סנהדרין נח ע"א

דף נח - א

גר  שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, כי לאחר שהרתה אמו נתגיירה היא ועוברה, וכן מי שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה, ונתגייר: ^[1]

יש לו שאר האם ^[2] כי אסורה היא על הגויים, ואולם אין לו שאר האב שמותרת על הגויים, כדמפרש הברייתא ואזיל:

הא כיצד: נשא גר זה את: אחותו מן האם, ^[3] הרי זה יוציא, כי אסורה היא לו בגויותו; אבל אם נשא את אחותו מן האב, הרי זה יקיים משום שאינה אסורה עליו בגויותו, שאין אחוה לבני נח אלא מצד האם ולא מצד האב.

אחות האב מן האם [והיא נקראת בברייתא "שאר אם"], הרי זה יוציא, שאף זו אסורה היא לו בגויותו; אבל אם נשא את אחות האב מן האב, הרי זה יקיים שמותרת היא לו בגויותו, שאין אחוה לבני נח מן האב.

אחות האם מן האם, הרי זה יוציא, כי אסורה היא לו בגויותו. ^[4]

ואם נשא את אחות האם מן האב, שמותרת היא לו בגויותו, כיון שאין אחוה לבני נח מן האב, נחלקו בו תנאים:

רבי מאיר אומר: יוציא, ואף שמותרת היא בגויות, ומשום גזירה נאסרה, כדמפרש ואזיל.

וחכמים אומרים: יקיים, שהרי מותרת היא לו בגויותו ולא גזרו חכמים כגזירתו של רבי מאיר.

שהיה רבי מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר אם - יוציא, כלומר: כיון דשם צד שאר האם כאן, כי אחות אמו היא, אם נתיר לו, יבוא לומר "אין לגר אפילו שאר האם", ויבוא להתיר אף את אחות אמו מן האם.

וכל ערוה שהיא משום שאר האב - יקיים.

ומותר הגר:

באשת אחיו אפילו מן האם ^[5] [לאחר מיתת אחיו, ושוב אינה אשת איש] כיון שלא היתה אסורה עליו בגויותו, ואין שייך לגזור בה "שמא יאמרו: ", וכיון שהרי נתגייר וכקטן שנולד דמי, הרי היא מותרת לו, ובאשת אחי אביו, וכן שאר כל עריות הבאות מחמת אישות הרי אלו מותרות לו, ומן הטעם הנזכר.

ומפרשינן: "ושאר כל עריות" לאתויי [לרבות] אשת אביו. ^[6]

עוד אומרת הברייתא:

אם נשא גוי אשה ובתה ^[7] ונתגייר הוא ונשותיו עמו: ^[8]

הרי זה כונס אחת, ומוציא אחת. ^[9]

כאן שבה הברייתא לבאר דין הגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה:

"וכל אלו שאמרנו "יקיים", מכל מקום לכתחילה לא יכנוס.

מתה אשתו של גר שנתגייר, ואפילו נשאה שוב לאחר שנתגייר, הרי זה מותר בחמותו, כי חמותו ממש אינה שהרי כבר אינה חשובה אם אשתו, ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", ומשום "שמא יאמרו" אין לאסור, כי בגויות אינו מוזהר על חמותו; ואיכא דאמרי: אסור בחמותו. ^[10]

הרי מבואר מברייתא זו, שהתיר רבי מאיר לבן נח את אשת אביו ואת חמותו, אף על פי שבית דין של ישראל ממיתין עליה, ואסר רבי מאיר לבן נח את אחותו ואת אחות אביו ואת אחות אמו שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן, כי חייבי כריתות המה -

וזה שלא כמבואר בברייתא דלעיל: "כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה; אין בית דין של ישראל ממיתין עליה, אין בן נח מוזהר עליה, דברי רבי מאיר"!? ^[11] אמר רב יהודה: לא קשיא, כי:

הא - הברייתא דגר - רבי מאיר אליבא דרבי אליעזר, רבו.

והא - הברייתא ד"כל ערוה" - רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא, שהיה אף הוא רבו.

דתניא:

כתיב גבי אדם הראשון, שאמר לו הקב"ה [בראשית ב כד]: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ומפסוק זה אנו לומדים לאסור עריות לגוי; ונחלקו תנאים בביאור הפסוק:

רבי אליעזר אומר:

"על כן יעזב איש את אביו": היינו אחות אביו, [ולקמן מפרשת הגמרא מנין להם לפרש את הפסוקים כפי שפירשו].

"אמו" היינו אחות אמו.

וכשיטה זו היא הברייתא דגר, דכיון שאסרה תורה אחות אביו ואחות אמו כל שכן אחותו שהיא אסורה לו; ^[12] אבל אשת אביו וחמותו שהן עריות על ידי אישות לא אסרה תורה לבן נח.

רבי עקיבא אומר:

"אביו" היינו אשת אביו.

"אמו" היינו אמו ממש.

וכשיטה זו היא הברייתא ששנינו בה: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה, ושאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה, כי מאחר שלימד הכתוב בעריות אלו שהן אסורות לבן נח, ואלו חייבי מיתות הן בישראל, ילפינן כל שאר חייבי מיתות מהן; אבל חייבי כריתות, לא. ^[13]

ממשיכה הברייתא: ולכולי עלמא: "ודבק באשתו" בא ללמד: ולא בזכר, כי אין דיבוק עם הזכר, שאין הנשכב נהנה מן הביאה.

"ודבק באשתו", בא ללמד: ולא באשת חבירו.

"והיו לבשר אחד", ללמד: לא התירה תורה ביאה, אלא מי שנעשה לבשר אחד, כלומר: על ידי הזרע נעשה בעובר בשר האב והאם כאחד, יצאו בהמה וחיה שאין בן נח מותר בם, כיון שאין נעשה לבשר אחד, כי אין האיש מוליד מהם.

אמר מר בברייתא: רבי אליעזר אומר: "אביו" היינו אחות אביו:

ומקשינן: אימא "אביו" ממש!?

ומשנינן: הרי אביו ממש היינו "ודבק" ולא בזכר.

ואכתי מקשינן: אימא "אביו" היינו אשת אביו!?

ומשנינן: היינו "באשתו" ולא באשת חבירו.

ומקשינן עלה: אימא "אביו" בא לרבות את אשת אביו לאחר מיתה של אביו, דשוב לא שייך לומר: היינו "ולא אשת חבירו"!?

ומשנינן: אלא, לכך אי אפשר לפרש ד"אביו" היינו אשת אביו, משום דמשמע "אביו" דומיא ד"אמו", ^[14] מה "אמו" דלאו קורבה שעל ידי אישות היא, אף "אביו" היינו קורבה דלאו על ידי אישות.

ממשיכה הברייתא לפרש את דברי רבי אליעזר שאמר עוד: "אמו" היינו אחות אמו:

ומקשינן עלה: ואימא "אמו" ממש!?

ומשנינן: היינו "באשתו ולא באשת חבירו", שהרי אשת אביו היא.

ואכתי מקשינן: ואימא "אמו" בא לרבותה לאחר מיתה של אביו, דשוב לא שייך לומר: היינו "ולא אשת חבירו"!?

ומשנינן: אלא, ^[15] לכך לא מפרשינן ד"אמו" היינו אמו ממש, משום דמשמע "אמו" דומיא דאביו, מה "אביו" דלאו ממש, שהרי היינו ולא בזכר, אף "אמו" דלאו ממש.

ממשיכה הגמרא לפרש את דברי רבי עקיבא שבברייתא:

רבי עקיבא אומר: "אביו" היינו אשת אביו.

ומקשינן: ואימא "אביו" היינו אביו ממש!?

ומשנינן: הרי היינו "ודבק ולא בזכר".

ומקשינן עלה: אי הכי מה שפירש רבי עקיבא ד"אביו" היינו אשת אביו נמי תיקשי: הרי היינו "באשתו ולא באשת חברו"!?

ומשנינן: מה שאמר רבי עקיבא ד"אביו" היינו אשת אביו, לא כשהיא עדיין אשתו של אביו, אלא לאחר מיתה של אביו.

עוד מפרשת הגמרא את המשך דברי רבי עקיבא, שאמר: "אמו" היינו אמו ממש:

ומקשינן: והרי אמו שהיא גם אשת אביו היינו "באשתו ולא באשת חבירו"!? ^[16]

ומשנינן: "אמו" שדיבר הכתוב, לא דיבר באשת אביו, אלא באמו מאנוסתו של אביו, שאנס אביו אשה והוליד את זה, ואסרו הכתוב לבוא על אמו.

ומפרשינן: במאי קא מיפלגי רבי אליעזר ורבי עקיבא?

רבי אליעזר - המפרש הן את אביו והן את אמו בקרובי אביו ואמו שעל ידי אחוה, דהיינו אחות אביו ואחות אמו - סבר:

שש עריות אסורות לבני נח א' האם אפילו ילדתו בזנות שהרי מ"מ אמו היא ב' אשת אביו שנאמר יעזב איש את אביו ור"ל אשת אביו ומוזהר עליה אפילו לאחר מיתת אביו ג' אשת איש שנאמר ודבק באשתו ולא באשת חבירו ד' הזכור בין קטן בין גדול שנאמר באשתו ולא הזכור ה' הבהמה שנאמר והיו לבשר אחד כלומר ביאה במין הראוי להוליד משניהם בשר אחד יצא זיווגו עם בהמה חיה ועוף ו' אחותו מאמו אבל לא מצד אביו דקורבת אם יש להם ולא קורבת אב אלא באב לבד ר"ל לאיסור אשת אב שהרי נאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה:

אין בן נח חייב בנערה המאורסה שלהם כלל ולא אפילו באשת איש אא"כ נבעלה לבעלה תחלה הא נכנסה לחופה ולא נבעלה פטור שנאמר בעולת בעל בעולת בעל יש להן מאורסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן וכן אין להן חיוב אלא בביאה כדרכה וכן יראה לי שאינם חייבים בהעראה לבד ומ"מ אם בא בן נח על ארוסה או אשת איש שלנו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דנין בה כדיננו לחייב אף שלא כדרכה ובהעראה ואף במיתתו דנין אותו כדיננו בארוסה בסקילה ובנכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק אבל אם בא על אשת איש בעולה שלנו הואיל ודוגמתה בשלהם בסייף אף בזו בסייף כדין כל השבע מצות ואף בארוסה שלנו ובנכנסה לחופה שלנו דנין אותו שלא בהתראה ובעד אחד ובדיין אחד כשאר מיתות שלהם ואשת איש שלו הואיל וגירושין בכתב אין להם מאימתי התרתה משהוציאה מביתו ושלחה או שיצאה היא מרשותו והלכה לה על דעת שלא לחזור:

ממה שכתבנו למדת שבן נח מותר בבתו ואין צריך לומר באחות אביו ואחות אמו ושאר העריות ויש לפסוק שאסור מיהא בבתו שהאם והבת במדרגה אחת הן ונכללת היא עמה וכן יראה ממה שאמרו בסוגיא זו איכא דאמרי אמר רב הונא גוי אסור בבתו והלכה כאיכא דאמרי ואע"פ שיש לדון בה שכבר נדחה בגמ' אפשר שדרך דחיה הוא וסוגיא בעלמא:

גר שנתגייר כקטן שנולד הוא ואין לו קורבא כלל עם קרובות שהיו לו בגיותו כלל ואם נתגיירו קרובותיו מותר בכלן ומדברי סופרים לאסור לו שאר אם אבל לא שאר אב וכיצד דנין בדבר זה נשא בגיותו אחותו מן האם וכל שכן אמו יוציא אחותו מן האב וכל שכן אחות אביו מן האב וכן כל שאר עריות יקיים אחר שנשאן בגיותו ונתגיירו ומותר באשת אחיו מאביו אף אחר שנתגייר ובאשת אחי אביו ובאשת אביו ובאשת בנו ואפילו נשאת להם אחר שנתגיירו שלא אסרוהו אלא בשאר אם ואף בתו שנתגיירה מותרת לו וכן מותר באחות אמו מאביה ואסור לאחות אמו מאמה ובאשת אחיו מאמו שנשאת לו אחר שנתגייר אבל אם נשאת לו כשהוא גוי מותרת כמו שביארנו וכן אסור באחות אביו מאמו וכל אלו אף בגר שהורתו ולידתו בקדושה כן הואיל והקרובות נתגיירו שלא בקדושה ומ"מ במסכת יבמות יתבאר בשני אחים שהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה שחייבים משום אשת אח לא נתגיירו הקרובות ובא עליהן אחר שנתגייר בעודן בגיותן הרי זה כבא על הנכרית נשא אשה ובתה אחר שנתגיירו או שתי אחיות מן האם מוציא אחת ומקיים אחת נשא גיורת ומתה מותר באמה או בבתה שלא גזרו בקורבתן אחר מיתה כלל ושתי אחיות מן האב שנתגיירו מותרות לו מעתה אינך צריך לומר שמותר הוא בכל השניות לו שנתגיירו כגון אם אמו וחברותיה וכבר הרחבנו בבאור שמועה זו יותר בתלמוד יבמות פרק נושאין:

ומקשינן אהא מתניתא וסבר ר' מאיר כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם כגון עריות האסורות לו מחמת קורבת אמו כגון אחות אמו דכתיב בה כי שאר אמך היא וה"ה לאחותו מאמו והא קמ"ל דאע"ג דקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דאיתסר שאר האם לב"נ כדאיתא לקמן מאך לא בת אמי ומאת אמו השתא דאיגייר נמי גזרינן שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה כדאיתא בפרק כיצד אשת אחיו (יבמות כ"ב.) ואין לו שאר האב אינו אסור בעריות שאיסורן מחמת קורבת האב כגון אחות אביו דכתיב בה שאר אביך היא והוא הדין לאחותו מאביו ולא מאמו מאי טעמא דאין אב לכותי ואפי' היכא דידיע דרחמנא אפקריה לזרעי' דכתיב אשר בשר חמורים בשרם כדאיתא בפרק נושאין על האנוסה ותו ליכא למגזר שמא יאמרו ומשום קורבא נמי ליכא דהא אפי' במידי דמיתסר כשהוא כותי משום קורבא פקע ליה מכי איגייר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכ"ש במידי דליכא קורבא אפי' כשהוא כותי ובדין הוא דאפי' הורתו ולידתו שלא בקדושה יש לו שאר האם גזירה שמא יאמרו אלא רבותא קמ"ל דאע"ג דלידתו בקדושה כיון דאין הורתו בקדושה אין לו שאר האב הא כיצד כו' אחות האב מן האב יקיים דכיון דאחוה דילה מתמת אב היא לאו אחוה היא דאין אב לכותי ולאו אחות אביו היא אחות האב מן האם ר"מ אומר יוציא דכיון דאחוה דילה מחמת אם היא אחוה הויא ואחות אביו היא ואע"ג דמ"מ אין אב לכותי הני מילי למיסר שאר קרובין דאתיא מחמתיה אבל אחות אביו גזירת הכתוב היא כדדריש ר' אלעזר לקמן וחכמים אומרים יקיים דאין אב לכותי לכל דבר ולית להו דרשא דאת אביו כדבעינן למימר קמן שהיה רבי מאיר אומר כל ערוה שהיא משום שאר האם יוציא כו' ארישא קאי דקא מפליג בין אחות האב מן האם ובין אחות האב מן האב ומותר באשת אחיו אפי' מאמו ואית בה פלוגתא בפ' נושאין על האנוסה (יבמות צ"ח.) רב ששת מוקי לה בדנסבה כשהוא כותי ורב אחא בר"י מוקי לה בדנסבה כשהוא גר דכל ערוה שהיא משום אישות מכי מיגרשא לא גזרינן בה שלא יאמרו ולא מצית למימר טעמא משום דלא מיתסרא ערוה לבני נח מחמת אישות דמדלא פליגי רבנן עליה בהא משמע דדברי הכל היא ושמעינן להו לרבנן דדרשי איש איש לרבות את הכותים שמוזהרין על עריות כישראל אלמא אשח אח נמי איתסר לב"נ ואפי' לר"מ נמי כי היכי דמרבי נמי אשה ובתה אע"ג דלא נפקא לן מעל כן יעזוב איש הכי נמי אית ליה לרבויי שאר עריות. ובאשת אחי אביו אפי' מן האם ולר"מ איצטריכא ליה. ושאר כל העריות הבאות מחמת קרובים שנתגיירו עמו מותרות לו לאיתויי אשת אביו לאחר מיתה או גירושין ואפי' לר"מ דכי אית ליה קורבא מחמת אב גבי אחות אביו דגלי בה קרא אבל מחמת אישות לית ליה אבל בשאר קרובות לא מצית לאוקמה אלא בהנך דאתו לבתר הכי דהויא הורתן בקדושה והנך ודאי אסירי ולא מצי למתני בהו מותרות. נשא אשה ובתה בגיורות קא מיירי כונס אחת ומוציא אחת דכיון דמדאורייתא שריין ליה תרווייהו ומדרבנן הוא דאסיר גזירה שמא יאמרו הילכך לא אסרה לקיחתן אהדדי דכי היכי דנימא כונס את הראשונה ומוציא את השניה אלא הי מינייהו דבעי נסיב וה"ה נמי בישראל היכא דנשא אשה ובתה גיורות ואית דמוקמי לה בשאר גרים וכגון שנשא בגיותו ונתגיירו עמו ולא ידעינן מאי קא נחית לאוקומה הכין ולתפוקי מתניתא מפשטא ותוב נשא היה נשוי מיבעי ליה. לכתחלה לא יכנוס אוקימנא בפרק נושאין על האנוסה אהנך דקתני בהו יקיים דכיון דלידתו בקדושה ומיחלף בישראל גזרינן ביה שלא יכנוס לכתחלה. מתה אשתו מותר בחמותו ואית דתאני אסור בחמותו ובפרק נושאין על האנוסה מתריץ לה הכי הא דקתני מותר בחמותו ר"ע היא דאמר תמות לאחר מיתה קליש ליה אסורא דהא אימעיטא ליה משריפה וגבי גר לא גזור רבנן שמא יאמרו ומ"מ משמע דתמות נאסרה לב"נ דאי לא אפי' בחייה נמי תשתרי והא דתאני אסור בחמותו ר' ישמעאל היא דאמר לאחר מיתה נמי באיסורא קיימא ואיתא לפלוגתייהו בפרק אלו הן הנשרפין קתני מיהת אחותו מן האם יוציא ואע"פ שאין ב"ד ישראל ממיתין עליה ושאר כל העריות מותרות לו לאיתויי אשת אביו ואע"פ שב"ד ישראל ממיתין עליה:

אמר ר' יהודה לא קשיא הך קמייתא דתאני כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה ב"נ מוזהר עליה ר' מאיר קאמר לה אליבא דרבי עקיבא רביה דדריש אמו אמו ממש אביו אשת אביו ויליף שאר חייבי מיתות ב"ד מינייהו והא דקתני אשת אביו מותרת לו ואסר ליה באחותו ואחות אמו ואחות אביו רבי מאיר קאמר לה אליבא דרבי אליעזר רביה דדריש את אביו ואת אמו אחות אביו ואתות אמו ולא דריש אשת אביו וכי תימא אם כן מנא ליה לרבויי אחותו וחמותו אחותו נפקא ליה מאחות אביו ואמו חמותו נמי דילפי כולהו חייבי כריתות מאחות אביו ואחות אמו במה מצינו וחמותו נמי איכא כרת לבד ממיתה ולא ממעיטא אלא אשת אביו דכיון דלא אתייא מדרשא דקרא לא מרבינן לה במה מצינו משום דאינה בכותי [דאין] אב לכותי ורבנן פליגי אדרבי עקיבא בעריות שאין ב"ד ממיתין עליה וקסברי אפילו אשאר עריות נמי הוזהרו בני נח ופליגי עליה נמי באשת אביו דקסברי אין אב לכותי כלל ממאי מדלא פליגי אדרבי מאיר אלא באחות האב מן האב אלמא בשארא מודו ליה ותו דהשתא לרבי מאיר דאית ליה שאר האב באחות אביו מן האם באשת אביו לית ליה לרבנן דלית להו שאר האב כלל ואפי' באחות אביו מן האם לא כל שכן (ותנן) [ורבנן] פליגי אדרבי אליעזר באחות האב מן האם דאין אב לכותי כלל ומודו ליה בכולהו הנך ונפקא להו לרבנן כולהו עריות מדרשא דלאמר ומריבוייא דאיש איש ודוקא לענין שאר האם אבל לגבי שאר האב לא דאין אב לכותי כלל כדפרישנא. וכי תימא האי קרא דעל כן יעזוב איש במאי מוקמי ליה מוקמי ליה בפשטיה דמשתעי באורחא דעלמא: הא דאמרינן לבשר אחד מי שנעשין בשר אחד אזרעא דנפיק מינייהו קאמר יצאו בהמה וחיה שאם בא אדם עליהם אין יוצא משניהם בשר אחד:

אמר מר רבי אליעזר אומר אביו אחות אביו ומקשינן ואימא אשת אביו לאחר מיתה ומפרקינן דומיא דאמו כו'. ר"ע אומר אביו אשת אביו ומקשינן היינו באשתו ולא באשת חבירו ומפרקי' איצטריך למיסרה לאחר מיתת אביו. אמו אמו ממש ומקשינן לאחר מיתת אביו לא מצית אמרת דאי באישות היינו אשת אביו דאוקימנא לאחר מיתה ואי בחיי אביו היינו באשתו ולא באשת חבירו ועיקר איסורא נקט ומפרקינן באמו שהיתה אנוסת אביו דליכא אישות כלל במאי קא מפלגי ר"א ור"ע אעיקר טעמייהו קא בעי ומהדרינן ר"א סבר אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באחוה דאי באביו ממש ואמו ממש ליכא למימר דאביו היינו ודבק ולא בזכור ור"ע מוטב לאוקמא באשת אביו דאיקריא ערות אביו דכתיב ערות אביו גלה וקא מיתוקה לן קרא באביו ממש ואמו ממש דקרא הכי משמע את אביו ואת אמו אביו ממש ואמו ממש ולא לוקמא באחות אביו דלא שייך בה לישנא דקרא דקריה אביו ממש דהא לא לקרי ערות אביו [אלא] שאר אביו שאר אביך היא:

בפירש"י בד"ה ומותר באשת אחיו ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיי משנתגייר כו' עכ"ל פירוש לאחר מיתה משום א"א וה"ה בחייו לאחר שגירשה ומיהו מה שכתב ואפילו נשאה אחיו משנתגייר כו' אין זה פשוט דאיכא למ"ד בפרק נושאין דאם נשאה משנתגייר אסורה לאחיו ומשום אחלופי כמ"ש התוס' ג"כ בשמעתין וק"ל:

בד"ה נשא אשה ובתה אשאר גרים כו' א"נ אהא קאי ומשום דהך גיורת כו' עכ"ל עיין בפרק נושאין שדחה פירוש שני וק"ל:

תוס' בד"ה נשא אחותו כו' פ"ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא כו' עכ"ל ומה שפי' שם דאחות אביו מן האם אסור משום גזירה דאחותו מן האם כבר דחו התוס' שם פירושו מתוך שמעתין ע"ש:

בא"ד כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם כו' עכ"ל לכאורה קשה אמאי לא קשיא להו מרישא דקאמר מן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור מאי שמא יאמרו איכא באשת אח דהא בין לר"א ובין לר"ע בן נח מותר באשת אח אפילו מן האם ויש ליישב משום דאיכא למימר דהך סוגיא דהתם דאמוראי כ"ע ל"פ דמן האם ולא מן האב דאסור היינו משום דס"ל כחכמים בברייתא דלעיל דקאמרי הרבה עריות יש שאין ב"ד כו' דהיינו דכל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהן כפירש"י ותוס' לעיל דהשתא שפיר קאמר דמן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור משום שמא יאמרו אלא דקשיא להו אסיפא דא"כ במן האב ומן האם דשרי אמאי הא אית ביה נמי משום שמא יאמרו אלא ע"כ דסוגיא דהתם ס"ל כר"א וכר"ע דאשת אחיו אינה אסורה לבן נח ולהכי במן האב ומן האם שרי דלית ביה משום שמא יאמרו וברישא מן האם ולא מן האב דאסור לכ"ע משום אחלופי הוא וק"ל:

בא"ד וי"ל דבן נח לא אסור באחותו אפילו מן האם כו' עכ"ל משום דלא משמע להו לפרש דאחותו אפילו מן האם אסורה לבן נח במכ"ש דאחות אביו כפירש"י שהרי לא הזכיר ר"א באיסור לבן נח רק אחות אביו וההוא טעמא נמי דפ"ה פרק נושאים דגזרינן שמא ישא אחותו הנולדה אחריו כו' כבר דחו התוס' והשתא דאתינן להכי דע"כ טעמא דאחלופי נמי איכא א"ש איסורא דאחותו מן האם נמי משום אחלופי הוא וק"ל:

בא"ד ואחות אביו לר"א כו' אבל משום אחלופי ליכא כו' ואחות אביו לר"ע כו' ולא משום אחלופי כו' עכ"ל נראה מדבריהם דבאחות אביו אפילו מן האם ליכא ביה אחלופי דע"כ באחות אב מן האם איירי ר"א דבאחות אב מן האב ר"א מודה דשרי לבן נח כדלקמן ויקח עמרם את יוכבד דודתו וא"כ הוא דבריהם סותרים מ"ש הם בעצמם בזה הדבור לקמן והשתא הא דפריך דר"מ אדר"מ לא כמו שפ"ה דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו כו' דהמ"ל בכולהו דלא אסור כו' אלא משום אחלופי כו' הרי מדבריהם אלו נראה דאיכא אחלופי באחות אב מן האם דאי ליכא בי' אחלופי הא שפיר פריך מאחות אב מן האם וצ"ע:

גמ' היינו באשתו ולא באשת חבירו כו'. נ"ב ס"א אשת אביו אבל רש"י גרס כאן כמו שכתוב בפנים. רש"י בד"ה ומותר באשת כו' שנולד דמי הס"ד ושאר כל כו' אישות מותרות לו כצ"ל והס"ד:

בד"ה לאתויי אשת כו ' ולאתויי אחות אשתו נמי לא דהא קתני בהדיא כו' כצ"ל:

בד"ה ואיכא דתני כו' באחותו ובאחות אביו כו' כצ"ל:

בד"ה מי שנעשה כו' אחד כו' הס"ד:

רש"י ד"ה וחכ"א יקיים. אלא למעוטי הו"ל בקדושה כיון כו'. כצ"ל בל"ו וכמו שהעתיקו התוס':

רש"י ד"ה נשא אשה. ומשום דהנך גיורות קאמר כו'. כצ"ל:

בגמרא אחותו מן האב יקיים. לכאורה קשה דיוקא דרישא לסיפא דקאמר מן האם יוציא משמע הא מן האב ומן האם יקיים והדר תני מן האב יקיים משמע הא מן האב ומן האם לא וביבמות שם פליגי אמוראי במן האב ומן האם ע"ש:

אימא אשת אביו היינו באשתו: ק"ק לפי מה דאמרינן לקמן ב"נ שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור. ומדקתני אשת חבירו דוקא ולא סתם על עריות משמע דוקא על אשת חבירו פטור משום דודבק גבי אשתו דוקא כתיב אבל על שאר עריות חייב גם בשלא כדרכה כישראל וכן משמע גם מהרמב"ם (פ"ט מה' מלכים) וכמו שהחליט הרב בכ"מ שם ולפ"ז מאי מתרץ כאן היינו אשת חבירו וכן מתרץ ג"כ לקמן אהא דפריך אימא אמו ממש הא שפיר מצרכינן לחייב גם אביאה שלא כדרכה:

אי הכי אשת אביו נמי: ק"ק מה לשון אי הכי גם בל"ז קשה כן וי"ל דאי לאו דתירוץ היינו ודבק י"ל דאף דבב"נ לא שייך נפקותא לענין ב' חטאות כמו בישראל מ"מ י"ל דהתורה רצתה להחמיר עליו לכתוב אזהרה ב' פעמים אף שלא שייך רק חיוב א' כמו דכתיבי לפעמים לאוי טובא גבי ישראל גם בדברים שאין לוקין עליהם אבל השתא שתירץ היינו ודבק ולא מסתבר לי' לומר כן פריך שפיר אי הכי א"א נמי:

ברש"י ד"ה ומותר באשת אחיו. דכיון דלשמא יאמרו ליכא למיחש: ולדלמא אתי לאחלופי נמי ליכא למיחש כיון דע"י אישות הוא וכן כתבו התוס' ביבמות ע"ש:

בד"ה לאתויי אשת אביו. וזה לא היתה לו אשה כלל ביהדות: אף דלכאורה משכחת כלתו שמותרת לו ע"י גרות כגון שבא על הנכרית והוליד ממנה בן והולד כמותה ונתגייר הבן ונשא ב"י והיא מותרת לחמיה כיון שאין זה בנו מ"מ לא שייך זה לענין גרות דגם בישראל משכחת הכי ומ"ש דוקא גבי גר דנקט הכי ואף דלפי פי' הא' ברש"י ד"ה נשא אשה ובתה נקט ג"כ אשה ובתה גבי גר אף דשייך גם בישראל גמור מ"מ יש לחלק דהתם דין באפי נפשי' הוא ויש לפרש שפיר אישראל אבל הכא האי וכל העריות מותרות לו אגר דסליק מיניה קאי:

בא"ד. וה"ה לב' אחיות: לחד תירוצא של התוספות ביבמות (דף צ"ו ע"ב) דלכך גזרינן טפי באשה ובתה מבאשת אח משום דהתם קרי ליה חמותא דפלניא משא"כ באשת אח ע"ש יותר דומה אחות אשה לאשת אח מלאשה ובתה דג"כ לא קרי לה אחות אשת פלוני:

בתוספות ד"ה נשא. והשתא הא דפריך דר"מ אדר"מ ועיין במהרש"א שהניח בצ"ע שדברי התוס' סותרים זא"ז וי"ל דהתוספות לא באו כאן רק לפ' גירסת הספרים דמקשה רק מרישא דכל ערוה שב"ד ש"י ממיתין עלי' ולא ג"כ מסיפא ומזה מוכח דמאחות אביו לא רצה להקשות אף דאתי לאחלופי לא שייך מ"מ שייך טעם לאיסור כמו שפי' רש"י גזירה משום אחותו מן האם אבל משום אחלופי באמת לא שייך וזה מבואר ממה שכתבו התוספות ביבמות (דף צ"ח ע"א) בד"ה אחות האב וא"נ דבהדיא משמע בפ"ד מיתות ע"ש. וזה לא מוכח רק לפי גירסת רש"י שהגיה הר"ן דמרישא ומסיפא פריך דהשתא מדפריך מסיפא דהיינו מאחות האב להוכיח דאסור לב"נ ומתרץ דר"א היא משמע דטעמא משום שמא יאמרו אבל לפי הך גירסא דלא פריך רק מרישא גם התוס' קיימו סברת רש"י דה"ט דלא פריך מאחות האב משום דהתם הטעם משום גזירה דאחותו מן האם דהא לא סתרו התוס' מידי רק מכח אותה גירסא ורש"י י"ל דפירש שם לפי גירסת התוספות דכאן ולכן דברי התוס' דכאן עולין כהוגן:

שהורתו שלא בקדושה. וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו בלא אב ואם וקרובים דמי ואין עליו קורבה מקודם לכן ומיהו רבנן הוא דגזור עליה בכל האסורות לו (בהיותו כותי) משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה הלכך נשא אחותו מן האם שנולדה קודם שנתגיירה אמה ונתגיירה עם אמה ונשאה זה משגדל יוציא דאחותו היא ולא גרע מבן נח ומדרבנן שלא יאמרו וכו' דקסבר ר' מאיר אחותו מן האם אסורה לבני נח ואפי' אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האב ויליף לה מעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו דאביו זה אחות אביו ואמו זה אחות אמו כדדריש ליה ר''א לקמן בשמעתין: מן האב יקיים. דלא נאסר איסור אחוה בבני נח אלא מן האם דכתיב (בראשית כ) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אלמא בת האב שריא להו ובת האם לא שריא להו: אחות אביו מן האם יוציא. כדכתיב (שם ב) על כן יעזב איש את אביו ודרשינן את אביו אחות אביו מן האם: אחות אם מן האם יוציא. כדכתיב את אמו זו אחות אמו מן האם: ר''מ אומר יוציא. גזירה משום אחותו מן האם דכיון דשם צד שאר האם כאן אע''ג דמן האב היא אי שרית ליה אתי למימר אין לגר אפי' שאר אם ואתי למישרי אפי' אחותו מן האם וכ''ש אחות אמו ואחות אביו מן האם: וחכ''א יקיים. ולא גזרי' והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא בא למעוטי הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה וכיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר''מ דילמא אתי לאחלופי בישראל ואפילו בשאר האב ואפי' נולדו אותן קרובות בהיותו כותי: ומותר באשת אחיו. ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיו משנתגייר או נשאה כשהוא כותי ומשנתגייר קיימה דאין אשת אח לבני נח וליכא למיחש שמא יאמרו וכו' וכן אשת אחי האב וכן כל הבאות מחמת אישות דכיון דלשמא יאמרו ליכא למיחש דקסבר לא נאסרו לבני נח ומשום קורבה נמי ליכא למיחש דכקטן שנולד דמי: ושאר כל עריות. שבאות מחמת אישות מותרות לו: לאתויי אשת אביו. אבל כלתו ואחות אשתו ליכא לרבויי דהא בגר שהיתה לידתו בקדושה קיימא וזה לא היתה לו כלל אשה אלא ביהדות ולאתויי אחות אשתו נמי לא (צריכא ליה) דהא קתני בהדיא נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת וה''ה לשתי אחיות: נשא אשה ובתה. אשאר גרים קאי כשנשאם בהיותם כותי ונתגיירו עמו אי נמי אהא קאי ומשום דהך גיורת קאמר וה''ה לישראל גמור: ולכתחילה לא יכנוס. מפרש ביבמות בפ' נושאין על האנוסה (דף צח:) דאהנך דאמרן לעיל יקיים קאמר דלכתחלה לא יכנוס: מתה אשתו מותר בחמותו. ואע''פ שקיימה לאשתו משנתגייר דבן נח לא הוזהר על חמותו דנימא באים מקדושה וכו' וחמותו ממש לא הויא אע''ג דנתגיירו דגר שנתגייר וכו' ואין קורבות זה לזה: ואיכא דתני אסור בחמותו. התם מפרש במאי פליגי קתני מיהת מותר באשת אביו ואע''פ. שב''ד של ישראל ממיתין עליה וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ובאחות אביו ואחות אמו ואע''פ שאין ב''ד של ישראל ממיתין עליהם: הא ר''מ וכו'. תלמיד של שניהם היה כדאמרי' במס' ביצה (ד' ג:) גבי ליטרא קציעות ר''מ אומר א''ר אליעזר רואין כאילו הן פרודות וכו' ובמס' עירובין בפ''ק (דף יג.) אמר ר''מ שמש את ר''ע הא דקתני אחותו אסורה לו ואשת אביו מותרת לו ר''מ היא משום ר''א והאי דקתני חייבי מיתות נאסרו להם ולא חייבי כריתות ר''מ היא אליבא דר''ע: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. לאדם הראשון נאמר: אחות אביו. וכ''ש אחותו: ודבק ולא בזכר. דליכא דיבוק דמתוך שאין הנשכב נהנה אינו נדבק עמו: שנעשה לבשר אחד. שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האם והאב אחד בו: יצאו בהמה וחיה. שאין יולדין מן האדם הני דר''ע כולהו חייבי מיתות נינהו ומינה יליף לכל חייבי מיתות אבל לרבי אליעזר לית ליה קורבא דאישות ואית ליה קורבה דאחוה: אימא לאחר מיתה. לחייבו על אשת אביו לאחר מיתת אביו ומשני דומיא דאמו: אמו אמו ממש. ולאו היינו אשת חבירו ובלאחר מיתת אביו נמי ליכא לתרוצה דהיינו אשת אביו דאוקימנא לאחר מיתה ומשני אמו אנוסת אביו דלאו אשתו ואין כאן אלא משום אמו אפי' בחייו:

נשא אחותו מן האם יוציא. פ''ה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה דסבר ר''מ אחותו מן האם אסור לבני נח ואפי' אחות אביו מן האם ואחות האם מן האם וכדיליף רבי אליעזר לקמן מעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכפירוש זה משמע בפ''ב דיבמות (דף כב. ושם) דבעו במערבא גזרו שניות בגרים או לא וקאמר השתא ערוה אי לאו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בה רבנן שניות מיבעיא אבל בפ' נושאין (יבמות צז:) פ''ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא אחותו שנולדה אחריו דאיכא איסורא דאורייתא משמע לאותו הפירוש דהורתו ולידתו שלא בקדושה דליכא למיחש לאיסורא דאורייתא לא מיתסר באחותו מן האם ואי אפשר לומר כן כדאמרי' התם (דף צז:) גבי בני יודן אמתא אישתחרור דהורתן ולידתן שלא בקדושה הוה ואסר להו רב ששת למינסב נשי אהדדי מיהו קשה דבההיא דבני יודן אמתא משמע דלא הוי טעמא משום שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא משום דילמא אתי לאיחלופי בישראל דקאמר מן האם ולא מן האב כ''ע לא פליגי דאסור כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם אבל אי משום איחלופי ניחא כיון דאיכא צד אב לא אתי לאיחלופי דכותים לית להו קורבת אב ולא שייך למיגזר בהו אטו ישראל וכן משמע בפ''ב דיבמות (דף כב.) דטעמא משום איחלופי דאמר אמימר אפילו אחים מן האם מעידין לכתחלה ומאי שנא מערוה ערוה לכל מסורה עדות לב''ד מסורה משמע דטעמא דערוה משום דאתי לאיחלופי בישראל וכן פירש הקונטרס התם ערוה לכל מסורה הכל נושאין נשים ואי שרית להו לקיימה אתו נמי למישרי ערוה לישראל וי''ל דבן נח לא אסור באחותו אפי' מן האם והני תרי טעמי צריכי דיש מקומות דשייך האי טעמא דלא שייך האי אידך טעמא כגון נשא אחותו מן האם דמשום שמא יאמרו ליכא למיחש ומשום איחלופי איכא למיחש ואשת אביו לר' עקיבא ואחות אביו לרבי אליעזר דאסירי לבני נח יש לאסור משום שמא יאמרו אבל משום איחלופי ליכא למיגזר בקורבת אב דהכל יודעין דרחמנא אפקריה לזרעיה דכותי ואשת אביו לר''א ואחות אביו לר''ע שריא דלאו משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא והשתא הא דפריך דרבי מאיר אדרבי מאיר לא כמו שפירש הקונט' דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו ואחות אמו אע''ג דאין ב''ד של ישראל ממיתין עליהם דהמ''ל בכולהו דלא אסור משום דנאסרו בהיותם כותים אלא משום אחלופי כדאמר באחותו ולא פריך דר''מ אדר''מ אלא מדקתני מותר באשת אביו ובחמותו אע''ג דב''ד של ישראל ממיתין עליהם וכן כתוב בכל הספרים לעיל וסבר ר''מ כל ערוה שב''ד של ישראל ממיתין עליהם בני נח מוזהרין עליהם והתניא כו' משמע דלא קשיא ליה אלא מהא: