אלא הא מני [משנתנו זו כשיטת מי היא]? —שיטת ר' מאיר היא, שאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואין להביא מכאן ראיה לשיטת חכמים.

אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה [משמו] של רבינא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה זו: שטרי חוב המוקדמין שהזמן הכתוב בהם הוא מוקדם מזמן ההלוואה — פסולין, והמאוחרין שהזמן הכתוב בהם הוא מאוחר מזמן ההלוואה — כשרין.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שאם כותב "דאיקני" וקנה ומכר, וכן "דאיקני" וקנה והוריש — מה שמכר או הוריש לא משתעבד, שטרי חוב מאוחרין אמאי [מדוע] כשרין? והלא פעמים "דאיקני" הוא! שאם יקנה הלווה נכסים לאחר זמן ההלוואה (ולפני זמן התאריך שבשטר) ויחזור וימכרם, הרי לפי הכתוב בשטר — יטרוף אותם המלוה שלא כדין, שהרי הם בכלל "דאיקני" ואינם משועבדים לו כלל!

ודוחים: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? — כשיטת ר' מאיר היא, שאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולשיטתו כאמור, אם כתב "דאיקני" — משתעבדים הנכסים שיקנה בעתיד, וגם אלו שימכור

. אמר רב משרשיא משמיה [משמו] של רבא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו שעבור חובות מסויימים אין גובים מנכסים משועבדים, ואחד מהם הוא שבח הקרקעות, והסבירו בברייתא: לשבח קרקעות כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו והקונה השביחה, ובא בעל חוב וטרפה מן הקונה, כשהוא (הקונה) גובה ממי שמכר לו — גובה את הקרן גם מנכסין משועבדין של המוכר, שמכר לאחרים. ואילו את השבח שהוא עצמו השביח, גובה רק מנכסין בני חורין שביד המוכר.

ואי סלקא דעתך [ואולם אם עולה על דעתך לומר] שאם כותב "דאיקני" ["שאקנה"] וקנה ומכר, וכן אם אמר "דאיקני" ["שאקנה"] וקנה והוריש — לא משתעבד, אם כן, אפילו אם כתב לו "דאיקני", בעל חוב אמאי גובה שבחא [מדוע הוא גובה את השבח] מאותו שדה שביד הקונה? והרי שבח זה לא היה בזמן ההלוואה, ולא נשתעבד למלוה!

ודוחים: הא מני [זו כשיטת מי היא]? — שיטת ר' מאיר היא, שאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אבל לשיטת חכמים אכן יש לשאול מה יהא הדין.

א ושואלים עוד: אם תמצא לומר שהאומר "דאיקני" ["שאקנה"] קנה ומכר, "דאיקני" ["שאקנה"] וקנה והוריש לא משתעבד — הא [זה] במקרה שיובא להלן לא משתעבד, ואין מקום לשאלה הבאה. אבל אם תמצא לומר שהוא משתעבד, יש לשאול: אם לוה מאדם אחד וחזר ולוה מאחר, וכתב לשניהם שהוא משעבד נכסים שיקנה, וחזר וקנה, מהו? האם לקמא [לראשון שבהם] הוא משתעבד או לבתרא [לאחרון] הוא משתעבד?

אמר רב נחמן: הא מילתא איבעיא לן [דבר זה נשאל לנו], ושלחו מתם [משם, מארץ ישראל], הלכה בענין זה: ראשון שבהם קנה, לפי ששיעבודו קודם. רב הונא אמר: יחלוקו שני המלוים. וכן תני [שנה] רבה בר אבוה: יחלוקו. אמר רבינא, מהדורא קמא [במחזור הראשון] של רב אשי, בפעם הראשונה שלימד את התלמוד כולו, אמר לן [לנו]: ראשון קנה, ואילו במהדורא בתרא [במחזור האחרון] של רב אשי, כשחזר ולימד את התלמוד בפעם השניה, אמר לן [לנו]: יחלוקו. ומסכמים: והלכתא [והלכה היא]: יחלוקו.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו : לשבח קרקעות כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה, ובא בעל חוב וטרפה, כשהוא הקונה גובה מן המוכר עבור מה שנלקח ממנו — גובה את הקרן מנכסין משועבדין שמכרם המוכר, ואת השבח מנכסין בני חורין. ואם איתא [יש] מקום לשיטה זו, שכל נושה חולק עם חבירו בנכסים שקנה החייב — הרי במקרה זה השבח שהשביחו נכסים אלו לאחר המכירה משועבד גם לבעל החוב, ולא רק לקונה, ואם כן חצי שבח מבעי ליה [צריך היה לו לקחת] ולא את הכל!

ומשיבים: מאי [מהו פירוש] "גובה" נמי דקתני [גם כן ששנינו שם]? — לא כל השבח כולו גובה מן הקונה, אלא חצי שבח בלבד.