סנהדרין מג ע"ב

אריב''ל כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב''ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא דכתיב {תהילים נ-כג} זובח תודה יכבדנני ואריב''ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר {תהילים נא-יט} זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר {תהילים נא-יט} לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:
מתני' היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה''ב שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע {יהושע ז-יט} בני שים נא כבוד [לה'] אלהי ישראל ותן לו תודה {יהושע ז-כ} ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו' ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר {יהושע ז-כה} ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ר' יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה אמרו לו א''כ יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות עצמו:
גמ' ת''ר נא אין נא אלא לשון בקשה בשעה שאמר הקב''ה ליהושע {יהושע ז-יא} חטא ישראל אמר לפניו רבש''ע מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני לך הפל גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן אמר לו יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל אמר לו בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר {במדבר כו-נה} אך בגורל יחלק את הארץ תן תודה אמר רבינא שחודי שחדיה במילי כלום נבקש ממך אלא הודאה תן לו תודה והיפטר מיד ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי אמר רב אסי אמר רבי חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר כזאת וכזאת עשיתי רבי יוחנן אמר משום ר' אלעזר בר' שמעון חמשה ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי ועד השתא מאי טעמא לא איענוש א''ר יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן כתנאי {דברים כט-כח} הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי''ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה א''ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן אלא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מג - ב

אמר רבי יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו שלאחד שיצרו הסיתו לחטוא הוא הורגו ושב בתשובה ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. ^[28]

דכתיב "זובח תודה יכבדנני" [משני הנוני"ם אנו דורשים: שני כיבודים].

ואמר רבי יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה, שכר עולה בלבד בידו. הקריב מנחה, שכר מנחה בלבד בידו.

אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקרבנות כולן!

שנאמר [תהלים נא יט] "זבחי אלהים רוח נשברה" ["זבחי" משמע לשון רבים]. ^[29]

ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר [שם] "לב נשבר ונדכה, אלהים לא תבזה" שאין דרכך לבזותו.

מתניתין:

היה היוצא להיסקל רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, ^[30] אומרים לו: התודה! על עבירה זו וכן על שאר חטאיך שכן דרך כל המומתין ^[31] מתודין.

שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא! שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע [יהושע ז יט]: "בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי".

ומנין שכיפר לו וידויו?

שנאמר [שם כה] "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה" ודרשינן: רק ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא משום שעל ידי וידויו נתכפר לו עונו. ^[32]

ואם הנידון להיסקל אינו יודע להתוודות שאינו זוכר את שאר חטאיו ^[33] אומרים לו: אמור סתם "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי". ^[34]

רבי יהודה אומר: אם היה יודע שהוא מזומם שהעידו בו שקר ולא חטא בעבירה זו שנתחייב עליה מיתה אומר "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, חוץ מעון זה".

אמרו לו חכמים לרבי יהודה: אם כן, שאנו מתירים לו לומר כן יהו כל אדם אומר כן ואפילו זה שחטא כדי לנקות את עצמו בעיני הבריות, ונמצא מוציא לעז על העדים והדיינים?!

ולכן אין להתיר לשום אדם לומר כן.

גמרא:

תנו רבנן: נאמר "בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה" אין נא אלא לשון בקשה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע במעשה דעכן [שם יא] "חטא ישראל" שמעלו בחרם יריחו.

אמר יהושע לפניו: רבונו של עולם מי חטא?

אמר ליה הקדוש ברוך הוא: וכי דילטור [מלשין] אני!

לך הפל גורלות! כדי לדעת מי מעל בחרם.

הלך יהושע והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן.

אמר לו עכן ליהושע: יהושע! בגורל אתה בא עלי להורגני בלי עדים!? ^[35]

אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם ואף על פי כן אם אני מפיל עליכם גורל בין שניכם, בהכרח שעל אחד מכם הוא נופל! [כלומר שכך גם במקרה יצא עלי הגורל מבין כל עם ישראל].

אמר לו יהושע: בבקשה ממך! [ולכן אמר לו לשון "נא"] אל תוציא לעז על הגורלות לפי שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר [במדבר כו נה] "אך בגורל יחלק את הארץ" ולכן תן תודה! ^[36]

אמר רבינא: שחודי שחדיה במילי יהושע שיחד את עכן בשוחד דברים כדי שיודה, שהערים עליו ואמר לו כלום נבקש ממך אלא הודאה בלבד תן לו תודה והיפטר והוא הבין שיפטר בכך ולא יהרגוהו. ^[37]

מיד "ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי". ^[38]

אמר רב אסי אמר רבי חנינא: המקרא הזה מלמד שמעל עכן בשלשה חכמים.

שנים בימי משה כשבא עליהם הכנעני מלך ערד, שנאמר שם "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה והחרמתי את עריהם" שאסרו על עצמם בהנאה את שללם, וכך עשו גם בעיירות אחרות שנלחמו אתם, ולא נכתב בתורה.

ואחד בימי יהושע.

שנאמר "אנכי חטאתי [במעל הזה], וכזאת וכזאת עשיתי" משמע עוד שנים.

רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: בחמשה חרמים מעל עכן.

ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע.

שנאמר "אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי". [עיין בהערה ^[39]].

והוינן בה: ועד השתא מאי טעמא לא איענוש מדוע לא נענשו ישראל על מעילתו של עכן בימי משה כפי שנענשו בימי יהושע?

ומתרצת הגמרא: אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש הקדוש ברוך הוא את הצדיקים על העבירות הנסתרות של עוברי העבירה עד שעברו ישראל את הירדן ושמעו וקיבלו עליהם את הברכות ואת הקללות בהר גריזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה להיענש אפילו על עבירות הנסתרות של אחרים. ^[40] ועד אז לא נענשו רק על העבירת הגלויות של אחרים.

ולכן נענשו רק על המעילה שבימי יהושע שהיתה לאחר שכבר עברו את הירדן.

ועצם הדבר שיש עונש על עבירות הנסתרות שביד אחרים, כתנאי, הוא שנוי במחלוקת תנאים:

דתניא: נאמר [דברים כט כח] "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם".

למה נקוד על "לנו ולבנינו" ועל עי"ן שב"עד" [בספר תורה יש שם נקודה על כל אות]?

מלמד, כי מה שלא ענש על הנסתרות, היה רק עד שעברו ישראל את הירדן. ומאז ואילך נענשו גם על הנסתרות. ^[41]

וכך היא הדרשה: לולי הנקודות היינו אומרים שלעולם יהא כך, שהנסתרות לה' אלהינו, שעליו לבקש את עלבון העבירה שבסתר ולהעניש את העוברים בלבד, ורק העבירות הנגלות הן לנו ולבנינו שכולנו נענשים עליהם.

ובא הניקוד לדרוש, שמדה זו אינה נוהגת רק עד שעברו את הירדן ולא לאחר מכן, שאז יענשו גם על הנסתרות.

והיה מן הראוי שהניקוד יהיה על "לה' אלהינו", למעט שלא לעולם יהיו הנסתרות רק לה' אלהינו [שכל נקודה כוונתה למעט], אלא שאין זה כבוד כלפי שמים לנקד את השם, ^[42] ולכן ננקד במקומו על "לנו ולבנינו" לומר שאין כאן מקומם של המילים הללו אלא לפני "והנגלות", וכאילו כתוב הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו, שגם אנו נענשים על הנסתרות.

ואילו היה כתוב באמת כך, היינו אומרים שלעולם יענשו גם על הנסתרות, לכן חילקה התורה ביניהם וכתבה שרק הנגלות לנו ולבנינו, ומאידך כתבה נקודות על לנו ולבנינו [כאילו גם הנסתרות לנו ולבנינו], כדי לדרוש לכאן ולכאן, שעד עכשיו בסוף ארבעים שנה שנאמר להם המקרא הזה, לא היו הנסתרות רק לה' אלהינו, אבל מכאן ואילך גם הנסתרות הן לנו ולבנינו.

וגם הניקוד על העי"ן שב"עד" בא לחלק, שלא נהגה מדה זו של ענישה על הנסתרות מאז ומעולם, אלא רק מעתה התחילה מדה זו, ותנהג כן עד עולם, ^[43] דברי רבי יהודה. ^[44]

אמר ליה רבי נחמיה: וכי ענש הכתוב על הנסתרות לעולם? הרי בכלל אין עונש על עבירות הנסתרות שביד אחרים ! והלא כבר נאמר "עד עולם", ועל כרחך לא בא הכתוב לומר שעל עבירות הנגלות יענשו עד עולם, שזה פשיטא שהעונש הנוהג עכשיו ינהג גם לעתיד, כי מדוע יפסק?

אלא ודאי, בא הכתוב לומר שהפטור מעונש על הנסתרות ימשך גם להבא, ואפילו לאחר שיעברו את הירדן ויקבלו עליהם ערבות זה על זה. ^[45]

אלא, לכך ננקד על "לנו ולבנינו", כדי למעט, שאפילו על הנגלות לא נענשו עד עכשיו, כי כשם שלא ענש על הנסתרות [אף פעם], כך לא ענש על עונשין שבגלוי שביד אחרים עד שעברו ישראל את הירדן ונעשו ערבים זה לזה.

הערות

^[28] דבמה שהרג את יצרו שלא יחטא להבא הוא מכבד את הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ובמה שהתודה הוא מכבדו לעולם הבא שעל ידי זה יש לו חלק לעולם הבא כמבואר במשנה להלן. מהרש"א. ובעיון יעקב מבאר שבזה שכובש את יצרו הוא טוב לשמים ובזה שמתודה הוא טוב לבריות שעל ידי כן הוא מחזירן למוטב שמראה דרך לשבים, ונמצא מכבד את הקדוש ברוך בעולם הזה ובעולם הבא.

^[29] ביאור הדבר על פי מה שפירש רבינו יונה בטעם הקרבנות שבראות האדם משפט העולה וניתוחה הוא נותן אל לבו שכך היה ראוי לעשות לו ומתוך כך נכנע לבבו ושב ורפא לו, אם כן כל תכלית הקרבנות לבא לידי הכנעה, ומי שדעתו שפלה אין לו צורך בכל הקרבנות. הרי"ף בעין יעקב.

^[30] כתב הרמב"ם בפירוש המשניות שהטעם שמתודה רחוק מבית הסקילה כדי שלא יפחד ותטרף דעתו ולא יוכל לדבר אם יהא קרוב לבית הסקילה.

^[31] לשון זה משמע דהיינו חייבי מיתות בית דין, אך במסכת שבת [לב א] מבואר שכל הנוטה למות אומרים לו שיתודה. מהרש"א.

^[32] הקשה המהרש"א: מנלן שהוידוי כיפר שמא המיתה עצמה כיפרה ולא הוידוי? וכתב שלפי המאן דאמר לקמן [מז ב] שהרוגי בית דין אין מיתתן מכפרת עליהן [עד שיתעכל הבשר], ניחא, שעל כרחך כאן הוידוי כיפר לו. ובערוך לנר מבאר שהראיה מעכן היא אכן רק לכך שהמיתה אינה מכפרת אלא עם הוידוי כמו שהיה אצל עכן.

^[33] רש"ש ותפארת ישראל. והרש"ש מוסיף שזו כונת המשנה שכן מצינו בעכן שגם הוא התודה על שאר מעילותיו בחרמים שנאמר "וכזאת וכזאת עשיתי" כמבואר בגמרא. ובמהרש"א משמע שהוא מפרש שמתודה רק על חטא זה, ואם אינו יודע להתודות היינו שאינו יודע להתודות באורך כדרך המתודים לפרט חטאם, אומר סתם תהא מיתתי כפרה על כל עונותי.

^[34] ומכל מקום, את החטא הזה צריך לפורטו. תפארת ישראל.

^[35] מזה משמע שעל ידי הגורל לבד היה יהושע יכול להורגו גם לולי הודאתו, וכמו שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא "והיה כל הנלכד בחרם ישרף באש", אלא שביקשו יהושע שיודה כדי שידעו הכל שמשפט הגורל הוא מה' ויתכבד שמו, וגם כדי שיהיה לו כפרה. רש"ש.

^[36] אף על גב שחלוקת הארץ היתה גם על פי אורים ותומים, מכל מקום, יש חשש של הוצאת לעז כיון שהיתה גם על ידי גורל. תוס' ד"ה אל.

^[37] והוציא שקר מתוך פיו כי מותר לשנות בדבר השלום שלא יהיה מחלוקת בחלוקת ארץ ישראל על פי הגורל, וגם לזכות אותו בעולם הבא. עיון יעקב. והיעב"ץ כתב שלא שיקר לו כי אמת הוא שעל ידי הודאתו נפטר מדין שמים. לכאורה יש להוכיח מכאן שאם אמר התובע או הבית דין לנתבע: תודה ונפטרך, והודה, שאינו יכול לחזור בו מהודאתו בטענה שעל מנת כן הודה שיפטרוהו. שאם לא כן היה עכן יכול לחזור בו מהודאתו ולומר שלא הודה רק משום שסבר שיפטרוהו. שער הלקוטות.

^[38] כתב הרמב"ם בפירוש המשניות "ודע שהריגת יהושע לעכן היתה הוראת שעה, לפי שתורתינו תורת האמת אינה מיתה על החוטא על פי הודאתו ולא על פי גורל ולא על פי חזון נביא ".

^[39] בתוס' הרא"ש כתב שהוא דורש את שני הווי"ן לרבות עוד שני חרמים. ומהרש"א כתב שיותר נכון הגירסא שרבי יוחנן סובר שארבעה חרמים מעל, שלשה בימי משה ואחד בימי יהושע. ודורש מ"וכזאת" הראשון עוד חרם אחד כמו זה של יהושע, ו"כזאת" השני משמע עוד שנים נוספים כמותם, וביחד ארבעה. וכן גירסת הירושלמי. ועוד הביא מהירושלמי שהשלשה שבימי משה הם במלחמת הכנעני ובמלחמת סיחון ובמלחמת מדין. והמאן דאמר שהיו רק שנים בימי משה אינו מונה את מלחמת מדין שהרי נאמר שם שהביאו את כל השלל אל משה ולא מעל בו איש. והר"ן הביא מדרש שהיו ארבעה בימי משה. א. במלחמת עמלק כמו שנאמר אצל שמואל "והכית את עמלק והחרמת את כל אשר לו". ב. במלחמת סיחון שנאמר "ונחרם את כל עיר מתים". ג. במלחמת עוג שנאמר "ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחון מלך חשבון". ד. במלחמת הכנעני מלך ערד. והמאן דאמר שהיו רק שנים בימי משה מונה את סיחון ועוג לאחד, ואינו מונה את עמלק משום שאינו כתוב בתורה החרם.

^[40] ואף שהמעל של עכן היה קודם שהגיעו להר גריזים והר עיבל, מכל מקום, לאחר שקיבלו הערבות נענשו למפרע גם על הנסתרות שלפני כן. ערוך לנר.

^[41] שאי אפשר לפרש כפשוטו שבא ללמד שלא ענש על הנסתרות לפני שעברו את הירדן, שעל זה לא צריך את הנקודות. ואדרבה מפשטות הכתוב משמע שלעולם לא ענש על הנסתרות, ועל כרחך צריך לומר שהנקודות באות ללמד שלאחר שעברו את הירדן התחילו ליענש על הנסתרות. רש"י ותוס' ד"ה מלמד. א. וכתבו התוס' שרבינו תם מפרש כפשוטו שהניקוד בא למעט שלא יענשו על הנסתרות קודם שעברו את הירדן, משום שביאור הכתוב הוא כך: הנסתרות שהם לה' אלקינו שרק הוא יודע עליהם, וכן הנגלות, שניהם, לנו ולבנינו, שכולם נענשים עליהם. ולולי הניקוד היינו אומרים שלעולם תנהג מדה זו, שבין על הנגלות ובין על הנסתרות יענשו גם אחרים, ובא הניקוד למעט שרק משעברו את הירדן תנהג מדה זו. וכדי שלא נאמר שגם הנגלות הם בכלל זה, לכן בא הניקוד על העי"ן שב"עד", שהוא חצי התיבה לומר שרק חצי האחד ינהג רק משעברו את הירדן ואילו החצי השני ינהג לעולם דהיינו כבר מעתה. ומסברא אנו אומרים שהנסתרות ינהגו רק משעברו את הירדן והנגלות ינהגו כבר מעתה. וראה שם שביאר גם את דעת רבי נחמיה. תוס' ד"ה אמר. ב. בתוס' הרא"ש הביא מרבינו מאיר לפרש: הנסתרות שהיו עד עתה רק לה' אלקינו והנגלות שהיו עד עתה גם לנו ולבנינו, הרי מעתה ועד עולם יהיו שוין שבשניהם יהיה גם לנו ולבנינו. ואילו לא היה נקוד על לנו ולבנינו הייתי אומר שמשעה שאמר משה רבינו את הפסוק הזה בערבות מואב בעשתי עשר חדש באחד לחדש תתחיל מדה זו, לכך באה הנקודה למעט שאינה מתחלת מיד. ועדיין איני יודע מאימתי, לכך באה הנקודה על עי"ן שב"עד" לומר שלאחר שבעים יום מעתה תתחיל לנהוג המדה דהיינו מעשרה בניסן שהוא שבעים יום מאחד בשבט, שאז קיבלו עליהם את הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל, כמו שנאמר "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש", ובו ביום קיבלו עליהם את הברכות ואת הקללות.

^[42] שהניקוד מרמז על מחק, ויש אזהרה למוחק את השם. ר"ן.

^[43] רש"י. והקשו תוס': הרי גם בלי הניקוד על העי"ן ידענו זאת, שאם להעניש תמיד על הנסתרות היה צריך לכתוב "הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו", ומאחר שנכתב "לה' אלקינו" ומאידך נכתבו גם הנקודות על כרחך אנו צריכים לדרוש את שניהם, שרק לאחר שעברו את הירדן נענשו על הנסתרות? ותירצו שהנקודה שעל העי"ן באה להשלים אחד עשר נקודות כנגד אחד עשר אותיות שב"לה' אלקינו" כדי להשמיענו שבעצם היה צריך להיות שם הנקודות אלא שאין זה דרך כבוד לנקד את השם. תוס' ד"ה מלמד. וראה מהר"ם שביאר דעת רש"י.

^[44] הקשה מהרש"א: אם כן למה אמרו בשבת [נה א] שנענשו הצדיקים בשעת החורבן על שלא מיחו ברשעים, והרי לפי רבי יהודה עונשים גם על הנסתרות למרות שאין בידם למחות על הנסתרות? ותירץ, שודאי אין סברא שיענשו הצדיקים על הנסתרות ללא שום אשמה מצידם אלא שבעכן היה טענה עליהם שכיון שהם עשו את החרם בעצמם כמבואר בגמרא להלן היה להם להעמיד שומרים שיפקחו בדבר שלא יעברו על החרם. ובעיון יעקב הקשה עוד מהגמרא לעיל [כז ב] שאומרת במפורש שכל ישראל ערבין זה לזה הוא דוקא כשיש בידם למחות ולא מיחו? ותירץ, שגם רבי יהודה סובר שהוקשו הנסתרות להנגלות שאין עונשין על הנסתרות אלא אם כן לא מיחו על הנגלות. אבל אם מיחו על הנגלות אין הקדוש ברוך הוא מעניש על הנסתרות אלא מגלה להם את הנסתרות כדי שיוכלו למחות בהם. והביא ראיה מהמדרש שאומר "עשיתם הגלויים אף אני אגלה לכם הנסתרות". וזה לשון המאיר: שענש הנסתרות עלינו כל זמן שלא נעשה המוטל עלינו בחיפוש הדברים ובחקירת סתרי הענינים.

^[45] שלא נעשו ערבים אלא על הנגלות מפני שהיה להם למחות ולבער את הרע מקרבם ולא עשו אבל במה שלא ידעו אין לחייבם. ורבי יהודה סבר שגם על הנסתרות נעשו ערבים לפי שאי אפשר שלא יכירו בו שום פגם כשהוא עובר בסתר. רבינו יונה.

א אגב הפסוק האחרון שנזכר, מביאים את מה שאמר ר' יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו לאחר שהסיתו לחטוא, ושב בתשובה, ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב [שנאמר]: "זבח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג) ושתי הנו"ן מכוונים כנגד שני עולמות.

ועוד אמר ר' יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים אם אדם מקריב עולה — שכר עולה בידו, אם מקריב מנחה — שכר מנחה בידו, ולא עוד. אבל מי שדעתו שפלה, שהוא עניו בעיני עצמו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא, יט), "זבחי" לשון רבים. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (תהלים נא, יט).

ב משנה היה הנאשם רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו: התודה על פשעך, שכן דרך כל המומתין שהם מתודין, שכל המתודה ומתחרט יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה" (יהושע ז, יט), כלומר, התוודה לפניו. ואכן מיד לאחר מכן נאמר: "ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי" (יהושע ז, כ). ומנין שכיפר לו וידויו לעכן — שנאמר: "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה" יהושע ז, כה), ויש לדייק משם: ביום הזה שדנים אותך אתה עכור, ואי (אין) אתה עכור לעולם הבא.

ואם אינו יודע להתוודות מחמת בורותו או מחמת בלבול הדעת, אומרים לו: אמור סתם: "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי". ר' יהודה אומר: אם היה הנאשם יודע שהוא מזומם, כלומר, שעדים זוממים גרמו לו למות שלא כדין אומר: "תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה". אמרו לו: אם כן יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות את עצמו, אלא מי שאינו אומר כן מעצמו אין מלמדים אותו לומר כך.

ג גמרא כיון שהוזכר חטאו של עכן מביאים כמה דרשות באותו ענין. תנו רבנן, יהושע אמר לו "שים נא כבוד" (יהושע ז יט), ומסבירים: אין "נא" אלא לשון בקשה.

וטעם הדבר — בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע "חטא ישראל" (יהושע ז יא), אמר לפניו יהושע: רבונו של עולם, מי הוא זה שחטא? אמר ליה [לו]: וכי דילטור (מלשין) אני? לך הפל גורלות ותמצא. הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן. אמר לו עכן: יהושע, בגורל אתה בא עלי? וכי אפשר להביא ממנו ראיה? והרי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל בעל כרחכם על אחד מכם הוא נופל ומה אתה מוכיח מן הגורל? אמר לו: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שכן עתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: "אך בגורל יחלק את הארץ" (במדבר כו, נה), ובגללך עלולים לערער על הגורל, ולכן "שים נא", בלשון בקשה,

"ותן לו תודה" (יהושע ז, יט) אמר רבינא שחודי שחדיה במילי [שיחד אותו בדברים], שאמר: כלום נבקש ממך אלא הודאה בלבד, תן לו תודה והיפטר. מיד "ויען עכן את יהשע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי (יהושע ז, כ).

על הלשון "כזאת וכזאת" אמר רב אסי אמר ר' חנינא: מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים, שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר: "וכזאת וכזאת עשיתי", הרי שעשה גם קודם פעמיים כחטא זה. ר' יוחנן אמר משום (בשם) ר' אלעזר בר' שמעון: בחמשה חרמים מעל, ארבעה במלחמות שהיו בימי משה, ואחד בימי יהושע, שנאמר: "אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" (הרי ארבעה שעבר מתחילה).

ושואלים: ועד השתא [עכשיו] מאי טעמא [מה טעם] לא איענוש [נענשו בשבילו] כבפעם זו? אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון: לפי שלא ענש הקדוש ברוך הוא על הנסתרות, שיענש אדם בחטא נסתר של חבירו, עד שעברו ישראל את הירדן.

ומעירים: ודבר זה הוא כתנאי [כמחלוקת תנאים] שכבר נחלקו בכך. נאמר: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח), וצריך להבין למה נקוד על "לנו ולבנינו" ועל עי"ן שב"עד"? — מלמד הניקוד, שהוא כעין מחיקה, להחליש במקצת את הענין, שלא ענש ה' על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, אלו דברי ר' יהודה.

אמר ליה [לו] ר' נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? שאין זו משמעות הכתוב שיהו ישראל ערבים זה בזה לדברים שבסתר. והלא כבר נאמר שם "עד עולם", משמע שדבר זה לא ישתנה! אלא, כשם שלא ענש על הנסתרות, כך לא ענש על עונשין שבגלוי, שלא יהא זה ערב לזה עד שעברו ישראל את הירדן, שרק אז קיבלו על עצמם אחריות הדדית. ושואלים: אם כן שלעולם אין נענשים על הנסתרות, אלא

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ Apropos the last verse cited in this baraita, Rabbi Yehoshua ben Levi says: With regard to anyone who slaughters his evil inclination after it has tempted him to sin, if he repents and confesses his sin, the verse ascribes him credit as though he had honored the Holy One, Blessed be He, in two worlds, this world and the World-to-Come, as it is written: “Whoever slaughters a thanks-offering [toda] honors Me [yekhabdaneni]” (Psalms 50:23), which can also be read as: Whoever slaughters his evil inclination and confesses [mitvadeh] honors Me, and the two instances of the letter nun in the word yekhabdaneni allude to the two worlds.

And Rabbi Yehoshua ben Levi also says: When the Temple is standing, if a person sacrifices a burnt-offering, he has the reward given for bringing a burnt-offering, and if he sacrifices a meal-offering, he has the reward given for bringing a meal-offering. But as for one whose spirit is humble, the verse ascribes him credit for his prayer as though he has sacrificed all the offerings, as it is stated: “The offerings of God are a broken spirit” (Psalms 51:19), which teaches that a broken spirit is equivalent to the offerings to God, in the plural. And moreover, his prayer is not rejected, as it is stated in the continuation of that verse: “A broken and contrite heart, God, You will not despise.”

MISHNA: When the condemned man is at a distance of about ten cubits from the place of stoning, they say to him: Confess your transgressions, as the way of all who are being executed is to confess. As whoever confesses and regrets his transgressions has a portion in the World-to-Come. For so we find with regard to Achan, that Joshua said to him: “My son, please give glory to the Lord, God of Israel, and make confession to Him” (Joshua 7:19). And the next verse states: “And Achan answered Joshua, and said: Indeed I have sinned against the Lord, God of Israel, and like this and like that have I done.” And from where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? It is derived from here, as it is stated: “And Joshua said: Why have you brought trouble on us? The Lord shall trouble you this day” (Joshua 7:25). Joshua said to Achan as follows: On this day of your judgment you are troubled, but you will not be troubled in the World-to-Come.

And if the condemned man does not know how to confess, either from ignorance or out of confusion, they say to him: Say simply: Let my death be an atonement for all my sins. Rabbi Yehuda says: If the condemned man knows that he was convicted by the testimony of conspiring witnesses, but in fact he is innocent, he says: Let my death be an atonement for all my sins except for this sin. The Sages who disagreed with Rabbi Yehuda said to him: If so, every person who is being executed will say that, to clear himself in the eyes of the public. Therefore, if the condemned man does not make such a statement on his own, the court does not suggest it to him as an alternative.

GEMARA: Since the mishna referred to Achan’s sin, the Gemara cites several statements concerning that incident. The Sages taught in a baraita: Joshua said to Achan: “Please [na] give glory to the Lord, God of Israel, and make confession to Him.” The word “na” is nothing other than an expression of supplication. Why would Joshua employ an expression of supplication when approaching Achan?

The baraita explains: When the Holy One, Blessed be He, said to Joshua: “Israel has sinned” (Joshua 7:11), Joshua said to Him: Master of the Universe, who is the one who has sinned? God said to him: Am I an informer [deilator]? Go cast lots and find out for yourself. Joshua then went and cast lots, and the lot fell upon Achan. Achan said to him: Joshua, do you come to execute me merely based on a lot, without any corroborating evidence? You and Elazar the priest are the two most distinguished leaders of the generation, but if I cast a lot upon the two of you, it will perforce fall upon one of you. What then can you prove from a lottery? Joshua said to him: I ask of you, do not spread slander about the lots, as Eretz Yisrael will one day be divided by lots, as it is stated: “Nevertheless, the land shall be divided by lot” (Numbers 26:55). Due to you the results of that lottery may be challenged. Therefore, Joshua used the word “na,” pleading with Achan to confess.

Joshua said to Achan: “Please give glory to the Lord, God of Israel, and make confession to Him.” Ravina says: Joshua won over Achan with his words, saying: Do we ask anything of you but a confession? Make confession to Him and be discharged. Thinking that if he confessed, he would be pardoned, Achan immediately responded: “And Achan answered Joshua, and said: Indeed I have sinned against the Lord, God of Israel, and like this and like that have I done” (Joshua 7:20).

With regard to the words “And like this and like that have I done,” Rav Asi says that Rabbi Ḥanina says: This teaches that Achan misused consecrated property from three dedications, i.e., three groups of property that had been dedicated to the Lord. Two were during wars waged in the days of Moses, and one was in the days of Joshua, as it is stated: “And like this and like that have I done,” indicating that he had already committed similar offenses twice before committing the offense in Jericho. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Achan misused property from five dedications, four during wars waged in the days of Moses, and one in the days of Joshua, as it is stated: “I have sinned against the Lord, God of Israel, and like this and like that have I done,” with each “and” alluding to an additional prior offense.

The Gemara asks: If so, what is the reason that the Jewish people were not punished on Achan’s account until now? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Because God did not punish the nation as a whole for hidden sins committed by individuals until the Jewish people crossed the Jordan River.

The Gemara notes that this is subject to a dispute between tanna’im. The verse states: “The hidden matters belong to the Lord our God, but those matters that are revealed belong to us and to our children forever [ad olam], that we may do all the words of this Torah” (Deuteronomy 29:28). Why in a Torah scroll are there dots over each of the letters in the words “to us and to our children” and over the letter ayin in the word “forever [ad]”? The dots, which function like erasures that weaken the force of the words, teach that God did not punish the nation for hidden sins until the Jewish people crossed the Jordan River. This is the statement of Rabbi Yehuda.

Rabbi Neḥemya said to him: And does God ever punish the nation as a whole for hidden sins committed by individuals? But isn’t it already stated: “The hidden matters belong to the Lord our God…forever,” indicating that the Jewish people will never be collectively held responsible for the secret sins of individuals? Rather, the dots over the words teach that just as God did not ever punish the nation as a whole for hidden sins committed by individuals, so too, He did not punish the entire nation for sins committed publicly by individuals until the Jewish people crossed the Jordan River. The Gemara asks: But if so,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

למימר הכרוז ביום פלוני בשעה פלונית במקום פלוני. אמר ר' יהושע בן לוי כל המתודה וזובח יצרו מעלה עליו כאילו כיבד הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר זובח תודה יכבדנני [ואמר ריב"ל] בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב הקרבנות כולן שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנא' לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:

[מתני'] [היה] רחוק מבית הסקילה ד' אמות אומרים לו התוודה שכן דרך כל המומתין מתוודין שכל המתוודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו בעכן כו':

ת"ר אין נא אלא לשון בקשה כו'. אמר רבינא שחודי שחדיה יהושע לעכן בדברים בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה תן לו תודה והיפטר מיד ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ואמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון בה' חרמים מעל ד' בימי משה וא' בימי יהושע. פי' בחרם מדין. ובחרם כנעני מלך ערד. ובחרם סיחון. ובחרם עוג. אלו בימי משה. ובחרם יריחו בימי יהושע הרי ה' וכן פירשם ר' תנחומא בתלמוד ארץ ישראל ואמר ד' וחשב סיחון ועוג א' ואקשי' וכיון שעבר בכל אלה בימי משה רבינו מאי טעמא לא איענש עד השתא א"ר יוחנן מפני שלא ענש על הנסתרות עד שעברו הירדן. כתנאי הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו הוא ולבנינו וגו' וא"ר יוסי לעולם [לא] נענשו ישראל על הנסתרות ולא [על] עונשין שבגלוי ואלו שעבר בימי משה גלויים היו לרבים לפיכך לא נענשו בהן. ובימי יהושע לא ידעו אלא אשתו בלבד אינן נסתרות דהא ידעא אשתו וגלויין נמי אינן דהא לא ידעו בו רבים:

פי' דילטור בלשון יון מלשון חטא

לעולם יהא אדם מכניע את יצרו תמיד ומעלה חטאיו על לבו ויהא בטוח שתשובתו מתקבלת בכך שאף סוף כונת הקרבן לא היתה אלא להכנעת הלב ולוידוי החטאים והוא שאמרו כל הזובח את יצרו ומתודה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב קרבן וכן אמרו בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו וכל מי שמשפיל את עצמו ומכניע את יצרו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה:

מתני' היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שאם יתקרב לבית הסקילה יותר יבהל ולא יהיה לו לב להתודות אבל הפשטת בגדיו מהכשר סקילה הוא שמצותו להסקל ערום דכתיב וירגמו אותו ולא כסותו לפיכך אין מפשיטין אותו אלא סמוך לתפיסת בית הסקילה דהיינו ברחוק ארבע אמות כדקתני לקמן רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו ובתוך ארבע אמות מאי טעמא לא לפי שהן מתפיסת בית הסקילה וכבית הסקילה דמו ואין ראוי שיעמוד לבוש בבית הסקילה שלא יאמרו בכסותו הוא נסקל:

דולטור רכיל. וכזאת וכזאת עשיתי מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר וכזאת וכזאת עשיתי קודם לכן שנים בימי משה אחד בחרמו של כנעני מלך ערד ואחד בחרמן של מדין שנאמר ונקרב את קרבן השם כו' ר' יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון אומר חמשה שנאמר אנכי חטאתי חדא וכזאת דריש תרתי כזאת חדא וכזאת תרתי הא תלתא וכזאת תרתי הא חמשה חד בימי יהושע וארבעה בימי משה אית דאמרי דבירושלמי מפ' להו בחרמו של כנעני מלך ערד ובחרמן של סיחון ועוג ובחרמן של מדין ואנן לא חזי לנא מיהו על כרחיך הכי צריך לפרושי:

ודייקינן לתרווייהו וכיון דמעל בחרמים אחרים קודם לכן מאי טעמא לא איענוש ישראל עליה עד השתא. א"ר יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון שלא ענש את הצדיקים על הנסתרות של עוברי עבירה עד שעברו את הירדן ושמעו ברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל וקיבלו עליהם ונעשו ערבים זה לזה כדאמרינן במסכת סוטה אפי' לא ידעו זה בזה בעבירות שביד חבירו. כתנאי הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ועל בנינו ועל עין שבעד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן כלומר שזה שכתוב בנגלות לנו ולבנינו דמשמע דנסתרות אין קולר תלוי בצוארנו אין מדה זו נוהגת אלא עד כלומר עד שיעברו את הירדן והיה לו לנקוד על ה' אלהינו דכתיב גבי נסתרות גופייהו אלא שאין לנקוד על השם דברי ר' יהודה אמר לו ר' יוסי וכי אפשר לומר כן שענש על הנסתרות והלא כבר נאמר עד עולם ואי לאו אפיטורא קאי עד עולם למה לי פשיטא דעונש הנוהג עכשיו יהא נוהג לעולם דמהיכא תיפוק לי דליפסוק אלא לכך נקוד לומר לך כשם שלא ענש את אחרים על הנסתרות לעולם כך לא ענש את אחרים על עונשין שבגלוי עד שעברו את הירדן ונקודות אלו באו למעט כלומר שלא היתה מדה זו של נגלות נוהגת עד עכשיו. וכי תימא עכן מאי טעמא איענוש ישראל עילויה הא נסתרות הוו משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו ונפקי להו מכללא דנסתרות. ואית דמפרשי כשם שלא ענש על הנסתרות לעולם כך לא ענש על שבגלוי לעולם ואלו שעבר בימי משה גלויים היו לרבים לפיכך לא נענשו עליהם ובימי יהושע לא ידעו בהם אלא אשתו ובניו בלבד אינם נסתרות דהא ידעו אשתו ובניו וגלוים נמי אינם דהא לא ידעו ביה רבים. והאי פירושא לא דייק גבן חדא דהני עונשין שבגלוי דקאמרינן דלא ענש עליהן לעולם היכי דמו אילימא דדינוהו סנהדרי כדאיבעי להו פשיטא אמאי הוה ענוש ואלא דלא דינונהו כדאיבעי להו אמאי לא עניש משום דידעי בהן רבים איתגור איתגורי ותוב הא כתיב והנגלות לנו ולבנינו ומנא נן לאוקומה בנגלות דלא ידעי בהו רבים: חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל קרי ליה מדכתיב ישראל ולא כתיב העם כדכתיב גבי משה כי שחת עמך עד אנה ינאצוני העם הזה והכא כתיב ישראל כלומר עדיין שם קדושתו עליו וישראל לשון חשיבות הוא כדכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל והיינו דאמרי אינשי אסא קאי בי חילפי ואפ"ה אסא שמיה ואסא קרו ליה אף ישראל אע"פ שחטאו וטבעו ביון עונם ישראל שמם וגם עברו את בריתי מילה שכתובה בספר בראשית וגם לקחו מן החרם ועברו על מה שכתוב בסוף ספר ויקרא אך כל חרם אשר יחרם כו' וגם גנבו ועברו על מה שכתוב בספר ואלה שמות לא תגנוב וגם כחשו ועברו על מה שכתוב בספר במדבר סיני בנשא והשיב את אשמו בראשו בגוזל את הגר ונשבע לו הכתוב מדבר וגם שמו בכליהם ועברו על מה שכתוב בספר אלה הדברים ואל כליך לא תתן ונמצא שעבר על חמשה חומשי תורה. ואית דאמרי דחמשה גמין דריש וכל חד וחד במילתא באפי נפשא דריש. וכי עשה נבלה בישראל מלמד שבא על נערה מאורסה רבינא אמר האי דכתיב וכי עשה נבלה בישראל לאו למימר דבעל נערה מאורסה אלא לאשמועינן דנפיש ענשיה כמי שבא על נערה מאורסה שדינו בסקילה. פי' לרדותן ליסרם כענין שנאמר ונוסרו כל הנשים. וישרפו אותם ויסקלו אותם באבנים בעלי חיים בסקילה והשאר בשריפה. אצטלא דמילאתא טלית של משי ויש אומרים טלית של צמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. סרבלת צריפא סרבל צבוע בצריף כי ההיא דאמרינן התם (כתובות ע"ט:) מחפורת של צריף:

כל הזובח את יצרו כו'. ר"ל הכובש את יצרו כמו שיסד ר' אפרים גבורות הזובחים אשר יצרם טובחים ומודים ומשבחים המה הגבורים ור"ל שכובש את יצרו להבא ומתודה לשעבר וע"פ דרך זה יתיישב מ"ש פרק מפנין מעלי יומא דעצרת נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל התורה היה טבח להו לבשרייהו כו' דלכאורה קשה דלא ה"ל לקרותו טבוח אלא טובח שבא לטבוח אחרים אבל לפי מה שאמרו הכא שהכובש את יצרו ומנצחו הוא זובח יצרו במתן תורה נמי דודאי ההוא זיקא שהוא השטן הוא יצר הרע הוא רוח מ"ה שבא לטבוח את ישראל אילו לא קבלו התורה אבל כיון שקבלו התורה וכבשו את יצרם הרי אדרבה זבחו ישראל את היצר הרע ושפיר מקרי טבוח וקאמר כאלו כבדו להקב"ה כו'. דב' הנוני"ן של יכבדנני דקאי על הקב"ה ב' פעמים דהיינו במה שכובש את יצרו להבא מכבדו בעוה"ז ובמה שמתודה על לשעבר מכבדו בעולם הבא כדלקמן שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא ומייתי לה מדכתיב שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה וכן אמרו בויקרא רבה זובח תודה יכבדנני זה עכן שזבח את יצרו כו' ודו"ק:

שכר עולה בידו כו'. ר"ל דאין לו אלא שכר עולה ואם עשה עבירה שחייב עליה חטאת ואשם אין מתכפר לו אבל רוח נשברה דהיינו ששב בכל לבו ורוחו מקרי זבחי אלהים דעולה לו גם בשביל חטאת ואשם ואמר ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת כו' ע"פ המדרש ב"ו מואס בכלים שבורים ומדת הקב"ה אינו כן שהוא אינו מואס בכלים שבורים שנאמר לב נשבר וגו' לא תבזה וק"ל:

א"ל התודה שכן דרך המומתין מתודין כו'. לשון מומתין משמע דאיירי בחייבי מיתה וקשה דא"כ מאי קאמר בסיפא ואם אינו יודע להתודות כו' וליכא למימר דאיירי נמי בחייבי מיתות אלא שאינו יודע להתודות דהיינו שהוא יודע שהוא מזומם דא"כ היינו רבי יהודה ודוחק לומר דבהא פליגי דת"ק ס"ל במזומם יאמר סתם תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ולא יאמר חוץ מעון זה ור"י ס"ל שיכול לומר חוץ מעון זה ויש לומר דהכי קאמר שאינו יודע להתודות היינו בארוכה כדרך המתודים לפרט חטאם מ"מ א"ל אמור וידוי בקצרה תהא מיתתי כפרה כו' והשתא א"ש דכולה מלתא בחייבי מיתות איירי מיהו בפרק ב"מ מוכח דכל הנוטה למות חייב להתודות עיין שם ודו"ק:

ואי אתה עכור לעולם הבא. ויש לדקדק מנין שכפר לו וידויו דאימא מיתתו של עכן היה כפרתו ולא הוידוי ולמ"ד לקמן בהרוגי ב"ד כיון דבדין מקטלי ליה לא הוה מיתתן כפרה ניחא דבוידויו קאמר הכא דיש לו כפרה ומשמע ליה הכי מהאי קרא דיעכרך היום הזה ולא בעולם הבא אוידוי קאי ולא אמיתה דעדיין לא הוזכרה ועיין בזה ביפה מראה וק"ל:

מי חטא א"ל כו'. יצא להם זה ממה שא"ל הקב"ה ליהושע חטא ישראל וגו' גם לקחו מן החרם וגו' וצוה לו על הגורלות קום קדש וגו' ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר ילכדנו וגו' ולא גילה לו להדיא מי הוא שלקח מן החרם ואמר דהיינו משום וכי דילטור אני וכו' ומ"ש אתה ואלעזר הכהן כו' אם אני מפיל עליכם גורל כו' אין זה דומה לכאורה שהרי לא נפל בהם הספק לבד משא"כ כאן שהפיל גורל על הספק כולו דהיינו על כל ישראל אלא שאמר עכן שכמו שזה הגורל באתה ואלעזר ע"כ אינו אמת כן זה הגורל ג"כ אפשר שאינו אמת רק מקרה בעלמא ואינו מצווה בזה מפי המקום עד שהביא לו יהושע ראיה מתורת משה דגורל כזה שהוא על ספק כולו כגון חלוקת א"י לכל השבטים הוא אמתי ואין להוציא לעז עליו. ומ"ש א"ל בבקשה כו' תן תודה כו' הכא משמע דאמר ליה תן תודה משום לעז הגורלות ובמתני' משמע דא"ל תן תודה משום כפרה שכל המתודה יש לו חלק לעה"ב ויש ליישב דחלק לעה"ב יליף ליה משום דכתיב שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה דכבוד לאלהי ישראל היינו לעה"ב כמ"ש לעיל ומדכתיב נא לשון בקשה יליף נמי דמשום לעז הגורל בקש ממנו שיודה וכן מצאתי ברד"ק ב' טעמים לתן תודה וק"ל:

אלא תן הודאה לו והפטר כו'. עיין פירש"י ויותר נ"ל לפרש שהיה יהושע ירא שלא יודה משום חמוד ממון הגנבה והחרם לכך לא אמר ליה התוודה סתם אלא תן תודה דר"ל לא נבקש ממך ליתן רק הודאה אבל מממון החרם הפטר ואל תתן וק"ל:

מלמד שמעל עכן בג' חרמים ב' בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר כזאת וכזאת ר"י אומר משום ראב"ש ה' ד' בימי משה כו'. יראה למ"ד ב' בימי משה כזאת היינו כזאת של יהושע דהיינו אחד וכזאת היינו עוד אחד כשל יהושע הרי שנים בימי משה וכה"ג דרשו בפ' כ"ג גבי כהנה וכהנה כהנה שית שהיו לו ו' נשים כבר וכהנה עוד שית הוה להו י"ח. אבל מ"ד הכא ד' בימי משה וא' בימי יהושע מאי משמע ויותר נכון גירסת הרד"ק בזה וכן הוא בירושלמי דגריס וי"א ד' ג' בימי משה ואחד בימי יהושע דהשתא ניחא דכזאת משמע א' כזאת של יהושע דהשתא הוו ב' וכזאת משמע עוד ב' דהיינו כאותן ב' שנזכרו כבר הא' בימי משה וא' בימי יהושע וכה"ג איכא למ"ד דדרש שם כהנה י"ב וכהנה כ"ד והתוס' שכתבו כזאת וכזאת הא דלא מרבינן חרמים הרבה כדדריש גבי כהנה כו' יתיישב לפ"ז דר"ל דלא מרבה מוי"ו דוכזאת עוד חרמים הרבה דכה"ג איכא התם למאן דדריש וי"ו ה"ל מ"ח נשים ודו"ק ופירש"י בשמעתין ב' בימי משה אותו של כנעני מלך ערד כו' וכיוצא בזו עשה בעיירות אחרות ולא נתפרסמו עכ"ל אבל בירושלמי מפורש בד' חרמים מעל בחרם כנעני מלך ערד ובחרם סיחון ובחרם מדין ובחרם יריחו וכ"פ הרד"ק והיינו כמ"ד ג' בימי משה וא' בימי יהושע ולמ"ד ב' בימי משה לא חשיב הך דמדין דהא כתיב ויקחו את כל השלל וגו':

שלא ענש על הנסתרות כו'. עיין בתוספות באורך על פירוש רש"י והרא"ם קיים פירושו עיין שם ויש לעיין לדברי רבי יהודה דנענשים גם על הנסתרות אפילו מאשתו ובניו למה לו למימר בפ' במה אשה דצדיקים נענשו בשביל הרשעים משום דבידם למחות ולא מיחו הא על הנסתרות דאין בידם למחות נענשים בשביל ערבות לרבי יהודה ודוחק הוא לומר דההוא סוגיא אתיא כרבי נחמיה ולא כרבי יהודה ויש ליישב דודאי אין סברא שיענשו בעלמא על הנסתרות משום ערבות אלא בכהאי גוונא דהכא כיון שחרם זה היה בלא רשות הקב"ה כדלקמן שאמר ליה הקב"ה אתה גרמת כו' היה לך להעמיד שומרים שיפקחו בדברים שלא יעברו על החרם וזה שאמר הכתוב וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן גו' דבזה מעלו בני ישראל על שלקח עכן שהיה להם לעשות שמירה טובה שלא יבא עכן לידי כך וזה שכתוב ויחר אף ה' בבני ישראל ודו"ק:

בתוס' ד"ה כזאת וכזאת הא רלא מרבי חרמים הרבה וכו' ר"ל דלמדרש הכי כזאת הוי שנים דמשמע כאשר עשיתי עתה עשיתי ג"כ כבר הרי שנים וכזאת הוי ד' וק"ל:

ד"ה מלמד שלא ענש על הנסתרות וכו' וקשה דבלאו נקודה דע' לא הייתי יכול לומר כן כן נ"ל להגיה הגם שיש ליישב התוס' מ"מ עדיף טפי להגיה כי לא כך הוא לשון הרגיל:

בא"ד דא"כ לא נכתוב אלא הנסתרות והנגלות וכו' ואני אומר שאין לחשוד את רש"י גדול המפרשים שיפול בזה ולא ירגיש בקושיא כזו ועוד הלא רש"י בעצמו כתב ומיהו אי הוה כתב הכי הוה משמע דאף קודם שעברו נמי להכי פלגינהו ונקוד וכו' הרי שמזה שלא נכתב לנו ולבנינו ולמעלה נלמד שקודם שעברו הירדן לא הוי הנסתרות לנו ולבנינו אלא לה' לבדו ואיך פירש רש"י אחר זה מיד דנקודה דע' לחלק באתה דלא תימא מעתה ועד עולם וכו' אלא האמת דרש"י ס"ל דגם עתה לאחר שעברו הירדן שנענשים גם על הנסתרות מ"מ יש חילוק בין נגלות לנסתרות דנגלות הן לנו ולבנינו לבד והנסתרות הם לה' אלהינו וגם לנו ולבנינו וכן דייק לישנא דרש"י שכתב שאף אנו נענשים עליהם ר"ל שאף הן לה' אלהינו מ"מ אף אנו נענשים עליהן וכן בסמוך כתב אבל מכאן ואילך הם אף לנו ולבנינו (אינו כתוב) וס"ל לרש"י דהניקוד מרמז דלנו ולבנינו אינו כתיב במקומו ממש אלא שייך ג"כ למעלה והוה כאלו כתיב תרתי זימני וה"פ הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו והנגלות לנו ולבנינו לבד ואי הוה כתב ג"כ לנו ולבנינו למעלה בפירוש ה"א דכן היה המדה מעולם אף קודם שעברו הירדן להכי כתוב למטה ולא למעלה רק שנקוד להורות שבהנסתרות לא היה המדה כן לעולם ולכך לא כתיב לנו ולבנינו למעלה לפי שהיה זמן שלא היה הנסתרות גם לנו ולבנינו אלא לה' אלהינו לבד אבל הנגלות הן לנו ולבנינו לבד לעולם לכך נכתב לנו ולבנינו אחרי והנגלות אלא שנקוד להורות ששייך ג"כ למעלה והשתא אי לא ננקד הע' ה"א לעולם אימא דהמדה היתה נוהגת כך אף קודם שעברו הירדן הנסתרות לה' אלהינו וגם לנו ולבנינו והא דלא נכתב לנו ולבנינו למעלה גבי נסתרות דאי הוה כתיב הכי הנסתרות לה' אלהינו לנו ולבנינו והנגלות ותו לא משמע שנם הנגלות הן כמו הנסתרות שהן ג"כ לה' אלהינו עם לנו ולבנינו לכך נכתב לנו ולבנינו למטה אחר הנגלות להורות שזה מקומה המוחלט שהנגלות הן לנו ולבנינו לבד רק שהניקוד מודה ששייך ג"כ למעלה גבי הנסתרות לרמז שהן לה' אלהינו וגם לנו ולבנינו מאי אמרת א"כ נכתוב בפי' לנו ולבנינו למעלה אחר הנסתרות לה' אלהינו להורות הנסתרות הן לה' אלהינו ולנו ולבנינו והדר נכתב זימנא אחריתא לנו ולבנינו אחר והנגלות להורות שהנגלות הן לנו ולבנינו לבד ולא אצטריך שום נקוד זה אין קושיא כלל דהתורה לא רצה לכתוב שום יתור וכתבה לנו ולבנינו פעם אחת למטה ונקדה אותו להורות שלמטה הוא מקומו המוחלט ושייך ג"כ למעלה והוי כאלו נכתב ב' פעמים למעלה ולמטה אבל מעולם הוה אמינא דהמדה הזאת היתה נוהגת כך אף קודם שעברו הירדן שהיו הנסתרות לה' אלהינו וגם לנו ולבנינו לכך ננקדה גם כן הע' דעד עולם להורות שהנקוד שבלנו ולבנינו בא להורות שלא היתה המדה זו לעולם כ"א לאחר שעברו הירדן ולענין זה תהא הניקוד נדרש ולא ללמוד על הנגלות כי אם על הנסתרות שלא היו כך לעולם וזה ר"ל רש"י במ"ש ונקודת הע' שבעד לחלק באתה דלא תימא מעולם ועד עולם וזה נראה לי ברור בפירוש דברי רש"י ועתה אין מקום כלל לקושיות התוס' ודברי רש"י נכונים:

גמ' תן לו תודה והיפטר מיד ויען עכן וגו' אלהי ישראל וגו' כזאת וכזאת עשיתי אמר רב אשי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר לו עכן הס"ד:

בד"ה והרי כבר כו' ינהוג לעולם דלמה יפסוק כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה מלמד שלא ענש כו' את השם אמר ליה רבי נחמיה הד"א:

במשנה אומרים לו התודה (ר"ל על כל עבירות שעבר מימיו) כו' שכן מצינו בעכן כו' וכזאת כו' (ר"ל שכן גם עכן התודה גם על מעילתו בחרמים אחרים וזהו אולי כוונת רש"י במ"ש בגמרא כו') ואם א"י להתודות (ר"ל שאינו זוכר כל העבירות) א"ל אמור (בסתם) תהא כו':

גמרא א"ל יהושע בגורל אתה בא עלי כו'. משמע דע"י הגורל לבד (אפי' אם לא היה מודה) רצה להרגו וכמו שא"ל ה' והיה הנלכד כו' ישרף רק שבקשהו שיתודה בכדי שידעו הכל שמשפט הגורל הוא מה' ושמו יהיה מכובד וגם כדי שיהיה לו כפרה. ודלא כמש"כ הרע"ב שנהרג על ידי הודאתו. והוא לקחו מפי הרמב"ם אבל לא השלים דבריו ע"ש:

גמ' תן לו תודה והפטר. נ"ב באמת. ולא שקר לו כי עי"כ נפטר מדין שמים:

שם שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. נ"ב נראה דשני ווי"ן קדריש אבל עשיתי לגופיה. ודוקא אדר"י פריך מ"ט לא אענש אבל אדר"א ל"ק. דאתרי תלת גנבא לא מקטל:

תוס' ד"ה מלמד כו' כנגד י"א אותיות. נ"ב דלה אלהינו:

כָּל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה עָלָיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים (תהלים נ, כג). הדקדוקים רבו במאמר הזה וידועים הם ואין צריך לפרשם. ונראה לי בס"ד היצר נקרא 'לֵב' שנאמר לֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ (קהלת י, ב) זה יצר הרע וכן הוא אומר כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (בראשית ח, כא) והזובח יצרו שוברו לשנים כמו שנאמר לֵב נִשְׁבָּר (תהלים נא, יט) ואם תשבר 'לֵב' לשנים יהיו שבריו 'וי וי' [32÷2=16] והוא ענין הודוי שצריך האדם להתודות ולומר וי על הנסתרות וי על הנגלות.
וזהו שאמר כָּל הַזּוֹבֵחַ יִצְרוֹ היא הלב ששוברו לשני גזרין וּמִתְוַדֶּה 'עָלָיו' דייקא דהיינו על מספר ל"ב שהוא כינוי ליצר שיאמר ודוי כפול וי על הנסתרות וי על הנגלות הנה זה כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים שהם עולם הגלוי ועולם הנסתר באומרו ב' פעמים וי על הנגלות ועל הנסתרות ששני פעמים וי עולה מספרם כבוד [32] שהוא מספר ל"ב.
והנה ידוע ששתי עולמות שהם עולם הזה הגלוי הוא בסוד אות ה"א אחרונה שמספרה חמשה והיא בסוד כ"ה כי חמש פעמים חמשה הוא כ"ה כנודע וכן עולם הבא הנסתר הוא בסוד אות ה"א ראשונה שמספרה חמשה שגם היא בסוד כ"ה כאמור הרי עולם הזה ועולם הבא שהם בסוד שני ההין שהם כ"ה וכ"ה המה עולים מספר אות נו"ן. ולזה אמר 'זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי' (תהלים נ, כג) שנכתב בנו"ן יתירה לרמוז שיכבדני בשתי עולמות שהם עולם הזה ועולם הבא שהם סוד כ"ה וכ"ה שעולה מספר נו"ן.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרו 'כָּל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה עָלָיו' והוא על פי מה שאמר רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשער רוח הקודש וזה לשונו: דע כי גם בדפק האדם כמו שבו נודע וניכר תחלואים הגופניים אל הרופאים הגופניים, כך מורי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] היה מכיר בו חולי הנפש ממשמש בדפק האדם והוא בסוד כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ (תהלים קד, כד) שהחכמה תתפשט בבחינת הוורידים והעורקים של הדם החיוני שבאדם שהם בחינת הדפקים הדופקים הנודעים וכו'.
והנה נודע מה שאמר בתיקונין (דף קח.) שיש עשרה מיני דפקים והם קמ"ץ פת"ח צר"י וכו' וביאור הענין כי הנקודות הם בחכמה כנודע וכל אותם הדפקות שדופק כולם הם בציור נקודות וכאשר תמשש בידך על הדפק תמצא לפעמים שהוא דופק נקודה אחת ואחר כך דופק נקודה שני בצדה וזהו סוד נקודת צר"י. ולפעמים דופק אחת למעלה ונקודה שני תחתיה והוא נקודת שב"א. ולפעמים דופק נקודה אחת ארוכה והשנית נקודה אחת קטנה בלבד והוא נקודת קמ"ץ, וכן על דרך זה כל שאר נקודות. וזה מורה כפי בחינת החיות הנמשך לה בעת ההיא וכו' ויש דופק כעין קמ"ץ זה יורה שחטא בכתר ולפעמים מורה להפך על שעשה מצוה בבחינה ההיא עד כאן דבריו עיין שם. והנה בודאי ענייני הדפק הנזכר הנראין לרבינו האר"י ז"ל הוא על ידי הכונות שהוא מכוון בעת שאוחז ביד האדם לראות בדפק שלו שאז ירגיש בדפק שלו ציורין של הנקודות הנזכר.
ואמרתי בס"ד לפי זה לכן תמצא קודם אותיות 'יֵצֶר' יש אותיות 'קפט' ואם תחלק אות טי"ת לשני חלקים שהם אותיות 'דה' יהיו אותיות 'הדפק' לרמוז שכל מעשה היצר עם האדם שמחטיאו הם ניכרים על ידי הדפק ונרגשים שם באותם הוורידים ועורקים הדופקים ונודע שכל אות יונק ונשפע מאות שקדם אליו בסדר עשרים־ושתים אותיות אלפ"א בית"א.
ובזה פרשתי בס"ד רמז דברי הברייתא (כריתות ו.) הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף, כלומר הַצֳּרִי אותיות 'הַיֵּצֶר' אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף כי הוא מתייחס לאש ושורף לבו של אדם ברבוי התאוה וכמו שאמר רב עמרם חסידא ליצר הרע חזי דאנת נורא ואנא בשרא (קידושין פא.). ואמר עוד 'הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף' הם אותיות 'קטף' הנזכר שהם סמוכים לאותיות 'יֵצֶר' בסדר אלפא ביתא והם יונקים מהם כאמור ואותיות 'קטף' שהם קודם 'יֵצֶר' המה עולים מספר 'הדפק' ומשם נוטף וניכר החטא והמכשול אשר חוטא האדם בו והבן בדברים כי נכון הוא בעזה"י [בעזרת השם יתברך].
ועל כן המכיר את מיני פשעיו וחטאיו שפגם בהם על ידי 'הדפק' הרמוז באותיות שהם למעלה מאותיות 'יֵצֶר' ומתוודה עליהם הרי זה בודאי הוא ודוי שלם ומתוקן יען כי הוא פורט ומתוודה בשפתיו כפי מה שפגם וקלקל למעלה בספירות ובשמות הקודש. וזהו שאמר כָּל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה 'עָלָיו' דייקא רצונו לומר מתוודה על פגם שעשה למעלה כאשר יגיד לו הדפק שהוא למעלה מן יצר הרי זה כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בעולם הזה ובעולם הבא כי בזה ניכר כבודו יתברך שהוא עושה רושם לעניינים העליונים בגופים הגשמיים.

מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן (תהלים נא, יט). נראה לי בס"ד כי העניו הוא מרוצה לפני הקדוש ברוך הוא לקבל מצותיו ותפילותיו יותר מכל הצדיקים ולכן עם תפלתו ומצותו נתלים ונמשכים כמה תפלות ומצות של אחרים שהם חסרים.
ובזה פרשתי רמז הכתוב פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם (תהלים קב, יח) דקשה פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים? וכמו שכתב הרי"ף ז"ל כאן. ובזה ניחא 'פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר' זה העניו והשפל ועל ידי כך 'לֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם' של אחרים הנתלים עם תפלתו של זה ולזה אמר 'כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם' כלומר קרבנות של אחרים שהם נתלים בו.

בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתֵּחָלֵק בְּגוֹרָל (יהושע ז, יא). יש להקשות אם כן למה אמר לו 'שִׂים נָא כָבוֹד לַהֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' (יהושע ז, יט)? ונראה לי בס"ד מאחר דהקדוש ברוך הוא אמר שתתחלק הארץ בגורל אם יוציא לעז על הגורלות הרי זה נוגע בכבודו יתברך שצוה על הגורלות. ועוד שצוה לידע ענין זה עצמו על פי הגורל שאמר לו ליהושע הפל גורלות.
ועוד נראה לי שאמר לו 'שִׂים נָא כָבוֹד לַהֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' דאיתא בילקוט בשם פרקי רבי אליעזר (ילקוט שמעוני על נ"ך יח, ג) ראה יהושע בשתים־עשרה אבנים בחשן אשר על כהן גדול שהם כנגד שתים־עשרה שבטים וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר של צדקה היה אבנו מזהיר אורה ואם עשה דבר עבירה היתה מכהה אורה וראה שהיתה אבנו של יהודה מכהה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם והפילו גורלות ביניהם ונלכד עכן עד כאן לשונו.
וכאן אמר לו יהושע 'שִׂים נָא כָבוֹד לַהֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' כי כיון שהיתה אבנו של יהודה מכהה אורה היתה קשה עליהם כהוי אבן זו יותר משאר אבנים כי שמו יתברך היה כתוב כולו בשם יהודה ואותיות אלו אשר חקוקים על האבן היה מכהה אורם כל עוד שלא הודה עכן ולכן אמר לו 'שִׂים נָא כָבוֹד לַהֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' הוא שם הוי־ה ברוך הוא שכתוב על אבן שבטך שעתה אורם כהה. גם אמר לו כמו שזקנך יהודה קידש שם שמים בגלוי בהודאתו שאמר 'צָדְקָה מִמֶּנִּי' (בראשית לח, כו) דלכך זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא כן אתה תן תודה וקדש שם שמים בגלוי.

"וְתֶן לוֹ תוֹדָה", אָמַר רַבִינָא: שְׁחוּדֵי שַׁחֲדֵיהּ בְּמִילֵי (יהושע ז, יא). נראה לי בס"ד כפל הלשון שאמר 'שְׁחוּדֵי שַׁחֲדֵיהּ' דמאחר שראה שיש לו חמוד ממון כל כך על כן שחדו שני שוחדות האחד לפטרו מן העונש והשני שלא ישלם ממון החרם אלא יהיה לו כמו שפירש מהרש"א ז"ל.

מְלַמֵּד, שֶׁמָּעַל עָכָן בִּשְׁלֹשָׁה חֲרָמִים, שְׁנַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה, וְאֶחָד בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, יא) (דברים כט, כח). יש להקשות לפי דברי רבותינו ז"ל בפרקי רבי אליעזר שהבאנו לעיל דהיה להם סימן גדול באבנים של שתים־עשרה שבטים שאם עשה אותו השבט עבירה אז אור אבנו כהה ומכח דבר זה הרגיש יהושע דשבט יהודה מעל בחרם ולכך הטילו גורלות ונלכד עכן, אם כן קשא אמאי לא הרגישו בימי משה רבינו ע"ה באותם שני חרמים שמעל עכן מכח אבן של שבט יהודה שאורו כהה?
ונראה לי בס"ד דלא היתה נעשית סגולה זו שיכהה אור אבן השבט אפילו בעבור חטא אדם אחד לבדו אלא רק אחר שעברו הירדן דאז נתחייבו בערבות, אבל בימי משה רבינו ע"ה שעדיין לא נתחייבו בערבות לא היה כהה אור האבן שהיא של השבט כולו בעבור חטא אדם אחד מן השבט.
והנה לפי דברי המאמר הנזכר יש לתרץ בס"ד קושיא גדולה ועצומה שנתחבטו בה הראשנים והאחרונים והוא מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים וזה לשונו: במאמר הזה הקושיא מפורסמת דהא אמרינן בפרק שבועת הדיינים (שבועות לט.) דישראל ערבים זה לזה דוקא כשיש בידם למחות אבל אין בידם למחות פטורים, ואיך אמרינן דלרבי יהודה משעברו הירדן נתחייבו אף על הנסתרות והלא אפילו על הנגלות כשאין בידם למחות פטורין, קל וחומר נסתרות דשום אדם לא ידע! וכיצד יתחייבו? וגם לרבי נחמיה נהי דאינו מעניש על הנסתרות אבל לדידיה כשידעו אשתו ובניו חייבין הכל, והלא ישראל לא ידעו ואיך ימחו? עד כאן עיין שם.
ולפי דברי המדרש הנזכר שהיה סגולה באבנים שבחושן שכל שיש דבר עבירה באחד מן השבט תהיה אבנו של אותו השבט אורה מכהה מתורץ שפיר, כי כאשר עשה עכן דבר עבירה מוכרח דאבן של שבטו אורה כהה ודבר זה כל ישראל רואין אותו אם כן נודע להם שיש עבירה ביד אותו השבט או ביד אחד מן השבט והיה למחות ביד בני השבט ולומר להם שיחקרו וידרשו עד שיבררו הדבר הזה ביד מי הרעה ומה היא והיה מתגלה הדבר ולכך נענשו.
ונראה לרמוז בדברי עכן שאמר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַהֳ' (יהושע ז, כ) שרמז באותיות 'אָמְנָה' על חטאו שחטא בימי משה ואהרן כי 'אָמְנָה' הוא ראש וסוף שם משה וראש וסוף שם אהרן ולכן כתיב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת הֳ' (הושע ב, כב) כי הקדוש ברוך הוא כביכול נזדווג עם ישראל על ידי משה ואהרן שרמוזים באותיות 'אָמְנָה' וכמו שנאמר נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (תהלים עז, כא).

במתניתן ומניין שכיפר לו וידויו: א"ל דמנ"ל אש דהוידוי מכפרת דלמא המיתה דוקא היתה מכפרת והא דביקש ממנו לא היה אלא שלא להוציא לעז על הגורלות כדאמרינן בגמרא די"ל כיון דעכ"פ בעכן היה מיתה עם וידוי א"כ אין לנו למילף אלא שיכפר מיתה עם וידוי:

בגמרא שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי: פי' כל א' מהני תיבות משמע א' דאנכי לחוד ג"כ הודאה הוא כיון דהגורל לא היה רק למען דעת את החוטא. והא דמקשו התוס' הא דלא מרבינן חרמים הרבה היינו למ"ד לעיל כהנה וכהנה כ"ד וא"כ ה"נ נימא עשיתי א' כזאת א' הרי ב' וכזאת ב' הרי ד' זה למ"ד הראשון דג' חרמים היו ולמ"ד דה' היו נרבי ט' כה"ג ואהא תירצו לפי שלא היו כ"כ מלחמות במדבר אבל ב' היו לר' חנינא וד' לר' יוחנן כמש"כ הר"ן כן נלע"ד פי' הגמרא ותוס' וזהו דלא כמהרש"א בח"א:

מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן: הקשה הר"ן מנ"ל למעט קודם עבירת הירדן דלמא אפכא לאחר שעברו לא נענשו עוד ע"ש מה שתירץ ועוד י"ל דמוכח כן מהך דעכן דאל"כ למה לא נענש עד השתא ועוד אתי שפיר לפי סברת רש"י דדוקא משעה שנעשו ערבים זה לזה שייך לענשן על הנסתרות דלמה יענשו על דבר שלא היה בידם למחות:

ברש"י ד"ה עד שעברו את הירדן. ושמעו וקבלו עליהם: ובזה א"ש למה לא נענשו תיכף בעברם את הירדן כשצרו את יריחו דהא באותו פעם עדיין לא עמדו על הר גריזים דיריחו היה סמוך לירדן כנראה מהכתובים והר גריזים רחוק ששים מיל כדאמרינן לקמן (דף מ"ד) אבל זה א"ל דלא נענשו רק על אותן הנסתרות שנעשו אחר שנעשו ערבים זל"ז בהר גריזים דא"כ גם אמעשה דיריחו לא ליענשו דהיה ג"כ קודם הר גריזים כדכתבנו. ובזה א"ש מה דאמרינן לקמן (שם) דרש ר' שילא אמר לו הקב"ה שלך קשה משלהם אני אמרתי והיה בעברכם כו' דאיך שייך קשה משלהם בדברים שאין להם שייכות להדדי וגם למה לא הוכיח לו המלאך ג"כ חטא זה ביריחו כשאמר לו אמש בטלתם כו' אם גדול כ"כ. אכן לפי הנ"ל י"ל דעכן ג"כ ידע דמשעברו את הירדן נענשים על הנגלות והנסתרות ולכן מן הדין היה לו ליראות למעול בחרם כיון שידע שבודאי יודע הדבר ויגרום רעה לעצמו אכן טעה כי הוא סבר שלא יענשו רק על עבירות שלאחר הר גריזים ולכן לא יודע לפי דעתו מעל יריחו שהיה קודם לזה אבל באמת אינו תלוי בשעת עבירת הדבר ולכן נענשו. והנה התוס' כתבו לקמן בד"ה ואתם רחקתם כי היה לו להקים האבנים בהר גריזים ועיבל שסמוכים לירדן והשתא אם עשה כן לא היה שייך עוד טעות כיון שאז בשעת כבישת יריחו כבר קבלו עונש על הנסתרות והיה יכול לידע כי בודאי יודע הדבר והיינו דקאמר ליה הקב"ה ליהושע שלך קשה משלהם שאתה גרמת מעילת חרם זה כי אם לא המתנת בהקמת אבנים לא היה נעשה הדבר:

ואמר רבי יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח וכו'. ואמרו בילקוט ישעיה סימן נ"ד על פסוק ושמתי כדכד דריב"ל גדול הדור ויושב במתיבתא רבא דלוד ובא נער אחד וא"ל שיקום שרוצה לדבר לו וקם והלך עמו עד שיצא מחוץ לעיר ולא שאל לו מה הוא רוצה לפי שריב"ל היה ענותן הרבה ע"ש ולכן שמים לו זכ"ו לומר מאמר הנשגב והמופלא הזה שלמד זכות גדול והיה מליץ יושר לענוים זכותו יגן עלינו. וצריך להבין זו ההקדמה אשר הקדים ואמר בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה אשר מזה נראה דחוץ ממה שאמר בפירוש יסתכל המשתכל וידע הטב מעלת נמוכי הרוח. ואפשר לומר כי באמת הוא מעלה עליונה מאד כי בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו אבל צריך לקנות הקרבן ולהוליכו לבית המקדש וכהן שיקריב אותו ביום בזמן הראוי ואחר כל זה שכר עולה בידו ממדת רחמים כי זה קרבן לה' מדת רחמים וכל זה לעולה ולמנחה לא לחטאת ואשם. אבל נמוכי הרוח בלי טורח ובלי בית המקדש ובלי כהן ובכל עת בלילה וקודם לתמיד כאלו הקריב אף לפי מדת הדין שרומז שם אלהים כל הקרבנות חטאת ואשם ועולה ומנחה ושלמים ואין קץ לקרבנותיו כי בכל רגע שהוא לב נשבר הרי הוא כאלו הקריב כל הקרבנות גם בערך מדת הדין. והסתכל דלא כתיב רוח נשברה זבחי אלהים להורות כי תכף הם זבחי אלהים כמעט קודם רוח נשברה. וגם להורות על רוב הקרבנות בכל רגע לז"א מקודם זבחי אלהים הרבה מאד מי שהוא רוח נשברה. ודרך צחות אפשר לומר דכונת בא וראה ר"ל תבא לבית המדרש וראה בעיניך רבנן דמתיבתא שכינה שרויה על פניהם מכוונים לאמת והלכה כמותם ושמחים בהלכה ה' כלה תורה שבע"פ וז"ש בא וראה מלאכי השרת רבנן כמ"ש בנדרים צורת"ם יזהי"רו כזוהר קדוש. ואז תשכיל כמה גדולים כמה גימטריא אדני רמז לשכינה שהעניו מרכבה לשכינה. ולא עוד אלא שאין תפלתו אפילו במחשבתו על דרך תאות לבו נתת לו כדכתיב לב נשבר ונדכה ר"ת גימטריא אלהים אפילו במדת הדין לב נשבר מה שחושב בלבו אלהים לא תבזה. ולהורות כל הגדולות האלה רמז לנו רבי יהושע בן לוי זי"ע באומרו בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח להורות נתן דחוץ מהנגלה אם תסתכל ותעמיק ראה תראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה מדת הדין ומזה תשכיל שאין סט"א שולטת בנמוכי הרוח ומתבטלים כל גזרות רעות והם אהובים ונחמדים לפני הקב"ה וגופם כמו בית המקדש שתדיר מקריבים קרבנות וכל זה יועיל להם להבין התורה ולכוין אל האמת והרבה טובה באה לעולם בזכותם והכל רמז רבי יהושע בן לוי זי"ע באומרו בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה. ויש לרמוז כי תיבת נמוכי גימטריא קכ"ו אחורים דאדני כמספר ענו לרמז שהוא מרכבה לשכינה. ובקונטריס בית ועד רשמתי קצת מעלות הענוה מרז"ל והמפרשים בס"ד ולעיל במסכת סוטה כתבתי במאמר זה ומאחר שהוא קצת בסגנון אחר הנחתי שניהם:

אריב"ל כל הזובח יצרו ומתודה עליו וכו'. יש לדקדק תיבת כל ותיבת עליו יתירות ותו למה לא אמר כבדו להקב"ה בשני עולמות ואמר מעה"כ כאלו כבדו:
(א) ואפשר דכיוין ללמדנו סדר התשובה כמו שכתבו רבינו יונה בשעריו המסולאים ושאר בעלי המוסר דבתחילה צריך עזיבת החטא קודם כל דבר ואחר שיראה עצמו פרוש ויצרו נכנע אז יקבל עליו סיגופים ויחזיק במעוז התשובה וידויים ותקונים והיינו דקאמר כל הזובח יצרו לשון הוה דכבר כמה פעמים הכניע יצרו ופירש אז יתודה ויתחיל בסדר התשובה ובאופן זה שהוא זובח תדיר ומתודה אח"ך הוא דמעה"כ כאלו כיבדו וכו' אך אם לא יעשה כן לא שמר כדרך השומרין ואפשר לחזור לסורו:
(ב) יעלה מדרשו במ"ש סוף יומא ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש וכו' וכתבו המפרשים דה"ד בשב מיראה אז איכא ד' חלוקי כפרה אמנם אם שב מאהבה אין צריך שום דבר ונסלח לו והיינו דקאמר כל הזובח יצרו בכל אופן בין ששב מיראה בין ששב מאהבה אף שחסר עדיין שאר כפרות ולא נתכפר לגמרי כששב מיראה עם כל זה מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו ודייק מדאמר יכבדנני ולא אמר כיבדנני:
(ג) ויבא לדקדק תיבת עליו במה שפירשו המפרשים מה שאנו אומרים על חטא שחטאנו ביצר הרע שהכונה שדימינו דשאור שבעיסה הוא הגורם ולפי האמת הוא עושה מה שנצטוה ויש ויש כח באדם להכניעו ולכן מתודים שתלינו הקלקלה ביצה"ר ואינו אמת כי אנחנו הגורמים וז"ש כל הזובח יצרו ומתודה עליו שחטא לומר ארץ נתנה וכו' כמו שאמר איוב שהיה עולה בדעתו שהאדם אנוס ביד היצה"ר כמ"ש פ"ק דבתרא. אז מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו' מאחר דהכיר דהיצה"ר עשה מצותו ויכול להתגבר עליו ואינו אונס:
(ד) ויגיע ברוח בא"ר במ"ש חכמי המדע דעיקר העבודה לעשות היצה"ר טוב ולבררו כמש"ה בכל לבבך ולעבדו בכל לבבכם דהיינו ביצה"ט ויצה"ר וזה ירמוז כל הזובח יצרו שנתגבר עליו כל כך עד שזבחו ע"ד שאמר דהע"ה ולבי חלל בקרבי ומתודה עליו על היצה"ר לתקנו היטב אין לך תשובה מזו ומעה"כ כאילו כבדו וכו':
(ה) ויראה במ"ש חכמי האמת דצריך לתקן אף מה שחטא על הנפש בגלגולים שעברו וצריך לכוין זה בוידוי ואם האיש הזה לא כיוין לזה רק מתודה עלי"ו כלומר על הגוף הזה בגלגול זה עם כל זה אלהינו מרחם ומעלה עליו כאלו כבדו וכו':
(ו) וישמע פירוש תיבת עליו כי הנה כל ישראל ערבים זה לזה ולא די לאדם צע"ר בנגע על אשר חטא על הנפש הוא עצמו והלך בצערו"ת על חטאות הצבור והיחיד שהיה בידו למחות וכיוצא וזה השב לא שם לבו אלא על חטאתו אשר עשה ולא פנה על הערבות בכל זאת כיון שזבח יצרו ומתודה עליו דיקא ולא על הערבות אפ"ה רחמי שמים לקבלו ומעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו':
(ז) וירצה לבאר תיבת עליו במ"ש פרק ב' דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה וכתב רבינו ירוחם דיש מפרשים דגם אי ידוע דגנב וגזל דצריך להחזיר נקרא צדיק גמור כיון שגמר להחזיר ע"ש וז"ש כל הזובח יצרו דכיון שזבחו ודאי דעתו לתקן הכל אך לפי שעה מתודה עליו כלומר שעדין לא החזיר רק גמר בלבו לתקן כבר הוא צדיק גמור משעת הזביחה והוידוי ומעה"כ כאלו כבדו וכו' אף שעדיין לא יצא ידי חובתו ודייק מאומרו יכבדנני ולא כיבדנני כמדובר:
(ח) ויפקד לפרש תיבת עליו במ"ש שעיקר התשובה בעודו בכחו לעשות העבירה וכמ"ש וזכור את בוראיך בימי בחורותיך שאם ימתין אחר שסר כחו מעליו אינה תשובה שלימה והיינו דקאמר זובח יצרו שהוא בתכלית הכח וזובחו ומתודה עליו הן בעוד שהוא בצביונו מרתח קרתח באש היצר אז מעה"כ כאלו כבדו וכו' ועליו ר"ל בעודו היצר במצבו ע"ד שאמרו היכי דמי בעל תשובה באותו פרק וכו':
(ט) ויזכר לטובה הא דאמור במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ופירש מהרש"א כגון שחטא במחשבה לבד ולא חטא במעשה ועל המחשבה הוא שב זהו גדול מצדיק ע"ש ולפי שיטתו אפשר לפרש דבמציאות זה מיירי ריב"ל ולא שחטא במעשה ושב כדפירש"י אלא שחשב לעבור וזבח יצרו בעוד שמתגבר עליו ולא עשה מעשה ומתודה על המחשבה הרי זה מתעלה כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות וכו':

ואריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח וכו'. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת ויקרא בס"ד:

משנה. שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו וכו'. יש לדקדק אמאי הוצרך לומר שכן מצינו ואח"ך אמר ומנין שכיפר לו וידוייו וכו' לימא יש לו חלק לעה"ב שנאמר בני שים נא כבוד וכו' וכזאת וכזאת עשיתי ויאמר יהושע למה עכרתנו וכו'. ואפשר לומר דברישא מייתי למ"ש שכן דרך כל המומתין מתודין ואח"ך יליף שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב ולחלוקת כל המומתין מתודין אין ראיה מכרחת מיהושע דא"ל לעכן שיתודה דהתם היינו כדי שיהרג ושחודיה שחדיה במיליה כדי שיודה כמו שאמרו בש"ס אבל בנגמר דינו שיתודה לא שמענו ולכן קתני שכן מצינו וכו' כלומר אינה ראיה החלטית אלא זכר לדבר. אמנם לחלוקת כל המתודה יש לו חלק היא ראיה מכרעת שא"ל היום הזה וכו' והיינו דקאמר ומנין שכיפר לו וידויו להורות שהוא לימוד ראוי אי נמי אפשר לומר להפך דלשון שכן מצינו היינו שאחר העיון תמצא שהיא ראיה כלומר לכי תדוק תשכח. והכונה דללמוד שכל המומתין מתודין לכאורה לא מצינן למילף מיהושע דשאני התם דשחודיה שחדיה במיליה כדי שיודה כאמור. אמנם אחר דלמדנו דכל המתודה יש לו חלק לעה"ב אתה תשמע שהמומתין יתודו כדי שיהא להם חלק לעה"ב. ומעתה גם מ"ש לו תן לו תודה כיוין לזה גם כן שיתודה כדי שיהיה לו חלק לעה"ב והדחיה דשחודיה וכו' אינה כלום דהא והא איתא. דיהושע אף הוא היה מכוין שיתודה כדי שיהא לו חלק לעה"ב והיינו דקאמר שכן מצינו כלומר דוק ותשכח שיש ראיה וביאר ומנין שכיפר לו וידויו כלומר הרי יש לנו לימוד דיש לו חלק לעוה"ב כשהתודה. ומאחר שכן ודאי לזה כיוין נמי יהושע שאמר לו שיתודה כדי שיהיה לו חלק לעה"ב וכמ"ש היום הזה אתה עכור וכו' בוידוי ולא אמיתה דאכתי לא היתה כמ"ש מהרש"א ועיין מ"ש בזה הרב יפ"מ בטעם למה צריך הוא להתודות ע"ש ובדברי מהרש"א כתוב דהמיתה עדין לא הוזהרה והוא ט"ס:
ואחר זמן רב ראיתי להרב דינא דחיי בעשין דף קי"ו ע"ב שעמד בזה שהקשה דמאי מוכח שכל המומתין וכו' והלא עכן התודה בבקשת יהושע וכו' ותירץ שמביא ראיה ממה שהתודה על חרמים אחרים וכתב דזה כיוין רש"י עש"ב וק"ק דאכתי מאי ראיה הלא עכן סבר שיפטר והוא לא היה דעתו למות כשהתודה ומאי ראיה מייתי למומתין. אימא דהרוגי ב"ד מיתתן כפרתן ואינם צריכים להתודות ומהיכא יליף דבוידוי הוא דמתכפר:

כתנאי וכו' שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה א"ל רבי נחמיא וכי ענש על הנסתרות לעולם וכו'. לדעת ר' נחמיה דלא ענש על הנסתרות לעולם ועל עכן איענוש משום דידעו אשתו ובניו כדבסמוך. אפשר לומר דרך דרש דהן קדם יהושע ובית דינו הוו סברי כר' נחמיה דלא ענש על הנסתרות ועתה דהוה מה דהוה במלחמת העי הבין יהושע דהיה איזה עון נסתר בישראל וכונת הכתוב והנקודה כדעת ר' יהודה דכשעברו הירדן הוא מעניש על הנסתרות ולזה אמר לפני ה' ולמה העברת העביר וכו' ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן עד שיתברר זה ולא נעבור אלא על תנאי שלא תענש על הנסתרות. ויאמר ה' אליו לא צדקת דמה שהייתם סבורים דעל הנסתרות לא אעניש לעולם הוא אמת ופירוש הכתוב כר' נחמיה אבל דע כי חטא ישראל יחיד וגם עברו גם גנבו לשון רבים דידעי ביה אשתו ובניו ומשו"ה יצא הקצף דחשיבי נגלות אמנם על הנסתרות לגמרי לעולם לא אעניש. ואחרי כותבי ראיתי להרב עיון יעקב שנכנס קצת בזה ופירש מ"ש למה העברת העביר דקודם שעברו לא היו נענשין על הנסתרות או על העלות לכל חד כדאית ליה ע"ש:
והנה במאמר זה הקושיא מפורסמת דהא אמרינן פרק שבועת הדיינין דישראל ערבים זה לזה דוקא כשיש בידם למחות אבל אין בידם למחות פטורים ואיך אמרינן דלר' יהודה משעברו הירדן חייבים אף על נסתרות והלא אפילו נגלות כשאין בידם למחות פטורין ק"ו נסתרות דשום אדם לא ידע וכיצד יתחייבו. וגם לר' נחמיה נהי דאינו מעניש על הנסתרות אבל לדידיה כשידעו אשתו ובניו חייבין הכל והלא ישראל לא ידעו וכיצד ימחו:
וחזה הוית להרב עיון יעקב על מבוכה זו ישב והקשה לדעת ר' יהודה ותירץ דגם ר' יהודה ס"ל ההקש נסתרות לנגלות לומר לך שאין עונשין על הנסתרות אא"כ שגם על הנגלות לא היו מוחין משא"כ אם מוחין על הנגלות אז אין הקב"ה מעניש על הנסתרות רק מגלה להם הנסתרות כדי שימחו בהם וראיה ברורה מבמדבר רבה סוף פ"ג עשיתם הגלויים אף אני אגלה לכם הנסתרות עכ"ל ואיני יודע כיצד רצה להשוות המדרש עם סברת ר' יהודה וסוגיין דהא מפורש בשמעתין דענין עכן נסתרות ונענשו דהוה משעברו הירדן לר' יהודה. ופשוט דבו בפרק לא היו נגלות שלא מיחה יהושע וא"כ לא הי"ל להעניש לישראל על נסתרות דעכן. ובפירוש אבות דר' נתן הנדפס מחדש פרק ל"ד נראה שמסכים המדרש עם סברת ר' יאודה כשיטת הרב עיון יעקב. ולדעתי הקצרה לא אתי עם סוגיין. וגם מ"ש שם דכונת רש"י בפירוש החומש כמדרש לא הבנתי דלפי מה שכתב הוא שם המדרש כר' יהודה ורש"י שם סיים דלא נענשו על הנגלות עד שעברו הירדן וזהו כר' נחמיא:
והרב יפה מראה סוף פרק אלו נאמרין עמד בקושיא זו וכתב ושמא מיירי בחשידי דעברי דאפשר לחקור אחריהם ע"ש. ומצאתי בחידושי התייר הגדול רבינו יונה זצ"ל כ"י שבתוך דבריו לפרש הנקודות ומייתי פירש"י ורבינו תם כתב וז"ל והוקשה לו לר' נחמיא שלא נענשו על הנסתרות אף מאחר שעברו ואעפ"י שנעשו ערבים זל"ז לא נעשו ערבים אלא על הנגלות מפני שהי"ל למחות ולבער הרע מקרבם ולא עשו אבל הנסתרות לא נענשו אפילו שעברו כי מה שלא ידעו אין לחייבם אבל ר' יהודה סבר שאף על הנסתרות נעשו ערבים לפי שאי אפשר שלא יכירו שום פגם כשהוא עובר בסתר עכ"ל. וראיתי לראב"ן סימן מ"ה שכתב לדעת רבי נחמיה דלא ענש על הנגלות איש על אחיו עד שבאו להר גריזים וכו' וכ"ד אלפים שנפלו לא בעון איש אחיו נפלו אלא איש בעונו דכתיב ויחל העם לזנות והנופלים זנו וכן במעשה העגל החוטאים נפלו וכן בכל מקום במדבר עכ"ל וק"ק דבמעשה העגל דהומר כבודו יתברך ח"ו והיה בידם למחות לתוקף העון נתחייבו כלם כליה אלמלא משה רבינו ע"ה דברעות נפשיה לקטלא נפיק על ישראל ובמקום אחר הארכתי בזה בס"ד:
ודע דבירושלמי פרק אלו נאמרין אמרינן אמר רשב"ל בירדן קבלו הנסתרות וכו' אר"ל ביבנה הותרה הרצועה יצאת בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות ופירש הרב יפ"ת שהותרה רצועה זו שהיו חייבים על הנסתרות והקל ה' מעליהם דיצאת ב"ק. ואחריו נמשכו המפרשים האחרונים ע"ש. ועיין לרבינו בחיי פרשת נצבים שהביא גירסת הירושלמי באופן אחר ופירשה ע"ש:
וראיתי להרב מופת הדור מהרח"א בישרש יעקב שכתב במאי דאמרינן מ"ט איענוש משום דהוו ידעי אשתו ובניו דמוכח דנשים בכלל הערבות וקשה עמ"ש הרא"ש פרק מי שמתו דנשי ליתנהו בערבות ותירץ משם הרב המג"ן דבל"ת נשים נמי ערבות זהת"ד ודבר זה אם הנשים בכלל הערבות אין כאן מקומו דסובל אריכות לכל אשר יבטא איש איש ממקומו האחרונים זלה"ה. אמנם הא ל"ק דודאי ישראל הזכרים ערבים על הנשים כמ"ש מהרימ"ט והכא כשידעו אשתו ובניו מיקרו גלויות לר' נחמיה אפילו תימא דנשים לא חטאו מכח הערבות. הא מיהא הנשים מחייבו מצד עשה דתוכחה כשיש בידם למחות. אי נמי לא צריכנא למידי דהגם דגם אנשים לא הוו ערבים על הנשים לכל הדברות הכא טעמא דידעי אשתו ובניו חשיבי נגלות וישראל מחייבי על עכן ודוק היטב שאין רצוני להאריך:

(מג ב משנה) שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב וכו'.—עי' מ"ש בב"מ נח ב.

זובח את יצרו. לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה ומתוודה עליו שני נוני''ן דריש לשני כבודים: זבחי אלהים. לשון רבים משמע: לא תבזה. אין דרכך לבזותו: מתני' כזאת וכזאת עשיתי. בגמרא מפרש שמעל בחרמים אחרים: שהוא מזומם. שהעדים שקרים ובמחשבתם הרעה הרגוהו: יהו כל אדם. אף החוטאים יהו אומרים כן לנקות את עצמן מן הבריות ויוציא לעז על העדים והדיינין: גמ' שים נא כבוד. נא בקשה: דילטור. רכיל: אמר לו. עכן: יהושע בגורל אתה בא. להורגני שלא בעדים: בבקשה ממך. היינו דקאמר ליה נא: שחדיה במילי. השחידו בשוחד דברים עד שהודה שכשאמר לו תן לו תודה סבור שאין מבקשין ממנו אלא הודאה ולא יהרגוהו: אנכי חטאתי. במעל זה: וכזאת וכזאת עשיתי. הרי שלשה: שנים בימי משה. אותה של כנעני מלך ערד דכתיב (במדבר כא) וידר ישראל נדר וגו' והחרמתי את עריהם אסרום עליהם בהנאה וכיוצא בזו עשה בעיירות אחרות ולא נתפרסמו: מאי טעמא לא איענוש. ישראל על מעילתו כי היכי דאיענוש השתא: לפי שלא ענש. המקום את צדיקים שבישראל. על הנסתרות. שביד עוברי עבירה אלא על העבירות הידועות: עד. שעברו את הירדן. ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה כדאמרינן במסכת סוטה (דף לז:) מיד נענשו זה על זה ואפי' לא ידע זה בעבירות שביד חבירו ובימי עכן עברו את הירדן: מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו כו'. נראה לי דה''ג מלמד שענש על הנסתרות משעברו ולמאי דגרס נמי שלא ענש עד שעברו היא היא והכי קאמר מלמד שמה שלא ענש על הנסתרות לא נהג אלא עד שעברו אבל משעברו ענש והכי דרשינן לקרא הנסתרות לה' אלהינו משמע עליו לבקש עלבון העבירה וליפרע מן העוברים ואין עלינו עונש בדבר: והנגלות לנו. קולר תלוי בצואר כולנו ואי לאו נקודה הוה אמינא כך היא המדה לעולם באתה הנקודה לדרוש דאין מדה זו נוהגת לפוטרנו מן הנסתרות אלא עד שעברו את הירדן והיה לו לנקוד את הנקודה הזאת על לה' אלהינו ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם ונקוד על לנו ולבנינו לומר שאין כאן מקומו ממש אלא למעלה מן הנגלות נמי ניתן לדרוש כך הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו שאף אנו נענשים ומיהו אי הוה כתיב ליה הכי הוה משמע דאף קודם שעברו את הירדן נמי להכי פלגינהו ונקד לומר דלכאן ולכאן הוא נדרש ולומר לך דעד השתא בסוף ארבעים שנה שנאמר להם מקרא זה בערבות מואב לא היו הנסתרות אלא לה' אלהינו אבל מכאן ואילך הם אף לנו ולבנינו ונקודה דעי''ן שבעד לחלק באתה דלא תימא מעולם ועד עולם אלא מעתה מתחלת מדה זו ותנהוג עד עולם: וכי ענש על הנסתרות. האחרים לעולם: והרי כבר נאמר עד עולם. ואי לאו אפטורא דנסתרות קאי לאשמועינן דעד עולם תנהוג מדה זו דלא תימא משיעברו את הירדן ויקבלו עליהם ערבות יענשו זה על זה למה לי דכתביה אי משום חיובא דנגלות פשיטא דעונש הנוהג עכשיו ינהוג לעולם דלמה יפסוק: אלא. הנקודה לימדתך דהאי דכתיב הנגלות לנו ולבנינו לאו עד הנה נהגה מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה למעט דכך לא ענש את אחרים על עונשין שבגלוי עד שעברו את הירדן: אלא. לרבי נחמיה כיון דאף משעברו לא ענש על הנסתרות:

אל תוציא לעז. אף על גב דבחלוקת הארץ היו אורים ותומים: כזאת וכזאת. הא דלא מרבינן חרמים הרבה כדדריש (לעיל דף כא.) גבי כהנה וכהנה לפי שלא היו כ''כ מלחמות במדבר שנוכל לרבות שמעל בחרמים: מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן. כך כתוב ברוב ספרים וקשה דהא אי לאו הנקודה ה''א דלא נענש אפילו אחר שעברו דהכי משמע פשטיה דקרא הנסתרות לה' אלהינו ולא לנו עונש לדבר וא''כ באתה נקודה לדרוש דמשעברו ענש ולכך גריס בקונטרס מלמד שענש הקב''ה על הנסתרות משעברו ונקודה דעי''ן שבעד פ''ה דלחלק באתה דלא תימא מעולם המה לנו ולבנינו אלא מעתה מתחלת מדה זו ותנהג עד עולם וקשה דבלאו נקודה דעי''ן הייתי יכול לומר כן דא''כ לא נכתוב אלא הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וע''כ מדכתיב לה' אלהינו וכתיב נמי נקודה יש לי לדרוש שתיהם וי''ל לפי שיטתו דעי''ן שבעד נקוד כדי לנקד י''א אותיות כנגד י''א אותיות שבשם לאשמועינן שהנקודה ראויה להיות על השם למעט משום דמעתה גם הנסתרות לנו ולבנינו אלא שאין דרך לנקוד את השם: אמר ליה ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות את האחרים לעולם והלא כבר נאמר עד עולם. אפטורא דנסתרות קאי דעד עולם תנהוג מדה זו דלחיובא דנגלות לא איצטריך דעונש הנוהג עתה פשיטא שינהוג עד עולם אלא הנקודה למדתך דחיוב דנגלות לא נהגה אלא מכאן ואילך ולכך ניקדה י''א אותיות כמנין אותיות של השם לומר לך שאף הנגלות לשם דהיינו קודם שעברו את הירדן עד שלא קיבלו ערבות ור''ת מקיים גירסת הספרים והנסתרות לה' אלהינו לאו היינו פשטיה דקרא דאין לך עונש בדבר אלא כלומר הנסתרות שאין מכיר בהן אלא השם והנגלות שניהם לנו ולבנינו ליענש עליהם ונקוד על לנו ולבנינו למימר שאין גזירת מדה זו נוהגת לעולם אלא משיעברו את הירדן ולא קודם ואם היה נקוד על כל עד או לא היה נקוד על עד כלל ה''א דבין נסתרות ובין נגלות כך דינם לכך ניקד עי''ן שבעד חצי התיבה לומר לך חציין לעולם וחציין משעברו ומסתברא