וכי קיימא הות הדרא [וכאשר היתה עומדת מחוליה היתה חוזרת] בה מן המתנה. זימנא חדא חלשא [פעם אחת חלתה], שלחה ליה [לו]: תא קני [בוא וקנה], שלח לה: לא בעינא [איני רוצה]. שלחה ליה [לו]: תא קני כל היכא דבעית [בוא וקנה בכל אופן שאתה רוצה]. אזל שיירה וקנו מינה [הלך ושייר בה משהו בחלקה הזו, ועשו קנין עימה] עם אחותו על המתנה. כי קיימא הדרא [כאשר עמדה מחוליה חזרה] בה.

אתאי לקמיה [באה לפני] רב נחמן. שלח ליה [לו] לרב דימי: תא [בוא] לדין. לא אתא [בא]. אמר: מאי איתי [מה טעם אבוא]? הא [הרי] שיירה וקנו מינה [וגם עשו קנין עמה] ולכן הכל שלי! שלח ליה [לו] רב נחמן: אי לא אתית [תבוא], מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא [אכה אותך בקוץ שאינו מוציא דם], כלומר, אטיל עליך חרם.

וחקר רב נחמן בדבר, אמר להו לסהדי [להם לעדים]: היכי הוה [כיצד היה] מעשה נתינה זו? אמרו ליה [לו], אמרה הכי [כך]: ווי דקא מיתה הך איתתא [אוי שמתה אותה אשה]! אמר להו [להם]: אם כן, הוה [הריהי] בכלל מצוה מחמת מיתה, ומצוה מחמת מיתה — חוזר, גם כשאינו נותן את כל נכסיו. לפי שניכר הדבר שאינו נותן אלא מפני שהוא עומד למות, ולפיכך אם עמד מחוליו חוזר בו.

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים ביחס למתנת שכיב מרע במקצת, כלומר, שנתן רק מקצת נכסיו. אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] רבא משמיה [משמו] של מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן שאמר משמיה [משמו] של רב נחמן: הרי היא מתנה זו כמתנת בריא, והרי היא כמתנת שכיב מרע; כיצד? הרי היא כמתנת בריא — שאם עמד מחוליו אינו חוזר בו, כפי ששנינו במשנתנו, והרי היא כמתנת שכיב מרע — שלא בעיא [צריכה] קנין אלא נקנית באמירה בלבד, לאחר המיתה.

אמר להו [להם] רבא, לאו אמינא לכו [האם לא אמרתי לכם]: לא תיתלו בוקי סריקי [בקבוקים ריקים] ברב נחמן, כלומר, אל תתלו בו שמועות של שוא? הכי [כך] באמת אמר רב נחמן: הרי היא כמתנת בריא לכל ענין, ובעיא [וצריכה] קנין. ואם לא נעשה קנין, גם אם מת — אין היא חלה.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן ממה ששנינו במשנתנו, בענין מתנת שכיב מרע: שייר קרקע כל שהוא — מתנתו קיימת; מאי לאו [האם לא] מדובר אפילו שלא קנו מיניה [קנו ממנו]? ודוחים: לא, מדובר כאן באופן שקנו מיניה [ממנו]. וחזר והקשה: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סוף המשנה]: אם לא שייר קרקע כל שהוא ועמד מחוליו — אין מתנתו קיימת; ואי [ואם] מדובר שקנו מיניה [ממנו], אמאי [מדוע] אין מתנתו קיימת?

אמר להו [לו], הכי [כך] אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, ולא שייר לעצמו דבר, אף על פי שקנו מידו — אם עמד מחוליו חוזר, ומדוע? בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה, שאין אדם נותן כל נכסיו לאחרים אם הוא סבור שיחיה.

איתיביה [הקשה לו] רב משרשיא לרבא ממה שמסופר: מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה, ואמרה: "תנתן כבינתי (מין סיכה מקושטת) לבתי", והוא, הכבינה, היתה בשווי של שנים עשר מנה, ומתה האם, וקיימו דבריה. והרי זו מתנה במקצת היא, ובלא קנין, ובכל זאת קיימוה! השיב לו: משם אין ראיה, שכן התם [שם] הרי מדובר במצוה מחמת מיתה.

איתיביה [הקשה לו] רבינא לרבא שאמר שמתנת שכיב מרע במקצת אינה צריכה קנין, ממה ששנינו : האומר "תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי", ומת — לא יתנו את אלה לאחר מיתה, לפי שלאחר מיתה אין תוקף לשטרות אלה. אבל אם אמר "תנו מנה לפלוני", ומת — יתנו לאחר מיתה. הרי שמתנה בקצת אינה צריכה קנין!

וממאי [וממה] אני מוכיח שלא קנו מיניה [ממנו]? שהרי נשנה הדבר דומיא [בדומה] לגט, מה גט לאו בר [אינו בן] קנין, שאין עושין בו קנין, אף האי נמי [זו, מתנה גם כן] שלא קנו מיניה [ממנו], שלא עשו בה קנין! אמר לו רבא: התם נמי [שם גם כן] מדובר במצוה מחמת מיתה ולכן היא נקנית לגמרי.

רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר: מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא [בכלל צריך] קנין, וכי תניא הני מתנייתא [וכאשר שנויות אותן המשניות, הברייתות] מהן משמע שאין צריך קנין — מדובר בהן במחלק כל נכסיו, דההיא [שאותה מתנה] מתנת שכיב מרע שויוה [עשו אותה], שאינה צריכה קנין.

ומסכמים: והלכתא [והלכה]: מתנת שכיב מרע במקצת בעיא [צריכה] קנין, ואף על גב [ואף על פי] שמת אחר כך. ואם לא עשו קנין — יורשים זוכים בה. אם היה מצוה מחמת מיתה לא בעיא [צריכה] קנין, והוא שמת אחר כך. והמצוה מחמת מיתה, אם עמד מחוליו חוזר בו, ואף על גב דקנו מיניה [ואף על פי שעשו עמו קנין].