סנהדרין פא ע"ב

אמר ליה אדא ברי בתרי קטלי קטלת ליה:
מתני' מי שלקה ושנה ב''ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת:
גמ' משום דלקה ושנה ב''ד כונסין אותו לכיפה אמר ר' ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש הכא במלקיות של כריתות עסקינן דגברא בר קטלא הוא וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה וכיון דקא מוותר לה נפשיה מקרבינן ליה לקטליה עילויה א''ל רבי יעקב לר' ירמיה בר תחליפא תא אסברא לך במלקיות של כרת אחת אבל של שתים ושל שלש כריתות איסורי הוא דקא טעים ולא מוותר כולי האי: מי שלקה ושנה: שנה אע''ג דלא שילש לימא מתני' דלא כרשב''ג דאי רשב''ג הא אמר עד תלת זימני לא הויא חזקה אמר רבינא אפילו תימא רשב''ג קסבר עבירות מחזיקות מיתיבי עבר עבירה שיש בה מלקות פעם ראשונה ושניה מלקין אותו ושלישית כונסין אותו לכיפה אבא שאול אומר אף בשלישית מלקין אותו ברביעית כונסין אותו לכיפה מאי לאו דכולי עלמא מלקיות מחזיקות ובפלוגתא דרבי ורשב''ג קמיפלגי לא דכולי עלמא אית להו דרשב''ג והכא בהא קא מיפלגי דמר סבר עבירות מחזיקות ומר סבר מלקיות מחזיקות והדתניא התרו בו ושתק התרו בו והרכין ראשו פעם ראשונה ושניה מתרין בו שלישית כונסין אותו לכיפה אבא שאול אומר אף בשלישית מתרין בו ברביעית כונסין אותו לכיפה והתם מלקות ליכא במאי קמיפלגי אמר רבינא בכיפה צריכה התראה קמיפלגי ומאי כיפה אמר רב יהודה מלא קומתו והיכא רמיזא אמר ריש לקיש {תהילים לד-כב} תמותת רשע רעה ואמר ריש לקיש מאי דכתיב {קהלת ט-יב} כי [גם] לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה מאי מצודה רעה אמר ר''ל חכה:
מתני' ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו {ישעיה ל-כ} לחם צר ומים לחץ:
גמ' מנא ידעינן אמר רב בעדות מיוחדת ושמואל אמר שלא בהתראה ורב חסדא אמר אבימי כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות כדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים: ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ: מאי שנא הכא דקתני נותנין לו לחם צר ומים לחץ ומאי שנא התם דקתני מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת אמר רב ששת אידי ואידי נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו והדר מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת:
מתני' הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב''ד אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין זר ששמש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק וחכ''א בידי שמים:
גמ' מאי קסוה אמר רב יהודה כלי שרת וכן הוא אומר {במדבר ד-ז} ואת קשות הנסך והיכא רמיזא {במדבר ד-כ} ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו: והמקלל בקוסם: תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי יכהו קוסם לו ולקונו ולמקנו: והבועל ארמית: בעא מיניה רב כהנא מרב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פא - ב

אמר ליה רבא לרב אדא: אדא ברי [אדא, בני]! וכי בתרי קטלי קטלת ליה [וכי רוצה אתה להמיתו בשתי מיתות]!? והרי כבר נתחייב בשריפה, ואף שחל עליו איסור אשת איש, הרי הוא נידון בחמורה, ואין להוסיף עליו מיתה נוספת.

מתניתין:

מי שלקה ושנה, לקה שתי פעמים על שתי עבירות, ושוב עבר בשלישית:

בית דין מכניסין אותו לכיפה [מקום העשוי לפי מידת גובהו של הנידון], ומאכילין אותו שם שעורין המתנפחים במעיו, עד שכריסו מתבקעת.

גמרא:

ומקשינן: וכי משום דלקה ושנה, בית דין כונסין אתו לכיפה!?

אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש:

הכא במלקות של כריתות עסקינן, כשלקה ושנה בעבירות שהוא חייב עליהן כרת [ומלקות] עוסקת המשנה, ומשום כך כונסין אותו לכיפה, דגברא בר קטלא הוא [הרי בידי שמים יכריתוהו] וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה [אלא שעדיין לא נתקרבה מיתתו], וכיון דקא מוותר לה נפשיה [מאחר שמפקיר את עצמו לעבירות], מקרבינן ליה לקטליה עילויה [מקרבים אנחנו את מיתתו עליו].

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא:

תא אסברא לך [בוא ואסביר לך את דין המשנה]:

לא שנו אלא במלקיות של כרת אחת, כלומר: דוקא אם שנה באותה עבירה עצמה, אבל אם היו המלקיות שלקה של שתים ושל שלש ^[1] כריתות, דהיינו: כמה עבירות, אין מכניסין אותו לכיפה, ומשום דאיסורי הוא דקא טעים ולא מוותר כולי האי [רוצה הוא לטעום טעם של אותם עבירות, ואין זה מפקיר עצמו לעבירות כל כך].

שנינו במשנה: מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה:

משמע: שנה ללקות אף על גב דלא שילש ללקות, מחזיקים אנו אותו בחזקת רשע; ואם כן:

לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] דלא כרבן שמעון בן גמליאל; דאי רבן שמעון בן גמליאל, הא אמר: עד תלת זימני לא הויא חזקה [עד שלש פעמים אין זו חזקה], ולדבריו אין לנו להכניסו לכיפה אלא כשהוחזק ללקות שלש פעמים?

אמר רבינא:

אפילו תימא משנתנו כרבן שמעון בן גמליאל היא, ומכל מקום כיון שלקה שתי פעמים, והתרו בו בשלישית ועבר, כונסין אותו לכיפה משום דקסבר התנא של משנתנו: עבירות שעבר לאחר התראת מלקות - הן שמחזיקות אותו ברשע, ולא המלקיות שלקה, והרי עבר שלש פעמים בהתראת מלקות. ^[2]

מיתיבי לרבינא מהא דתניא: עבר עבירה שיש בה מלקות:

פעם ראשונה ושניה מלקין אותו, וכשעבר פעם שלישית כונסין אותו לכיפה; אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו, ורק ברביעית כונסין אותו לכיפה. ^[3]

מאי לאו, דכולי עלמא - בין תנא קמא ובין אבא שאול - סברי: מלקיות הן שמחזיקות לענין הכנסה לכיפה, ובפלוגתא דרבי - הסובר: בשתי פעמים הוי חזקה - ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי.

כלומר: מאחר שמצינו לאבא שאול שהוא אכן סובר: רק לאחר שלש מלקיות כונסין אותו לכיפה, וטעמו משום שהוא סובר "מלקיות מחזיקות", וסובר הוא כרבן שמעון בן גמליאל שאין חזקה אלא בשלש פעמים; אם כן מסתבר, שתנא קמא של הברייתא והתנא של משנתנו הסוברים שלאחר שתי פעמים כונסין אותו לכיפה, אין זה משום שהם סוברים "עבירות מחזיקות", אלא אף הם מודים ש"מלקיות מחזיקות" [כדעת אבא שאול], אלא שהם סוברים כרבי, הסובר שבשתי פעמים הוי חזקה.

ומשנינן: לא, דכולי עלמא - הן אבא שאול והן תנא קמא והתנא של משנתנו - אית להו דרבן שמעון בן גמליאל דבשלש פעמים הוי חזקה, והכא בהא קמיפלגי:

דמר - תנא קמא והתנא של משנתנו - סבר: עבירות מחזיקות. ^[4]

ומר - אבא שאול - סבר: מלקיות מחזיקות.

ומקשינן על שני הפירושים שנאמרו לעיל בביאור מחלוקת אבא שאול וחכמים: והדתניא:

אין התראה מועילה לחייב את האדם, אלא כשהתיר את עצמו למלקות או למיתה במפורש.

אם התרו בו ושתק שהראה בעצמו כמקבל התראה, אך לא קיבלה במפורש; ושוב התרו בו והרכין ראשו, ורמז בכך שהוא מקבלה:

פעם ראשונה ושניה מתרין בו ואין מלקין אותו, ופעם שלישית כונסין אותו לכיפה -

כלומר: שתי התראות אלו, אף שאינן מועילות לחייבו מלקות, מכל מקום מועילות הן לענין זה, שאם יעשה כן בשלישית כונסין אותו לכיפה, כי הוחזק להיות רשע שעבר על התראת מלקות. ^[5]

אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו ואין עושים לו כלום, ורק כשיעשה כן ברביעית כונסין אותו לכיפה.

ותיקשי: הרי התם מלקות ליכא, שנאמר: מלקיות מחזיקות ואין לחייבו אלא ברביעית, ובהכרח שאף לאבא שאול עבירות מחזיקות, ואם כן במאי קמיפלגי!? ^[6]

אמר רבינא ^[7] לפרש את מחלוקת תנא קמא והתנא של משנתנו עם אבא שאול:

לכולי עלמא "עבירות מחזיקות", ולכולי עלמא בשלש פעמים הוי חזקה, וכשעבר שלש עבירות יש לנו לחייבו בכיפה, אלא בכיפה צריכה התראה, קמיפלגי -

כלומר: אכן כשעבר שלש פעמים על ההתראה שהתרו בו למלקות, נעשה רשע לחייבו בכיפה, אלא שסובר אבא שאול: אין מכניסין אותו לכיפה אלא כשהתרו בו לכך, ולכן אינו חייב על השלישית אלא על הרביעית כשיתרו בו לכיפה. ^[8]

ומאי "כיפה" מה היא כיפה זו שאנו מכניסין אותו לתוכה?

אמר רב יהודה: גובהה של כיפה כמלא גובה קומתו של המתחייב. ^[9]

והיכא רמיזא [היכן יש רמז בכתוב] שיש להמית את הרשע בכיפה? ^[10]

אמר ריש לקיש: דכתיב "תמותת רשע - רעה", כלומר: מי שהוחזק רשע, תמיתתו רעתו, ולמדנו: המוחזק רשע בר מיתה הוא.

אגב דברי ריש לקיש, מביאה הגמרא עוד מדבריו: ואמר עוד ריש לקיש:

מאי דכתיב: "כי גם [טרם בוא העת והפגע] לא ידע האדם את עתו, [כי פתאום יבואו] כדגים שנאחזים במצודה רעה " -

מאי "מצודה רעה"? אמר ריש לקיש: חכה [אינה אלא כמין מחט ודג גדול נלכד בה] -

כלומר: כדגים גדולים הנאחזים פתאום בחכה שהיא קטנה וחלשה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות. ^[11]

מתניתין:

ההורג נפש שלא בעדים, ^[12] מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו שם לחם צר ומים לחץ, כלומר: מעט לחם ושתיה. ^[13]

גמרא:

ומקשינן עלה: וכי מאחר שאין עדים על הריגתו, אנן מנא ידעינן [מנין אנו יודעים שהרג]!?

אמר פירש רב: הכא במאי עסקינן בעדות מיוחדת, היינו: כגון שהיו שנים רואים אותו, האחד מחלון זה והשני מחלון אחר, ואין עדותם מצטרפת לחייבו מיתת בית דין אף שאמת הדבר, ולכן מכניסין אותו לכיפה. ^[14] ושמואל אמר: כגון שהרג שלא בהתראה.

ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות, היתה הכחשה בין העדים, אך לא היתה הכחשה זו באחת משבע חקירות שחוקרים את העדים, אלא בכל אלו הושוו ביניהם, אך בבדיקות שבדקו אותו שם היתה הכחשה ביניהם, וכדתנן [לעיל מ א]:

מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים [שהיו מעידים עליו שהרגו תחת תאנה, ובדק בן זכאי: תאנה זו עוקציה גסין או דקין], ובדיקה זו בדיקא יתירא היא, ואף שאם הוכחשו בה אין הורגים אותו במיתה שנאמרה בו, מכל מקום מכניסין אותו לכיפה.

שנינו במשנה: ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ:

ומקשינן: מאי שנא גבי כיפה דהכא, דקתני: נותנין לו לחם צר ומים לחץ, ומאי שנא גבי כיפה התם במשנה הקודמת, דקתני: מאכילין אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת!?

אמר תירץ רב ששת:

אידי ואידי בין כאן ובין כאן: נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו [בני מעיו], והדר [ולאחר מכן] מאכילין אותו שעורים שהם מתנפחים במעיו, עד שכריסו מתבקעת מאחר שקטנו בני מעיו.

מתניתין:

הגונב את הקסוה, הגונב כלי שרת מן המקדש, כמבואר בגמרא.

וכן המקלל בקוסם, כלומר: המברך את השם בשם עבודת כוכבים, ויתבאר יותר בגמרא. -

וכן הבועל ארמית [גויה] - ^[15]

העושה את אחד מאלו: קנאין [בני אדם כשרים המתקנאין קנאתו של מקום ונוקמים נקמתו] פוגעין ^[16] בו, ממיתים אותו בשעה שרואים אותו עושה את המעשה. ^[17]

כהן ששימש במקדש בטומאה, אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין להלקותו, ^[18] אלא פרחי כהונה [בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח בהם] ^[19] מוציאין אותו חוץ לעזרה מפני הטומאה, ^[20] ומפציעין שם את מוחו בגזירין של עצים. ^[21]

זר ששימש במקדש:

רבי עקיבא אומר: מיתתו בחנק על ידי בית דין.

וחכמים אומרים: מיתתו בידי שמים.

גמרא:

שנינו במשנה: הגונב את הקסוה... קנאין פוגעין בו:

ומפרשינן: מאי "קסוה"?

אמר פירש רב יהודה: כלי שרת; וכן הוא אומר [במדבר ד ז] בענין פריקת המשכן ומשאו: "ועל שולחן הפנים יפרשו בגד תכלת, ונתנו עליו את הקערות ואת הכפות ואת המנקיות ואת קשות הנסך [הם קנים שהיו על השולחן, ומסוככים על לחם הפנים]". ^[22]

שואלת הגמרא: והיכא רמיזא, היכן רמוזה מיתתו בכתוב?

ומפרשינן: דכתיב [במדבר ד כ] "ולא יבואו לראות כבלע [לשון גניבה הוא שמבליעים ומחביאים] את הקודש, ומתו". ^[23]

שנינו במשנה: והמקלל בקוסם... קנאין פוגעין בו:

תני רב יוסף ברייתא שמתפרש שם מה הוא מקלל בקוסם: כגון שמקלל כלפי מעלה ואומר "יכה קוסם [כלומר: שם עבודה זרה] את קוסמו [כלפי מעלה מתכוין] ", ^[24] כי חשוב בעיניו הקוסם הזה, שיש בו כח לקלל בו.

רבנן - ואיתימא רבה בר מרי - אמרי: כגון שמקלל את חבירו ואומר "יכהו קוסם, לו ולקונו ולמקנו [היינו לקב"ה שהוא קונה את העולם ומקנה לבריות את טובו]". ^[25]

שנינו במשנה: והבועל ארמית קנאין פוגעין בו:

בעא מיניה רב כהנא מרב [שאל רב כהנא את רב]:

הערות

^[1] אף על גב דבשתי מלקיות סגי, מכל מקום אין מחייבים אותו אלא כשעבר בשלישית, ושייך לומר "של שלש כריתות".

^[2] לשון רש"י הוא: עבירות מחזיקות אותו, בחזקת רשע הוא (ו) בהתראה ולא במלקות, ומשמע, דבעינן עבירות שעבר בהתראה ; ובהמשך הסוגיא, מבואר, דלא בעינן התראה המחייבת למלקות, אלא אפילו אם לא קיבל עליו התראה כדין, עבירותיו מחזיקות אותו, ומכל מקום מבואר שם בלשון רש"י בד"ה התרו בו ושתק "שהרי הוחזק רשע בשלש עבירות של התראת מלקות", וכן כתב עוד רש"י בד"ה אמר רבינא "לא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות", [וכן היא משמעות לשון רש"י כאן] ; ועל פי דבריו נתבאר בפנים. אך ב"יד רמה" [ד"ה והא דתניא] כתב, דאם כי בעינן שיעבור בהתראה, היינו ד"לשווייה מזיד הוא דבעינן, כי היכי דתתברר לן מילתא דוותר נפשיה לקטלא, מדחייב נפשיה שתים או שלש כריתות"; וראה עוד בהערות בהמשך הענין.

^[3] כתב רש"י: וכיון דלקי על השלישית, אף על גב דאיתחזיק השתא רשע, לא מעיילינן ליה לכיפה [מיד], דבתרי דיני לא דיינינן ליה; וראה מה שכתבו התוספות על דבריו.

^[4] ראה ב"יד רמה" שהאריך לבאר לפי זה את לשון משנתנו "מי שלקה ושנה" ולא אמרו "מי שעבר ושנה".

^[5] על פי לשון רש"י שכתב: "הוחזק רשע בשלש עבירות של התראת מלקות"; וראה מה שנתבאר בהערה 2.

^[6] תוספת ביאור: הגמרא דוחה מכח ברייתא זו, את שתי האפשרויות שנזכרו לעיל בביאור מחלוקתם, דהיינו: האחד: לכולי עלמא מלקיות מחזקות, ונחלקו במחלוקת רבי ורשב"ג. השני: נחלקו אם מלקיות מחזקות, או עבירות מחזיקות. כי לפי שני הפירושים דלעיל, אבא שאול על כל פנים סובר "מלקיות מחזיקות", ואילו מכח ברייתא זו הרי מבואר, שאף לאבא שאול "עבירות מחזיקות", ומכל מקום אינו נכנס לכיפה אלא ברביעית, ואם כן מה היא סברת מחלוקתם, שאלו סוברים בשלישית נכנס לכיפה, ואילו אבא שאול סובר: רק ברביעית נכנס לכיפה! ? ואין לומר: לכולי עלמא עבירות מחזיקות, ואבא שאול סובר כרשב"ג, וחכמים כרבי, ומשום שאם כן לאבא שאול ייכנס בשלישית שהרי עבר שלש עבירות, ולחכמים יכנס בשנית כי עבר שתי עבירות; ורק אם היינו סוברים ש"מלקיות מחזקות" אז אינו נכנס אלא ברביעית, כי מאחר שכבר לקה על השלישית, אי אפשר להכניסו לכיפה עליה, כי בשני דינים אין דנים אדם, ובהכרח נמתין עד הרביעית; אבל אם עבירות מחזיקות, כיון שהוחזק בשנים או שלשה פעמים לעבור, נכניסנו לכיפה על העבירה שבה הוחזק.

^[7] אף שלא אמרה הגמרא "אלא", תירוץ אחר הוא, ויתכן שלא אמרה הגמרא "אלא", משום שרבינא עצמו יש לומר שמעיקרא נתכוין לפרש כן.

^[8] ואם תאמר: למה לא יתרו בו בשלישית שייכנס לכיפה, ולמה צריך להתרות בו בשלישית למלקות, ולא לחייבו אלא עד הרביעית; והניחא לפי מה שפירש רש"י דבעינן שלש התראות של מלקות, ניחא; אך לפי ה"יד רמה" למה לא נתרה בו בשלישית לכיפה! ? ובאמת ב"יד רמה: מפרש את דעת אבא שאול באופן אחר, ולעולם כבר בשלישית כונסין אותו לכיפה, ולא נחלקו אלא בדין זה עצמו, אם כונסין אותו בלי התראה מיוחדת לכיפה או צריך להתרות בו לכיפה. וראה שם בד"ה ואיכא דאמרי, שהביא גם פירוש כדברי רש"י, והקשה עליו.

^[9] נתבאר על פי רש"י; וכתב הרש"ש, דמהרמב"ם בפירושו למשנה ומה"יד החזקה" נראה, שגם אורכה ורוחבה לא היתה אלא כמידתו של המתחייב.

^[10] כתב רש"י: ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה, ומיהו היכא רמיזא מקצת; וראה בחידושי הר"ן שהאריך בזה, אם הלכה למשה מסיני הוא.

^[11] נתבאר על פי רש"י; וב"יד רמה" כתב: דמצודה רעה היא חכה, שמשעה שהדג נאחז בה, הוא מצטער מחמת שנוקבת את חיכו, מה שאין כן בשאר מצודות.

^[12] כתב הרמב"ם [פרק ד מרוצח] אחר שהביא את דין המשנה: ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין, אלא אם נתחייב מיתה ממיתין אותו, ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו, שאף על פי שיש עוונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו עבודה זרה ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העוונות הן מעבירות בין אדם להקב"ה, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עוון זה, הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה, ולא יצילו אותו מן הדין, שנאמר "אדם עשוק בדם נפש:. ". וראה לעיל עט ב שמצינו כיפה גם גבי שור שהרג, וראה מה שנתבאר שם בהערות.

^[13] פסוק הוא בישעיה [ל יט] "ונתן לכם ה', לחם צר ומים לחץ".

^[14] א. כתב רש"י: בעדות מיוחדת: דשנים מעידין עליו, ועדותן אמת, אלא שאין מיתתו מסורה לבית דין, כגון שנים רואים אותו מחלון זה ואחד מחלון זה, דאמר במסכת מכות [ו ב] דלא מיקטל עליה, ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה; אבל על פי עד אחד מוציא דיבה בעלמא הוא. והרמב"ם [רוצח ד ח] מפרש "עדות מיוחדת": ההורג נפשות, ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת, אלא ראהו האחד אחר האחד. ב. כתב ב"קובץ שיעורים" [חלק ב סימן לט אות ג] לפרש בשיטת הרמב"ם, דאדם טריפה שהרג דמבואר בגמרא לעיל עח א שהוא נהרג משום "ובערת הרע מקרבך", שהטעם הוא, משום דכיון דטריפה אין לו נפש אי אפשר לקיומי ביה "ונתתה נפש תחת נפש" דכתיב ברוצח, ומה שנהרג הוא משום דכתיב "ובערת הרע מקרבך"; וכן פירש ב"ערוך לנר" שם דמשום כך צריך לבוא לדין "ובערת הרע מקרבך" ; והובא כל זה בהערות שם. ובגדר הדבר כתב שם ב"קובץ שיעורים": פירוש, דאף על גב דליכא בזה משום דיני נפשות, מכל מקום מצוה לבער את הרע אפילו היכא דליכא דיני נפשות, ודוגמא לזה ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה, והיינו על ידי עדות מיוחדת דפסולין לדיני נפשות [וכשרים לדיני ממונות], מכל מקום כיון דכשרים לכל עדות שבתורה נאמנין להכניסן לכיפה, דליכא בזה משום דיני נפשות אף שהוא מת על ידי כיפה; ומזה נראה שלא כדעת הגאון רבי עקיבא איגר, שרצה לומר דעדי קינוי וסתירה כיון שמשקין אותה הוי כדיני נפשות שעל ידי השקאה תמות, [ועדות מיוחדת אינה כשירה בזה], וצריך עיון דלא עדיפא מכיפה. [ולפי דבריו: בעדות מיוחדת כגון זו של הרמב"ם, דהיינו כשראה האחד אחר חבירו, שבזה נחלקו תנאים אם עדותן מצטרפת, ואפילו בדיני ממונות, וכמבואר לעיל ל א, יהא הדין דרק לרבי יהושע בן קרחה מכניסין אותו לכיפה, אבל לדעת החולק, אין מכניסין אותו לכיפה, כיון שאין עדותן כשירה אפילו לדיני ממונות].

^[15] היינו בפרהסיא לעיני עשרה מישראל, וכמבואר בגמרא עבודה זרה לו ב, וברמב"ם איסורי ביאה יב ד.

^[16] כתב רש"י: פוגעין: ממיתין, כמו [מלכים א ב] "לך ופגע בו"; אבל לשון הרמב"ם [עבודה זרה ב ט] הוא: "קנאים פוגעים בו והורגים אותו".

^[17] אבל לאחר מעשה, אין מיתתו מסורה לבית דין, והלכה למשה מסיני הוא, רש"י; וכן איתא בגמרא לקמן פב א: "ולא עוד אלא שאם פירש זמרי, והרגו פנחס, נהרג עליו"; וסובר רש"י שבכולם אין קנאין פוגעים בו אלא בשעת מעשה, אכן דעת הרמב"ם ושאר פוסקים אינו כן, אלא דוקא בבועל ארמית בעינן בשעת מעשה ; "ערוך לנר", [והא דבכהן ששימש בטומאה מוציאין אותו לחוץ, יש לומר: או דאינו כדין השאר, וכדעת הרדב"ז שהובאה בהערה 21; או משום דאי אפשר להורגו בעזרה]. והוסיף: גם לא ידעתי כלל, איך שייך באחרינא "בשעת מעשה", דקודם שהגביה את הקסוה אשר על ידי זה נעשית שלו וקנאה בהגבהה, עדיין לא גנב, ולאחר שהגביה כבר הוא לאחר מעשה [לא נתבארה כוונתו היטב, כי בכלי שרת אין מעילה ולא נעשה שלו, וכל שעה שהיא בידו גנב הוא] ; וכן במקלל בקוסם, דאי אפשר לכוון אותו רגע דוקא שעובר! ?

^[18] על פי הרמב"ם [פרק ד מביאת מקדש]: אף על פי שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות, אחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לבית דין [להלקותו, וכן הבין ב"תוספות יום טוב"], אלא מוציאין אותו לחוץ, ופוצעין את מוחו בידן, ואין ממחין עליהם בכך.

^[19] על פי הרע"ב.

^[20] דבהר הבית חוץ לעזרה מותרין טמאי מתים, ומת עצמו, "תוספות יום טוב"; וראה בחידושי הר"ן כאן, אם צריך להוציא אותו גם חוץ לחיל שהרי "החיל מקודש הימנו שאין טמא מת נכנס לשם, וכל שכן מת עצמו שצריך שלא ימיתוהו שם", ראה שם; וראה בזה גם במהר"י קורקוס, ברדב"ז וב"משנה למלך" בהלכות ביאת מקדש ד ב.

^[21] ראה ברדב"ז פרק ד מביאת מקדש הלכה ב, שהאריך הרבה בביאור דין זה, והביא שם בשם הר"ן שדין זה הלכה למשה מסיני הוא דומיא דקנאין פוגעין בו, וציין למה שכתב בתשובה להוכיח שאין כן דעת הרמב"ם.

^[22] א. נתבאר על פי רש"י בחומש על הפסוק [שמות כה כט] האמור בשולחן "ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו:. אשר יוסך בהן", ורש"י בבמדבר ציין לשם; [וצריך ביאור: למה לא הביאה הגמרא את הפסוק בשמות המוקדם! ?]. ב. כתב ב"תוספות יום טוב" אחר שהביא את דברי הגמרא: כלומר, שהקסוה הוא שם מושאל, ומצאתי לו חבר במשנה ג פרק ד מכלים; ["קוסין הצידוניים"; וראה שם ברע"ב שציין לסוגייתנו].

^[23] פשוטו של מקרא: שלא יבואו הלויים לראות כשמכניסים את כלי הקודש לתוך הנרתיק שלהם, אלא הכהנים נכנסים תחילה ומכסים, ואחר כך באים הלויים לשאתם.

^[24] לשון ה"יד רמה": יכה קוסם את קוסמו, כלומר, למי שנתן בו כח לקסום, והיינו כלפי מעלה.

^[25] הרמב"ם [עבודה זרה ב ט] לא הביא את כל זה, ולא כתב אלא "מי שגידף את השם בשם עבודת כוכבים, קנאים פוגעים בו והורגים אותו, ואם לא הרגוהו קנאים ובא לבית דין אינו נסקל, עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים".

אמר ליה [לו]: אדא ברי [בני] בתרי קטלי קטלת ליה [בשתי מיתות אתה הורג אותו]?! כלומר, באמת מודה ר' יוסי שאיסור אשת איש חל על איסור חמותו, ואם היה הדבר בשוגג חייב להביא שני קרבנות חטאת, אבל כשנידון למיתה הרי אי אפשר לחנקו אחר שריפתו.

א משנה מי שלקה פעם אחת על עבירה שעבר, ושנה בעבירה, והלקוהו פעם שניה, שרואים בו שהוא עבריין מועד — בית דין מכניסין אותו לכיפה (צינוק) ומאכילין אותו פת שעורין (רמב"ם) עד שכריסו מתבקעת מפני רוע המזון, ומת.

ב גמרא על עצם ההלכה תוהים: וכי משום שלקה ושנה ועבר עבירות שאינן כה חמורות בית דין כונסין אותו לכיפה למאסר לעולם, ומקרבים את מותו?! אמר ר' ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש: הכא [כאן] במלקיות של כריתות עסקינן [עוסקים אנו], שעבר עבירות שחייבים עליהן כרת, ואם התרו בו — נדון למלקות. דגברא בר קטלא [שאדם זה בעצם בן מוות] הוא, שהרי עונש הכרת הוא מיתתו בידי שמים, ואולם קרובי [להתקרב] הוא שלא מיקרב קטליה [נתקרבה מיתתו] משום שאינה מסורה בידי אדם אלא בידי שמים, וכיון דקא [שהוא] מוותר, מפקיר לה נפשיה [את עצמו] בעבירותיו מקרבינן ליה לקטליה עילויה [אנו מקרבים את מיתתו עליו] על ידי הכיפה.

אמר ליה [לו] ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא, תא אסברא [בוא ואסביר] לך פרטי הלכה זו: מדובר כאן באופן שלקה במלקיות של כרת אחת, שעבר ושנה אותה עבירה, אבל מי שלקה מלקות של שתים ושל שלש כריתות מעבירות שונות — אינו נענש כך, כי איסורי [איסורים] הוא דקא טעים [שהוא, שרצונו, לטעום] שרוצה ליהנות מדברים שונים. ולא מוותר, מפקיר את עצמו כולי האי [כל כך] למיתה, אלא מפני תאוותו עשה.

ג שנינו במשנה שכונסים לכיפה מי שלקה ושנה ונדייק: שנה משמע אף על גב [אף על פי] שלא שילש בעבירה, לימא מתניתין [האם לומר שמשנתנו] שלא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל היא? דאי [שאם] תאמר שהיא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל — הא [הרי] הוא אמר שעד תלת זימני [שלוש פעמים] לא הויא [אין זו] חזקה, ואם כן, העובר פעמיים עדיין לא יוחזק כבעל עבירה קבוע, ולא יענשוהו עד כדי כך!

אמר רבינא לדחות קושי זה: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, קסבר [סבור הוא] כי עבירות מחזיקות בחזקת רשע,

כלומר, אין חזקת עבריין לענין זה באה משום שלקה שלש פעמים, אלא משום העבירות שעובר, ואם כן משנתנו האומרת "לקה ושנה" עולה יפה גם לדעת רבן שמעון בן גמליאל, שכן אדם זה לקה ושנה בעבירה, ושוב לקה, וכיון ששילש בעבירה מכניסים אותו לכיפה בלא להלקות. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: עבר עבירה שיש בה מלקות פעם ראשונה ושניה — מלקין אותו, ושלישית — כונסין אותו לכיפה! אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו, ורק ברביעית כונסין אותו לכיפה. מאי לאו [האם לא] נבין את המחלוקת הזו כי דכולי עלמא [לדעת הכל] מלקיות מחזיקות, הן שעושות את החזקה שהוא עבריין מועד, ואם כן חכמים ואבא שאול בפלוגתא [במחלוקת] של רבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי [חלוקים הם], האם חזקה היא בפעמיים או בשלש!

ודוחים: לא, אפשר לפרש דכולי עלמא אית להו [הכל יש להם, מקבלים] את שיטת רבן שמעון בן גמליאל שחזקה בשלוש פעמים, והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בדבר זה הם חלוקים] דמר סבר [חכם זה, חכמים, סבור] כי בשלישית כונסים אותו לכיפה כי העבירות עצמן הן שמחזיקות, והרי אדם זה שילש בעבירה, ומר סבר [והחכם, אבא שאול, סבור] שהמלקיות הן שמחזיקות, וזה אמנם עבר בשלישית אך טרם לקה ולא הוחזק עד שילקה, וכיון שלקה בפעם השלישית ושב עבר ברביעית — ידון לכיפה.

על הסבר זה של המחלוקת מקשים והדתניא [ומה ששנינו בברייתא]: מי שהתרו בו בעבירה שחייבים עליה מלקות, ושתק ולא אמר שהוא מקבל על עצמו את ההתראה, וכן אם התרו בו והרכין ראשו ולא אמר במפורש, שמקבל עליו, הרי פעם ראשונה ושניה שאירע דבר כגון זה מתרין בו אבל אין בית הדין עונשו, כיון שלא אמר במפורש שהוא מקבל את ההתראה. ואולם אם עשה כן פעם שלישית — כונסין אותו לכיפה. אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו, ורק ברביעית כונסין אותו לכיפה,

והתם [ושם] בברייתא זו הלא מלקות ליכא [אין], שהרי לא קבל עליו התראה ואינו לוקה ומדובר באדם שרק עבר כמה עבירות, ואם תפרש שאינם חולקים בשאלה בכמה פעמים היא חזקה, אם כן במאי קמיפלגי [במה באיזה עקרון נחלקו]? אמר רבינא: בשאלה אם הכנסתו לכיפה צריכה התראה קמיפלגי [נחלקו], שחכמים סבורים שכיון שעבר ושנה ושילש את אי ציותו להתראה, מכניסין אותו לכיפה, ואבא שאול אומר שלפני שעובר פעם שלישית יש להודיעו שאם לא יימנע מכך — יוכנס לכיפה, וכיון שלא הודיעוהו — לא יוכנס, אלא לאחר עבירה רביעית, שלפניה יתרוהו שאם ישוב ויעבור — יוכנס לכיפה.

ד לגוף ההלכה שואלים: ומאי [ומה] טיבה של כיפה זו? אמר רב יהודה: חדר קטן שהוא רק מלא קומתו של הנידון ואינו יכול לנוע בו. ושואלים: והיכא רמיזא [והיכן נרמז] עונש זה? אמר ריש לקיש: "תמותת רשע רעה" (תהלים לד, כב), כלומר, סופו של הרשע שהוא מת ברעתו — ונעשה הדבר במיתה קשה זו.

ואגב הזכרת רעה זו מביאים מה שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה" (קהלת ט, יב), מאי [מה] טיבה של "מצודה רעה" זו? אמר ריש לקיש: חכה, שאף שהיא קטנה, הדג שהוא גדול ממנה בהרבה נתפס בה, ואינו יכול להיחלץ ממנה.

ה משנה ההורג נפש אדם שלא בעדים ואי אפשר לדונו בדין סנהדרין — מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ, כלשון הכתוב ("ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ". ישעיה ל, כ).

ו גמרא ושואלים: אם לא היו עדים, מנא ידעינן [מנין יודעים אנו] שהרג, שיענישוהו על כך? אמר רב: בעדות מיוחדת, כלומר, שראו אותו העדים כשהם עומדים בשני מקומות, ועדות כזו אין בית הדין יכול לחייב עליה, אף כי ברור שהעדים מספרים אמת. ושמואל אמר: מדובר באופן שהעידו בו שהרג אדם אבל לא היתה התראה לפני המעשה, שאי אפשר לחייבו.

ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאיתכחוש [שהוכחשו] העדים בבדיקות ולא איתכחוש [הוכחשו] בחקירות, שנמצאה סתירה חיצונית בעדותם. כדתנן [כפי ששנוי] מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים שתחת עץ התאנה אירע לדברי העדים הרצח, ובחן רבן יוחנן בן זכאי את העדים בעובי עוקצי תאנה זו, לראות אם יכחישו העדים זה את זה בפרט קטן וטפל כזה, כדי להציל את הנאשם (ראה לעיל סנהדרין מא, א). אבל ברור לבית הדין שעצם המעשה שהעידו עליו העדים — אמת הוא, ומשום כך מכניסין אותו לכיפה.

ז שנינו במשנה שמאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. ומעירים: מאי שנא הכא דקתני [במה שונה כאן במשנתנו ששנינו] שנותנין לו לחם צר ומים לחץ, ומאי שנא התם דקתני [ובמה שונה שם במשנה הקודמת ששנינו] שמאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת, האם שני מיני עונש הם? אמר רב ששת: ענין אחד הוא, אידי ואידי [זה וזה] נותנין לו תחילה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו, כלומר, עד שתתכווץ בטנו ויתרגל למזון מועט, והדר [ואחר כך] מאכילין אותו שעורין שנפחן מרובה עד שכריסו מתבקעת.

ח משנה הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית (גויה) — קנאין פוגעין בו (הורגים אותו). שאמנם לא נאמר בתורה שחייב על כל אלו מיתה בידי אדם, ואולם כל המקנא את קנאת ה' ופוגע בו — מותר לו. כהן ששמש במקדש בטומאה — אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה (צעירי הכהנים) מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין (שוברים) את מוחו בגזירין (חתיכות של עץ). זר (שאינו כהן), ששמש במקדש, ר' עקיבא אומר: דינו בחנק, וחכמים אומרים: אינו נענש בידי אדם, אלא בידי שמים.

ט גמרא שואלים: מאי [מהי] "קסוה" זו שהוזכרה במשנה? אמר רב יהודה: כלי שרת, כלומר, הרי זה כינוי לכל אחד מכלי השרת שבמקדש. וכן הוא אומר "ואת קשות הנסך" (במדבר ד, ז), הרי ש"קסוה" הוא שם של כלי שרת. ושואלים: והיכא רמיזא [והיכן נרמז] דין זה שהגונב כלי מכלי הקודש דינו מיתה? ומשיבים, שנאמר: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (שם כ), ומפרשים: הבולע, הלוקח לעצמו, חפץ של קודש דינו מיתה.

י שנינו במשנה ביטוי סתום: "והמקלל בקוסם". תני [שנה] רב יוסף: פירושו הוא, שאומר יכה קוסם את קוסמו, כלומר, מקלל כלפי שמים, בשמה של עבודה זרה, אלא שאינו מפרש את שם ה', וחושב שקוסם אחר יוכל לקלל את קוסמו, שאף כלפי השכינה הוא מתבטא בכינוי של קוסם. רבנן [חכמים], ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רבה בר מרי, אמרי [אמרו]: יכהו קוסם לו — לאיש שעמו הוא רב, ולקונו ולמקנו (רבונו, אדונו, הנותן לו כל טוב) וכיון שכך הריהו מקלל כלפי מעלה ולכן מותר להורגו.

יא בין אלו שקנאים פוגעים בהם שנינו במשנה גם את הבועל ארמית. בעא מיניה [שאל אותו] רב כהנא מרב:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rava said to him: Adda my son, will you kill him with two death penalties? Rabbi Yosei concedes that the prohibition of engaging in intercourse with a married woman takes effect in addition to the prohibition of engaging in intercourse with his mother-in-law. If he had violated the transgression unwittingly, he would have been liable to bring two sin-offerings. But if he violated the transgression intentionally, it is impossible to execute him by strangulation after executing him by burning.

MISHNA: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged again assumes the status of a forewarned transgressor. The court places him into the vaulted chamber [lakippa] and feeds him barley bread until his belly ruptures due to the low-quality food, and he dies.

GEMARA: Due to the fact that he was flogged and repeated the violation does the court place him into the vaulted chamber for the duration of his life and advance his death? Rabbi Yirmeya says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Here, we are dealing with lashes administered for violations of prohibitions punishable by excision from the World-to-Come [karet]. As when one violates such a prohibition, the man is essentially liable to be punished with death at the hand of Heaven, but his death is not advanced by the court, as it is administered by the heavenly court. And in this case, since he surrenders his life through his repeated transgressions, we advance his execution upon him by placing him in the vaulted chamber.

Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: Come and I will explain to you the circumstances of this halakha. It is in a case where he was flogged with lashes for repeatedly violating one prohibition punishable with karet that he is considered to have surrendered his life. But if he received lashes for violating two or for violating three different prohibitions punishable with karet, he is not placed in the vaulted chamber, as he merely is tasting the taste of prohibition and wants to enjoy the different experiences, and he is not thereby surrendering his life to that extent.

§ The mishna teaches: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation, the court places him into the vaulted chamber. The Gemara infers: He is placed in the vaulted chamber if he repeated the violation, doing it a second time, even if he did not again repeat the violation, doing it a third time. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as if it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say: Presumptive status is not established until the action is performed three times? In his opinion, only after violating the prohibition three times would one assume the status of a forewarned transgressor.

Ravina rejects that proof and says: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, the tanna holds that transgressions, not lashes, establish the presumptive status of a transgressor. Therefore, the mishna that teaches: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged, is placed in the vaulted chamber only after he violated the prohibition a third time, is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

The Gemara raises an objection from a baraita: If one performed a transgression that has lashes as its punishment, the first and the second time, the court flogs him; and the third time, the court places him in the vaulted chamber. Abba Shaul says: Even the third time the court flogs him; and the fourth time, the court places him in the vaulted chamber. What, is it not that everyone agrees that lashes establish the presumptive status of a transgressor, and it is concerning the dispute of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel, whether presumptive status is established after two or three times, that the Rabbis and Abba Shaul disagree?

The Gemara rejects that parallel. No, it can be explained that everyone, the Rabbis and Abba Shaul, agrees with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that presumptive status is established after three times, and here it is with regard to this matter that they disagree: That one Sage, the Rabbis, holds: Transgressions establish the presumptive status of a transgressor, and after he is flogged twice and performs the transgression a third time, the court places him in the vaulted chamber; and one Sage, Abba Shaul, holds: Lashes establish the presumptive status of a transgressor, and it is only after he performs the third transgression and is flogged for that transgression that he assumes the status of a forewarned transgressor, and when he performs the transgression a fourth time, he is placed in the vaulted chamber.

The Gemara questions that interpretation of the dispute. And that which is taught in a baraita: With regard to a case where witnesses forewarned him that he was about to violate a prohibition punishable by lashes and he was silent and did not acknowledge that he accepted the forewarning, and likewise a case where the witnesses forewarned him and he bowed his head but did not explicitly acknowledge that he accepted the forewarning, the first and second time they forewarn him the court does not flog him, because he did not accept the forewarning. If this scenario occurs a third time, the court places him in the vaulted chamber. Abba Shaul says: Even the third time the witnesses forewarn him the court does not flog him; and the fourth time, the court places him in the vaulted chamber.

And there, in the case in the baraita, there are no lashes, as he did not explicitly acknowledge acceptance of the forewarning. The reference is to a case where one violated the transgression several times, and if their dispute is not with regard to the number of times required to establish presumptive status, with regard to what matter do they disagree? Ravina says: It is with regard to whether placing an individual into a vaulted chamber requires forewarning that they disagree. The Rabbis hold that once he disregarded the forewarning three times, the court places him in a vaulted chamber. Abba Shaul holds that after he is forewarned three times that he will be flogged if he performs the transgression, he requires additional forewarning, before the fourth time, that he will be placed in a vaulted chamber if he performs the transgression again.

The Gemara clarifies: And what is the nature of this vaulted chamber? Rav Yehuda says: It is a small chamber that is the full height of the transgressor, and it does not allow him to move in it. The Gemara asks: And where is this punishment intimated? Reish Lakish said that it is intimated in the verse: “Evil shall kill the wicked” (Psalms 34:22). Ultimately, an evildoer finds his demise through his evil, and the result is this harsh form of death.

The Gemara cites a related statement. And Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “For man also knows not his time, like fish snared in an evil net” (Ecclesiastes 9:12)? What is the nature of this evil net? Reish Lakish says: It is a hook; although it is small and the fish is much larger, the fish cannot escape it.

MISHNA: With regard to one who kills a person not in the presence of witnesses and it is impossible to judge him in court, the court places him into a vaulted chamber and feeds him sparing bread and scant water (see Isaiah 30:20).

GEMARA: The Gemara asks: If there are no witnesses, from where do we know that he killed a person and is liable to be punished? Rav says: The tanna of the mishna is speaking about a case of disjointed testimony, where the witnesses were not together and they witnessed the murder from different vantage points. The court cannot convict a person for committing a murder based on that type of testimony even though it is clear that the witnesses are telling the truth. And Shmuel says: The tanna of the mishna is speaking about a case where the witnesses testified that they witnessed the murder but there was no forewarning, and therefore the court cannot convict him.

And Rav Ḥisda says that Avimi says: The tanna of the mishna is speaking of a case where the witnesses contradicted each other in the examinations that involve matters peripheral to the murder but did not contradict each other in the interrogations, which are integral to the murder, i.e., time and place. Therefore, it is clear to the court that the accused is guilty and consequently they place him in the vaulted chamber. As we learned in a mishna (40a): There was an incident and ben Zakkai examined the witnesses with regard to the stems of figs on the fig tree beneath which the murder took place. Rabban Yoḥanan ben Zakkai questioned the witnesses about the thickness of the stems in order to determine whether they would contradict each other in this peripheral detail in order to save the accused (see 41a).

The mishna teaches: And feeds him sparing bread and scant water. The Gemara asks: What is different in the mishna here that the tanna teaches that the court gives him sparing bread and scant water in the vaulted chamber, and what is different in the previous mishna there that the tanna teaches that the court feeds him barley bread until his belly ruptures; are these two different punishments? Rav Sheshet says: Both this and that are one punishment; first, the court gives him sparing bread and scant water until his intestines contract due to his starvation diet, and then the court feeds him barley bread that expands in his innards until his belly ruptures.

MISHNA: With regard to one who steals a kasva, and one who curses with a sorcerer, and one who engages in intercourse with an Aramean woman, zealots strike him and kill him. Although the Torah does not say that one who performs one of these actions is liable to be executed, it is permitted for anyone who zealously takes the vengeance of the Lord to do so. In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, his priestly brethren do not bring him to court for judgment; rather, the young men of the priesthood remove him from the Temple courtyard and pierce his skull with pieces of wood. In the case of a non-priest who performed the service in the Temple, Rabbi Akiva says: His execution is by strangulation, and the Rabbis say: He is not executed with a court-imposed death penalty; rather, he is liable to receive death at the hand of Heaven.

GEMARA: The Gemara asks: What is the kasva mentioned in the mishna? Rav Yehuda says: It is a term used to describe any service vessel utilized in the Temple. And likewise, it is stated: “And the jars [kesot] with which to pour libations” (Numbers 4:7). The Gemara asks: And where is it intimated that one who steals a service vessel is liable to be killed by zealots? The Gemara answers that it is intimated in the verse: “But they shall not come to see the sacred items as they are being covered [kevala], lest they die” (Numbers 4:20). The Gemara interprets the term kevala as one who ingests, i.e., who takes (see Job 20:15), and the verse thereby teaches that one who steals a service vessel is liable to be killed.

The mishna teaches: And one who curses with a sorcerer is among those liable to be killed by zealots. Rav Yosef teaches that the reference is to one who says: Let the sorcerer strike his sorcerer, meaning one who curses God in the name of idol worship. He does not explicitly say God’s name, but he believes that a sorcerer can curse the sorcerer who provided him with his powers, i.e., the Divine Presence. The Rabbis, and some say that it was Rabba, son of Mari, say that the reference is to one who says: Let the sorcerer strike him, i.e., the individual with whom he is quarreling, and his Creator and his Provider. Since he curses God, it is permitted for zealots to kill him.

The mishna teaches that one who engages in intercourse with an Aramean woman is among those liable to be killed by zealots. Rav Kahana asked of Rav:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

המשנה הששית והיא באה על ידי גלגול מה שהזכיר משתי מיתות מי שלקה ושנה פי' בגמ' שלקה באיסור כרת ולקה פעם שניה על אותו כרת בעצמו כגון שאכל חלב ולקה וחזר ואכל חלב ולקה ואמר שאם אכל חלב פעם שלישית אפילו התרו בו למלקות אין מלקין אותו אלא כונסין אותו לכיפה כבר הוחזק בשני מלקיות על אותה עבירה עד שכשיחזור עליה פעם שלישית כונסין אותו לכיפה אבל בעבירה שניה אין כונסים אותו לכיפה שאין העבירות מחזיקות אלא המלקיות ובתרי זימני הויא חזקה וכיפה זו פי' בגמ' מקום צר שאין בו אלא מלא קומתו והוא צריך לעמוד שם מעומד ומאכילין אותו שעורים וכו' וכן פי' בגמ' שתחלה נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שתבקע כריסו וממה שפירשנו למדת שבשאר הלאוין שאין בהם אלא מלקות גרידא מלקין וחוזרין ומלקין אפילו מאה פעמים ואין דנין בהם בהכנסת כיפה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

כשם שבארנו בלאוין שאין בהם אלא מלקות שמלקין וחוזרין ומלקין ואין דנין בהן בהכנסת כיפה כך הדין בחייבי כריתות שהתרו בהם למלקות אם לא שנה ושלש בדבר אחד אלא שהרבה בכריתות חלוקים והתרוהו בכלם למלקות שמלקין אותו בכל פעם ופעם ואין דנין אותו בהכנסת כיפה אפילו בכמה פעמים שכל עבירה ועבירה אינן נגררות זו אחר זו אלא כך היא כונתו לטעום טעם איסורין ואין מחזיקין אותו מזו לזו:

מי שעבר על כרת או מיתת בית דין והתרו בו ושתק או הרכין בראשו שאין הורגין אותו הואיל ולא קבל התראתו כמו שהתבאר וכן אין מלקין אותו שהמלקות גם כן צריך התראה ופטרנוהו וחזר על דרך זה פעם שניה ופטרנוהו אם חזר על דרך זה פעם שלישית מכניסין אותו לכיפה צל הדרך שהתבאר ובראשונות מיהא מכין אותו מכת מרדות אפילו באיסורי סופרים ולמדת שהכיפה אין מכניסין בה לדברים אלו אא"כ הותרה אף בפעם שלישית ומ"מ כל שהותרה אע"פ שלא קבלה מכניסין אותו וכן אין צריך שיתרוהו בהכנסת כיפה שאין כיפה צריכה התראה:

יתבאר במקומו שהאשה שנשאת לאחד ומת וחזרה ונשאת לשני ומת הוחזקה קטלנית ואסורה לינשא לשלישי שבענין זה שני פעמים חזקה ויש דברים אחרים שאין להם חזקה אלא בשלשה כמו שיתבאר במקומו:

המשנה השביעית והכונה להתחיל בה בבאור החלק הרביעי ההורג נפשות שלא בעדים פי' בגמ' שלא בעדות המספקת אלא בעדות מיוחדת והוא שראוהו שני העדים אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין עדותן עדות לנפשות מכניסין אותו לכיפה ומאכילים אותו לחם צר ומים לחץ פי' בגמ' עד שיוקטן מעיינו ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שתבקע כריסו על הדרך שביארנו ופי' בגמ' שכך הדין במי שהרג בעדים המספיקים אלא שלא היתה שם התראה או שלא היתה שם התראה המספקת או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא בחקירות וי"מ שלא באמר דבר זה אלא בבדיקות שאינן בגוף ההריגה כגון עוקצי תאנים וכלים שחורים ולבנים אבל אותן שבגוף ההריגה כגון סייף וארירן לא ואין צריך בכך שהרי כללנום בפרק בדיקה בחקירות אע"פ שאין הזמה תלויה בהם ודבר זה אין עושין אותו אלא לרצחנים אבל לא לשאר חייבי מיתות בית דין ויש לך רמז בזה בשמועת לעז האמורה בפרק ראשון ומפני ישובו של עולם יש בעבירה זו חומרא גדולה לענינים אלו יותר לשאר עבירות אף של ע"ז וכמו שנאמר באחאב ויצא הרוח זה רוחו של נבות כלומר שעליו נחתם גזר דינו אע"פ שהיה בידו עון ע"ז ואע"פ שלא הרג הוא אלא שסבב וכן יש צדדין אחרים שאין בית דין דנין לא בהרג ולא בהכנסה לכיפה כגון שוכר לסטים להרוג את חבירו או שכופתו לפני ארי שהוא פטור כמו שביארנו או שרצה להרוג את עצמו ומ"מ אם רצה מלך ישראל להרגן בדיניו רשאי או אפילו בית דין בדרך הוראת שעה ואם לא התעסק בו מלכות ואין בית דין רואין שם צורך שעה מ"מ חייבין להכותם מרדות גדולה ולאסרן במצור ובמצוק שלא לגרום תקלה וכן בכל ענין וענין כפי מה שיראה לבית דין שבאותה שעה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השמינית וענינה גם כן בבאור החלק הרביעי ואמר הגונב את הקסוה פי' בגמ' כלי שרת מלשון קשות הנסך ומפני שהוא קרוב לגנבו שהוא כעין שבט קצר תפש בו את הענין והוא הדין לאחרים ואין בזה לאו מיוחד שהרי אין להם בעלים ובגמ' פרשוהו מולא יבואו לראות כבלע את הקדש והוא מענין הסתרה והחבאה אע"פ שעיקרו בא לסבה אחרת והוא ללויים שלא לראות בשעת סלוק מסעות בהכנסת כלים לנרתיק שלהם שהיו אהרן ובניו מכסים הארון והמזבחות וכדכתיב ובא אהרן בנסוע המחנות והורידו את פרכת המסך כמו שיתבאר במקומו וכן המקלל את השם בקוסם ר"ל בע"ז או בעובדיה לדעת קצת המפרשים כן בקוסם אלא שלא יראה כן וכן הבועל ארמית אין בית דין נזקקין באלו אלא קנאין ר"ל בחורים נכבדים המקנאים בקנאתו של הקב"ה פוגעין בהם ופגיעתן זכות להם ואין צריכין להתרות:

זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

פיסקא מי שלקה ושנה אוקימנא במלקיות של כריתות כגון לאו שיש בו כרת ואתרו ביה למלקות דגברא בר קטלא הוא כלומר סופו שמת בידי שמים וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה כלומר שאין המקום ממיתו עכשיו לפי שעדיין לא קרב עת מיתתו וכיון דקא מותר נפשיה כלומר מפקיר נפשו למות שמחייב עצמו כריתות הרבה כדי שתתקרב מיתתו מקרבינן ליה לקטליה. ויש לפרש כיון דקא מותר נפשיה לקטלא שהרי מחייב עצמו כרת מוכחא מילתא דניחא ליה בהכי מיהו בחד זימנא או בתרי זימני לא מיתחזק בהכי עד דעבד תלתא זימני כדמפרש לקמיה אבל בבציר מהכי לא מיתחזק דאימור אקראי בעלמא הוא ולאו ותורי קא מותר נפשיה. והאי פירושא בתרא דייק טפי מההוא קמא. ודוקא במלקיות של כרת אחד ששנה בעבירה אחת ושלש אבל שתים ושלש כריתות של שלש עבירות לאו ותורי קא מותר נפשיה אלא איסורי הוא דקא באעי מיטעם:

ודייקינן מי שלקה ושנה במלקות ואע"ג דלא שילש מכניסין אותו לכיפה לימא מתני' דלא כרשב"ג דאמר לא הויא חזקא עד תלתא זימני דתניא נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דמתרי קמאי הוחזקה קטלנית דברי ר' רשב"ג אומר לרביעי לא תנשא. ופריק רבינא אפילו תימא רשב"ג קסבר דעבירות מחזיקות אותו בחזקת רשע ומאחר שהתרו בו ועבר ג' פעמים כונסין אותו לכיפה. וכי תימא א"כ למה לי למתני מי שלקה ושנה האי מי שעבר ושנה מיבעי ליה לא תיקשי לך דלא מיבעיא לר' דס"ל דמלקיות מחזיקות דאי אית ליה עבירות מחזיקות מפעם ראשונה ושנייה איתחזק ליה ולא אשכחן תנא דלימא כונסין אותו לכיפה אלא מעבירה שלישית ואילך ואמטול הכי איצטריך למתנא מי שלקה ושנה דמלקיות מחזיקות אלא אפילו לרשב"ג דס"ל עבירות מחזיקות איצטריך למתנא מי שלקה ושנה משום תרי אנפי חדא מי שעבר ושנה בב"ד כונסין אותו לכיפה הוה משמע דמעבירה שנייה כונסין אותו לכיפה ואע"ג דאכתי לא עבר עבירה שלישית ואלו רשב"ג תלתא זימני באעי ואי תנא מי שעבר ושנה ושלש הוה משמע אפילו בשוגג להכי תנא מי שלקה דמלקות בשוגג ליכא לאשמועינן דלא מיתחזק אלא במזיד ותו דאי תנא מי שעבר ושנה ושלש הוה מיתוקמא מתני' דלא כר' דאמר בתרתי זימני הויא חזקה דמה נפשך אי עבירות מחזיקות שלש למה לי ואי מלקיות מחזיקות ליבעי לקה ושנה ואמטול הכי נקט תנא דידן מילתא דסלקא לדברי הכל כגון שלקה ושנה במלקות וחזר ועבר דבין לר' דאמר בתרי זימנא הויא חזקה ואית ליה מלקיות מחזיקות בין לרשב"ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה ואית ליה עבירות מחזיקות הויא חזקה לר' דהא איכא תרי מלקיות לרשב"ג דהא איכא שלש עבירות:

ואותביניה למאן דמוקים ליה לטעמיה דרשב"ג דקסבר עבירות מחזיקות מיהא דתניא עבר עבירה שיש בה מלקות כו' מאי לאו דכ"ע לא שנא תנא קמא דאבא שאול ולא שנא אבא שאול סבירא להו מלקיות מחזיקות ותנא קמא ואבא שאול בדר' ורשב"ג קא מיפלגי ת"ק סבר לה כר' דאמר בתרי זימני הויא חזקה הילכך פעם ראשונה ושניה מלקין אותו דאכתי לאו בר כיפה הוא דמלקיות מחזיקות וכל כמה דלא לקי תרי זימני לא מתחזק לכיפה ואלקוייה בפעם שנייה ועיוליה לכיפה לא אפשר דכיון דלקה שקליה למטרפסיה ועד דעבר עבירה שלישית לא מיחייב ולא מידי ואבא שאול סבר לה כרשב"ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה וכל כמה דלא לקי תלתא זימני לא מיתחזק לכיפה וש"מ דס"ל לרשב"ג מלקיות מחזיקות דהא אוקמתיה לטעמא דאבא שאול דסבירא ליה דמלקיות מחזיקות כרשב"ג והוא הדין נמי לטעמא דת"ק דאוקימתיה כר' על כרחיך סבירא ליה דמלקיות מחזיקות דאי עבירות מחזיקות מפעם שנייה ליעיליה לכיפה אלא לאו דכ"ע מלקיות מחזיקות ותיובתא דמאן דמוקי טעמא דרשב"ג דקסבר עבירות מחזיקות. ומפרקינן לא דכ"ע בין לת"ק בין לאבא שאול אית להו דרשב"ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה והכא בהא קא קמיפלגי ת"ק סבר עבירות מחזיקות והאי דקתני מלקין אותו לאו לאחזוקי הוא דקתני אלא דיניה בפעם ראשונה ושנייה קא מפרש ואזיל ואבא שאול סבר מלקיות מחזיקות וכיון דלא מיתחזק עד דלקי תלתא זימני לא אפשר לעיוליה לכיפה (דכך) [עד] פעם רביעית דהא שקליה למטרפסיה בפעם שלישית:

והא דתניא התרו בו ושתק או שהתרו בו והרכין בראשו ורמז כמי שמקבל עליו התראה פעם ראשונה ושנייה מתרין בו למלקות ושבקינן ליה דהא לא קבל עליו שלישית כונסין אותו לכיפה ואעפ"י שלא התרו בו כלל ואשמועינן האי תנא דאע"פ שלא התיר עצמו למלקות בראשונה ובשנייה שהרי לא קבל עליו התראה בפירוש לענין כיפה לא איכפת לן דהא עבירות מחזיקות והאי דבעינן התראה כל דהו לשווייה מזיד הוא דבעינן כי היכי דתתברר לן מילתא דוותר נפשיה לקטלא מדחייב נפשיה שתים או שלש כריתות אבל לחיובי מלקות ודאי לא מיחייב עד דמקביל עליה התראה בהדיא ואע"ג דקבולי התראה לא כתיבא בחייבי מלקיות [ילפינן להו מחייבי מיתות] ב"ד בק"ו ומה חייבי מיתות חמורות בזמן שלא קבלו עליהן התראה פטורין דכתיב יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה חייבי מלקיות לא כ"ש וכי תימא אי הכי כיפה נמי תילף מחייבי מיתות בק"ו שאני כיפה דמדברי סופרים היא ואין דנין דיני סופרים מדברי תורה אבא שאול אומר אף בשלישית מתרין בו כלומר אין כונסין אותו לכיפה בשלישית אלא אם התרו בו ועבר והתם מלקיות ליכא כי היכי דתימא דטעמא דאב"ש כרשב"ג וקסבר מלקיות מחזיקות חדא דלא קתני לה במתניתא ותו דהא לא קביל עליה התראה הילכך על כרחיך סבירא להו להני תנאי עבירות מחזיקות וא"כ במאי פליגי אי בדר' ורשב"ג הא אמרת עבירות מחזיקות וא"כ אבא שאול דבאעי פעם רביעית מדקתני אף בשלישית מתרין מכלל דאכתי לאו בר כיפה הוא כמאן דלא כר' ולא כרשב"ג:

אמר רבינא לעולם כדקאמרינן דכ"ע אית להו דרשב"ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה והכא בכיפה צריכא התראה פליגי ת"ק סבר כיפה אינה צריכה התראה להתרות בו אל תעבור כדי שלא תכנס לכיפה הילכך כיון דאתרו ביה פעם ראשונה ושנייה למלקות לא צריך לאתרויי ביה בשלישית דהא בשלישית בר כיפה הוא ולאו בר מלקות וכיפה אינה צריכה התראה ואבא שאול סבר כיפה צריכה התראה הילכך בשלישית נמי בעי התראה לכיפה והיינו דקתני אב"ש אומר אף בשלישית מתרין בו ולאתרויי ביה לכיפה קאמר. ואי קשיא לך התם אמר אבא שאול מלקיות מחזיקות הילכך אין כונסין אותו לכיפה עד פעם רביעית והכא קאמר עבירות מחזיקות הילכך בשלישית נמי כונסין אותו לכיפה לא קשיא הא לטעמא דידיה דסבר מלקיות מחזיקות הא לטעמיה דרשב"ג דסבר עבירות מחזיקות:

ואיכא דאמרי דהאי דקאמר רבינא בכיפה צריכה התראה קא מיפלגי לאו למתניתא בתריתא בלחוד קאמר אלא לתרויהו קאמר דכ"ע בתלתא זימני הויא חזקה מיהו לא מיתחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות או בהרכנת הראש או בשתיקה וקא מיפלגי בכיפה צריכה התראה תנא קמא סבר כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות דהא אתרו ביה תלתא זימני למלקות ועבר אע"פ שעדיין לא התרו בו לכיפה כונסין אותו לכיפה מיד דכיפה אינה צריכה התראה ואבא שאול סבר כיפה צריכה התראה הילכך אע"ג דאתרו ביה בשלישית למלקות (וברביעית מתרין בו) [אין כונסין אותו] לכיפה שהרי הוצרך התראה לכיפה אלא מתרין בו בשלישית למלקות וברביעית מתרין בו לכיפה ואם עבר כונסין אותו לכיפה. והאי פירושא איכא עליה כמה פריכי חדא דקאמר דלכ"ע לא מיתחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות והא לא מצינן למימר דהא ת"ק דמתניתא בתריתא לא צריך התראה בשלישית כלל מדקתני פעם ראשונה ושניה מתרין בו שלישית כונסין אותו לכיפה דאלמא לא בעי התראה אלא פעם ראשונה ושניה. ותו מדקאמר אבא שאול אף בשלישית מתרין בו מכלל דת"ק לא בעי התראה בשלישית. ותו דקאמר דקסבר אבא שאול במתניתא בתריתא דבעינן התראה רביעית לכיפה והא מילתא מהיכא נפקא להו דהא אבא שאול לא קאתי לאוסופי אדת"ק אלא התראה שלישית בלחוד ואם איתא הכי מיבעי ליה למתנא אבא שאול אומר אף בשלישית אין כונסין אותו לכיפה (מיבעי ביה) אלא מתרין בו בשלישית למלקות וברביעית לכיפה. ותו דאם כן הוה ליה למימר אלא אמר רבינא דמשמע דהדר ביה מתירוצא קמא ומדקאמר אמר רבינא מכלל דתירוצא קמא כדקאי קאי. ותו מאן דאמר כיפה אין צריכה התראה כיון דבשלישית כונסין אותו לכיפה היכי מתרינן ביה בשלישית למלקות הא לאו בר מלקות הוא. ותו היכי מצי לאוקומי פלוגתא דת"ק ואבא שאול במתניתא קמייתא בכיפה צריכה התראה והא פלוגתא דת"ק ואבא שאול במתני' קמייתא בהדיא מיפרשא דת"ק סבר בשלישית כונסין אותו לכיפה ואבא שאול סבר אף בשלישית מלקין אותו ברביעית כונסין אותו לכיפה והתם לא מפרש אבא שאול התראה לכיפה כלל אלא ודאי ש"מ דהאי פירושא ליתיה ומחוורתא כדפרשינן:

ואיבעיא לן כיפה היכא רמיזא בקרא דהא ודאי פשיטא לן הלכה למשה מסיני היא מיהו קמיבעיא לן היכא רמיזא מקצת אמר ריש לקיש תמותת רשע רעה מכאן שיש חיוב מיתה למי שהוחזק רשע. ואיידי דאיירי ריש לקיש בהאי קרא דתמותת רשע רעה דאלמא האי רעה כיפה היא אייתינן ליה נמי לאידך קרא דמצודה רעה חכה שמשעה שהדג נאחז בה הוא מצטער מחמת שנוקבת את חכו מה שאין כן בשאר מצודות:

פיסקא ההורג את הנפשות שלא בעדים. ומתמהינן שלא בעדים מנא ידעינן דקטל דליחייביה בכיפה. אמר רב בעדות מיוחדת אחד רואה אותו מחלון זה ואחד מחלון זה ואין שניהם רואין זה את זה דסהדותא מעליתא להימונינהו מיהו רחמנא הוא דחס עילויה דלא ליקטליה בהאי סהדותא והכא גבי ההורג את הנפשות מיחייב כי היכי דלא ליפשו להו רוצחים. ושמואל אמר שלא בהתראה. רב חסדא אמר אבימי כיון דאתכחוש בבדיקות דלא צריכי לגופא דסהדותא כגון הא דתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים והתם הוא דמיפטר ממיתת ב"ד אבל מכיפה לא פטרינן לה וקסבר רב חסדא אמר אבימי בן זכאי כי פטריה ממיתת ב"ד פטריה דהיינו סייף אבל מכיפה לא פטריה וכולהו הני אמוראי סברי דהאי שלא בעדים דקתני לאו שלא בעדים ממש קאמר אלא שלא בעדות שחייבין בה מיתת ב"ד. ואי קשיא לך היכי מוקים לה רב חסדא בדאתכחוש בעוקצי תאנים כדבן זכאי דאלמא לא מחייבינן ליה אלא כיפה בלחוד והא שמעינן ליה לרב חסדא בפרק היו בודקין (סנהדרין מ"א.) דאמר אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כלים לבנים הרי זה נכון אלמא קטלא נמי מיחייב והתם אמרינן בהדיא דרב חסדא לית ליה דבן זכאי. לא קשיא דרב חסדא טעמא דאבימי קאמר הכא וליה לא סבירא ליה:

מתני' הגונב את הקסוה קשות הנסך והמקלל בקוסם מברך את השם בקוסם דמפני מה החמיר בו לפי שהוא מראה כאלו יש בקוסם כח לברך את השם והבועל ארמית קנאין פוגעין בהן כלומר הורגין אותן ואשכחן כי האי לישנא בקרא כדכתיב (מלכים א ב׳:ל״א) ופגע בו וקברתו וכולהו הני הלכה למשה מסיני הוא ושאר מתני' פשוטה היא ובגמרא מפרש מנא לן: ואיבעיא לן הגונב כלי שרת היכא רמיזא דאית ביה מיתה ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו רמז בעלמא דשייכא מיתה בכלי שרת אבל פשטיה דקרא בלוים כתיב שלא יבואו לראות כשאהרן ובניו מכסין כלי הקדש ומתחייבין מיתה בידי שמים אלא ממתינין בחוץ עד שיכסו הכהנים את הכלים ואז ינשאו לנשאם:

פיסקא המקלל בקוסם תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו כלומר למי שנתן בו כח לקסום והיינו כלפי מעלה. רבנן ואיתימא רב מארי אמרי יכה קוסם לקסום לו לחבריה קאמר ולקונו ולמקנו והיינו כלפי מעלה מי שקונה ומקנה לבריותיו: ובועל ארמית כו':

גמרא אמר רבינא בכיפה צריכה התראה קמפלגי כו' וה"ה דהוה מצי למימר דכולי עלמא ס"ל כיפה צריכה התראה ומאן דאמר בשלישית כונסין ס"ל כרבי והכי מוקי לה רב יוסף מתני' דהכא בפרק הבא על יבמתו כמ"ש התוס' לעיל לחד תירוצא אלא דרבינא מהדר לאוקמא בכולי שמעתין מתני' דהכא אפילו כרבן שמעון בן גמליאל ואי לא הוה מאן דסבירא ליה דכיפה אינה צריכה התראה לא הוה מצי לאוקמא מתני' כר' שמעון בן גמליאל ודו"ק:

בפירש"י בד"ה ומר סבר כו' אע"ג דאיחזק השתא רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני כו' עכ"ל וה"ה לדברי המקשה דכולי עלמא מלקיות מחזיקות ובפלוגתא דרבי ורשב"ג קמפלגי צ"ל הא דקתני לרבי דבשלישית כונסין אותו לכיפה אע"ג דאתחזק לרבי בתרי לא מעיילינן ליה בתרי לכיפה משום האי טעמא דבתרי דיני לא דיינינן ליה וק"ל:

והיכא רמיזא אמר ר"ל תמותת רשע רעה. עיין פרש"י ולפי ענינו יותר נראה לפרש תמותת רשע רעה שעושין לו דהיינו לכונסו לכיפה ולהאכילו שעורים כו' שימות שם מאליו דהשתא הוה מילת רעה דומיא דאידך דר"ל מצודה רעה וק"ל:

מאי מצודה רעה אמר ר"ל חכה. ממלת רעה שהוא מיותר דריש דהיינו חכה שהיא רעה בגופו של דג ומכאיב לו בבשרו משא"כ שאר מיני מצודות שניצוד בו שהוא ניצוד מחוץ לגופו וק"ל:

רש"י בד"ה בעדות מיוחדת כו' ועדותן אחת כו' כצ"ל:

בד"ה בעוקצי כו' מקטלא מיהו עדות כו' כצ"ל:

בד"ה גזירין פקעין כו' ' נ"ב נ"ל כי האי דבפרק ב' דיומא הממונה על הפקיע מאי פקיע נגדי ופירש"י רצועות העשויות להכות בו סוסים והיינו בייטשין בלשון אשכנז:

בד"ה יכה קוסם כו' יכה הקוסם זה את קוסמו היינו כלפי מעלה הנותן קסמים האלו בלבו וקחשיב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי כצ"ל. ונ"ב ס"א יראה:

בד"ה יכהו צ"ל יכה קוסם כו' הזה לו הס"ד:

גמרא ומאי כיפה אר"י מלא קומתו. פירש"י גובה ומהרמב"ם בפי' ובחבורו נראה שגם משכה באורך וברוחב אינה אלא כדי עוביו ונ"ל ראיה לפי' ז"ל מערכין (יט) קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף כו' ע"ש אלמא דקומתו כוללת גם עוביו ומה שאמר שם מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף התם משום לישנא יתירא דמלא אבל הכא דקאי על המקו' שמכילו שייך לישנא דמלא ובב"ב (עה ב) דאמר שמואל בספינה עד שימשוך את כולה רצה לאוקמי' כר"א דאמר בבהמה עד שתהלך מלא קומתה א"כ ע"כ במלא קומתה נכלל גם משך ארכה וע"ש בתד"ה אע"ג וכן נ"ל דמה שאר"י לעיל (ע"א) אם לא היתה אמו שוה כו' ובקומה וכן הא דר"פ שני שעירי שיהיו שוין בקומה כוללת ג"כ העובי דמנ"ל לומר דדוקא על שיווי קומתם קפיד קרא ולא על שיווי עובים:

שם ואר"ל מ"ד כי גם כו'. עפירש"י ול"נ דגם הדרשות דומות כי רעה דתמותת פירשה ג"כ רשעה קטנה וקלה שאיננה כדאי למות ע"י:

רש"י ד"ה עבירות מחזיקות. בחזקת רשע ובהתראה כו'. כצ"ל ומלת הוא למחוק:

מַאי כִּפָּה? אָמַר רַב יְהוּדָה: מְלֹא קוֹמָתוֹ. וְהֵיכָא רְמִיזָא? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה" (תהלים לד, כב). עיין פירוש רש"י. וקשא איך נרמז זה בקרא והלא הכתוב לפי פשוטו כך הוא פירושו דהרעה שעושה הרשע היא תמותת אותו כי ההורג יהרג נפש תחת נפש וכן שאר מיתות בית דין סקילה שריפה וחנק בהם ימות הרשע בעבור רעתו כל חד כדינא, ומנא ליה לפרש דקאי הכתוב על מין מיתה זו של כיפה?
ונראה בס"ד דאם הכתוב קאי על מיתות בית דין מאי קא משמע לן? פשיטה וזיל קרי בי רב הוא דמפורש בתורה ההורג נפש יהרג והמחלל שבת יסקל, וכן שאר מיתות בכולהו איכא ילפותא מן המקרא ואם לא הרג לא יהרג ואם לא חלל שבת לא יסקל, ומאי קא משמע לן האי קרא ד'תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה'? לכן מוכרח לפרש הכתוב דקאי על מיתה זו דמכניסים אותו לכיפה שהוא דבר חדש שלא נתפרש בכתוב ונעשה העונש דוגמת הרשעה שהוא הרג את חבירו וגרם להכניסו ולהביאו בקבר שהוא מקום צר לכך מכניסים אותו לכיפה והוא עשה מעשה בהמה שאוכלת שעורים לכך מאכילין אותו שעורים והמה יהיו סיבת מיתתו וזו היא כוונת הכתוב 'תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה' שימיתו ויענישו אותו דוגמת הרעה שעשה.
ובזה יובן בס"ד הטעם שהביא תלמודא דרשה של לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה מַאי 'מְצוֹדָה רָעָה'? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ חַכָּה, סמוך לדרשה זו ד'תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה' והוא דדריש 'רָעָה' על חַכָּה שנקראת רעה בשביל שגוף הדג נאחז בה ואינה כמצודה שהדג עומד בחלל שלה והוא שט והולך ובא בקרבה וכן יש לפרש רעה זו של פסוק 'תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה' דקאי על כיפה שהיא מקום צר והאדם נדבק ונאחז בו.

הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִים בּוֹ. נראה לי בס"ד קַנָּאִין [211] גימטריא רי"א ולפי זה אֲרַמִּית הוא אותיות 'מֵת רי"א' רמז דבועל ארמית מת על ידי רי"א שהם קַנָּאִין.

בגמרא משום דלקה ושנה ב"ד כונסין: ק"ק לפי מה שכתב רש"י לקמן בד"ה והיכא רמיזא דהלכה למשה מסיני הוא הך דינא דכונסין אותו לכיפה וא"כ מאי קושיא משום דלקה ושנה דילמא כך נמסר וי"ל לפי מש"כ הר"ן דודאי ליכא מיתה מן התורה אם לא דנכתבה בפירוש או ברמז ולכן קבעי לקמן (דף פ"ב ע"ב) אמי איכא מידי דרחמנא פטרי' ואנן ניקו ונקטול מהא דלקה ושנה ומתרץ במלקות ש"כ עסקינן וא"כ האי דמקשה כאן משום דלקה ושנה ולא ידע דבמלקות ש"כ איירי ע"כ הך מיתה לאו מהלכה למשה מסיני היא אלא מדרבנן ולכן שפיר קבעי דלמה התקינו רבנן כן:

הכא במלקות ש"כ עסקינן: א"ל דא"כ לר' יצחק דס"ל רפ"ג דמכות דמלקות בח"כ ליכא היכי משכחת הך דינא דמי שלקה ושנה ואין סברא דפליג אדבר שהוא הלכה למשה מסיני די"ל דס"ל כמ"ד דלקמן עבירות מחזיקות ולא בעי רק ג' עבירות. אכן יש להסתפק אם דוקא בג' עבירות של ח"כ הוי הדין דכונסין אותו לכיפה או אם שייך ג"כ בעבירות או מלקיות של חייבי מיתה בידי שמים:

לימא מתניתן דלא כרשב"ג: הא דפשיטא ליה דבעי מוחזק דוקא דאל"כ תיכף בפעם השני יהיה הדין דכיפה. אכן ק"ק דילמא באמת הוי הפירוש כן דמי שלקה ושנה פירוש באותה עבירה ולא קאי אמלקות כונסין אותו לכיפה והא דבעינן שנה דבפעם ראשון י"ל איסורא הוא דקטעים וי"ל:

מאי לאו דכ"ע מלקיות מחזיקות: הא דפשיט לי' זה יותר משנאמר דפליגי בעבירות או מלקיות מחזיקות היינו דלפ"ז צ"ל דלת"ק ס"ל עבירות מחזיקות וא"כ למה נקט מלקין אותו לאשמועינן רבותא טפי דבעבירה לחוד בלא מלקו' בפעם ג' כונסין אותו לכיפה ולפי התירוץ צ"ל דנקט התנא דברייתא פלוגתייהו במלקות לאשמועינן רבותא לאבא שאול דס"ל מלקיות דוקא מחזיקות א"נ י"ל דניחא ליה לאוקמי בדבר דכבר פליגי ביה דהיינו בפלוגתא דרשב"ג ורבי מלאוקמי בפלוגתא חדשה אי עבירות או מלקיות מחזיקות:

והתם מלקיות ליכא: מכאן מוכח דגם במלקות מצרכינן שיתיר עצמו אף דלא כתיב רק במיתה הרי אמרינן לעיל מלקות במקום מיתה עומדת וגם ילפינן במכות (דף ה' ע"א) מלקות ומיתה מהדדי בגז"ש דרשע רשע וכבר העירותי לעיל (דף ע"א ע"א) שמה שכתוב באורים ותומים (סי' ל"ח) דבמלקות ל"צ שיתיר צ"ע מסוגיא זו:

והדתניא התרו בו: הא דלא מקשה בל"ז תרי ברייתות אהדדי דבברייתא קמייתא מוכח דס"ל לאבא שאול מלקיות מחזיקות מדנקט במלקיות דוקא ובברייתא שניה ס"ל עבירות מחזיקות די"ל דלעולם סבר עבירות מחזיקות והא דנקט במלקות דוקא משום דת"ק נקט כן ות"ק היה יכול לומר דס"ל מלקיות מחזיקות וסבר ליה כרבי אבל השתא דתירץ דת"ק ס"ל ג"כ כרשב"ג ועבירות מחזיקות וא"כ ע"כ הא דנקט מלקות משום א"ש נקט וא"כ ע"כ א"ש ס"ל דמלקיות מחזיקות פריך שפיר והדתניא ועוד פריך אהך ברייתא גופא במאי קמיפלגי ולכן א"ש הא דנקט קושיא זו הכא אתירוץ רבינא דוקא משום דב' קושיות מקשה בזה והוי הך במאי קמיפלגי כמו ועוד:

בעדות מיוחדת: הרמב"ם פסק ככולהו משום דסבר דלא פליגי דכל דהוי עדות כשר לענין ד"מ רק לענין דנ"פ הקפידה התורה דליבעי ככל הני דקחשיב בזה אמרינן דלענין כיפה לא צריך ולכן מכל הני לא עדיף חד מחבריה ולכן פסק הרמב"ם ככולהו. אכן ק"ק למה לא קאמר ג"כ כגון דאמרו העדים באחד מן החקירות אין אנו יודעים דמפסיל עדותן מטעם דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה וכמבואר לעיל (ר"פ היו בודקים) א"נ כשהעדים הם טריפה דמיפסל עדותן ג"כ מהך טעמא לרב אשי לעיל (דף ע"ח ע"א) וכיפה פשיטא דהוי דהא עדות כשר הוא ולפי מה שהוכיח הלח"מ (פרק כ' מה' עדות) מלשון הרמב"ם דבד"מ לא בעינן אתה יכול להזימה הרי דמקרי זה עדות כמו כל הני דחשיב דהא לענין ד"מ מהני אכן מהתוס' ריש מכות יש להוכיח דעדות שאי אתה יכול להזימה לא מקרי עדות כלל אפילו לענין ד"מ וא"כ יש לחלק בין הני דקחשיב ובין עדות שאאי"ל:

ברש"י ד"ה בעדות מיוחדת. כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה: והרמב"ם כתב דשנים ראו אותו זה אחר זה וקשה דהא לפי המבואר בש"ס דמכות לא שייך זה רק בעריות דכל אחד ראה כל המעשה אבל ברוצח לא ראה כ"א רק פלגא דמעשה והא הך דין דכיפה לא הוי רק ברוצח כמש"כ הרמב"ם גופא וא"כ איך שייך בזה דין כיפה הא יותר גרע זה מעד אחד דעכ"פ ראה הרציחה אבל בזא"ז אין אחד מהם ראה אותה ולכן מוכח לכאורה כמש"כ רש"י דאיירי באחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה:

בד"ה קנאין פוגעין בו. בשעה שרואין את המעשה: מזה נראה דדעת רש"י דבכולהו בעינן בשעת מעשה דוקא דמימריה דר"ח דהבא לימלך אין מורין לו דלקמן אכולהו קאי אכן דעת הרמב"ם ושאר הפוסקים אינו כן אלא דוקא בבועל ארמית בעינן כן גם לא ידעתי כלל איך שייך באחרינא בשעת מעשה דקודם שהגביה את הקסוה אשר ע"י זה נעשית שלו וקנאה בהגבהה עדיין לא גנב ולאחר שהגביה כבר הוא לאחר מעשה וכן במקלל בקוסם דאי אפשר לכוון אותו רגע דוקא שעובר ולכן דעת רש"י ק"ל:

בתוספות ד"ה אפילו תימא רשב"ג. משום דסתם לן תנא כוותיה: ביישוב קושיא זו א"ל כיון דלפי מאי דמתרץ דמתניתן רשב"ג וקסבר עבירות מחזיקות א"כ ע"כ צ"ל דהא דנקט במתניתן מי שלקה ושנה ולא נקט בעבירות בלא מלקות לאשמועינן דגם כרבי אתיא מתניתן ולהכי נקט תרי מלקות משום דלרבי בתרי מלקות סגי ולרשב"ג ג"כ סגי דהא עכ"פ ג' עבירות איכא וא"כ אף דמתניתן אתי ג"כ שפיר כרשב"ג מכ"מ מה דנקט לקה ושנה היינו ע"כ משום רבי וא"כ קאמר שפיר דהילכתא כוותיה משום דסתם לן תנא כוותיה:

אמר ליה אדא ברי בתרי קטלי קטלת ליה. בתמיהה אמת שחלו שתיהן עליו ועבירה שיש בה שתי מיתות הוא נדון בחמורה והיאך אתה בא לדונו אף באשת איש וכי תהרגנו שתי פעמים וכי חייל אשת איש אחמותו לרבי יוסי לענין שוגג הוא ולהתחייב שתי חטאות: מתני' מי שלקה ושנה. שלקה שתי פעמים על שתי עבירות: גמ' של כריתות. לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות: דגברא בר קטלא הוא. בידי שמים יכרתוהו: וקרובי הוא דלא מקרב קטלא. עדיין לא נתקרבה מיתתו: דמוותר נפשיה. דמפקיר עצמו לעבירות: של כרת אחת. שעבר אותה עבירה עצמה שלש פעמים על השתים לוקה ובשלישית יכנסוהו לכיפה: דרבן שמעון ביבמות נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא דעד תלתא זימנין לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה: לימא מתניתין. דבשתי מלקיות מחזקת ליה רשע ובעי כיפה דלא כרבן שמעון בן גמליאל: עבירות מחזיקות. אותו בחזקת רשע הוא ובהתראה ולא מלקות הלכך בשלישי כונסין אותו לכיפה דהא איתחזק ליה בשלש עבירות: מיתיבי. לרבינא דמהדר לאוקומה למתני' כרבן שמעון בן גמליאל מדפליג אבא שאול ואמר כר' שמעון בן גמליאל מכלל דת''ק לאו כרשב''ג: ומר סבר לא הוחזק עד שילקה שלש מלקיות. וכיון דלקי על השלישית אע''ג דאיתחזק השתא רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני לא דיינינן ליה: התרו בו ושתק. שהראה בעצמו כמקבל התראה ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה אע''פ דלא לקי בהתראות כי הני דלא התיר עצמו למלקות מ''מ התראות נינהו להחזיקו רשע ופעם ראשונה מתרין ביה ושבקינן ליה וכן בעבירה שניה ושבקינן ליה ובשלישית מתרין ביה למלקות וכונסין אותו לכיפה עליה שהרי הוחזק רשע בשלש עבירו' של התראת מלקות: אבא שאול אומר וכו'. והא הכא מלקות ליכא דלא התיר עצמו למלקות שהרי שתק דנימא טעמא בדאבא שאול משום דמלקיות מחזיקות ולא הוחזק עד שילקה וכיון דלקה על השלישית לא עייל ליה לכיפה: במאי קא מיפלגי. והא לא לרבינא מותיב דהא לדידן נמי קשיא דבפלוגתא דרבי ורשב''ג לא מצינו לאוקומה דהא ע''כ עבירות מחזיקות סבירא להו דהא אין כאן מלקות ואמאי בעי אבא שאול רביעית: אמר רבינא. בין הכא בין במתניתין קמייתא בכיפה צריכה התראה קא מיפלגי ודכולי עלמא כרשב''ג ולא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות או בפיו או בשתיקה או בהרכנת ראש וקמיפלגי בכיפה אי צריכה התראה ת''ק סבר כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות כונסין אותו לכיפה ואע''פ שלא הותרה על כך ואבא שאול סבר על ג' התראות של מלקות הוחזק רשע ולא על השתים ומהשתא בעינן עבירה רביעית להתרות בו אם תעבור תכנס לכיפה: מלא קומתו. גובה: והיכא רמיזא. ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה ומיהו היכא רמיזא מקצת: תמותת רשע רעה. מי שהוחזק רשע תמיתתו רעתו אלמא מוחזק רשע בר מיתה הוא: במצודה רעה. איידי דאיירי הכא ריש לקיש בהאי קרא מייתינן לאידך דרשא דר''ל: מאי מצודה רעה חכה. אמ''ו בלע''ז שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה ואינו דומה לנאחז ברשתות ע''י מארב ותחבולות: מתני' שלא בעדים. שלא ניתן לב''ד להרגו: לחם צר. לקמן בעי מאי שנא בכיפה קמייתא: גמ' מנא ידעינן. הואיל וליכא עדות: בעדות מיוחדת. דשנים מעידין עליו ועדותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב''ד כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה דאמר במסכת מכות (דף ו:) דלא מיקטל עליה ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה אבל על פי עד א' מוציא דבה בעלמא הוא: בעוקצי תאנים. בדיקות יתירא הוא ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא מיהו עדות אמת הוא ועייל לכיפה: מעייניה. בני מעיו: והדר מאכילין אותו שעורין. שנופחין בתוך מעיו ומתוך שהוקטן מעיינו הוא נבקע: מתני' הקסוה. מפרש בגמרא: ארמית. בת עובד כוכבים: קנאין פוגעין בו. בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לבית דין והלכה למשה מסיני הוא: פוגעין. ממיתין כמו לך ופגע בו (מלכים א ב): גזירין. פקעין אשעל''ש בלע''ז: גמ' והיכא רמיזא. דשייכא בה מיתה: כבלע את הקדש. לשון גנב שמבליעין ומחביאין ורמז בעלמא הוא ולא מקרא נפיק דעיקר קרא בלוים כתוב שהוזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן שהיו אהרן ובניו מכסין הארון והמזבחות כמו שכתוב שם ובא אהרן בנסעם והורידו: יכה קוסם את קוסמו: שמקלל כלפי מעלה בקוסם יכה הקוסם זה את קוסמו היינו כלפי מעלה שנותן קסמים האלו בלבו (קסבר המקלל דקא מחשב ליה) האי קוסם בעיניו שהוא ראוי ויש בו כח לקלל בו: יכהו קוסם. מקלל את חבירו ואומר יכהו הקוסם הזה: לו ולקונו ולמקנו. דהיינו כלפי מעלה שהוא קונה את העולם ומקנה לבריותיו את טובו:

ומר סבר מלקיות מחזקות. פי' בקונטרס לא הוחזק עד שילקה ג' מלקיות וכיון דלקה על השלישית אע''ג דהשתא איתחזק רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני לא דיינינן ליה ועל חנם דחק לפרש כן דמלקיות מחזיקות היינו שאין מתייסר אע''פ שהלקוהו ב' וג' פעמים ואינו נמנע מלעבור שוב לא יתייסר: