לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא [סתם], שאין ניכר מתוכו שהוא מאוחר, ש

ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] במשנתנו, במי שפרע מקצת חובו, שאמר: אין כותבין שובר, אלא המלוה צריך להחזיר את השטר ללווה. ואם כן לא נפיק מיניה חורבא [אין יוצא מזה נזק];

ור' יוסי לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: כותבין שובר ואין מחזירים את השטר ללווה, ונפיק מיניה חורבא [ויוצא מזה נזק] שמא יפרע חובו לפני זמן השטר, ולא יחזיר המלוה את השטר, אלא יטען שאבד, ויכתוב שובר, ולאחר זמן יוציא את השטר ויגבה בו כאילו חזר והלוה לו בתאריך מאוחר יותר.

א ובענין כתיבת שובר שנחלקו בה במשנתנו, אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שכותבין שובר, כלומר, לדעת ר' יוסי, הני מילי אפלגא [דברים אלה אמורים על מחצית], על חלק מן הסכום, כשפרע מקצת החוב, ויש שטר על כל הסכום ביד המלוה, אבל אכוליה [על כולו] כגון שהמלוה טוען שהשטר אבד — לא.

ומעירים: ולא היא (ואין הדבר כן), אפילו אכוליה כתבינן [על כולו כותבים אנו];

כי הא [כמו מעשה זה] שרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי [היה נושה בו כסף] בר' אבא, אתא לקמיה [בא הדין לפני] ר' חנינא בר פפי, אמר ליה [לו] רב יצחק בר יוסף לר' אבא: הב [תן] לי את זוזיי [מעותי], אמר ליה [לו] ר' אבא: הב [תן] לי את שטראי [שטרי] ושקול זוזך [וקח את כספך], אמר ליה [לו]: שטרך אירכס [אבד] לי, אכתוב לך תברא [שובר] שפרעת לי את כל החוב, אמר ליה [לו] ר' חנינא בר פפי, שבאו לדון לפניו: הא [הרי] רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אין כותבין שובר!

אמר: מאן יהיב לן מעפריה [מי יתן לנו מעפרם] של רב ושמואל רמינן בעיינין [ונשים בעינינו] מרוב הערצתנו להם, שבוודאי גדולי עולם היו, מכל מקום הא [הרי] ר' יוחנן והא [והרי] ריש לקיש דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: כותבין שובר.

ומעירים, וכן כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' אילעא: כותבין שובר.

ומעירים: ומסתברא [ומסתבר לומר] שכותבין שובר במקרה שהמלוה טוען שאבד שטרו, ומחייבים את הלווה לפרוע את החוב, דאי סלקא דעתא [שאם עולה על הדעת] לומר שאין כותבין שובר, אם אבד שטרו של זה של המלוה — יאכל הלה הלווה וחדי [וישמח] שאינו צריך לשלם?

מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: ואלא מאי [מה] תאמר, כותבין שובר כשטוען המלוה שאבד שטרו? אבד שוברו של זה — יאכל הלה זה המלוה, שיגבה פעם שניה בשטרו, וחדי [וישמח]? אמר ליה [לו] רבא: אין [כן], אנו צריכים לדאוג יותר למלוה מאשר ללווה, כפי שאמר הכתוב "עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כב, ז).

ב ובענין שטר מאוחר שנחלקו בו ר' יהודה ור' יוסי, תנן התם [שנינו שם] במסכת שביעית: שטרי חוב המוקדמין שהזמן הכתוב בהם מוקדם לזמן כתיבת השטר — פסולין, והמאוחרין כשרין.

אמר רב המנונא: לא שנו דבר זה אלא בשטרי הלואה, אבל שטרי מקח וממכר — אפילו מאוחרין נמי [גם כן] פסולין. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — לפי שעלול הקונה להשתמש בו שלא כדין. כיצד? — זימנין דמזבין ליה ארעא [פעמים שהוא מוכר לו קרקע] בניסן, וכתיב ליה [וכותב אותו] את התאריך שבשטר בתשרי שלאחר מכן, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה [ומזדמן לו למוכר כסף בינתיים, וחוזר וקונה אותה ממנו]. וכי מטי [וכאשר בא] חודש תשרי מפיק ליה [מוציא לו] הקונה את השטר ואמר ליה [ואומר לו] למוכר: הדר זבנתה מינך [חזרתי וקניתי אותה ממך] והרי השטר המעיד על המכירה עכשיו!

ומקשים: אי הכי [אם כך], אם לזה אתה חושש, שטרי הלואה נמי [גם כן] יש בהם מקום לחשש זה, כיצד? — זמנין דיזיף [פעמים שהוא לווה] בניסן וכתיב ליה שטרא [וכותב לו שטר] שתאריכו בתשרי שאחריו, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה [ומזדמן לו ללווה כסף בינתיים ופורע לו], ואמר ליה [ואומר לו] הלווה למלוה: הב [תן] לי את שטראי [שטרי], ואמר ליה [ואומר לו] המלוה: אירכס [אבד] לי השטר. וכתיב ליה תברא [וכותב לו ללווה שובר שפרע את חובו], אבל באמת השטר נשאר ביד המלוה. וכי מטי זמניה [וכאשר בא זמנו] של השטר, בתשרי, מפיק ליה [מוציא אותו] ואמר ליה [ואומר לו]: הני השתא [מעות אלה בשטר, עכשיו] הוא דיזפת מינאי [שלווית ממני]!

ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רב המנונא: אין כותבין שובר ואין הלווה פורע למלוה עד שיחזיר לו את שטרו, ולפיכך אין לחשוש לכך.

אמר ליה [לו] רב יימר לרב כהנא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא: והאידנא דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא [ועכשיו שאנו כותבים שטרות מאוחרים וכותבים אנו גם שוברים], אמאי קעבדינן הכי [מדוע עושים אנו כך]? הרי יש מקום לחשוש! אמר ליה [לו] רב כהנא: בתר [אחרי] שאמר להו [להם] ר' אבא לספריה [לסופריו]: כי כתביתו שטר מאוחרי, כתבו הכי [כאשר אתם כותבים שטרות מאוחרים, כתבו כך בתוכו]: "שטרא דנן [שטר זה] לא בזמניה כתבניה [בזמנו כתבנוהו] אלא אחרנוהו וכתבנוהו". ולכן אין לחשוש, לפי שאם יבוא המלוה לתבוע שנית — יאמר לו שכבר נפרע, כי היה זה שטר מאוחר.

אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: והאידנא דלא קא עבדינן הכי [ועכשיו שאין אנו עושים כך] ואין כותבים נוסח זה בשטר מאוחר, מדוע אנו עושים כן? והרי יש חשש לרמאות! אמר לו: בתר [אחרי] שאמר ליה [להם] רב ספרא לספריה [לסופריו]: כי כתביתו הני תברי [כאשר אתם כותבים את אלו השוברים], אי ידעיתו זימנא דשטרא [אם אתם יודעים את זמן השטר] — כתבו ששובר זה נכתב עבור פרעון שטר שנכתב בזמן פלוני, אי [אם] לא, אם אינכם יודעים את התאריך — כתבו סתמא [שובר סתם], דכל אימת דנפיק [שכל זמן שיצא עליו השטר] — לרעיה [ירע אותו השובר הזה].

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב אשי לרב כהנא: