וקבעוה להלכה זו בשמיה [בשמו]. כי הוה למד [וכאשר היה לומד לעצמו], "בן זכאי" הוה קרי ליה [היו קוראים לו] כפי שקוראים לתלמיד היושב לפני רבו, כי הוה לימד הוה קרי ליה [וכאשר היה מלמד לאחרים היו קוראים לו] "רבן יוחנן בן זכאי". וההבדל בין שני המקורות, כי קרי ליה [כאשר קרא לו] במקור אחד "בן זכאי" — על שם דמעיקרא [שהיה מתחילה] שכך קראו לו אז, וכי קרי ליה [כאשר קרא לו] "רבן יוחנן בן זכאי" — על שם דהשתא [של עכשיו].

א שנינו במשנה: מעשה ובדק כו' מה בין חקירות ובדיקות, שאפילו שנים אומרים "אין אנו יודעים" לא בטלה עדותם. ושואלים: מאי [מה] המשמעות "אפילו שנים אומרים", פשיטא [פשוט, ברור] כי כאשר אמר אחד "איני יודע" — עדותן קיימת, ומשמע אם כן שאין ידיעה זו חלק הכרחי מן העדות, ואשר על כן גם כי אמרי בי תרי נמי [כאשר אומרים שנים גם כן] שאינם יודעים — עדותם קיימת!

אמר רב ששת: ארישא קאי, והכי קאמר [על תחילת המשנה מוסב הדבר, וכך אמר]: בחקירות היסודיות אפילו שנים אומרים "ידענו", ואחד אומר "איני יודע" — עדותן בטילה. כמאן [כשיטת מי] משנתנו — כשיטת ר' עקיבא, דמקיש [שמשווה] לכל פרטי הדינים שלשה עדים לשנים, שכשם ששני עדים צריכים להעיד עדות שלמה, אף שלושה כן.

אמר רבא: והא [והרי] "עדותן קיימת" קתני [שונה] במשנה ולא "עדותן בטילה"! אלא אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר]: אפילו בחקירות, שנים אומרים "ידענו" ואחד אומר "איני יודע" — עדותן קיימת, שסומכים על עדות השנים. כמאן [כשיטת מי] תהא משנתנו — שלא כשיטת ר' עקיבא המשוה שלושה לשנים.

ב מסופר: רב כהנא ורב ספרא תנו [שנו] מסכת סנהדרין בי [בבית מדרשו] של רבה. פגע בהו [פגש בהם] רמי בר חמא. אמר להו [להם]: מאי אמריתו [מה דבר חידוש אומרים אתם] בה במסכת סנהדרין שאתם לומדים דבי [בבית מדרשו] של רבה? אמרי ליה [אמרו לו]: ומאי אמרינן [ומה אומרים אנו] בה במסכת סנהדרין גרידתא [סתם] שאין למדים בבית רבה, ומאי קשיא [ומה קשה] לך? שנראה שאתה רוצה לשמוע תשובה לקושי מסויים במסכת זו על פי דברי רבה.

אמר להו [להם]: קשה לי מהא דקתני [מזו ששנינו], מה בין חקירות לבדיקות, אם בחקירות עד אחד אומר "איני יודע" — עדותן בטילה, ואילו בבדיקות אם אמר עד אחד "איני יודע", ואפילו שנים אומרים "אין אנו יודעים" — עדותן קיימת. מכדי אידי ואידי דאורייתא [הרי זו וזו מן התורה] היא, שגם חקירות וגם בדיקות מחוייבות על פי דיני התורה, שהכל נכלל במצוה לחקור היטב את העדים, ואם כן מאי שנא [במה שונה] חקירות, ומאי שנא [ובמה שונה] בדיקות?

אמרי ליה [אמרו לו]: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בחקירות, אם אמר עד אחד "איני יודע" — עדותן בטילה מן הטעם דהויא לה [שהרי היא] עדות שאי (אין) אתה יכול להזימה, שאם הזמן והמקום אינם מדוייקים בדברי העדים שוב אי אפשר להזים עדות זו ולומר לעדים שהיו באותה שעה במקום אחר. אבל בבדיקות — אם אמר אחד מהן "איני יודע" — עדותן קיימת, שהרי עדיין עדות שאתה יכול להזימה הוא.

אמר להו [להם]: אי הכי אמריתו [אם כך אומרים, מחדשים אתם] בה, במסכת זו — טובא אמריתו [הרבה אומרים אתם] בה, והרבה חדשתם לי בכך. אמרי ליה [אמרו לו]: מטיבותיה דמר [מפני טובתו של אדוני], כלומר, מפני רצונך הטוב לקבל דברינו, נחשב הדבר כאילו אמרינן [אומרים אנו] בה טובא [הרבה]. ואולם מנזיהותיה דמר [מנזיפתו וקושייתו של אדוני] לא אמרינן [היינו אומרים] בה ואפילו לא חדא [דבר אחד ], משום שאילו רצית לנזוף בנו ולדחות דברינו יכולת למצוא פרכה וקושיה בהם, וכאילו לא אמרנו בה דבר.

ג שנינו במשנה שאם היה עד אחד אומר שהיה הדבר בשני בחודש, והאחד אומר בשלישי בו — עדותן קיימת, שמא לא ידע אחד מהם בעיבורו של החודש הקודם, וממילא לא ידע גם מתי חל ראש חודש זה. ושואלים: עד כמה ימים בחודש אפשר לומר שאחד העדים אינו יודע מתי היה ראש החודש? אמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: עד רובו של חודש, וכשעבר רובו של החודש אין לומר שהעד אינו יודע בימי החודש.

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [אנחנו גם כן שנינו] במשנה סיוע לכך שכאשר אחד אומר שהיה הדבר בשלשה בחודש ואחד אומר שהיה הדבר בחמשה בחודש — עדותן בטילה. ואמאי [ומדוע] אומרים אנו כן? נימא [נאמר] שאף כאן נגרם הדבר מחמת חוסר ידיעה בלבד, שזה יודע בשני עיבורין, שיודע שעיברו את שני החדשים הקודמים ולכן יודע הוא שהיה רק בשלושה בחודש, וזה שאמר בחמישה אינו יודע בשני עיבורין. אלא לאו [האם לא] משום דברובה ידע [שברובו של החודש הוא יודע] ולכן לא יתכן שיטעה אדם בשני ראשי חדשים.

את הראיה דוחים: לעולם אימא [יכול אני לומר] לך שאפילו ברובה של חודש נמי [גם כן] לא ידע, אלא בשיפורא [על ידי שופר] שנהגו לתקוע בו בראש החודש ידע. אלא שעדיין בחד שיפורא אמר דטעי [בתקיעת שופר אחת אמור שטעה ולא שמע] בתרי שיפורא [בשתי תקיעות שופר] לא יתכן שאמר דטעי [וטעה].

ד כיון שהוזכרו דברי ר' אחא בר חנינא, מביאים דבר אחר בשם מסורת זו, אמר ר' אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: עד כמה מברכין על החדש את הברכה על חידוש הלבנה — עד שתתמלא פגימתה של הלבנה, כאשר אינה נראית עוד פגומה כקשת קטנה. וכמה הוא זמן זה? אמר ר' יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה ימים בחודש. נהרדעי אמרי [חכמי נהרדעא אומרים] עד ששה עשר יום בו.