ופלוני ופלוני הם עדיו בענין זה.

א גמרא על ענין זה שבמשנתנו תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו (כיצד הוא) קיומו של שטר מחוק? — כותבים על פי העדים את תוכנו, ולאחר מכן כותבים בו כך: "במותב תלתא הוינא [במושב שלושה דיינים היינו] אנו פלוני ופלוני ופלוני, ואז הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו"; ואם כתוב בו בנוסח הקיום הזה: "הוזקקנו (נדרשנו) לעדותן של העדים ונמצאת עדותן מכוונת (תואמת) "— גובה בשטר זה, ואינו צריך להביא ראיה לאמיתותו של השטר. ואם לאו [לא], שלא נכתב כגון דבר זה — צריך המלוה להביא ראיה לאמיתותו של השטר, כדי לגבות בו.

ובענין שטר שהובא לבית דין כדי שיקיימוהו, אם נקרע השטר בכוונה — הרי זה פסול, נתקרע מעצמו — כשר; נמחק או נטשטש השטר, אם עדיין רישומו של הכתב הראשון ניכר — כשר.

ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] נקרע, היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] נתקרע? אמר רב יהודה: נקרע, כוונתו קרע של בית דין שהם קורעים שטר שכבר אין לו תוקף, נתקרע — כוונתו קרע שאינו של בית דין.

ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] קרע של בית דין? אמר רב יהודה: שהם קורעים את מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף (עיקרו של השטר — שמות הצדדים וסכום ההלוואה. וכיוצא בזה בשטר המכר). אביי אמר: קרע בית דין הוא בצורת שתי וערב.

ב ודנים עוד בענין כתיבה נוספת של השטר. מסופר: הנהו ערבאי דאתו [אותם ערבים שבאו] לפומבדיתא, דהוו קא אנסי ארעתא דאינשי [שהיו אונסים, גוזלים קרקעות של בני אדם], וגם היו מכריחים למסור להם את שטרי המכר שלהם, על מנת שלא תהיה בידי הבעלים ראיה לבעלותם על הקרקע. אתו מרוותיהו לקמיה [באו בעלי השדות לפני] אביי, אמרו ליה [לו]: ליחזי מר שטרין [שיראה אדוני את השטר שלנו] ולכתוב לן מר שטרא אחרינא עליה [ויכתוב לנו אדוני שטר אחר עליו], דאי מיתניס חד [שאם ייאנס, י ילקח בכח אחד מן השטרות] נקיטינן חד בידן [נחזיק שטר אחד בידינו].

אמר להו [להם]: מאי אעביד לכו [מה אעשה לכם]? שאמר רב ספרא: אין כותבין שני שטרות על שדה אחת, דלמא [שמא] אם יבוא בעל חובו של המוכר ויטרוף מקונה זה את השדה, טריף [יטרוף] הקונה מלקוחות מאוחרים יותר את השדה, ויתן להם את השטר כראיה שטרף מידם את הקרקע, והדר טריף [ויחזור ויטרוף] מלקוחות אחרים על פי השטר האחר!

הוו קא טרדי ליה [היו מטרידים אותו את אביי בבקשתם], אמר ליה לספריה [לו לסופרו]: זיל [לך] כתוב להו [להם] שטר שיהיה הוא על המחק ועדיו על הנייר, שהוא שטר פסול.

אמר ליה [לו] רב אחא בר מניומי לאביי: ודלמא [ושמא] יהיה רישומו של שטר זה ניכר, ותניא [ושנינו בברייתא]: נמחק או נטשטש, אם רישומו ניכר — כשר, ואם כן יישאר החשש שיטרוף פעמיים! אמר ליה [לו]: מי קאמינא [האם התכוונתי לומר] שיכתוב להם שטרא מעליא [שטר מעולה]? אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא [בלבד], סתם מילים התכוונתי לומר שיכתבו וימחקו.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: הרי שבא אדם לפני בית דין ואמר "אבד שטר חובי", ואין עדים שאבד לו, אף על פי שאמרו עדים "אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו" — אין בית דין כותבין לו את השטר; במה דברים אמורים — בשטרי הלואה שאין כותבים אותם על פי עדות עדים, שמא לא אבד שטרו הראשון, ויוציא אותו ויחזור ויגבה בו. אבל שטרי מקח וממכר — כותבין את השטר מחדש לפי העדים, חוץ מן האחריות שבו, כלומר, בלא האפשרות לגבות מן המוכר או מלקוחות מאוחרים יותר, אם יבוא בעל חובו של המוכר ויטרוף ממנו את הקרקע שקנה. וזאת כדי שלא יוציא את השטר ש"אבד" וישתמש בשטר זה לטרוף מלקוחות שלא כדין.