א אגב הפסוק האחרון שנזכר, מביאים את מה שאמר ר' יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו לאחר שהסיתו לחטוא, ושב בתשובה, ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב [שנאמר]: "זבח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג) ושתי הנו"ן מכוונים כנגד שני עולמות.

ועוד אמר ר' יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים אם אדם מקריב עולה — שכר עולה בידו, אם מקריב מנחה — שכר מנחה בידו, ולא עוד. אבל מי שדעתו שפלה, שהוא עניו בעיני עצמו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא, יט), "זבחי" לשון רבים. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (תהלים נא, יט).

ב משנה היה הנאשם רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו: התודה על פשעך, שכן דרך כל המומתין שהם מתודין, שכל המתודה ומתחרט יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה" (יהושע ז, יט), כלומר, התוודה לפניו. ואכן מיד לאחר מכן נאמר: "ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי" (יהושע ז, כ). ומנין שכיפר לו וידויו לעכן — שנאמר: "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה" יהושע ז, כה), ויש לדייק משם: ביום הזה שדנים אותך אתה עכור, ואי (אין) אתה עכור לעולם הבא.

ואם אינו יודע להתוודות מחמת בורותו או מחמת בלבול הדעת, אומרים לו: אמור סתם: "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי". ר' יהודה אומר: אם היה הנאשם יודע שהוא מזומם, כלומר, שעדים זוממים גרמו לו למות שלא כדין אומר: "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה". אמרו לו: אם כן יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות את עצמו, אלא מי שאינו אומר כן מעצמו אין מלמדים אותו לומר כך.

ג גמרא כיון שהוזכר חטאו של עכן מביאים כמה דרשות באותו ענין. תנו רבנן, יהושע אמר לו "שים נא כבוד" (יהושע ז יט), ומסבירים: אין "נא" אלא לשון בקשה.

וטעם הדבר — בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע "חטא ישראל" (יהושע ז יא), אמר לפניו יהושע: רבונו של עולם, מי הוא זה שחטא? אמר ליה [לו]: וכי דילטור (מלשין) אני? לך הפל גורלות ותמצא. הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן. אמר לו עכן: יהושע, בגורל אתה בא עלי? וכי אפשר להביא ממנו ראיה? והרי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל בעל כרחכם על אחד מכם הוא נופל ומה אתה מוכיח מן הגורל? אמר לו: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שכן עתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: "אך בגורל יחלק את הארץ" (במדבר כו, נה), ובגללך עלולים לערער על הגורל, ולכן "שים נא", בלשון בקשה,

"ותן לו תודה" (יהושע ז, יט) אמר רבינא שחודי שחדיה במילי [שיחד אותו בדברים], שאמר: כלום נבקש ממך אלא הודאה בלבד, תן לו תודה והיפטר. מיד "ויען עכן את יהשע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי (יהושע ז, כ).

על הלשון "כזאת וכזאת" אמר רב אסי אמר ר' חנינא: מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים, שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר: "וכזאת וכזאת עשיתי", הרי שעשה גם קודם פעמיים כחטא זה. ר' יוחנן אמר משום (בשם) ר' אלעזר בר' שמעון: בחמשה חרמים מעל, ארבעה במלחמות שהיו בימי משה, ואחד בימי יהושע, שנאמר: "אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" (הרי ארבעה שעבר מתחילה).

ושואלים: ועד השתא [עכשיו] מאי טעמא [מה טעם] לא איענוש [נענשו בשבילו] כבפעם זו? אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון: לפי שלא ענש הקדוש ברוך הוא על הנסתרות, שיענש אדם בחטא נסתר של חבירו, עד שעברו ישראל את הירדן.

ומעירים: ודבר זה הוא כתנאי [כמחלוקת תנאים] שכבר נחלקו בכך. נאמר: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח), וצריך להבין למה נקוד על "לנו ולבנינו" ועל עי"ן שב"עד"? — מלמד הניקוד, שהוא כעין מחיקה, להחליש במקצת את הענין, שלא ענש ה' על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, אלו דברי ר' יהודה.

אמר ליה [לו] ר' נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? שאין זו משמעות הכתוב שיהו ישראל ערבים זה בזה לדברים שבסתר. והלא כבר נאמר שם "עד עולם", משמע שדבר זה לא ישתנה! אלא, כשם שלא ענש על הנסתרות, כך לא ענש על עונשין שבגלוי, שלא יהא זה ערב לזה עד שעברו ישראל את הירדן, שרק אז קיבלו על עצמם אחריות הדדית. ושואלים: אם כן שלעולם אין נענשים על הנסתרות, אלא