו שלשה, וזכותם של שלשה מועילה אפילו כאשר ניתנה רשות לאש. ואם לא ניתנה רשות לאש, מועילה אפילו זכותו של אחד. אבל גבי יהושע היו תרתי לריעותא, שניתנה רשות לאש, והיה רק אחד, לכן נחרכו בגדיו. תורת חיים. ועיי' בחדושי הגאונים מה שהביא בשם מצודת דוד.
[186] כך פירש רש"י. ובאהבת איתן כתב, שלא דחה יהושע את נבוכדנצר דחיה בעלמא, אלא אמת היא, דהא איתא במס' בבא קמא: בהדי הוצא לקי כרבא, והגמרא לומדת שם מהמקרא שהצדיק לוקה כששוכן אצל רשע! ושאלת הגמרא "מאי טעמא איענש" היא, למה התגלגל הדבר שהושלך עם הרשעים לאש, ולא הצילו הקדוש ברוך הוא מתחילה, שלא יבוא לידי כך.
[187] מה שכינה ענין זה שחיללו בניו את הכהונה בבגדים צואים, היינו משום שעיקר ההבדלה בין כהן גדול להדיוט הוא בבגדים. שכהן הדיוט לבוש ארבעה בגדים, וכהן גדול - שמנה. ולכן אמר שנתלכלכו בגדיו בצואה, שנתחללה קדושתם וירדו מגדולתם, משום שנשאו נשים שאינם הגונות. מהרש"א.
[188] כתב הריא"ף, שהיה קשה לבר קפרא, מהו הלשון "שש השעורים" בה"א הידיעה, היה לו לומר "שש שעורים". ולכן דרש מה שדרש.
גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (דניאל ג, כה). קשא מהיכא משמע זה מהכא דשמא הם היו הולכים זה בצד זה כזה [הציור חסר] ולא זה את זה ונבוכדנצר קראו רְבִיעָאָה שחשב צד המלאך אחרון אך באמת הוא הראשון וטעה בו נבוכדנצר?
ונראה לי בס"ד דחנניא מישאל ועזריה הם גדולים במעלה זה בזה וחנניה גדול ועזריה קטן שבהם ואם באמת נבוכדנצר טעה וצד המלאך הוא נחשב ראשון צריך שילך חנניה סמוך למלאך ואיך יטעה לחשוב צד המלאך אחרון אם ראה את חנניה הולך סמוך למלאך והיה צריך שיבין שצד המלאך הוא הראש ואיך קורא את המלאך רְבִיעָאָה? אלא ודאי הוא ראה את עזריה הקטן הולך סמוך למלאך ומזה הבין שצד של חנניה הוא הראש ולכך קרא את המלאך רְבִיעָאָה ואם כן שמע מינה גדולים יותר ממלאכי השרת דהא המלאך הולך רביעי סמוך לעזריה.
בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׁוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׁרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם (דניאל ט, ז). הטעם שֶׁטָפְחוּ עַל פְּנֵיהֶם נראה מפני שיודעים דעונות האדם רשומים על הפנים כמו שנאמר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ (ישעיה ג, ט) ולכן אמרו לְךָ אֲדֹנָ־י הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים (דניאל ט, ז).
גם עוד טָפְחוּ עַל פְּנֵיהֶם כי בישראל כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) ולכן כשעבדו עבודה זרה וסלקו היראה מעל פניהם טפחו אותם על פניהם.
ומה שאמר 'אֲנִי אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר' (שיר השירים ז, ט) נראה לי בס"ד הכונה דתמר אשת יהודה כדי שלא לבייש את יהודה קבלה להפיל עצמה לכבשן האש וכל שכן שישראל כולם ילמדו ממנה ליפול בכבשן בשביל כבודו יתברך אם בשביל בשר ודם כך קל וחומר בשביל כבוד שמים, ולזה אמר אני אמרתי אעלה ממעשה תמר שיהיו כל ישראל מפילים עצמן לכבשן בשביל כבודו וסוף לא עלה בידי אלא סנסן של חנניא מישאל ועזריה שהפילו עצמן לכבשן בשביל כבודי.
וְאֵין 'הֲדַסִּים' אֶלָּא צַדִּיקִים (זכריה א, ח). נראה כי הדס החשוב הוא משולש וכן הצדיק משולש בתורה ויראה וגמילות חסדים כמו שפירש רש"י ז"ל על אשכולות איש שהכל בו (תמורה טו:) ונראה לי 'הֲדַסִּים' [119] גימטריא קי"ט וראשי תיבות חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל עֲזַרְיָה [118] עם הכולל גימטריא קי"ט.
וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסָן אֶחָד, שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (זכריה א, ח). הא דקרי לחנניא מישאל ועזריה בשם סנסן נראה בס"ד מפני שזכו לעשות להם נס כפול שהוא נס בתוך נס שהכבשן נתקרר מבפנים ונתרבה חומו מבחוץ גם חללו קר וכותליו חמים ביותר שהרי נפל הסיד ונפרץ הכותל מתוקף החום נמצא היה נס כפול לכן קראם סַנְסָן כי 'סַנְסָן' למפרע 'נֵס נֵס'.
וְאֵין 'מְצֻלָּה' אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי, וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ" (ישעיה מד, כז). נראה לי בס"ד הא דקרי לבבל צּוּלָה דאמרינן במכלתין (לעיל דף נו:) 'ויצו' זו עבודה זרה דכתיב הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה, יא) עיין שם. ושם בבבל היה עבודה זרה הנקראת בֵּל דכתיב וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל (ירמיה נא, מד) נמצא שם בבל רמוז בו עבודה זרה ולכן נקראת בבל בשם צּוּלָה חלק התיבה לשתים וקרי בה 'צו לה' והיינו צו עבודה זרה יש לה כי בל וצו הכל אחד דשמות עבודה זרה הם דנקראת כך ונקראת כך.
מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים, וַאֲדֻמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים (ישעיה מד, כז). נראה לי בס"ד דתחילה כוחות הזדונות שהם 'מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים' רצונו לומר כמו כוחות השגגות ואחר כך כוחות השגגות אלו 'נַעֲשׂוּ לְבָנִים' רצונו לומר כוחות זכויות שאין הקטיגור נעשה סניגור בבת אחת אלא בהדרגות.
מַאי 'רָאִיתִי הַלַּיְלָה'? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְלַיְלָה (זכריה א, ח). נראה לי עון עבודה זרה נקראה חטאה גדולה דכתיב אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב (שמות לב, לא) ואם תסיר מספר 'חטאה גדולה' [71] שהוא ע"א מן מספר עולם [146] ישאר מספר לילה [75].
אי נמי אמרו רבותינו ז"ל ישראל נקראו יונה בזמן שאין עובדים עבודה זרה כי היונה לא תזדווג אלא עם בעלה ואם תסיר מספר יונה [71] שהוא ע"א מן מספר עולם [146] ישאר מספר לילה [75].
ומה שאמר בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְלַיְלָה נראה לי בס"ד כיון שהשתחוו לצלם חטאו ופגעו ב'אמונה' [102] שמספרה ק"ב דכתיב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה (הושע ב, כב) ואם תחסר מן מספר עולם [146] מספר ק"ב [102] ישאר מספר דם [44].
או יובן כיון שחטאו בעבודה זרה פגעו באות א' דְּאָדָם הרומז ליחידו של עולם ולכן נשאר 'דם' באדם.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרֹק טָבְעוּ. נראה לי בס"ד דאיתא בפסחים (פסחים דף מב:) הא בדרווקא הא בדפורצני ורווקא הוא מים שנותנים בשמרי היין ומסננין אותם עיין שם, ומקודם היה להם יין הרבה ונמצא אצל מוכרי היין בורות גדולים מלאים יין ונזדמן בור אחד שהיה מלא מאלו המים שקורין רווקא ואירע הדבר שטבעו בהם.
ולכן אחר שאמר רב שמתו בעין הרע בא שמואל והגיד איך היתה מיתתם ואמר שטבעו ברווקא, כי רוק ורווקא לשון אחד הוא ועיין בערוך ערך פרצן.
או אפשר שטבעו ברקק של מים ולזה הרקק קרי ליה שמואל בשם רוק ומעשה שהיה כך היה. או אפשר שהיתה עיר אחת בימיהם ששמה רוק וכך היה קבלה בידם שטבעו בנהר בעיר ששמה רוק ובודאי היתה מיתתם כפרה על ישראל להשבית הקטרוג וכענין עשרה הרוגי מלוכה.
זוּטְרֵי אַיְתִּי בְּלָא דַּעְתַּיְהוּ. פירש הרמ"ה ז"ל קטנים מאד הוציאום שלא הרגישו בני העיר בהוצאתם. ורש"י פירש שלא עלה על לבם דלפריה ורביה בעי. ולכל הפירושים קשא והלא נבוכדנצר היה מושל באותו זמן במצרים שנלחם עמהם והיו תחת ממשלתו ואם כן יביאם בפרהסייא? ונראה לי בס"ד כי הוא שלח את דניאל בסתר שלא ירגישו בו שהוא שלחו כדי שלא יאמרו הבריחו כדי שלא יאמרו אלקיה קליא בנורא ולכך לא הראה עצמו שהוא שלוח מן המלך.
וְדָנִיֵּאל אָמַר: אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיֵים בִּי: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵש" (דברים ז, כה). הנה בודאי מעיקרא לא קבל דבר זה עליו ואיך יהיה אלוה בעל כרחו? אך חש מלעז הבריות שהיו אומרים עליו כן.
מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָם כִּקְלָיוֹת. נראה לי בס"ד הכונה אם היה זורקם לתוך האש לא היו נעשים כקליות אלא היו נעשים אפר וגחלים ותתאבד צורתן אך הוא הניחם בתוך מחבת של נחשת והעבירם בתוך הכבשן כאדם שתולה בשר בתוך המחבת ומאת ה' היתה שהניח בלבו לעשות כן כדי שיוציאום אחר כך מן הכבשן ויהיו נראין קלויים בעוד צורתן עליהם לעיני הכל ויתבזו ויתפרסם הנס ביותר, מה שאין כן אם היה זורקן לכבשן היו נעשים אפר ואין ניכרים ולא היה אפשר להוציאם קודם שיהיו אפר וגחלים כי מי יוכל להתקרב לכבשן להוציאם אבל במחבת יש ידות ארוכות ושלשלאות ברזל קבועים בה ומשכום והוציאום אחר שנקלו. וענין קלייה זו נרמזה באחאב שנקרא 'אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה' (ירמיה כט, כג) רצונו לומר בן שנעשה כקליות ונרמז דבר זה בו מפני כי הוא התחיל בקלקלה כי אחאב אזל בראשונה אצל בת נבוכדנצר וניבא לה השמיעי לצדקיה.
מַאי עָבוּד? אָזִיל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶאצַּר (ירמיה כט, כג). אף על גב דסוף לא נאפו עמה עם כל זה אמר הכתוב יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם (ירמיה כט, כג) יען ממה שרצו לעשות עם בתו של נבוכדנצר בנבואה של שקר מוכח שכבר עשו כזאת בישראל בנשי רעיהם ונאפו עמהם על ידי נבואת שקר כזו שהיו הולכים אצל האשה ואומרים לה דברים של נבואה בדבר זה כמו שאמרו לבתו של נבוכדנצר והיו מנאפים על ידי זה את נשי רעיהם.
ומה שאמר לה אביה כִּי אַתּוּ לְגַבָּךְ שַׁדְרִינְהוּ לְגַבָּאִי, נראה שהיא בבואם אצלה ודברו לה נבואתם נתנה להם יום נועד שיבואו אצלה ביום פלוני וחשבה שתחילה תגיד לאביה על הדבר הזה ולכן אמר לה 'כִּי אַתּוּ לְגַבָּךְ' בזמן הנועד 'שַׁדְרִינְהוּ לְגַבָּאִי'.
וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאַלְתִּינְהוּ, וְאָמְרוּ לִי: אָסוּר. קשא אמאי לא אמר להם והלא בתורתכם כתוב שזה אסור וכדהוה במעשה זמרי ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף במגפה ובודאי הוא היה יודע זאת וכבר אמר לבתו 'אֱלֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא'?
ונראה לי כי הם לא אמרו לה שדבר זה מותר לכל אדם אלא רק הותר 'להם' ועשו טעם לדבריהם כי אמרו לה רצון הבורא שיתן לו עוד מעלה חדשה לאביה אחר שנתן לו כמה מעלות והוא שיהיה מזרעו אדם נביא ואי אפשר להיות מזרעו שהוא נכרי אדם שתשרה עליו נבואה אלא אם כן תתעבר היא מנביאי ישראל שיהיו שנים נביאים באים עליה בזה אחר זה תכף ומיד ואז הולד שתתעבר מהם יהיה ראוי שתשרה עליו נבואה, ולכן הם כל אחד נתנבא על חבירו ושניהם באו אצלה ביחד כדי שיבואו עליה בזה אחר זה ותקלוט זרע משניהם וזה לא הותר לעשותו אלא רק פעם אחת ולהם דוקא מפני שהיו נביאים וכל זה נעשה לכבוד נבוכדנצר שיהיה מזרעו נביא.
ולכן נבוכדנצר אמר להם וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאַלְתִּינְהוּ, וְאָמְרוּ לִי 'אָסוּר' פירוש שאלתי אותם אם מותר לבא על בתי כדי שתתעבר מכם ויהיה הולד נביא כמוכם ואמרו לי זה הדבר אסור לנו לעשותו. ואם כדבריכם למה לא צוה הקדוש ברוך הוא להם לעשות הדבר הזה מאחר דגם הם נביאים? ואמרו מה קושיא זו הנה אנחנו גם כן נביאים כמותם ואותנו צוה ולהם לא צוה כי בנו בחר לעשות הדבר הזה.
אַמְרֵי: יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל. קשא למה לא בחרו בדניאל איש חמודות ע"ה שהיה מפורסם וגדול ביותר, דהא אמרו רבותינו ז"ל הקדוש ברוך הוא עשה סיבה שלא יפיל דניאל לכבשן עם חנניא מישאל ועזריה כדי שלא יאמרו בזכותו ניצולו חנניא מישאל ועזריה?
ונראה לי בס"ד אמרו בדעתם כהן גדול עדיף שנכנס כל שנה ביום הכיפורים למקום אש להבת שלהבת שהוא רוחני וקדוש ואינו נשרף וכל שכן כאן באש של הדיוט שלא ישרף.
או יובן בס"ד בשביל שהיה בעינם דניאל נפיש זכותיה טובא חשו אם יפילו אותו עמהם הם ישרפו והוא ינצל שיעשה הקדוש ברוך הוא נס תוך נס וכדהוה אחר כך גבי יהושע שהוא ניצול והם נשרפו, אבל על יהושע לא חשבו שיזכה לנס כזה אלא ודאי הנס שיתקרר הכבשן להם ולו ולא הוי פלגא דינא ופלגא ניסא.
אָמַר לוֹ: וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה. כתב הרב עין יעקב רבים מקשים בזה דאמאי לא אמר נבוכדנצר טענה זו לאותם נביאי השקר כשאמרו 'אִינוּן תְּלָתָא הֲווּ וַאַנָן תְּרֵין'? ותירוצו הראשון דוחק, דאם יציל יחיד למה גרע היחיד אם יש עמו עוד צדיק? ותירוצו השני מוקשה מאד כי הוא כבר אמר להם 'אִיבְדְקִינְכוּ כְּמוֹ שֶׁבָּדַקְתִּי לַחֲנַנְיָא מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה' וקבלו דבריו ולא טענו כזאת אלא רק השיבו ד'אִינוּן תְּלָתָא הֲווּ וַאַנָן תְּרֵין' ועתה איך ישיבו שאינו מלך הגון לחזור מדבריהם שכבר הודו שהוא מלך הגון, ועוד מעיקרא נמי לא הוו יכולים לומר לו שהוא אינו מלך הגון מאחר שכבר נעשה על ידו נס של חנניא מישאל ועזריה.
ונראה לי בס"ד אם היה מוכיח להם מן אברהם אבינו ע"ה היו אומרים לי התם שאני כי היה נמרוד רוצה להעבירו על דברי תורה לעבוד עבודה זרה ולכן כיון שקדש שם שמים והפיל עצמו לכבשן אז אף על פי שהיה יחיד הגינה עליו מצות קדוש השם וניצול, מה שאין כן בענין שלהם שרצה להפילם כדי לבדוק אותם אם הם נביאים לא היה מפילם כדי לעבוד עבודה זרה והם לא היו עושים במפלתם מצוה גדולה של קדוש השם כדי שתגין עליהם כדהוה גבי אברהם.
אך גבי יהושע בעת שהפילו ודאי לא אמר לו שהיא מפילו כדי לעשות רצונם של אלו שבקשו ממנו להפילו עמהם על לא חמס בכפו, כי גנאי זה למלך שכמותו שיעשה דבר זה בשביל לבדוק בו אחרים ושיהיה נכנע לאנשים אלו לקיים דבריהם בנפש אדם גדול וצדיק, אלא מוכרח שאמר לו שהוא רוצה שיבעל את בתו כדי שתקבל זרע ממנו ואם לא ירצה יפיל אותו בכבשן האש ויהושע לא רצה והפילו. ולכן כשיצא לשלום שפיר קאמר ליה הלא אברהם יחיד הוה ואתה מסרת עצמך בעבור מצות אלקיך כמוהו כי עבודה זרה וגילוי עריות הם שקולים שחייב האדם שיהרג ולא יעבור.
מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ. קשא וכי חריכות בגדים הוא נחשב הפסד גדול שיהיה נחשב בכלל עונש? ויש לומר לאו משום דמיהם קאמר אלא בשביל כבוד הנס דאי לא אחרוך מאניה היה הנס גדול ופלא בעיני העולם על עתה והיה הוא מתכבד בו יותר עשר ידות.
219ימים לסיום הש״ס