היינו דקאתו [זהו הטעם שבאו] ואמרו ליה [לו]: מהו לבודקו, שמא עדיין לא הביא שתי שערות למרות שהיה בן שמונה עשרה, ולכן מכרו בטל. אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שמבן עשרים רשאי למכור, כי בדקו ליה מאי הוי [כאשר בודקים אותו מה נהיה, מה בכך]? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: בן עשרים שלא הביא עדיין שתי שערות — יביאו ראיה שהוא בן עשרים, ואם עשו כן אין הוא עוד בכלל קטן, אלא הוא הסריס, שהוא לא חולץ ולא מיבם את אשת אחיו שמת, אבל לעניינים אחרים דינו כגדול!

ודוחים: לאו איתמר עלה [האם לא נאמר על כך] שאמר ר' שמואל בר רב יצחק אמר רב: והוא שנולדו בו סימני סריס? כלומר, שלא העדר השערות בלבד גורם לכך, אלא צריך שיהיו בו גם שאר סימנים של סריס. ואם לא כן — קטן הוא לכל ענין. ונמצא לענייננו, שגם אם היה המוכר בן עשרים היתה משמעות לבדיקה. אמר רבא: דיקא נמי [מדויק גם כן] בלשון אותה משנה שכך הוא, דקתני [ששנה]: והוא הסריס, כלומר, לא די שיהא בן עשרים, אלא מדובר במי שברור שהוא סריס. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.

ושואלים: וכי [וכאשר] לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה ממתינים לו שיביא שתי שערות כדי שייחשב גדול? תני [שנה] ר' חייא בברייתא: עד רוב שנותיו (אחרי שלושים וחמש שנה). כי אתא [כאשר היה בא] מקרה כזה לקמיה [לפני] ר' חייא, אי כחיש אמר להו [אם היה רזה היה אומר להם]: ליברי [הבריאו, השמינו אותו] שמא מחמת זה אין בו סימנים, ואי אברי אמר להו [ואם היה בריא, שמן, היה אומר להם]: ליכחוש [שירזה], לפי דהני סימני זמנין דאתו [שאותם סימנים פעמים שהם באים] מחמת כחישותא [רזון], זמנין דאתו [פעמים שהם באים] מחמת בריותא [השמנה].

א איבעיא להו [נשאלה להם]: תוך זמן, כלומר, בתוך שנת שמונה עשרה או שנת עשרים עצמה, מה דינה לענין שיוכל הקטן למכור בנכסי אביו? כלפני זמן, או כלאחר זמן? רבא אמר בשם רב נחמן: תוך זמן כלפני זמן. רבא בר רב שילא אמר בשם רב נחמן: תוך זמן כלאחר זמן.

ומעירים: והא [וזה] שאמר רבא לאו [לא] בפירוש איתמר [נאמר] אלא מכללא איתמר [מכלל הדברים נאמר], דההוא [שאדם אחד] שהיה בגיל של תוך זמן דאזיל זבין נכסי ואתא לקמיה [שהלך ומכר נכסים של אביו ובא לפני] רבא, אמר להו [להם]: לא עשה ולא כלום. ומעירים: מאן דחזא סבר [מי שראה סבור היה] שהטעם היה משום שתוך זמן כלפני זמן, ולא היא (אין כן הדבר), התם שטותא יתירתא חזא ביה [שם שטות יתירה ראה בו], דהוה קא משחרר להו לעבדיה [שהיה משחרר אותם את עבדיו], ומתוך שראה שאינו בר דעת ביטל את המכירה שלו.

ב מסופר: שלח ליה [לו] גידל בר מנשיא לרבא, ילמדנו רבינו: היתה תינוקת, כלומר, נערה בת ארבע עשרה שנה ויום אחד והיתה יודעת בטיב משא ומתן, מהו דינה לענין מכירת קרקע? שלח ליה [לו]: אם יודעת בטיב משא ומתן — מקחה מקח וממכרה ממכר.

ושואלים: ולישלח ליה [ושישלח לו] שאלה זו בתינוק! ומשיבים: מעשה שהיה כך היה. ושואלים: ולישלח ליה [ושישלח לו] שאלה בתינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד, שהרי מגיל זה כבר יש חזקה שבוגרת היא! ואומרים: מעשה שהיה כך היה.

ג ומעירים: והא [וזה] שנאמר בשם רבא לאו [לא] בפירוש איתמר [נאמר] אלא מכללא איתמר [מכלל הדברים נאמר], דההוא [שאדם אחד] שהיה פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסי אבוהו [שהלך ומכר את נכסי אביו] כפי שהשיב רבא לגידל בר מנשיא, שהדבר אפשרי במי שיודע בטיב משא ומתן. אתא לקמיה [בא לפני] רבא ורצה לבטל את המכירה. אמרו ליה קרוביה [לו קרוביו] לאותו בחור שמכר נכסיו: זיל [לך] אכול תמרי [תמרים] ושדי ביה קשייתא בי [וזרוק את הגרעינים בבית] רבא, ורצו שעל ידי כך יבין רבא שאינו בר־דעת. עבד הכי [עשה כך], אמר להו [להם] רבא למתדיינים: זביניה לאו זביני [מכירתו אינה מכירה].

כי קא כתבו ליה שטרא [כאשר כתבו לו שטר] של פסק דין, אמרו ליה [לו] הלקוחות לאותו מוכר, שרצו להראות שאינו טיפש: זיל אימא ליה [לך אמור לו] לרבא: מגלת אסתר שהיא גדולה במידותיה, קונים אותה בזוזא [זוז, דינר], שטרא דמר בזוזא [שטר של אדוני, שהוא קטן, קונים גם כן בזוז]? שזה היה שכר הסופר שכתב את השטר. אזל [הלך] אותו בחור אמר ליה [לו], לרבא כך. אמר להו [להם] רבא: זביניה זביני [מכירתו מכירה]. אמרו ליה [לו, לרבא] קרוביה [קרוביו] של אותו בחור: הלקוחות אגמרוהו [לימדו אותו] לומר כן, ולא מדעתו היא! אמר להו [להם] רבא: מכל מקום מסברי ליה סבר [מסבירים לו דבר והוא מבין], כיון דמסברי ליה וסבר [שמסבירים לו והוא מבין] — מידע ידע [יודע הוא] מה הוא עושה, והאי דעבד הכי [וזה שעשה כך] שזרק את הגרעינים — חוצפא יתירא הוא דהוה ביה [שהיתה בו], ולא משום שלא הבין דבר.

ד ובענין מי שלא הגיע לגיל בו הוא רשאי למכור בנכסי אביו, אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ולעדות — עדותו עדות. אמר מר זוטרא: לא אמרן [אמרנו] שהוא רשאי להעיד אלא למטלטלי [למיטלטלים], אבל למקרקעי [לקרקעות] לא.

אמר ליה [לו] רב אשי למר זוטרא: מאי שנא מטלטלי [מה שונה הדבר במיטלטלים] שעדותו עדות — משום דזביניה זביני [שמכירתו מכר]; אלא מעתה, הא דתנן [זו ששנינו במשנה]: הפעוטות (ילדים) — מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, אם כן הכי נמי [כך גם כן] תאמר שעדותן עדות? והרי קטן פסול לעדות! אמר ליה [לו]: התם בעינא [שם, בעדות, אנו צריכים] שיתקיים הכתוב "ועמדו שני האנשים" (דברים יט,יז), שאנו מפרשים שהם העדים, וליכא [ואין כאן], שמי שאינו גדול בשנים אינו נקרא "איש", ולא משום חוסר דעת.

ה ועוד במי שאינו רשאי למכור בנכסי אביו, אמר אמימר: ומתנתו בנכסי אביו — היא מתנה. אמר לו רב אשי לאמימר: השתא [עכשיו] ומה זביני [במכר] שהוא מקבל זוזי [כסף] אמרת תיקנו חכמים דלא [שאין] הוא רשאי למכור, דלמא [שמא] מוזיל הוא מן המחיר הראוי ומזבין [ומוכר], ונמצא מפסיד את נכסי אביו, כל שכן מתנה שלא מטי ליה [מגיע לו, לידיו] ולא מידי [כלום בתמורה] יש לומר שלא יוכל לתת! אמר ליה [לו] אמימר: