זמורה של גפן שהיא קשורה בטפיח (כעין דלי לשאיבה) — ממלאין בה בשבת, שהזמורה נעשתה חלק מן הכלי.

פקק החלון, ר' אליעזר אומר: בזמן שהוא קשור בחלון, ותלוי, שאיננו נוגע בארץ — פוקקין בו את החלון, שאין בכך משום בניה, ואם לאו [לא] — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך — פוקקין בו.

א גמרא תנן התם [שנינו שם במשנה]: אבן שעל פי החבית וברצונו לפתוח את החבית — מטה את החבית על צידה, והיא, האבן, נופלת. אמר רבה שכך אמר ר' אמי שכך אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא בשוכח, שהניח את האבן על החבית בלא משים, אבל במניח את האבן על פי חבית בכוונה — נעשה החבית בסיס לדבר האסור (האבן) ואסור לטלטל אף את החבית. ואילו רב יוסף אמר בשם ר' אסי שכך אמר ר' יוחנן: לא שנו דין זה בחבית אלא בשוכח, אבל במניח — נעשה האבן כיסוי להחבית ומותר להשתמש בה כבשאר כיסויי חבית.

אמר רבה: מותבינן אשמעתין [מקשים אנו על ההלכה שלנו] מן המשנה כאן, שהלא שנינו: האבן שבקירויה (דלעת) אם ממלאין בה בקרויה מים והאבן אינה נופלת ממנה — ממלאין בה, ונמצא שאם מייחדים את האבן לצורך, היא מפסיקה להיות מוקצה! והוא עצמו מתרץ: ולא היא, אין להשוות את הדברים. התם [שם] באבן שבקרויה, כיון שהדקה לאבן אל הדלעת — שויא [עשה] את האבן דופן, ונעשתה כחלק מן הכלי, מה שאין כך בכיסוי חבית.

אמר רב יוסף: ומותבינן אשמעתין [ומקשים אנו על ההלכה שלנו] ממה ששנינו במשנתנו: "אם לאו [לא] הידקה לאותה אבן אל הדלעת — אין ממלאין בה" נמצא שאבן שאינה מהודקת אינה נחשבת ככלי והריהי מוקצה! והוא עצמו מסביר: ולא היא, אין להשוות את הדברים. התם [שם], כיון שלא הדקה — משמע שבטולי בטלה [ביטלה] ואינו מחשיבה ככלי, והריהי אם כן כשאר מוקצה.

ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? מר סבר בעינן [חכם זה, רבה, סבור כי צריכים אנו] מעשה כדי להפוך אבן או חומר אחר ולהחשיבו ככלי, ומר סבר לא בעינן [וחכם זה במשנתנו סבור כי אין אנו צריכים] מעשה.

ואזדו לטעמייהו [והלכו לטעמיהם] ר' אמי ור' אסי, דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' זירא שכך אמר ר' חנינא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים, ואמר לתלמידיו: צאו וחשבו שאתם מכינים את האבנים לצורך שבת כדי שנשב עליהן למחר בשבת, ולא הצריכן רבי למעשה באותן אבנים, והסתפק במחשבה.

ואילו ר' יוחנן אמר: לא כך היה המעשה, אלא הצריכן רבי למעשה להכין את האבנים. ושאלו לשיטה זו: מאי [מה], איזה מעשה אמר להו [להם] לעשות? ר' אמי אמר: "צאו ולמדום" (סדרו אותם) אמר להו [להם] רבי לתלמידיו. ר' אסי אמר: "צאו ושפשפום מן הטיט" אמר להו [להם]. הרי שר' אמי מצריך מעשה חשוב יותר באבן כדי להחשיבה ככלי.

איתמר [נאמר] שנחלקו תנאים בענין זה, ר' יוסי בן שאול אמר: סואר (ערימה) חדשה של קורות הוה [היה]. ור' יוחנן בן שאול אמר: גשוש של ספינה (המוט המשמש בספינה לדעת את עומק המים) הוה [היה זה]. מאן דאמר [מי שאומר] שהתיר רבי לשבת על גשוש — כל שכן התיר בסואר, ואולם מאן דאמר שהתיר בסואר, אבל אצל גשוש קפיד עליה [מקפיד עליו] שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, שמא יתעקם ויפגם.

ב שנינו במשנה שזמורה של גפן שהיא קשורה בדלי ממלאים בה בשבת. ומדייקים: רק אם היא קשורה — אין [כן, מותר], ואולם כאשר היא לא קשורה — לא. לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] שלא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: חריות של דקל שגדרן (קצצן) לצורך עצים להסקה ונמלך עליהן להשתמש בהן לישיבה — צריך לקשור אותן יחד בערב שבת כדי להוציאן מגדר מוקצה להשתמש בהן בשבת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין צריך לקשור והריהן כמוכנות מבעוד יום, נמצא שלדעת רבן שמעון בן גמליאל עץ קצוץ אין צורך להכינו במיוחד לצורך שבת.

אמר רב ששת: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, ואולם יש לומר כי הכא במאי עסקינן [כאן במה עוסקים] — באופן שזמורה זו עדיין מחוברת באביה (בגפן). ומקשים: אי הכי, קא משתמש [אם כך, הריהו משתמש] בדבר המחובר לקרקע, והרי יודעים אנו שגזרו חכמים שלא להשתמש בכל דבר צומח בהיותו עדיין מחובר לקרקע! ומתרצים: שהיה זה מחובר למטה משלשה טפחים, וכל המחובר בפחות משלשה טפחים אין דינו כאילן, כפי שמותר להשתמש בשורשי האילן הסמוכים לקרקע. רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] כי מדובר בזמורה תלושה, ואולם החידוש שבדבר שיש לחשוש גזירה שמא יקטום (יחתוך, יישר) זמורה ויכשירנה לשימוש בדלי, על כן השמיע לנו רבן שמעון שאין אנו חוששים לכך.

ג שנינו במשנה שנחלקו ר' אליעזר וחכמים בענין פקק החלון באיזה אופן מותר לפקוק בו את החלון בשבת. אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל, אפילו הוא עראי, בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר שאין עושים בשבת. לא נחלקו חכמי המשנה אלא בלהוסיף על אהל קיים. שר' אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר שאין מוסיפים בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין על אהל ארעי בשבת, ואין צריך לומר שמותר ביום טוב.

ועוד שנינו במשנה שחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו בפקק זה את החלון. ושואלים: מאי [מה הפירוש המדוייק] של "בין כך ובין כך" בענייננו? אמר ר' אבא שכך אמר רב כהנא: