בידוע שלא היה קנין זה אלא מחמת המיתה. ומכאן משמע שאם לא הבריא מחוליו — נקנתה המתנה למקבל, אף על פי שעשה בה קנין, ואין חוששים שמא לא גמר להקנותו אלא לאחר מיתה! ואחוי ליה בידיה, ואשתיק [והראה לו רב נחמן בידו תנועה מסויימת, ושתק רבא].

כי קם [כאשר עמד] רב נחמן ממקומו, אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי אחוי [מה הראה] לך, מה היתה משמעות התנועה הזו? אמר ליה [לו]: שדברי רב יהודה בשם שמואל נאמרו במיפה את כחו. כלומר, כאשר בנוסף לעצם המתנה ציוה אותו שכיב מרע שיעשו קנין, כדי לייפות את כוחו של המקבל.

ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מיפה את כחו? אמר רב חסדא: כגון שאם היה זה בשטר היה כתוב בו כך: "וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא" [וקנינו ממנו, מן המצוה, נוסף על מתנה זו], שאז רואים שהקנין אינו חלק מן המתנה, אלא תוספת יפוי כוח.

א ועוד בנושא זה, פשיטא [פשוט] הוא הדין, במקרה שבו שכיב מרע כתב לזה במתנה נכס מסוים, וחזר וכתב לזה לאדם אחר אותו נכס עצמו — היינו דכי אתא [זהו המקרה שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר עליו: דייתיקי [צוואה] מבטלת דייתיקי [צוואה], וצוואה אחרונה היא הקיימת. ואולם השאלה היא במקרה שכתב וזיכה לזה שעשה מעשה זיכוי נוסף בשטר, וחזר בו וכתב וזיכה לזה לאדם אחר, מה יהא אז הדין? רב אמר: ראשון שבהם קנה, ושמואל אמר: שני קנה.

ומסבירים את טעמיהם: רב אמר ראשון קנה, שמאחר שגם זיכה לו — הרי היא כמתנת בריא שאינו יכול לחזור בה. ושמואל אמר שני קנה — הרי היא המתנה לראשון ככל מתנת שכיב מרע, שיכול לחזור בה, ולפיכך השני קנה.

ושואלים: והא אפליגו [והרי כבר נחלקו] בה חדא זימנא [פעם אחת], במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, שלדעת רב אינו יכול לחזור בה, ולדעת שמואל אינה חלה כלל, ומדוע הם חוזרים וחולקים באותו נושא עצמו?

ומשיבים: צריכא [צריך] לשנות את שתיהן, דאי איתמר בהא [שאם היה נאמר רק בזו] שכתוב בה קנין, היינו אומרים: בהא קאמר [בזו אומר] רב שאין המתנה חוזרת — משום שקנו מיניה [ממנו], אבל בהא [בזו] במקרה שלנו, שלא קנו מיניה [ממנו] אלא רק זיכה לו — אימא [אמור] שמודה ליה [לו] לשמואל; ולהיפך, ואי איתמר בהא [ואם היה נאמר רק בזו] במקרה שלנו, שזיכה, היינו אומרים: בהא קאמר [בזו דווקא אמר] שמואל שיכול לחזור בו, אבל בהך אימא [בזו, שעשה קנין, אמור] שמא מודה ליה [לו] לרב שאינו יכול לחזור בו, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שתי המחלוקות.

ומעירים: בסורא מתנו הכי [היו שונים את הסוגיה הזו כך] כמו שאמרנו. בפומבדיתא מתנו הכי [היו שונים כך], אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי [לו, מבית מדרשו] של רב, לאחר מותו של רב, לשמואל, ילמדנו רבינו: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו, מהו? שלח להו [להם]: אין אחר קנין כלום.