דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 223ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נד - ב

מקשה הברייתא: עונש שמענו, אזהרה מניין [11]?

תלמוד לומר [ויקרא יח' כב']: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא".

למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה [12] לנשכב מניין [13]?

תלמוד לומר [דברים כג' יח'] "לא יהיה קדש [מזומן למשכב זכור] מבני ישראל" [14].

ואומר, [מלכים א יד' כד']: "וגם קדש היה בארץ, עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש" וגו' [15].

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אינו צריך פסוק נוסף לאזהרת הנרבע [16]. הרי הוא אומר "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה", קרי ביה "לא תשכב" [17].

הגמרא ממשיכה לבאר את הדינים שנאמרו במשנה:

הבא על הבהמה מנא לן שדינו בסקילה [18]?

דתנו רבנן: נאמר בתורה (ויקרא כ' טו') "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו".

דרשו חכמים: "איש" פרט לקטן השוכב עם בהמה.

"אשר יתן שכבתו בבהמה", בין בבהמה גדולה, ובין בבהמה קטנה.

"מות יומת", בסקילה.

מקשה הברייתא: מנין אתה אומר שדינה בסקילה? אולי אינו נידון אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?

מתרצת הברייתא: נאמר כאן "ואת הבהמה תה רג ו",

ונאמר להלן גבי מסית ומדיח [דברים יג' י' יא']: "כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה: וסקלתו באבנים ומת... ", מה להלן כשנאמר לשון "הריגה", נידון בסקילה, אף כאן, שנאמר לשון "תהרגו", נידונים בסקילה.

למדנו עונש לשוכב עם בהמה, עונש לזכר הנשכב לפני בהמה מנלן?

תלמוד לומר, [שמות כב' יח']: "כל שוכב עם בהמה מות יומת".

ודרשינן: אם אינו ענין לשוכב, לאדם הבא על בהמה, שהרי כבר נאמר בו "איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת", תניהו ענין ללמד עונש מיתה לנשכב, המביא בהמה עליו.

למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב, אזהרה מניין?

תלמוד לומר, [ויקרא יח' כג']: "ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה".

למדנו אזהרה לשוכב, לנשכב [19] מניין?

תלמוד לומר "לא יהיה קדש [מזומן למשכב זכור, ומשגל בהמה] מבני ישראל",

ומנין ש"קדש" מוסב גם על הנרבע לבהמה?

הרי הוא אומר, "וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש" וגו', הרי נזכר לשון "תועבה" אצל "קדש",

ומאידך, נאמר בסיום פרשת העריות, ומוסב גם על משכב בהמה [20] [ויקרא יח' כז']: "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ: ", נמצא שלשון "קדש" הנקרא "תועבה", מוסב גם על משכב בהמה.

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר אינו צריך פסוק נוסף לאזהרת הנרבע לבהמה.

הרי הוא אומר [ויקרא יח' כג']: "ובכל בהמה לא תתן שכבתך", ודרשינן לשון "שכבתך" הן לשוכב, והן לנשכב, כאילו נאמר "לא תתן שכיבתך" [21].

להלן יובאו כמה חילוקי דינים הנובעים ממחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא:

הבא על הזכור, ובהעלם אחד הביא עליו זכר. אמר רבי אבהו: לדברי רבי ישמעאל, חייב שתים, כיון שנלמדו משני פסוקים נפרדים, חדא, מ"לא תשכב", וחדא "מלא יהיה קדש", לפיכך חייב חטאת על כל אחד מהם [22].

ברם, לדברי רבי עקיבא, אינו חייב אלא חטאת אחת. כיון ש"לא תשכב", ו"לא תשכב" חדא היא. ומכיון שנדרש מפסוק אחד, חייב עליו רק חטאת אחת.

אופן נוסף: הבא על הבהמה, ובהעלם אחד הביא בהמה עליו.

אמר רבי אבהו, לדברי רבי ישמעאל חייב שתים. כיון שהשוכב והנשכב נלמדו משני פסוקי נפרדים, חדא, מ"לא תתן שכבתך", וחדא מ"לא יהיה קדש", לפיכך חייב עליהם שתי חטאות.

אך לדברי רבי עקיבא, אינו חייב אלא חטאת אחת. כיון ש"שכבתך", ו"שכיבתך", חדא היא.

אביי אמר, אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי אינו חייב אלא אחת. דכי כתיב "לא יהיה קדש", בזנות גברי כתיב. כלומר, במשכב זכור, אך במשכב בהמה לא שייך לשון "קדשות", וזנות [23].

ומה שנאמר לעיל, דילפינן אזהרה לבהמה מ"לא יהיה קדש", אינו אלא לרווחא דמלתא [24]. אבל עיקר האזהרה אינו משם.

אלא לרבי ישמעאל אזהרה לנשכב מנא ליה?

נפקא ליה מ"כל שוכב עם בהמה מות יומת", [שמות כב' יח'].

ודרשינן: אם אינו ענין לשוכב, לאדם הבא על בהמה, שהרי כבר נאמר בו "איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת", תניהו ענין ללמד עונש מיתה לנשכב, המביא בהמה עליו.

ומדאפקיה רחמנא ל"נשכב" בלשון "שוכב", למדנו גם אזהרה ל"נשכב", שהוקש ל"שוכב". ומה "שוכב" ענש והזהיר, אף "נשכב" ענש והזהיר.

ולכן הסיק אביי, כיון שאף לדעת רבי ישמעאל למדנו אזהרה לשוכב ולנשכב מאותו פסוק, אינו חייב אלא חטאת אחת. [25]

אופן נוסף: הנרבע לזכר ובהעלם אחד נרבע לבהמה. אמר רבי אבהו, לדברי רבי עקיבא, הדורש אזהרה לנשכב לבהמה מ"שכבתך" "שכיבתך", חייב שתים.

חדא, מ"לא תשכב", הנאמר בנשכב לאדם, כדלעיל. וחדא, מ"לא תתן שכבתך" האמור בנשכב לבהמה.

אך, לדברי רבי ישמעאל הדורש לעיל אזהרה לנשכב לזכר, ולנשכב לבהמה, מ"לא יהיה קדש, ואינו חייב אלא אחת, שהרי אידי ואידי "לא יהיה קדש" הוא [את שני הלאוים למדנו מאותו פסוק].

אך, אביי אמר, אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי חייב שתים.

שהרי לשיטת אביי, לדעת רבי ישמעאל לא דרשנו אזהרה לנשכב לבהמה מ"לא יהיה קדש", דההוא בזנות דגברי כתיב, כדלעיל,

אלא למדנו מדכתיב "כל שוכב עם בהמה מות יומת", ודרשינן: אם אינו ענין לשוכב, לאדם הבא על בהמה, שהרי כבר נאמר בו "איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת", תניהו ענין ללמד עונש מיתה לנשכב, המביא בהמה עליו.

ומדאפקיה רחמנא ל"נשכב" בלשון "שוכב", למדנו גם אזהרה ל"נשכב", שהוקש ל"שוכב". ומה "שוכב" ענש והזהיר, אף "נשכב" ענש והזהיר. כדלעיל.

ולכן, אם נרבע לזכר ולבהמה בהעלם אחד, חייב שתי חטאות.

אבל הבא על הזכור, ובהעלם אחד הביא זכר עליו, והמשיך, ובא על הבהמה ובהעלם אחד הביא בהמה עליו, בין לר' אבהו בין לאביי: לרבי ישמעאל, חייב שלש. לרבי עקיבא, חייב שתים.

לדעת רבי אבהו, הדורש בא על הזכור מ"לא תשכב", הביא זכר עליו מ"לא יהיה קדש", בא על הבהמה מ"לא תתן שכבתך", חייב שלש חטאות על שלשת הלאוים הללו, אך על נרבע לבהמה הנלמד גם כן מ"לא יהיה קדש" אינו מתחייב.

ולאביי, הדורש בא על הזכור והביאו עליו משני פסוקים נפרדים, חדא, מ"ואת זכר לא תשכב", וחדא, מ"ולא יהיה קדש". ובא על הבהמה, מ"לא תתן שכבתך". חייב שלש חטאות על שלשת הלאוים הללו, אבל משום נרבע לבהמה לא מחייב. כיון שאף הוא נלמד מ"שכבתך" שכיבתך". [26] תנו רבנן בברייתא: משכב זכור, לא עשו בו קטן כגדול. כמו שיבואר להלן.

אך, הרובע בהמה, עשו בה קטנה כגדולה. כלומר, חייב בין אם רבע בהמה גדולה, ובין קטנה.

מבארת הגמרא: מאי "לא עשו בו קטן כגדו ל"?

אמר רב: לא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים, כביאת בן תשע שנים.

כלומר, אם הנרבע היה קטן שאינו בן תשע, אינו חייב עליו, אפילו אם הרובע היה גדול.

ושמואל אמר: לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כביאת בן שלש שנים.

במאי קמיפלגי?

רב סבר, כיון שאזהרת "נשכב" נלמדת מאזהרת "שוכב", כדעת רבי עקיבא לעיל, כל הדינים דאיתיה בשוכב, איתיה בנשכב, וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב.

וכיון שהשוכב צריך להיות בן תשע שנים ויום אחד, ובפחות מכך אין ביאתו ביאה, אף הנשכב צריך להיות בן תשע שנים ויום אחד.

ושמואל סבר, "משכבי אשה" כתיב במשכב זכור, ואשה ראויה לביאה מגיל שלש.

אכן, בברייתא תניא כוותיה דרב: "הבא על הזכר בן תשע שנים ויום אחד [27],

הערות

[11] שהרי קיימא לן, "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר". (עיין לקמן נו' ב').

[12] אך עונש לנשכב כתיב בהדיא בקרא "תועבה עשו שניהם, מות יומתו: ".

[13] רש"י בכריתות (ג' א' ד"ה דאמר רבי אבהו) הקשה: מדוע רק במשכב זכר הגמרא מחפשת אזהרה גם לנשכב, ואילו בשאר העריות לא מצאנו אזהרה כי אם לשוכב? ותרץ: בשאר העריות, כיון שגם האשה הנשכבת נהנית ממעשה העבירה, קרינא בה "ונכרתו הנפשות העושות". כלומר, מעשה העבירה מתיחס בשוה לשוכב ולנשכבת. אך במשכב זכר, כיון שהנשכב אינו נהנה, צריך אזהרה נפרדת גם לנשכב.

[14] ואם תאמר, מנין ש"קדש" עוסק בנרבע, דלמא כונתו לרובע? רש"י תרץ: לומדים מ"תועבה" האמור במשכב זכר, "תועבה עשו שניהם", שאין חילוק בתועבת משכב זכר בין השוכב לנשכב. וכיון שבפסוק הבא נזכר "קדש היה בארץ, עשו ככל התועבות", למדנו ש"קדש" מתיחס לשוכב ולנשכב. היד רמ"ה תרץ: לומדים "קדש" דומיא ד"קדשה", מה קדשה בנשכבת, אף קדש בנרבע.

[15] מהפסוק הנוסף למדנו ש"קדש" עוסק במשכב זכר. כיון שנאמר בו "תועבה", ואף במשכב זכר נאמר [ויקרא כ' יג') "תועבה עשו שניהם". רש"י.

[16] הר"ן הקשה, לדעת רבי עקיבא, מדוע נכתב "לא יהיה קדש", הרי אינו צריך פסוק זה לאזהרה על משכב זכר? ומבאר: לדעת רבי עקיבא הפסוק נדרש לאזהרת עבד ושפחה. [כדברי המתרגם שם: "לא תהי אתתא מבנת ישראל לגבר עבד ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמא"). אך רבי ישמעאל סבר, שכל שכיבה שהיא חוץ לדרך, כגון שכיבת הזכור והבהמה, נקראת "קדש". ואף שכיבת עבד היא חוץ לדרך, שהרי הוקש לבהמה.

[17] בפשטות, רבי עקיבא דרש את המילה "תשכב" בבנין התפעל. [או בבנין הופעל, או בבנין הפעיל. עיין מהרש"א ורש"ש]. והקשה היד רמ"ה: הרי דעת רבי עקיבא (לעיל ד' א') ש"יש אם למקרא", כלומר דורשים את הפסוק כפי הנקוד שבו הוא נקרא, והרי המילה "תשכב" נקראת בבנין פעל, וכיצד דרש אותה בבנין התפעל? ותרץ: גם לפי ה"קרי", בבנין פעל, משמע אזהרה לשניהם, לא תשכב עם זכר לבועלו, ולהבעל לו. ברם, לעצם קושייתו, כבר כתבו התוספות (שם ד"ה כולהו), שגם לדעת רבי עקיבא ש"יש אם למקרא", היכן שאין סתירה בין המסורת למקרא, אפשר לדרוש גם את המסורת. ולכן, גם בנידון דידן, אפשר לדרוש "תשכב" הן בבנין פעל, והן בבנין התפעל. ועיין עוד בחידושי הר"ן. ובמרגליות הים.

[18] הגמרא להלן תבאר מנין שאיש הבא על הבהמה, או המביא עליו את הבהמה בסקילה. אך באשה המביאה את הבהמה עליה, לא מיירי, שהרי עונשה ואזהרתה מפורשים להדיא בקרא. דכתיב "ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה", "והרגת את האשה ואת הבהמה, מות ימתו דמיהם בם". עיין יד רמ"ה.

[19] אמנם, בשוכב, נאמרה אזהרה בהדיא, "ובכל בהמה לא תתן שכבתך", אבל נשכב בזכר לא כתיב. רש"י.

[20] רש"י למד מהפסוק "כי את כל התועבות", הנזכר בסיום פרשת העריות, שביאת בהמה נקראת תועבה. התוספות הקשו, אם כן, יתחייבו כל העריות בשני לאוים, אחד, מ"לא יהיה קדש", והשני, הלאו הנזכר בגופם? ולכן פרשו התוספות, דיליף מ"תועבה היא" הנזכר במשכב זכור, (ויקרא יח' כב'), ומיד לאחריו (שם כג') נאמר "ובכל בהמה לא תתן שכבתך", ודרשינן "ו" ד"ובכל בהמה", מוסיף על ענין ראשון, וכאילו נכתבה "תועבה" בשניהם.

[21] הסמ"ג (לאוין צה') הקשה, לדעת רבי עקיבא, שאפשר לדרוש מלשון "שכבתך" הן לשוכב, והן לנשכב, מדוע דרש כך רק גבי אזהרה, ואילו בעונש שנאמר "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת", לא דרש אלא לשוכב ולא לנשכב? בעל "כנסת הגדולה" בספרו חמרא וחיי, מתרץ: דבשלמא כשיש עונש מפורש, אזי כדי למצא אזהרה דרשינן "שכבתך" "שכיבתך". או "תשכב" "תישכב". אבל אם לא נאמר עונש כלל, לא דרשינן "שכבתך" "שכיבתך" כדי לחייבו מיתה.

[22] התוספות הקשו, מהגמרא בכריתות (ב' ב'), העוסקת בבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו, ומבואר שם, שאילולי היה פסוק מיוחד היה חייב רק חטאת אחת, אף על פי שהלאוים נלמדים מפסוקים נפרדים. ואם כן, מדוע כשבא על הזכר והביא זכר עליו חייב שתיים? ותרצו: שם, מעשה העבירה אחד הוא. ולכן, אילולי הפסוק, היה חייב רק חטאת אחת. אך כאן, יש שתי ביאות נפרדות, אחת כרובע, ואחת כנרבע, ולכן חייב שתים. עוד כתבו, דסוגייתנו כדעת רבי אלעזר הנזכר שם, הסובר שלאוים מחלקים, ואפילו שנעשה מעשה אחד בגוף אחד, חייב חטאת על כל לאו ולאו.

[23] הגמרא ביבמות (נט' ב'), דורשת ש"אין זנות לבהמה", מדכתיב "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב", ומוכח, שרק אתנן זונה נאסר, אך אתנן כלב אינו אסור. והטעם, משום שאין זנות לבהמה.

[24] רש"י. ועיין בספר חמרא וחיי.

[25] ולדעת רבי אבהו, הא דאפקיה לנשכב בלשון שוכב איצטריך לכדדרשינן בפרק קמא (טו' א'), דהוא ובהמתו נהרגים על ידי עשרים ושלשה דיינים. תוספות.

[26] התוספות הקשו, מדוע לא יתחייב על כל לאו ולאו, כמו הבא על חמש נשים נדות, או חמש שפחות חרופות, בהעלם אחד, המתחייב על כל אחת ואחת מהן, אף על פי שכולן אסורות באותו איסור? ומתרץ, דהתם דרשינן מ"ואשה", לחייב על כל אשה ואשה, וכן מ"והיא שפחה", לחייב על כל שפחה ושפחה. אך במאירי כתב: כאן מדובר כשהביא עליו אותו הזכור שכבר בא הוא עליו, וכן בבהמה. אבל בא הוא על אחד, והביא על עצמו אחר, אף על פי ששוכב ונשכב משם אחד באו, הואיל וגופים מוחלקים הם חייב על כל אחת ואחת. ואפילו בא הוא על שניהם, שהכל שוכב, או שהכל נשכב. וכן אם בעל כמה נדות או כמה אחיות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כמו שיתבאר במקומו.

[27] רש"י מוכיח שהברייתא עוסקת בנשכב ולא בשוכב, שאם נאמר שהנדון הוא על השוכב, מדוע הזכירה רק משכב זכור, ולא שאר העריות?! וכן לשון "זכור" מתיחס לנשכב, ולשון "זכר" לשוכב.

עונש לעבירה זו שמענו, ואולם אזהרה (איסור) מניין? — תלמוד לומר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא" (ויקרא יח, כג),

למדנו מכאן אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מניין? — תלמוד לומר: "ולא יהיה קדש מבני ישראל" (דברים כג, יח) ואומר כדי לבאר מהו עניינו של קדש: "וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל" (מלכים א' יד, כד), אלו דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר: אינו צריך ללמוד מהכתוב "לא יהיה קדש" אלא הרי הוא אומר "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה" קרי ביה [קרא בו, בכתוב] גם "לא תשכב" (בבנין נפעל).

א ועוד מבררים, משכב בהמה מנא לן [מנין לנו] האיסור והעונש בו? דתנו רבנן [שנו חכמים] "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו" (ויקרא כ, טו), "איש" — פרט לקטן, "אשר יתן שכבתו בבהמה" לא פירט הכתוב, ומשמע בין גדולה בין קטנה,

"מות יומת" — בסקילה. אתה אומר שמיתתו בסקילה או אולי אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה? נאמר כאן בבהמה: "תהרגו", ונאמר להלן במסית: "כי הרג תהרגנו... וסקלתו באבנים ומת" (דברים יג י–יא), מה להלן עונשו בסקילה, אף כאן עונשו בסקילה.

למדנו עונש לשוכב, ואולם עונש לנשכב על ידי בהמה מנלן [מנין לנו]? — תלמוד לומר: "כל שכב עם בהמה מות יומת" (שמות כב, יח), ואם אינו ענין לשוכב, שנאמר דינו במפורש בכתוב אחר, תניהו ענין לנשכב לומר ש"שוכב" לאו דווקא, אלא כל משכב עם בהמה בכל אופן עונשו מיתה.

למדנו איפוא עונש בין לשוכב בין לנשכב, אך אזהרה מניין? — תלמוד לומר: "ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה" (ויקרא יח, כג).

למדנו מכאן אזהרה לשוכב עם בהמה, אזהרה לנשכב מניין? — תלמוד לומר: "לא יהיה קדש מבני ישראל" (דברים כג, יח), ואומר: "וגם קדש היה בארץ" (מלכים א' יד, כד), שכל הנבעל בעילות מגונות כתועבות הגויים הוא הקרוי "קדש", ואסרה התורה במפורש לעשות כן, אלו דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר: אינו צריך להוכחה זו, אלא הרי הוא אומר "לא תתן שכבתך" ואפשר להבין כך: "לא תתן שכיבתך".

בהמשך למדרשי ההלכה הללו מעלים את השאלה: מי שבא על הזכור והביא עליו זכר באותה שעה מה דינו?

אמר ר' אבהו: לדברי ר' ישמעאל חייב שתים, חדא [אחת] מ"לא תשכב" וחדא [ואחת] מ"לא יהיה קדש" על היותו נבעל. ולדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת, כי "לא תשכב" "לא תשכב" (בלשון נפעל) — חדא [אחת] היא ואין מענישים אדם על שני פרטי עבירה שעשה בהעלם אחת.

וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בבת אחת, מהו? אמר ר' אבהו: לדברי ר' ישמעאל חייב שתים: חדא [אחת] מ"לא תתן שכבתך" וחדא [אחת] מ"לא יהיה קדש". לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת, "שכבתך" ו"שכיבתך" חדא [אחת] היא.

ואילו אביי אמר: אפילו לדברי ר' ישמעאל נמי [גם כן] אינו חייב אלא אחת, דכי כתיב [שכאשר נאמר] "לא יהיה קדש" — בגברי כתיב [בגברים, במשכב זכור, נאמר] אבל לא במשכב בהמה.

ושואלים: אלא לפי דעת אביי לר' ישמעאל אזהרה לנשכב לבהמה מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת לו] אזהרה זו ממה שנאמר "כל שכב עם בהמה מות יומת" (שמות כב, יח), אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין לנשכב.

ואפקיה רחמנא [והוציאה, ביטאה התורה] דין זה לנשכב בלשון שוכב, ללמדנו: מה שוכב ענש והזהיר, אף נשכב ענש והזהיר.

הנרבע לזכר והנרבע לבהמה בבת אחת מהו? אמר ר' אבהו: לדברי ר' עקיבא חייב שתים, חדא [אחת] מ"לא תשכב" וחדא [ואחת] מ"לא תתן שכבתך", שבכל אחד יש איסור מיוחד. לדברי ר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת, כי אידי ואידי [זו וזו] שני האיסורים נובעים ממה שנאמר "לא יהיה קדש" הוא.

אביי אמר: אפילו לדברי ר' ישמעאל נמי [גם כן] חייב שתים, שנאמר "כל שכב עם בהמה מות יומת", אם אינו ענין לשוכב, שכן איסור זה כבר נלמד מ"ובכל בהמה לא תתן שכבתך" (ויקרא יח, כג), תניהו ענין לנשכב. ואפקיה רחמנא [והוציאה, ביטאה, התורה] את הדין לנשכב בלשון שוכב ללמדנו: מה שוכב ענש והזהיר — אף נשכב ענש והזהיר.

אבל הבא על הזכור והביא זכר עליו וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו כולם יחד, בין לר' אבהו בין לאביי הרי לשיטת ר' ישמעאל חייב שלש, שיש גם איסור "לא יהיה קדש", לשיטת ר' עקיבא חייב רק שתים.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: זכור לא עשו בו קטן כגדול, בהמה עשו בה קטנה כגדולה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] שלא עשו בו קטן כגדול? אמר רב: כוונתו, שלא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים כביאתו על ילד שהוא בן תשע שנים ומעלה, שמתשע שנים ומעלה ביאתו ביאה. ושמואל אמר: לא עשו ביאת ילד פחות מבן שלש שנים כבן שלש שנים.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו], ומה יסוד המחלוקת? ומסבירים, רב סבר: כל דאיתיה [שישנו] בשוכב — איתיה [ישנו] בנשכב, וכל דליתיה [שאינו] בשוכב ליתיה [אינו] בנשכב, וכיון שבשוכב אין חיוב בפחות מבן תשע, שביאת ילד פחות מבן תשע אינה נחשבת ביאה לכל דבר, הרי אף אם נשכב ילד פחות מבן תשע אין מתחייב בו בועלו.

ושמואל סבר: "משכבי אשה" כתיב [נאמר] לומר שדינו של זכר הנבעל, כאשה, מה אשה נחשבת ראויה לביאה מגיל שלש שנים — אף בזכר כן, ולכן לדעתו הבא על הזכר שהוא למעלה מבן שלש שנים — חייב.

תניא כוותיה [שנוייה ברייתא כשיטתו] של רב: זכר בן תשע שנים ויום אחד, ומברייתא זו למדים אנו שרק מבן תשע שנים ומעלה הוא "זכר" ובדרך אגב מתברר שעל שכזה מתחייבים במשכב זכר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

We have learned the punishment for homosexual intercourse, but from where is the prohibition derived? The verse states: “And you shall not lie with a male as with a woman; it is an abomination” (Leviticus 18:22).

We have learned from here the prohibition for the one who engages in homosexual intercourse actively. From where do we derive the prohibition for one who engages in homosexual intercourse passively? The verse states: “There shall not be a sodomite [kadesh] among the children of Israel” (Deuteronomy 23:18). And another verse, cited to clarify the meaning of the term kadesh, states: “And there were also sodomites [kadesh] in the land, they did according to all the abominations of the nations which the Lord drove out before the children of Israel” (I Kings 14:24). This is the statement of Rabbi Yishmael.

Rabbi Akiva says: It is not necessary to derive this halakha from the verse: “There shall not be a sodomite.” Rather, it says: “And you shall not lie [tishkav] with a male as with a woman.” Read into the verse: You shall not enable your being lain with [tishakhev] by a male.

§ The Gemara asks: From where do we derive that one who engages in intercourse with an animal is liable to receive capital punishment? It is as the Sages taught: “And if a man lies with an animal, he shall be put to death, and you shall kill the animal” (Leviticus 20:15). The word “man” excludes a minor boy. The phrase “lies with an animal” is referring to any animal, whether old or young.

The phrase “shall be put to death” refers to execution by stoning. Do you say that they are executed by stoning, or is it rather by one of all the other types of death penalty that are stated in the Torah? It is stated here: “You shall kill,” and it is stated there, with regard to an inciter: “But you shall kill him…and you shall stone him with stones and he shall die” (Deuteronomy 13:10–11). Just as there the verse states that an inciter is executed by stoning, so too here, one who engages in bestiality is executed by stoning.

We have learned the punishment for one who engages in bestiality actively, but from where do we derive the punishment for one who engages in bestiality passively? The verse states: “Whoever lies with an animal shall be put to death” (Exodus 22:18). If this verse is not needed for the matter of the one who actively lies with an animal, i.e., a male who sexually penetrates an animal, apply it to the matter of the one who causes an animal to lie with him, by being penetrated by the animal, i.e., any type of intercourse with an animal is punishable by death.

We have therefore learned the punishment for both one who engages in bestiality actively and one who engages in bestiality passively, but from where is the prohibition derived? The verse states: “And you shall not lie with any animal to defile yourself with it” (Leviticus 18:23).

We have learned the prohibition for one who engages in bestiality actively. From where do we derive the prohibition for one who engages in bestiality passively? The verse states: “There shall not be a kadesh among the children of Israel,” and another verse states: “And there were also kadesh in the land,” which shows that anyone who engages in intercourse in a way that is like the abominations of the nations is called a kadesh. This is the statement of Rabbi Yishmael.

Rabbi Akiva says: It is not necessary to derive the halakha prohibiting passively engaging in bestiality from this verse. Rather, it says: “You shall not lie [shekhovtekha],” which can be read as follows: You shall not enable your being lain with [shekhivatkha].

The Gemara discusses cases to which these halakhic expositions are relevant: What is the halakha of one who unwittingly engages in intercourse with a male, and unwittingly causes a male to engage in intercourse with him, within one lapse of awareness, i.e., without realizing in the interim that these behaviors are forbidden? Is he considered to have transgressed two separate prohibitions and therefore liable to bring two sin-offerings, or is he considered to have transgressed one prohibition twice and liable to bring only one sin-offering?

Rabbi Abbahu says: According to the statement of Rabbi Yishmael, he is liable for transgressing two different prohibitions: One is derived from the verse: “You shall not lie,” and the other one is derived from the verse: “There shall not be a sodomite,” which includes one who engages in homosexual intercourse passively. But according to the statement of Rabbi Akiva, he is liable for only one prohibition, as the prohibitions of “you shall not lie [tishkav]” and you shall not enable your being lain with [tishakhev] are one statement in the verse.

Similarly, with regard to one who unwittingly engages in intercourse with an animal, and then unwittingly causes an animal to engage in intercourse with him within one lapse of awareness, Rabbi Abbahu says: According to the statement of Rabbi Yishmael he is liable for transgressing two different prohibitions. One is derived from the verse: “You shall not lie,” and the other one is derived from the verse: “There shall not be a sodomite.” But according to the statement of Rabbi Akiva he is liable for only one prohibition, as the prohibitions of “you shall not lie [shekhovtekha]” and you shall not enable your being lain with [shekhivatkha] are one statement in the verse.

Abaye says: Even according to the statement of Rabbi Yishmael he is liable for only one prohibition, as when it is written: “There shall not be a sodomite,” it is written only with regard to intercourse with men, but not with regard to bestiality.

The Gemara asks: But according to Abaye, from where does Rabbi Yishmael derive the prohibition for one who engages in bestiality passively? The Gemara answers: He derives it from the verse: “Whoever lies with an animal shall be put to death.” If this verse is not needed for the matter of the one who actively lies with the animal, apply it to the matter of the one who causes the animal to lie with him.

And it is derived from the fact that the Merciful One expresses the halakha of one who engages in bestiality passively using the term for one who engages in bestiality actively: Just as with regard to one who engages in bestiality actively the Torah both punishes for this action and prohibits it, so too, with regard to one who engages in bestiality passively, the Torah both punishes for this action and prohibits it.

With regard to the case of one who was unwittingly sodomized by a male and then unwittingly was one with whom an animal copulated within one lapse of awareness, Rabbi Abbahu says that according to the statement of Rabbi Akiva he is liable for transgressing two prohibitions. One is derived from the verse: “You shall not lie with a male,” and the other one is derived from the verse: “You shall not lie with any animal.” According to the statement of Rabbi Yishmael he is liable for transgressing only one prohibition, as both this prohibition and that prohibition are derived from the verse: “There shall not be a sodomite.”

Abaye says: Even according to the statement of Rabbi Yishmael he is liable for transgressing two prohibitions, as it is written: “Whoever lies with an animal shall be put to death.” If the verse is not needed for the matter of one who engages in bestiality actively, as this prohibition is stated explicitly in the verse: “And you shall not lie with any animal” (Leviticus 18:23), apply it to the matter of one who engages in bestiality passively. And it is derived from the fact that the Merciful One expresses the halakha of one who engages in bestiality passively using the term for one who engages in bestiality actively: Just as with regard to one who engages in bestiality actively the Torah both punishes for this act and prohibits it, so too, with regard to one who engages in bestiality passively, the Torah both punishes for this act and prohibits it.

But with regard to one who unwittingly engages in intercourse with a male, and then unwittingly causes a male to engage in intercourse with him, and who unwittingly engages in intercourse with an animal, and then unwittingly causes an animal to engage in intercourse with him, performing all of these actions in one lapse of awareness, in this case, both according to Rabbi Abbahu and according to Abaye, the halakha according to the opinion of Rabbi Yishmael is that he is liable for transgressing three prohibitions; the ones mentioned above and the prohibition of: “There shall not be a sodomite,” whereas according to the opinion of Rabbi Akiva he is liable for transgressing only two prohibitions.

§ The Sages taught: With regard to intercourse with a male, the Torah does not deem a younger boy to be like an older boy; but with regard to intercourse with an animal, the Torah does deem a young animal to be like an old animal.

The Gemara asks: What does it mean that the Torah does not deem a younger boy to be like an older boy? Rav says: It means that the Torah does not deem the intercourse of one who is less than nine years old to be like the intercourse of one who is at least nine years old, as for a male’s act of intercourse to have the legal status of full-fledged intercourse the minimum age is nine years. And Shmuel says: The Torah does not deem the intercourse of a child who is less than three years old to be like that of one who is three years old.

The Gemara asks: With regard to what principle do Rav and Shmuel disagree? The Gemara answers: Rav holds that any halakha that applies to one who engages in intercourse actively applies to one who engages in intercourse passively, and any halakha that does not apply to one who engages in intercourse actively does not apply to one who engages in intercourse passively. Therefore, just as one who engages in intercourse actively is not liable if he is less than nine years old, as the intercourse of such a child does not have the halakhic status of intercourse, so too, if a child who is less than nine years old engages in homosexual intercourse passively, the one who engages in intercourse with him is not liable.

And Shmuel holds: It is written: “And you shall not lie with a male as with a woman,” indicating that the halakha of a male who engages in intercourse passively is like that of a woman; just as the intercourse of a woman has the halakhic status of intercourse from when she is three years old, the same is true with regard to a male who engages in intercourse passively. Consequently, in Shmuel’s opinion, one who engages in intercourse with a male who is older than three is liable.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav: One who engages in homosexual intercourse with a male aged nine years and one day,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תשכב אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש מבני ישראל וכתיב וגם קדש היה בארץ עשו ככל תועבות הגוים וגו'. דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אומר אינו צריך לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך. הבא על הזכר והביא זכר עליו לדברי רבי ישמעאל דמפיק לחיובי דנשכב מלא יהיה קדש חייב שתים לר' עקיבא דמפיק לתרווייהו לשוכב ולנשכב מלאו אחד לא תשכב אינו חייב אלא אחד וכדין הזה הבא על הבהמה והביא בהמה עליו:

ת"ר זכור לא עשה בו קטן כגדול כו' אמר רב לא עשו ביאת פחות מבן ט' שנים כבן ט' מאי טעמא כיון דאם ישכב פחות מבן ט' עם אחת מן העריות אין ממיתין על ידו כדתנן בנדה פ"ה בן ט' שנים ויום א' שבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מתות על ידו והוא פטור. ודייקינן מינה דווקא בן ט' שנים ויום אחד אבל פחות מיכן לא וכיון שהוא אין לו ביאה כך אין חייבין עליו בשוכב עם זכר. אבל בן ט' שנים ויום א' כיון שיש לו שכיבה ממיתין על ידו כך אם ישכבו עמו מתין השוכבין עמו והוא פטור ושמואל אמר לא עשו ביאת פחות מבן ג' כבן ג' מאי טעמא משכבי אשה כתיב. תניא כוותיה דרב הבא על הזכור בן ט' שנים ויום א':

הרובע את הבהמה אין אצל הבהמה שום חלוק בין גדולה לקטנה אלא בת יום אחד כבת מאה לחטא ומ"מ הזכר הרובעה או הנקבה הנרבעת מן הבהמה יש בהן חלוק אף להריגת הבהמה וכיצד הוא הדין גדול הרובע את הבהמה או גדולה הנרבעת מן הבהמה שניהם נסקלין ר"ל הבהמה והרובע או הנרבע הן שתהא הבהמה רבת שנים הן אף ביום לידתה ואחד הבהמה ואחד חיה ועוף בכללן קטן שרבע את הבהמה או הביאה עליו אם הוא בן תשע שנים ויום אחד היא נסקלת על ידו והוא פטור ואם הוא פחות מכן אף הבהמה אינה נסקלת וכן קטנה שהביאה בהמה על עצמה אם היא מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה היא פטורה והבהמה נסקלת על ידה ואם מכאן ולמטה אף הבהמה אינה נסקלת:

בהמה מנא לן אמתני' קאתי דמיירי באיש הבא על הבהמה והמביא בהמה עליו ועלה קא בעי בהמה מנא לן אבל האשה המביאה את הבהמה לא בעי דהא עונשה ואזהרתה בהדיא כתיבא אזהרה דכתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה עונש דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה אלא כי קא מבעיא ליה בבא על הבהמה מנא לן. דתנו רבנן איש כו' למדנו עונש לשוכב עם בהמה לנשכב לבהמה מנא לן והיינו טעמא דלא בעי נמי הכי גבי נשכב לזכור משום דבהדיא כתיב [שוכב] ונשכב בחד קרא דכתיב מות יומתו שניהם ומהיכא דאתי שוכב אתי נמי נשכב וכיון דאשמועינן בשוכב תו לא אצטריך לאשמועינן בנשכב דתרווייהו מחד קרא אתי אלא כי אצטריך לאשמועינן גבי נשכב לבהמה מנין ת"ל כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב דהא כתיב ואיש אשר יתן שכבתו תנהו ענין לנשכב לבהמה ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שיכב לומר לך מה שוכב בסקילה אף נשכב בסקילה עונש שמענו אזהרה מניין כו' לא יהיה קדש לר"י משמע ליה בזכר הנרבע בין לזכר בין לבהמה. ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר ובכל בהמתך לא תתן שכבתך לא לבועלה ולא ליבעל לה כדפרשינן לעיל וטעמא דר"ע דלא בעי לאפוקה מלא יהיה קדש דקסבר האי לא יהיה קדש אזהרה לב"ד הוא שלא יניחו קדשים וקדשות שעומדין לזנות כדרך שעושין עכשיו בארץ ישמעאלים אבל אזהרה לקדש גופיה לא משמע ליה לר"ע מהכא:

הבא על הזכר והביא זכר עליו כו' בשוגג קאי ולקרבן כגון דעבד תרווייהו בהעלם אחד כללא דמילתא כל היכא דאיכא חילוק לאוין אפי' בגוף אחד איכא חילוק חטאות וכל היכא דליכא חילוק לאוין ליכא חילוק חטאות וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחד ושוגג דזכור ובהמה כגון דאמר מותר אמר ר' אבהו לדברי ר' ישמעאל חייב שתים לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת. ואביי פליג עליה בהא בתרייתא וקאמר אף לדברי ר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת דהא ליכא אלא לאו דלא תתן שכבתך וכי תימא לא יהיה בגברי הוא דכתיב כלומר בנשכב לגברי אבל נשכב לבהמה אין כאן לשון לקדושות דאין זנות לבהמה כדאמרינן ביבמות מדקאמר רחמנא אתנן זונה ומחיר כלב הא אתנן כלב ומחיר זונה שרי דאין זנות לבהמה ואמרינן נמי התם מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי והכשירה ר' לכהונה וכי תימא אם כן היכי מצי אביי למימר דר' ישמעאל לאו לא יהיה קדש גמר לה והא במתניתא בהדיא קתני לה אזהרה לנשכב מנין ת"ל לא יהיה קדש איכא למימר דקסבר אביי דהתם לאו דוקא קתני אלא כגון אסמכתא בעלמא הוא דנקט. ובגמרא מקשינן אם כן אזהרה לנשכב מנא ליה ופשוטה היא. וכן הנרבע לזכר והנרבע לבהמה פשוטה היא. אבל הבא על הזכר והביא זכר עליו וגם בא על בהמה והביא בהמה עליו שהרי עשה ד' עבירות בהעלם אחד בין לר' אבהו דמפיק אזהרה לנשכב לזכור ולבהמה לר' ישמעאל מלא יהיה קדש בין לאביי דנפקא ליה הנרבע לזכור מלא יהיה קדש והנרבע לבהמה מכל שוכב עם בהמה הכא מודו תרווייהו דלר' ישמעאל חייב שלש חדא מלא תשכב וחדא מלא יהיה קדש דלכ"ע בנרבע לזכר כתיב לר' ישמעאל וחדא משום לא תתן שכבתך אבל משום הנשכב לבהמה לא מיחייב דלר' אבהו מלא יהיה קדש הוא דנפקא ליה לר' ישמעאל והא חייבתיה חדא משום לא יהיה קדש ולאביי נמי דנפקא ליה מכל שוכב כי כתיבא אזהרה בשוכב כתיבא ונשכב מהקישא הוא דאתי וכיון דחייבתיה משום אזהרה דשוכב תו לא אחייביה אנשכב דתרווייהו מחדא אזהרה קא אתו לר"ע חייב שתים חדא משום הבא על הזכור והביא זכר עליו דלא כתיבא בהו אלא חדא אזהרה לר"ע דנפקא ליה תרווייהו מלא תשכב וחדא משום הבא על הבהמה והביא בהמה עליו דנפקי ליה מלא תתן שכבתך:

ת"ר זכר לא עשה בו קטן כגדול ובהמה עשה בה קטנה כגדולה האי קטן וגדול דקתני בנרבע קאי ולענין חיובא דרובע קא מיירי ואיבעיא לן מאי לא עשו בו קטן כגדול אילימא דלא מיחייב אלא אגדול ממש הא קתני לעיל בין גדול בין קטן וקרא נמי כתיב את זכר סתמא ומשמע בין גדול בין קטן אלא הא קמ"ל דאע"ג דלא בעינן גדול ממש מקצת גדול בעינן ואיפליגו בה רב ושמואל רב אמר לא עשו בו ביאת פחות מבן תשע כבן תשע אלא הבא על פחות מבן ט' פטור ושמואל אמר לא עשה ביאת פחות מבן ג' ויום אחד כבן שלש שאם בא על פחות מבן שלש פטור אבל הבא על בן ג' שנים ויום אחד לשמואל איחיובי מיחייב. במאי קא מפלגי רב סבר כל דאיתיה בשוכב כו' קסבר רב כיון דאזהרת שוכב ונשכב מחד קרא נפקא לן ילפי מהדדי מדאפקינהו בחד לישנא כל דליתיה בתורת שוכב לחייב את הנשכב לו ליתיה בתורת נשכב ליחייב את שוכבו ופחות מבן תשע כיון דליתיה בתורת שוכב ליחייב את הנשכב לו אפי' (בשוכב) [בנשכב] גדול ובר עונשין דהא פחות מבן ט' לאו בר ביאה הוא כדאמרינן לקמן בשמעתין בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו וכו' הילכך בתורת נשכב נמי ליתיה לחייב את שוכבו. ושמואל סבר משכבי אשה בת ג' שנים ויום אחד מחייב את שוכבו. תניא כוותיה דרב הבא על הזכור שהוא בן ט' שנים ויום אחד חייב הא אם בא על פחות מבן ט' שנים ויום אחד פטור הבא על הבהמה והאשה המביאה את הבהמה בין כדרכן בין שלא כדרכן חייב וכיון דלאו אורחייהו הוא בין כך ובין כך רביעה מיקריא:

גמרא נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן כי הרוג תהרגנו מה להלן בסקילה כו' בסמ"ג לאוין צ"ה מייתי עוד קרא ואומר והרגת את האשה מות יומתו דמיהם בם כו' ע"ש ומהרא"ש בביאוריו האריך בזה דאיצטריך לאתויי תרווייהו קראי אבל בכל נוסחי תלמוד שלנו לא מייתי רק קרא דכתיב במסית כי הרוג תהרגנו ונראה דלא מייתי הג"ש מקרא דסמיך ליה והרגת את האשה וגו' כדמייתי בסמ"ג משום דאיהו גופיה מג"ש דדמיהם בם יליף עונש סקילה וניחא ליה לאתויי הג"ש ממסית דביה מפורש עונש סקילה וק"ל:

שם אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב כו' כתב עוד בסמ"ג שם ויש להסתפק למה לא נלמד עונש לנשכב מלשון שכבתו הנשמע גם שכיבתו עכ"ל ור"ל ר"ע דיליף הכי באזהרה קרי ביה לא תתן שכיבתך ה"ל ללמד כן בעונש אשר יתן שכיבתו נראה דלאו קושיא היא דודאי לבתר דגלי העונש לשניהם לשוכב ולנשכב כגון לעיל בזכר דכתי' שניהם דמיהם בם וגו' והתורה לא תענש אא"כ הזהיר ע"כ אית לן לאפוקי אזהרת שוכב ממשמעות' נמי לאזהרת נשכב וקרי ביה לא תושכב אבל בבהמה אי לא הוה כתיב העונש לנשכב בהדיא מהיכא תיתי לן להוציא המקראות מן המשמעות בין שכבתו דעונש ובין שכבתך דאזהרה לעונש ולאזהרה לנשכב אבל לבתר דיליף העונש לנשכב מכל שוכב גו' באא"ע כו' מפקינן גם אזהרה ממשמעות וקרי ביה שכיבתך דודאי התורה לא תענש אא"כ הזהיר וק"ל:

בפירש"י בד"ה (מה) [וגם] קדש כו' והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה כו' מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע עכ"ל והא דלא יליף בפשיטות תועבה האמור באזהרה מתועבה האמור בעונש מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף התועבה הנאמר באזהרה אף נשכב במשמע משום דא"כ לר' ישמעאל נמי לא היה חייב אלא אחד בבא על הזכר והביא זכר עליו כיון דתרוייהו מלא תשכב נפקי וק"ל:

תוס' בד"ה עשו כתועבות כו' א"כ כל עריות נמי ליחייב שתים משום לא יהיה קדש כו' עכ"ל ויש לדקדק ומאי קושיא מכל עריות לפירש"י הא איכא בריש כריתות מאן דבעי קרא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו ולא ס"ל כר' אליעזר דאמר דלאוין מחלקין כמ"ש התוספות גופייהו לקמן לחד תירוצא דבבא על הזכר והביא הזכר עליו לא מחייב ב' אלא משום דהוי ב' מיני ביאות וא"כ ואימא לפירש"י נמי לכך לא ליחייב ב' בכל עריות דלא אמרינן הלאוין מחלקין בגוף אחד ובחד ביאה ויש ליישב דלאו דוקא בכל העריות אלא בכה"ג בעריות דאיכא ב' מיני ביאות כגון בבא על אביו והביא אביו עליו או בבא על אחי אביו והביא אחי אביו עליו דליחייב ב' חוץ מלאו דזכר משום לאו דלא יהיה קדש ומשום לאו דגופייהו ודו"ק:

בא"ד ויש לפרש משום דבתר זכר כתיב וכל בהמה כו' וכאילו כתיב תועבה בגופייהו עכ"ל ויש לדקדק דאכתי מיהת תיקשי להו משוכב דזכר דכתיב תועבה בגופיה ליחייב ב' משום לא יהיה קדש ומשום לאו דגופיה ומתוך הסוגיא משמע דלא מחייב משום לא יהיה קדש בשוכב מדלא קאמר תלמודא הבא על הזכר לחוד לרבי ישמעאל חייב ב' ולרבי עקיבא חייב א' ולמאן דלית ליה כרבי אליעזר דהלאוין מחלקין ניחא אבל לחד תירוצא שכתבו התוספות לקמן דהסוגיא אזלא כר"א דהלאוין מחלקין קשה ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה הבא על הזכר והביא כו' אע"ג דבריש כריתות בעי קרא לחלק כו' עכ"ל ולעיל בבא על אביו ועל אחי אביו דמחייב תרתי לא קשיא להו דהתם שני שמות הויין לאו דזכר ולאו דערות אביך ואחי אביך ולכ"ע לקי תרתי על ב' לאוין דב' שמות אף על גב דהוי חדא ביאה דמה"ט לכ"ע בעי מיעוטא דאמך היא למעט אשת אב וכן אביך היא אתי למעט א"א לר"י ולרבנן מחייב תרתי דלית להו מיעוטא ומחייב על ב' לאוין בב' שמות אבל אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו לא מקרי שמות מחולקין כיון דגוף א' הוא וכולן מין אחוה הוא וק"ל:

בד"ה ואפקיה רחמנא כו' לרבי אבהו הא דאפקיה לנשכב בלשון שוכב איצטריך לכדדרשינן בפ"ק כו' עכ"ל עונש לנשכב דיליף באא"ע מכל שוכב גו' אינו מפורש שהוא סקילה ואיכא למימר נמי לרבי אבהו מדאפקיה לנשכב בלשון שוכב וכ"כ הסמ"ג אלא שהתוספות ניחא להו לאתויי מילתא דקאמר התלמוד בפרק קמא בהדיא דהוא ובהמה בכ"ג ועיין בזה מש"כ בפרק קמא וק"ל:

רש"י בד"ה בין לר' אבהו כו' נפקי ולאביי בא כו' כצ"ל:

בד"ה זכה לא כו' והכי קאמר לחייב שוכבו דאמר כו' קטן שמעינן הכא כו' כצ"ל:

בד"ה תניא נמי כו' ולחייב את הנשכב גדול קאמר מאי שנא כו' כצ"ל והס"ד:

גמרא אזהרה לנשכב (ר"ל לזכר) מנין. עי' פירש"י בכריתות (ג) ד"ה דא"ר אבהו:

שם קרי ביה לא תשכב. לכאורה נראה דר"ל בנקודות נפעל תשכב ושי"ן דגושה וכ"ה בהגה' הב"ח אבל מהמהרש"א לקמן בד"ה אם א"ע נראה שהיתה גירסתו תושכב מבנין הפעל. ובכריתות הגי' תשכיב מהפעיל:

שם אזהרה לנשכב (לבהמה) מנין ת"ל לא יהיה קדש כו'. עפירש"י ותוס' וק"ל דמ"מ מנלן דנשכב לבהמה מיקרי תועבה דהא בפ' עריות (דעלה כתיב כי את כל התועבות האל או לפי' התוס') לא הוזכר נשכב לבהמה ואולי זהו כוונת אביי במה שאמר דכי כתיב כו' בגברי כתיב ודלא כפירש"י:

שם ת"כ דרב זכר בן ט' כו'. צ"ל זכור וכדמשמע מפירוש רש"י:

רש"י ד"ה וגם קדש. האמור מה תועבה האמור שם קאי אף אנשכב אף תועבה האמור אצל לא יהיה קדש אף נשכב במשמע. כצ"ל:

רש"י ד"ה ונאמר להלן. במסית. הס"ד ואח"כ צ"ל ד"ח מה להלן בסקילה. דכתיב וסקלתו באבנים. ויש לקיים בדוחק קצת גם הגי' שלפנינו:

רש"י ד"ה כתועבת הגוים. כי את כל התועבות האל עשו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בהמה. עשה בה קטנה כגדולה. כצ"ל כבגמרא:

תד"ה עשו. דבתר זכור כתיב ובכל בהמה כו'. כצ"ל:

תד"ה הבא עה"ז והביא זכר (כצ"ל). כיון שהם ב' ביאות. והמערה בעצמו דאר"א לקמן דמחייב תרתי צ"ל דהוי ג"כ כב' ביאות שוכב ונשכב ועמש"א בסמוך: מש"כ הרש"א דאחותו שהיא אחות אביו כו' לא מיקרי שמות מחולקין בכריתות שם ובמכות (יד) אמרי' להדיא (דאין) [דהן] שמות מחולקין:

תד"ה הנרבע. עכה"ד. לפ"ד נראה דה"ה הבא על זכור והביא עליו זכר דלר"ע א"ח אלא אחת הוא אפי' בשני זכרים. וכן הבא עה"ב והביא בהמה עליו דא"ח אלא אחת לר' אבהו אליבא דר"ע ולאביי לכ"ע הוי אפי' בב' בהמות וזה דלא כהרמב"ם בפ"ה מהל' שגגות ה"ג ולכאורה דעת התוס' מוכרחת ולפלא שלא העירו בזה מנו"כ. שוב בא לידי ס' שעה"מ וראיתי שהאריך בזה בפי"ז מהל' איסורי ביאה הי"א ודע דק"ל על מה שפסק שם הרמב"ם וברפ"ד כר"ע בבא עה"ז והביא זכר עליו דא"ח אלא אחת דלכאורה ה"ל לפסוק כר"י דהרי ר"א אמר לקמן גבי המערה בעצמו דמחייב תרתי ואולי דלאו תרתי חטאות קאמר אלא שני איסורים:

תוס' ד"ה הנרבע וכו' דדרשינן ואשה. עיין שער המלך פרק י"ז הלכה י"א מהלכות איסורי ביאה:

בגמרא אזהרה לנשכב מניין: הקשה המהרש"א דנילף בקיצור בגז"ש דתועבה תועבה. ולפענ"ד לק"מ דהא ודאי לא שייך למילף גז"ש מקרא דוגם קדש היה בארץ דנביאים אלא ע"כ אין זה רק גילוי מלתא דלשון לא יהי' קדש פירושו נשכב זכר וכעין מה דילפינן בפ"ק דפסחים בדיקת חמץ ע"י נר חפוש מחפוש וחפוש מנר וא"כ לא נמסרה הגזירה שוה כלל לא הך דתועבה ולא הך דקדש וממשמעות הכתוב אין למילף דהאי לא תשכב פירושו ג"כ הנשכב כמו תועבה עשו שניהם דהא אין במשמעות דלא תשכב נשכב כלל לר' ישמעאל אכן מ"מ אכתי יקשה כיון דילפינן מוגם קדש היה בארץ דמשמעות דלא יהיה קדש קאי בין אשוכב בין אנשכב כמו שפירש"י דאף נשכב במשמע א"כ ל"ל אזהרה דלא תשכב אשוכב כלל נילף ג"כ מלא יהיה קדש אכן בזה י"ל כתירוץ המהרש"א דאצטריך לחייב ב' בבא על הזכר והביא זכר עליו לר' ישמעאל:

בבהמה בין גדולה בין קטנה: לכאורה יש להבין איך שייך בבהמה חילוק כלל בין גדולה וקטנה אכן לפי מה שפי' הר"ן לעיל בהא דאיש פרט לקטן דגבי זכר דלא אצטריך למעט קטן שהוא פחות מבן י"ג דלא ליחייב דזה פשיטא כיון דאינו ב"ע ולא אצטריך אלא למעט קטן פחות מבן תשע דאין הנשכב חייב על ידו דאין ביאתו ביאה וא"כ גם גבי בהמה הוי הפי' כן דאם הוא פחות מבן ט' שאינו ראוי לביאה אין הבהמה נסקלת על ידו וכדאמרינן בנדה (דף מ"ה) והשתא קאמר דבבהמה אין חילוק בין בהמה גדולה לקטנה פי' בין שהיא ראוי' לביאה או לא דהא ודאי דגם בבהמה זמן ראוי' לביאה יש כמו באדם עיין רפ"ג דבכורות והוי הך בין גדולה בין קטנה דבהמה דומיא דפרט לקטן דקתני ברישא:

לא תתן שכבתך: עיין בר"ן שדבריו מגומגמין מחמת טעות שנפל בהם וכוונתו נראה שפי' דמה דקאמר קרי בי' לא תתן שכבתך פי' שלא תפרש האי שכבתך לשון שכבת זרע כמו שכבת הטל דזה לא יהיה שייך רק בשוכב להכי קאמר דהפי' הוא לא תתן שכבתך שהוא לשון שכיבה וזה שייך בין בשוכב בין בנשכב:

לדברי ר' ישמעאל חייב שתים: עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל על כריתות (דף ד' ע"א) בתוס' ד"ה ר"י:

הבא על הבהמה והביא בהמה עליו: א"ל לדברי ר' אבהו איך אוקמי לתירוץ דר' יוחנן רבי' בכריתות (דף ג' ע"א) דמתרץ שם לעולם תנא גברא קחשיב כו' הא אמר אביי הבא על הבהמה כו' וא"כ לר' אבהו ניתני נמי הבא על הבהמה דז"א כיון דמסקינן הכא הבא על הזכר והביא זכר עליו הבא על הבהמה והביא בהמה עליו לכ"ע לר"י חייב ג' לר"ע חייב ב' א"כ גם לר"א כיון דחשיב כבר ב' משום בא על הזכר והביא זכר עליו אין כאן משום בהמה רק א' והא דנקט אביי משום דבתרא הוא וכמ"ש בחידושי לכריתות ומהרב בעל באר שבע שם במכ"ה נעלם זה. אכן אכתי קשה לר"ל דסובר לקמן (דף ס"ה ע"א) דחלוקים במיתה מקרי חילוק לענין חטאת א"כ בהא דאמרינן לקמן דהנרבע לזכר ולבהמה לר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת ע"כ לא אזלא אליבי' דהא חלוקין הן לענין מיתה א"כ לר"ל בבא על הזכור ובהמה והביא זכר ובהמה עליו חייב ד' וא"כ קשה קושית הגמרא דשם דניתני ג"כ הבא על הבהמה והביא בהמה עליו וצ"ל דר"ל מתרץ כר"א משמי' דרב בכריתות שם:

ושמואל סבר משכבי אשה: ק"ק כיון דמצרכינן משכבי אשה להכי איך ילפינן לעיל מיני' ביאה שלא כדרכה ובשלמא לפי' רש"י דילפינן שלא כדרכה מדכתיב לשון רבים דמשמע ב' משכבות א"ש דמוכח גם הא מדכתיב הך דרשה גבי זכור דוקא אבל לפי' הר"ן דאתיא כן מדקרא למשכב שלא כדרכה משכב אשה א"כ ע"כ צריך לכתוב כן גבי זכר א"כ הא מנ"ל וי"ל דתרתי שמעינן מינה א"נ תרי משכבי אשה כתיבי חד בעונש וחד באזהרה ועיין בתוס' לקמן (דף ע"ג ע"א) בד"ה הרי זה:

ברש"י ד"ה רב סבר. הואיל ואזהרת נשכב משוכב אתי: לפ"ז לר' ישמעאל דלא יליף אזהרת נשכב משוכב גם אליבא דרב חייב בנשכב אפילו בפחות מבן ט' א"כ י"ל מה שהקשה הר"ן לעיל בברייתא דקתני אשר ישכב את זכר בין קטן בין גדול והכא קתני לא עשו בו קטן כגדול די"ל דברייתא דלעיל כר' ישמעאל וברייתא דהכא כר"ע:

בד"ה ותניא נמי הכי. דאלו בשוכב לא קאמר זכור: מפי' רש"י נראה דגריס הכא זכור בן ט' שנים ויום א' והיינו לפי מה שכתב לעיל בד"ה חייב ב' דאין נקרא זכור אלא נקב המשכב אבל מפי' הרמב"ם נראה איפכא וכמ"ש התוס' יו"ט ולפי פי' הרמב"ם היא הגירסא בברייתא זכר בן ט' שנים ויום א' וכמו דגרסינן בגירסא שלפנינו:

בתוספות ד"ה עשו כתועבות. א"כ כל עריות נמי ליחייב ב': עיין מהרש"א שנדחק בפי' קושיא זו ולפענ"ד קושייתם אינה דליחייב ב' חטאות אלא לענין מלקות דבכל חייבי כריתות שלוקין כדקתני במכות (ר"פ אלו הן הלוקין) לילקי ב' גם אלא יהיה קדש דא"ל הא לא יהיה קדש אזהרה הוא לזכר ובהמה וא"כ הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאין לוקין עליו דהא אליבא דר' ישמעאל קיימינן דסבר במכות (שם) דלוקין:

בא"ד. וי"ל משום דבתר זכור כתיב: עיין במהרש"א וק"ק דאכתי גבי שוכב ליחייב ב' גם משום לא יהי' קדש דהא ע"כ הכי ילפינן נשכב דלא יהיה קדש ילפינן מוגם קדש היה בארץ מה להלן תועבה אף כאן תועבה וא"כ נחשב כאלו כתיב תועבה בגופי' והדר ילפינן תועבה מתועבה מה תועבה האמור גבי בהמה בבא על הבהמה איירי אף תועבה האמור בלא יהיה קדש כן ואם אינו ענין לשוכב כיון דכבר כתיב לאו בגופי' תנהו ענין לנשכב וא"כ נילף עכ"פ גם שוכב מיני'. אכן באמת י"ל בדעת רש"י כיון דאמרינן בפסחים (דף כ"ד ע"א) כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי א"כ כיון דהכא ע"כ אמרינן ג"כ הכי דאל"כ מנ"ל נשכב כלל דלמא רק אשוכב קאי דבי' כתיב תועבה וע"כ צ"ל דהיכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאוי יתירי ולכן לא מוקמינן רק אנשכב ולא אשאר עריות דאי הוי שייך למילף גם שאר עריות מיני' יקשה מנ"ל לאוקמא אנשכב כלל כיון דלא נזכר בהך פ' אחרי מות דכתיב בה תועבה:

בד"ה הבא על הזכר. אע"ג דבריש כריתות בעי קרא: עיין במהרש"א ותירוצו תמוה שכתב בהך דאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו מקרי שם א' ושם בכריתות (דף ב' סוף ע"ב) מבואר דמקרי שמות מחולקין וביותר מבואר כן בתוס' (שם) ד"ה אחותו ובגמ' (שם דט"ו ע"א) ע"ש. אכן בלא קושית המהרש"א עוד י"ל מאי מקשו התוספות דאף דמצרכינן שם קרא על אחותו מ"מ השתא דגלי קרא גבי אחותו דחייבים בגוף א' ושמות מחולקים למה לא נילף גם בשאר עריות מינה דהא כל דין לחלק אתיא מהיקשא דעריות לאחותו כמבואר בכריתות (שם) ופירכא לא שייך על זה דאין משיבין על ההיקש וכדמוכח מאותה סוגיא דכריתות גופא והנראה בזה כיון דהך היקשא דר' יונה הוא דבסוף פ' עריות כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ובזה הוקשו כל העריות וכמבואר בגמ' (שם דף ב' ע"ב) וא"כ לא הוקשו לאחותו רק מה דכתיב באותה פרשה וכיון דנשכב דזכר לא כתיב בפ' עריות דהא מלא יהיה קדש נפקא לכן שפיר הקשו התוס' מנ"ל לחלק בזה דמאחותו ליכא למילף כיון דאינו בכלל היקשא. [ובמה מצינו ליכא למילף מאחותו דמה לאחותו שכן איסור בת אחת היא משא"כ בבא על הזכר והביא זכר עליו דמשכחת דאיסור שוכב קדים לאיסור נשכב כגון שהשוכב כבר הי' בן י"ג שנה ויום א' בעוד שהנשכב הי' פחות מבן ט' אבל בהיקשא שפיר ילפינן מאחותו דאין משיבין על ההיקש ובזה י"ל מה שהקשו התוס' (שם דף ט"ו ע"א) בד"ה ליחייב ע"ש ודוק]. אבל מערות אביו וזכור לק"מ דהם כתיבי בפ' עריות וא"כ הם בכלל היקשא וילפינן שפיר מאחותו:

בא"ד. א"נ סוגיא דהכא כר"א: תירוץ זה לא שייך לפי מה שכתבו התוס' במכות (דף י"ד ע"א) בד"ה הכי גריס רש"י עוד יש מפרשים דשפיר אצטריך דרשה לאחותו כו' ע"ש והיא גם שיטת רש"י במכות ומהתוס' נראה שהיה להם גירסא אחרת בדברי רש"י וצ"ל דהי"מ שם סברי כתי' ראשון של התוס' דהכא:

הנרבע לזכר. משום דדרשינן ואשה: א"ל דאכתי נילף בהיקשא דרבי יונה מואשה דחייב על כל אחד ואחד דהא כל דין חילוק משם ילפינן די"ל דלא שייך למילף בהיקשא אלא מה דכתיב בפ' עריות וכנ"ל וכיון דנרבעים לר' ישמעאל מלא יהיה קדש אתו אינן בכלל ההיקש וכמ"ש למעלה ולכן מצרכינן ג"כ והיא שפחה לחייב על כל שפחה ושפחה ולא ילפינן מנדה והנה התוס' בכריתות (דף ט' ע"ב) בד"ה והיא שפחה הקשו תימא דהכא בעינא לחלק אע"ג דבגופין מחולקין כו' ע"ש. ולכאורה י"ל כיון דנדה ושפחה לא הוי יכלינן למילף מהדדי דבכל א' יש חומרא שאינה בחבירו דבנדה יש כרת ובשפחה חייבין על השוגג כמזיד וא"כ לא הוי נדה ושפחה ב' כתובים הבאים כא' דצריכין לכתוב תרווייהו אבל השתא דכתיבי תרווייהו ילפינן שבת ואותו ואת בנו במה הצד מהן ובזה מתורץ קושית התוס' דשם. אך דלפ"ז קושית התוס' דהכא במקומה עומדת דא"ל כתירוצם דשאני התם דכתיב ואשה ובשפחה והיא שפחה דאכתי נילף במה הצד מתרווייהו כמו בשאר דוכתי וצ"ע:

תוספות ד"ה עשו כתועבה. עמ"ש הרב מהרש"א בחידושי הלכות והשיג עליו הרב מהר"ר צמח צרפתי וז"ל ולא דק דרש"י ס"ל לאוין מחלקין כמש"ל גבי בא על אביו וכו' בכל שני לאוין א"נ כתיב דלקמן עכ"ל:

וגם קדש היה בארץ. מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכור דכתיב אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע: וגם קדש היה בארץ. לשון זנות דכתיב כתועבות הגוים ומשכב זכור תועבה היא: לא תשכב. קרי ביה נמי לא תשכב: ונאמר להלן במסית. דכתיב וסקלתו באבנים: לנשכב מניין. זכר שנרבע לבהמה: אזהרה מניין. בשוכב בהדיא כתיב ובכל בהמה לא תתן שכבתך אבל נשכב בזכר לא כתיב: כתועבות הגוים. האי נמי מתועבותיהם הוא דכתיב בפרשת עריות (ויקרא יח) כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ: הבא על הזכור והביא זכר עליו. בהעלם אחת: חייב שתים. דשני לאוין הם דמתרי קראי אתו לפיכך חלוק חטאות ביניהם והביא זכר עליו גרסינן ולא גרסינן זכור דלא מקרי זכור אלא נקב המשכב: לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת. דכיון דמחד קרא נפקי אין חלוק חטאות ביניהם: דכי כתיב לא יהיה קדש. בזנות דגברי כתיב אבל לבהמה אין זנות כדילפינן ביבמות (דף נט:) מאתנן זונה ומחיר כלב ולא שייך בה לשון קדשות והאי דתניוה תנא לעיל לא יהיה קדש לרווחא דמילתא אבל עיקר אזהרה לאו מהתם: אלא מנא לן נפקא ליה מכל שוכב. דאפיקתיה לעונש לנשכב בלשון שוכב לילפיה משוכב לאזהרה הלכך אזהרה לשוכב ונשכב מלאו דלא תתן שכבתך הוא חד במשמעותיה וחד מדאיתקש לחבריה וכיון דחד לאו לתרוייהו אין חלוק חטאות ביניהם: אביי אמר אף לדברי ר' ישמעאל חייב שתים. דכי כתיב לא יהיה קדש בגברי הוא דכתיב כדאמרן לעיל ונרבע לבהמה לאו מיניה יליף אלא מדאפקיה בלשון שוכב ואיכא לאו דלא תתן שכבתך: בין לרבי אבהו בין לאביי לר' ישמעאל חייב שלש. לרבי אבהו בא על הזכור מלא תשכב הביא זכר עליו מלא יהיה קדש בא על הבהמה מלא תתן שכבתך אבל משום נרבע לבהמה לא מחייב בהדיא הביא זכר עליו דמחד קרא נפקי ולאביי בא על הזכור והביאו עליו תרי נינהו ואת זכר לא תשכב ולא יהיה קדש בא על הבהמה והביאה עליו מלא תתן שכבתך אבל משום נרבע לבהמה לא מחייב דכיון דחזינן נרבע מהאי קרא וכל שוכב עם בהמה מדאפקיה רחמנא בלשון שוכב לא מחייב אלא אחת כיון שאינן חלוקין בלאוין: זכור לא עשה בו קטן כגדול. בנשכב מיירי והכי קאמר ליחייב שוכבו כדאמרינן לעיל אשר ישכב את זכר בין גדול בין קטן ואשמעינן הכא דלאו בכל קטנים קאמר אלא דלא בעינן בני עונשין לחייב שוכבו אבל גדול קצת בעינן ולקמן פריך מאי היא: בהמה עשה בה גדולה כקטנה. לחייב את הרובעה: מאי לא עשו בו קטן כגדול. איזהו קטן פטור שוכבו ואיזהו דקרית ליה גדול לחייב שוכבו דהא פשיטא לן דלאו גדול ממש ובר עונשין בעי דהא את זכר כתיב בין גדול בין קטן: לא עשו בו ביאת פחות מבן תשע וכו'. אם בא על פחות מבן תשע פטור ולקמן מפרש טעמא: רב סבר. הואיל ואזהרת נשכב משוכב אתא כדר' עקיבא כל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב ושוכב פחות מבן תשע הבא על הזכור גדול ובר עונשין אינו מחייבו מיתה דהא לאו ביאה היא כדאמרינן במסכת נדה (דף מה.) ולקמן מייתי לה בשמעתין בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו וכו' הלכך נשכב פחות מבן ט' נמי אינו מחייב את שוכבו: ושמואל סבר משכבי אשה כתיב. בזכר ואשה בת ג' שנים ראויה לביאה ומחייב שוכבה מיתה וזכר נשכב נמי ל''ש: תניא נמי הכי וכו'. בן תשע שנים ויום אחד הוי זכור הא פחות מכן לא הוי זכור ובנשכב קאמר דאילו בשוכב לא קאמר זכור ועוד אי בשוכב קאמר ולחייב את הנשכב גדול קאמר מאי שנא זכור דנקט כל עריות נמי לא ניחייבו על ידי ביאת קטן פחות מבן תשע:
עונש שמענו אזהרה מניין. ומהך ג''ש דדמיהם בם לא משמע ליה לאפוקי מה להלן ענש והזהיר: עשו כתועבות הגוים. גבי זכור ניחא דיליף שפיר משום דכתיב בהו תועבה בגופיה אבל בבהמה לא כתיב תועבה בגופיה ואי כפ''ה דכתיב בפרשת עריות כי את כל התועבות אם כן כל עריות נמי ליחייב שתים משום לא יהיה קדש ומשום לאו דגופייהו ויש לפרש משום דבתר זכור כתיב וכל בהמה וי''ו מוסיף על ענין ראשון וכאילו כתיב תועבה בגופייהו: הבא על הזכור והביא זכר עליו. אע''ג דבריש כריתות (דף ב:) בעי קרא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו הכא חייב לר' ישמעאל ב' כיון שהן ב' ביאות אע''ג דליכא קרא לחלק אי נמי סוגיא דהכא כרבי אלעזר דאמר התם (דף ג.) כ''מ שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חלוק חטאות בינייהו דלאוין מחלקין: ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב. לר' אבהו הא דאפקיה לנשכב בלשון שוכב איצטריך לכדדרשינן בפרק קמא (דף טו.) דהוא ובהמתו בכ''ג: הנרבע לזכר ונרבע לבהמה. אף על גב דגופות מוחלקים לא מחייב רבי ישמעאל אלא אחת וגבי ה' נשים נדות דפרק אמרו לו (כריתות דף טו.) וה' שפחות חרופות דפרק ד' מחוסרי כפרה (שם דף ט.) דמחייב על כל אחת ואחת משום דדרשינן (שם) ואשה לחלק על כל אשה ואשה והיא שפחה לחייב על כל שפחה ושפחה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד