ואם תאמר: אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן את עולמו, שנאמר: "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב, יא), שישאר ה' לבדו ויחדש את העולם, צדיקים מה הן עושין, האם חיים הם? — הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים כנשרים, ושטין על פני המים, שנאמר: "על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים" (תהלים מו, ג), שכאשר מחליף הקדוש ברוך הוא את הארץ, לא יראו, לפי שיהיו באותה שעה בלב ימים. ושמא תאמר שיש להם צער כשהם עפים כך ללא הרף? — תלמוד לומר: "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" (ישעיה מ, לא).

ושואלים: ונילף [ונלמד] ממתים שהחיה יחזקאל שאין החיים בתחיה נשארים לעולם והם מתים לאחר זמן! ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כמאן דאמר [כדעת מי שאומר] שבאמת משל היה מעשה זה במתים שהחיה יחזקאל, ואין ללמוד משם.

א דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה לה' ומתו. מה (איזו) שירה אמרו? — "ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים". ר' יהושע אומר, שירה זו אמרו: "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" (שמואל א' ב, ו). ר' יהודה אומר: אמת, משל היה.

אמר לו ר' נחמיה: אם אמת למה משל, ואם משל למה אמת? אלא כך יש לומר: באמת בודאי משל היה. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: לא זו בלבד שלא היה הדבר משל, אלא אף אותם מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר' יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם.

ושואלים: ומאן נינהו [ומי הם] אותם מתים שהחיה יחזקאל?

אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ של הגאולה מגלות מצרים וטעו בחשבון ויצאו לפני הזמן המיועד ונהרגו, שנאמר: "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעזר והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם" (דברי הימים א' ז, כ–כא), וכתיב [ונאמר]: "ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו" (שם כב).

ושמואל אמר: מתים שהחיה יחזקאל אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים, שנאמר: "ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו" (יחזקאל לז, יא), משמע שכפרו בגמול לאחרית הימים.

ר' ירמיה בר אבא אמר: אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה, שנאמר "העצמות היבשות שמעו דבר ה' "(שם ד), שאף בחייהם היו כעצמות יבשות.

ר' יצחק נפחא אמר: אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים, שנאמר: "ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב" (שם ח, י), וכתיב התם [ונאמר שם]: "והעבירני עליהם סביב סביב" (שם לז, ב), ולמדים בגזירה שווה מהמילים "סביב" "סביב" שאותם אנשים הם.

ר' יוחנן אמר: אלו מתים שבבקעת דורא. ואמר ר' יוחנן לענין מתים אלה: מנהר אשל עד רבת בקעת דורא היו הרוגי ישראל. שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין (מביישים) את החמה ביופיין, והיו הנשים הכשדיות רואות אותן ושופעות זבות מחמת תאוה. אמרו לבעליהן, ובעליהן למלך. צוה המלך והרגום, ועדיין היו שופעות זבות, שאף לאחר שנהרגו היו יפים. צוה המלך ורמסום שלא יראו את צורתם.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: לך והחייה את המתים הנמצאים בבקעת דורא. כיון שהחייה אותן, באו אותן עצמות וטפחו לו לאותו רשע נבוכדנצר על פניו. אמר: מה טיבן של אלו? אמרו לו: חבריהן של אלו מחייה מתים בבקעת דורא. פתח נבוכדנצר ואמר: "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר" ["אותותיו כמה גדולים, ופלאיו כמה חזקים, מלכותו מלכות עולם, ושלטונו עד דור ודור"] (דניאל ג, לג).

אמר ר' יצחק: יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע, כלומר, ראוי לו שייסתם פיו במיתה משונה (ומפני כבוד המלכות אמר "זהב רותח"), שאילמלא לא בא מלאך וסטרו על פיו שלא יוסיף ויאמר עוד דברי שבח, ביקש לגנות (להמעיט ערכן) של כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ששה נסים נעשו באותו היום שניצלו בו חנניה מישאל ועזריה, ואלו הן: צף הכבשן ועלה מן הקרקע שהיה טמון בה, ונפרץ הכבשן, והומק סודו (נמס סיד שבו), ונהפך צלם שעשה נבוכדנצר להשתחוות לו על פניו, ונשרפו ארבע שררות של מלכיות שעמדו מסביב לכבשן, והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא.

וכולהו [וכולם] יודעים אנו מן הגמרא [מסורת], ואולם ארבע מלכיות שנשרפו קרא [המקרא] הוא שמספר על כך. דכתיב [שנאמר]: "ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא" ["ונבוכדנצר המלך שלח לכנוס את האחשדרפנים הסגנים וכו'... וכל שליטי המדינות"] (שם ב), וכתיב [ונאמר]: "איתי גברין יהודאין... לא שמו עלך מלכא טעם לאלהך לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין "["יש אנשים יהודים... ולצלם הזהב אשר העמדת אינם משתחוים"] (שם יב), וכתיב [ונאמר] לאחר שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש: "ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך" [ומתכנסים האחשדרפנים והסגנים ויועצי המלך וראו את האנשים האלה], את חנניה וחבריו אשר יצאו מן האש בלא פגע (שם כז), אבל ארבע דרגות מאותן רשימות ראשונות (אדרגזיא, גדבריא, דתבריא, תפתיא) אינן נמצאות ברשימה השניה, ללמדנו שנשרפו באש.

תני דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' אליעזר בן יעקב: אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם עצמו מן הרבנות (הגדולה) שלו ולא ישפיל את עצמו, שנאמר: "באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקדתא" ["אז האנשים הללו כפותים בסרבליהם ובגדיהם הושלכו לכבשן האש הלוהטת"] (שם כא), שגם בשעה שהושלכו לכבשן האש לבשו את בגדי היקר שלהם.

אמר ר' יוחנן: