סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִשְׁעָן וְהוֹלֵךְ עַל מַקְלוֹ וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אָמַר הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ אַף הוּא לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס הִתִּירוּ פְּרוּשִׁין אֶת הַדָּבָר
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִנְחָס אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרוֹשׁ וְלֹא פֵּירַשׁ וְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר וְאֶחָד שֶׁכִּוֵּון בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ וּבְנַקְבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה וְאֶחָד שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרוֹמַח וְאֶחָד שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף וְאֶחָד שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם
בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וְהַיְינוּ דִּכְתִיב וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וַיִּתְפַּלֵּל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַיְפַלֵּל מְלַמֵּד כִּבְיָכוֹל שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדׇחֳפוֹ אָמַר לָהֶן הַנִּיחוּ לוֹ קַנַּאי בֶּן קַנַּאי הוּא מֵשִׁיב חֵימָה בֶּן מֵשִׁיב חֵימָה הוּא
הִתְחִילוּ שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּיטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הַקְדֵּם לוֹ שָׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם וּרְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב זַרְזִיר מׇתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהִמְתִּין לוֹ פִּנְחָס עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא שִׁשִּׁים עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרוּגָה מְלֵיאָה מַיִם אָמַר רַב כָּהֲנָא וּמוֹשָׁבָהּ בֵּית סְאָה תָּנֵי רַב יוֹסֵף קֶבֶר שֶׁלָּהּ אַמָּה
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לֹא כׇּזְבִּי שָׁמָּה אֶלָּא שְׁוִילְנַאי בַּת צוּר שְׁמָהּ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כׇּזְבִּי שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ דָּבָר אַחֵר כׇּזְבִּי שֶׁאָמְרָה לְאָבִיהָ כּוֹס בִּי עַם זֶה
וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי בֵּין קְנֵי לְאוּרְבָּנֵי שְׁוִילְנַאי מַאי בָּעֲיָא בַּהֲדֵי קְלִפֵּי דִקְנֵי שְׁוִילְנַאי מַאי בָּעֲיָא גַּפְתָּהּ לְאִמַּהּ
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ זִמְרִי וּבֶן סָלוּא וְשָׁאוּל וּבֶן הַכְּנַעֲנִית וּשְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי זִמְרִי עַל שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת בֶּן סָלוּא עַל שֶׁהִסְלִיא עֲוֹנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ שָׁאוּל עַל שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לִדְבַר עֲבֵירָה בֶּן הַכְּנַעֲנִית עַל שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנַעַן וּמָה שְׁמוֹ שְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי שְׁמוֹ
כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה חַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אוֹ אֵין חַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין אֶלָּא פִּירְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּפוֹצְעִין אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזְרִין וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְחַיֵּיב בִּידֵי שָׁמַיִם לִישְׁבְּקֵיהּ דְּלִיקְטוֹל בִּידֵי שָׁמַיִם אֶלָּא מַאי אֵינוֹ חַיָּיב
מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּרַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִיקְטוֹל לֵיהּ וְלָא וְהָתְנַן מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה בֵּית דִּין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ וַאֲנַן קָטְלִינַן לֵיהּ הָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּמַלְקוֹת שֶׁל כָּרֵיתוֹת עָסְקִינַן דְּגַבְרָא בַּר קְטָלָא הוּא
וְהָא גּוֹנֵב הַקַּסְוָה הָאָמַר רַב יְהוּדָה בִּכְלִי שָׁרֵת עָסְקִינַן וּרְמִיזָא לֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ
וְהָא הַמְקַלֵּל אֶת הַקּוֹסֵם הָא תָּנֵי רַב יוֹסֵף יַכֶּה קוֹסֵם אֶת קוֹסְמוֹ דְּמִיחֲזֵי כִּמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם
וְהָא בּוֹעֵל אֲרָמִית הָא אַקְרְיוּהּ לְרַב כָּהֲנָא בְּחֶלְמֵיהּ וְאִדַּכְרֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ
אֵיתִיבֵיהּ הַיּוֹצֵק וְהַבּוֹלֵל וְהַפּוֹתֵת הַמּוֹלֵחַ הַמֵּנִיף הַמַּגִּישׁ וְהַמְסַדֵּר אֶת הַשּׁוּלְחָן הַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְהַקּוֹמֵץ וְהַמְקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ פָּטוּר
וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן

רש"י

נשען והולך על מקלו. על העץ לבדו בלי הברזל שלא יהיו מכירים בו בני שבטו שלהרוג הוא בא: היכן מצינו כו'. כלומר אתם מפקירים עצמכם אחר בנות מואב אני למה לא אעשה כמותכם וכי שבט שלי גדול משלכם שאהיה פרוש וטהור יותר מכולכם כיון ששמעו כן אמרו הניחו לו ליכנס לקובה שאף הוא רוצה כמותינו: צרכיו. תשמיש: התירו פרושין את הדבר. ודאי מותר לעשות כן שהרי פנחס עשה כמותינו כך אמרו העומדים שם כשראו שנכנס: שהיה לו לפרוש. מן האשה ושוב אין ניתן להורגו: לדבר. לזעוק לאנשי שבטו לסייעו: שכוון בזכרותו ובנקבותה. וראו אותם דבוקים זה בזה וידעו שניתן רשות לקנאי לפגוע בו ולא יאמרו שנאה היתה בלבו עליו: שלא נשמטו. לפרוש זה מזה עד שראו שהרגם בדין: והגביה את המשקוף. והוציאן נדבקים ולא הוצרך להשפיל הרומח וישמטו: ואחד שבא מלאך והשחית. והוטרדו בני שבטו ולא הרגו לפנחס: פלילות ריב: בן קנאי. משבט לוי שקינא במעשה דינה דכתיב (בראשית לד) הכזונה יעשה את אחותנו: בן משיב חמה. אהרן במעשה דקרח דכתיב כי יצא הקצף וכתיב ויתן את הקטורת: אבי אמו. יתרו דאלעזר אבי פנחס לקח מבנות יתרו דכתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ומפרש באגדה פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים ואמרו בסוטה פוטיאל זה בנו של יוסף שפטפט ביצרו ומשנינן אי אבוה דאמיה מיתרו אמיה דאימיה מיוסף אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו דיקא נמי דכתיב פוטיאל ולא פוטאל: וראויה כפרה זו. שעשה פנחס: שתהא מכפרת לעולם. דכתיב (במדבר כה) לברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר: ד' מאות וכו'. זרזיר בגימטריא הכי הוו: מתנים. לשון המתנה: או תיש. עד שתשש כחו: אלקום עמו. שכל הקמות שלו: ופנחס לא היה יודע. שהקדוש ב''ה ששמו מלך אלקום עמו שלא היה צריך להמתין שיתשש כחו ונראה בעיני שהתיבה הזאת לשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן אל: ששים. ואין לדבר רמז במקרא: שנעשה. ביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות: והיא נתמלאה. שכבת זרע כערוגה מלאה מים: מושבה. מקום מושבה שהיתה רחבה ביותר: וקבר שלה. פתיחת רחמה: שכזבה באביה. שצוה אליה אל תשמעי אלא לגדול שבהם: כוס בי עם זה. שחוט אותם ע''י: והיינו דאמרי אינשי. על שם כזבי אומרים דבר זה: בן קני לאורבני. מקום יחוד: אורבני. ערבה דקה הגדלה בין האגמים אשטוינ''א בלע''ז: מאי בעי. ודאי משום זנות הלכה לשם: בהדי קלפי דקני. קליפות הקנים: שוילנאי מאי בעיא. ודאי משום זנות הלכה שם: גפתה לאמה. הנאיפה אמה כלומר הוציאה שם גפייתה על אמה שכיון שזינתה קורין אותה זונה בת זונה: הסליא. גרם שיזכרו ויספרו לשון לא תסולה (איוב כח) המסולאים בפז (איבה ד) שהיו מעריכין עצמן בפז ואת זה ואת משפחתו סלו בניאופים ל''א גרם לחפש ולדקדק אחר עונם לשון מסלסל בשערו (נזיר דף נ.): מעשה כנען. זמה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קינ:) ה' דברים צוה כנען את בניו ואהבו את הזמה: הא אקריוה לרב כהנא בחלמיה. יכרת וגו' אלמא בר כרת הוא: היוצק שמן על מנחה: והבולל: בשמן: והפותת. פתים לאחר אפייתה כגון מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור שהן באות אפויות: והמניפה והמגישה. בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן כדאמרי' בסוטה בפ' ב' (ד' יב:) והמסדר שלחן (ולחם) הפנים: בחוץ. אם עשה אחת מאלו בחוץ: פטור. דלא חייב כרת אלא שוחט דכתיב (ויקרא יז) אשר ישחט וגו' ומעלה דכתיב (שם) אשר יעלה עולה וזורק דאתרבי מדם שפך בפ''ד (דף לד:) וכל הני דיש אחריה עבודה אמעיט בפ' בתרא דזבחים (דף קטו:) מה העלאה מיוחדת שהוא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה:

תוספות

היוצק והבולל. הא דלא חשיב מולק משום דפטור מולק נפקא לן בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז. ושם) מדכתב אשר ישחט על השוחט הוא חייב ולא על המולק אבל כל הני דהכא נפקא לן בפ' בתרא דזבחים (דף קטו: ושם) מדכתב אשר יעלה מה העלאה שהיא גמר עבודה וכו' והולכה לא חשיב משום דאפשר לבטלה לשחוט בצד המזבח ולזרוק ומיהו קשיא ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש אחריה הדלקה ופטרי' בהו זר בפ' ב' דיומא (ד' כד. ושם) מהאי טעמא דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה לא קשה דלאו עבודה היא כדאמר התם: המולח והמניף והמגיש. לא דק דתנופה והגשה קודמת למליחה כדתניא הניף והגיש קמץ ומלח והקטיר ועוד אמרינן בהקומץ רבה וכי ס''ד שזר קרב אצל המזבח גבי לא מלח והיינו משום שהיתה המליחה אחר התנופה והגשה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר