סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאי בֵּינַיְיהוּ
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה אִי נָמֵי דְּשַׁמְּתוּהוּ וּמִת בְּשַׁמְתֵּיהּ
שְׁלַחוּ מִתָּם שַׁמְּתוּהוּ וּמִת בְּשַׁמְתֵּיהּ הִלְכְתָא כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ
מֵיתִיבִי עָרֵב שֶׁהָיָה שְׁטַר חוֹב יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אֵינוֹ גּוֹבֶה וְאִם כָּתוּב בּוֹ הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ גּוֹבָה
בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה אֶלָּא לְרַב פָּפָּא קַשְׁיָא
שָׁאנֵי הָתָם לְהָכִי טְרַח וּכְתַב לֵיהּ הִתְקַבַּלְתִּי
הָהוּא עָרְבָא דְּגוֹי דְּפַרְעֵיהּ לְגוֹי מִקַּמֵּי דְּלִתְבְּעִינְהוּ לְיַתְמֵי אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר חָיְישִׁינַן לִצְרָרֵי הָנֵי מִילֵּי יִשְׂרָאֵל אֲבָל גּוֹי כֵּיוָן דְּבָתַר עָרְבָא אָזֵיל לָא חָיְישִׁינַן לִצְרָרֵי
אֲמַר לֵיהּ אַדְּרַבָּה אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא חָיְישִׁינַן לִצְרָרֵי הָנֵי מִילֵּי יִשְׂרָאֵל אֲבָל גּוֹיִם כֵּיוָן דְּדִינַיְיהוּ בָּתַר עָרְבָא אָזְלִי אִי לָאו דְּאַתְפְּסֵיהּ צְרָרֵי מֵעִיקָּרָא לָא הֲוָה מְקַבֵּל לֵיהּ
וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֶעָרֵב לְאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ [וְכוּ'] מֹשֶׁה בַּר עַצְרִי עָרְבָא דִּכְתוּבְּתַהּ דְּכַלָּתֵיהּ הֲוָה רַב הוּנָא בְּרֵיהּ צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן הֲוָה וּדְחִיקָא לֵיהּ מִילְּתָא אָמַר אַבָּיֵי לֵיכָּא דְּנֵיזִיל דְּנַסְּבֵיהּ עֵצָה לְרַב הוּנָא דִּנְגָרְשַׁהּ לִדְבֵיתְהוּ וְתֵיזִיל וְתִגְבֵּי כְּתוּבָּה מֵאֲבוּהּ וַהֲדַר נַהְדְּרַהּ
אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה תְּנַן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַטּוּ כֹּל דִּמְגָרֵשׁ בְּבֵי דִינָא מְגָרֵשׁ
לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכֹהֵן הוּא אָמַר אַבָּיֵי הַיְינוּ דְאָמְרִי אִינָשֵׁי בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא
וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי וְהָא אָמַר אַבָּיֵי אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
בְּנוֹ שָׁאנֵי וְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן שָׁאנֵי
וְהָא עָרֵב הוּא [וְקַיְימָא לַן] עָרֵב דִּכְתוּבָּה לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד קַבְּלָן הֲוָה
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר קַבְּלָן דִּכְתוּבָּה אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ נִכְסֵי לְבַעַל מִשְׁתַּעְבַּד שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אִי אִית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבַּד אִי לֵית לֵיהּ לָא מִשְׁתַּעְבַּד מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
אִיבָּעֵית אֵימָא מִיהְוֵי הֲוָה לֵיהּ וְאִישְׁתְּדוּף וְאִיבָּעֵית אֵימָא אַבָּא לְגַבֵּי בְּרֵיהּ שַׁעְבּוֹדֵי מְשַׁעְבַּד נַפְשֵׁיהּ
דְּאִיתְּמַר עָרֵב דִּכְתוּבָּה דִּבְרֵי הַכֹּל לָא מִשְׁתַּעְבַּד קַבְּלָן דְּבַעַל חוֹב דִּבְרֵי הַכֹּל מִשְׁתַּעְבַּד קַבְּלָן דִּכְתוּבָּה וְעָרֵב דְּבַעַל חוֹב פְּלִיגִי מָר סָבַר אִי אִית לֵיהּ נִכְסֵי לְלֹוֶה מִשְׁתַּעְבַּד אִי לֵית לֵיהּ לָא מִשְׁתַּעְבַּד וּמָר סָבַר בֵּין אִית לֵיהּ וּבֵין לֵית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבַּד
וְהִלְכְתָא עָרֵב בֵּין אִית לֵיהּ וּבֵין לֵית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבַּד בַּר מֵעָרֵב דִּכְתוּבָּה דְּאַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לְבַעַל לָא מִשְׁתַּעְבַּד מַאי טַעְמָא מִצְוָה הוּא דַּעֲבַד וְלָאו מִידֵּי חַסְּרֵהּ
אָמַר רַב הוּנָא שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִקְדִּישׁ כׇּל נְכָסָיו וְאָמַר מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי נֶאֱמָן חֲזָקָה אֵין אָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ
מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן וְכִי אָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל בָּנָיו דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי אָמַר תְּנוּ נוֹתְנִין לֹא אָמַר תְּנוּ אֵין נוֹתְנִין אַלְמָא אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו

רשב"ם

מאי בינייהו. כיון דבין למר ובין למר אין הערב גובה עכשיו מיתמי: כשחייב מודה. בשעת מיתתו דליכא למיחש לצררי לרב הונא גבי מיתמי לרב פפא לא גבי עד דגדלי: דשמתוהו ומית בשמתיה. שלא רצה לפרוע בחייו: שלחו מתם. היכא דשמתוהו ומית בשמתיה הדבר ידוע שלא פרעו וכמי שחייב מודה דמי: הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. דגבי מיתמי ולא אמרינן יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו הלכתא גרסי' ולא גרסי' והלכתא: היוצא מתחת ידי ערב. ותובע את היתומים ואמר פרעתי חוב של אביכם והשטר מוכיח שהרי החזירו לי המלוה: אינו גובה. עד דגדלי יתמי ומשתעי דינא בהדייהו ואז ישבע ויפרע מהם כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים: ואם כתב בו. המלוה התקבלתי ממך מן הערב: דלהכי כתב ליה התקבלתי. דהוי ערב מוחזק בשטר שיש לו עליהם ולא חשיבא מלוה על פה ובמלוה בשטר מודה רב פפא דגבינן מיתמי דלא אמרינן הכא מצוה אלא חוב ומוטלת עליהם לפרוע בעל כרחם: אפילו למ''ד חיישינן לצררי. ה''מ במלוה שהוא ישראל שדינו של לוה לפרוע למלוה שהרי המלוה לא יתבענו לערב תחלה: אבל. היכא דהוי המלוה עובד כוכבים אין הלוה מתפיסו לעובד כוכבים צררי דהא ידע ישראל דעובד כוכבים הדר תו וגובה זמנא אחריתי מן הערב: מעיקרא. כשנעשה היהודי ערב לעובד כוכבים אי לאו צררי אתפסיה לערב לא הוה מקבל ליה ליכנס בערבות שהרי זה יודע בודאי שהעובד כוכבים יחזור עליו ולא על הלוה והלכך לא גבינן מיתני עד דגדלי: עצרי. כהן הוה ואי מגרש תו לא מצי מהדר לה: והאמר אביי. בפ' יש נוחלין: איזהו רשע ערום. המתעבר על ריב לא לו ומבטל מחשבת הנותן שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני וברצונו לא היה ראשון מוכר לאחרים להפסיד אחריך ערום דמכל מקום מצליח הוא ומה שעשה עשוי שהנותן לא מיחה בשעת המתנה כרשב''ג דאמר אם קדם ראשון ומכר מה שעשה עשוי כי אין לאחריך אלא מה שישייר ראשון והרי לא שייר לו כלום: והא קיימא לן. לקמן בשמעתין: מאי איכא למימר. דהא לא הוו ליה נכסי לרב הונא ולא נשתעבד אביו: אי בעית אימא הוו. לרב הונא בשעה שנעשה אביו ערב וגמר ומקנה מתוך שהיה סבור שלא יפסיד: דברי הכל לא משתעבד. כדמפרש טעמא לקמן מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסרה: כי לית ליה נכסי לא משתעבד. דלא גמר בלבו לשעבד נפשיה ואינו אלא פטומי מילי שירא להפסיד ואיכא למימר אמוראי פליגי בהא מילתא ושמעתייהו לא איתפרשו בגמ': בכולהו משתעבד. אע''ג דלית ליה נכסי: מצוה הוא דעבד. המשדך בזיווגן אין דעתו לפרוע הערבות אבל מתכוין לזווגן שע''י ערבות זו מתרצין ולא מידי חסרה לאשה דהא טב למיתב טן דו ולטובתה נתכוין: מתקיף לה רב נחמן וכי אדם עושה קנוניא על בניו. להנחיל לאחרים ולהפסיד את בניו ואפ''ה אמרי רב ושמואל אם לא אמר תנו אין נותנין לאותו פלוני אע''ג דהודה שיש לו מנה משל פלוני בידו אלא מאי אית לך למימר אמאי אין נותנין לו דאדם עשוי שלא להשביע כו' נתכוין שלא יחזיקוהו כעשיר לא הוא ולא בניו:

תוספות

ושעבד נכסיו לזה ויש לו כח לזה מיהו קשה לר''י מן התוספתא דקתני ואם כתב בו בע''ח ולשון בו משמע כפירוש ר''ח ויש לפרש קצת לפירוש ר''י כי הלוה מכל מקום כתב לו כך אבל הבעל חוב צוה לכתוב לו כדי שיהא הערב קבלן גמור והא דאמר מצוה על היתומין לפרוע חובת אביהן פירש ר''י דהיינו במלוה על פה ובמקום שלא נשארו קרקעות מאביהן כי אם מטלטלין ולא כייפינן ליתמי עבור כן אפי' היו גדולים כדמוכח פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צא:) גבי קטינא דאביי דמדקטריף בעל חוב אלמא גדולים היו והא דפסקינן לקמן מלוה על פה גובה מן היורשים היינו במקרקעי דומיא דאינו גובה מן הלקוחות: אטו כל דמגרש כו'. שמא יפרע בלא ב''ד ובלא הדרה: בר מערב דכתובה. דאף על גב דאית ליה לא משתעבד ומילתיה דרשב''ג מיירי באבא לגבי ברא דמשעבד נפשיה (הג''ה ותימה . למורי אמאי לא פריך ממתניתין): שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי כו'. קשה לר''י הא דבעי פ' מי שמת (לעיל דף קמח:) שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו מהו תפשוט מהכא דאם עמד אינו חוזר דאי חוזר חוזר (נמי) [כמו] במתנתו וא''כ פשיטא דנאמן ומאי קנוניא שייך והלא היה יכול לחזור בו מיד ונראה לר''י דמיירי בשכיב מרע שהקדיש כשהיה בריא את נכסיו ואמר השתא נמי מנה לפלוני בידי נאמן והאי דנקט שכיב מרע משום דדוקא השתא מהימן כדאמרינן בפרק שום היתומים (ערכין דף כג.) ובפ' שבועת הדיינים (שבועות דף מב:) דאין אדם חוטא ולא לו אבל בבריא ודאי חיישינן: אדם עשוי שלא להשביע את בניו. והיינו בשלא תבעוהו ואמר מעצמו אבל תבעוהו והודה חייב כדאמר לקמן בשמעתין דטעמא דלהשביע את בניו לא שייך התם ומשטה אני בך נמי לא טענינן אף על גב דבריא אי לא טעין טענינן ליה דאין אדם משטה בשעת מיתה כדאמרינן בסמוך והא דאדם עשוי כו' אמר רבי דמשמע אפי' לא טעין טענינן ליה דאמר בזה בורר (סנהדרין דף כט: ושם) ההוא דקרו ליה קב רשו אמר מאן מסיק בי אלא פלניא ופלניא תבעוהו לדינא קמיה דרב נחמן אמר אדם עשוי כו' משמע דרב נחמן הוה טעין ליה הכי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר